|
||||
|
||||
ייתכן שהמינוח "מוצר ציבורי" עלול להטעות. ההגדרה של מוצר ציבורי אינה מחייבת שהציבור בכללותו יחפוץ בו. להפך. הבעיה העיקרית נוצרת בכך שאיננו יכולים לדעת מי רוצה ומי לא, ואיננו יכולים לחסום את ההנאה של מי שאינו משלם. דוגמא בולטת למוצר ציבורי יכולה להיות שיפוץ חזות של שכונה, למשל על ידי צביעת חזיתות מבנים. לאנשים יכולה להיות מערכת טעמים שונה לגבי מידת האסתטיקה הדרושה ברחוב; ניתן לשער שאנשים שונים יהיו מוכנים לשלם מחירים שונים כדי שהעיר שלהם תהיה משופצת, כך שאין כאן הסכמה על כך. אבל שני התנאים של מוצר ציבורי מתקיימים במקרה זה: (1) אחרי ששיפצת את הרחוב, אם עוברים ברחוב 100 אנשים או 1000, זה לא עולה לך יותר או פוגם בהנאה שלהם (=העלות של המשתמש הנוסף היא אפס); (2) לא ניתן למנוע ממי שלא השתתף בשיפוץ ליהנות מהחזיתות המשופצות (non-excludability). השילוב של שני התנאים האלה הוא קטלני, גם בהעדר הסכמה על נחיצות השיפוץ! המחיר הרציונלי שאני אהיה מוכן לשלם עבור המוצר "חזיתות משופצות" יהיה אפס (הרי יש מספיק אנשים שרוצים את זה איתי או בלעדי, ואחרי שהם יעשו את זה, לא יהיה ניתן למנוע ממני ליהנות מזה!). כמובן שזו מחשבת-כשל, הגוררת אי-יצור של המוצר הזה. כך שהסכמה אינה תנאי. דבר נוסף שלדעתי הינו שגוי, הוא הטענה שלך שבמוסיקה אין יתרון לגודל. התשובה לכך היא שהפקה של תקליט עולה סכום מסוים, גדול למדי, והעלות של ייצור כל העתק נוסף היא כמה עשרות סנטים (טביעה נוספת של המאסטר). כך שללא ספק יש כאן יתרון לצריכה מאסיבית של דיסקים. אשר לטענתך שייעוץ מוסיקלי הוא מוצר כלכלי שאנשים מוכנים לשלם בשבילו, בטח שזה נכון. השאלה היא: איך זה עוזר לאמנים? ולאיזה ייעוץ התכוונת? אם אתה מתכוון לתפקיד שממלאת חברת התקליטים כיום, הרי שהוא "ייעוץ" הניתן חינם (באמצעות ערוצי השיווק השונים). משום כך, אחרי שספגת את הייעוץ הזה, אתה חופשי ללכת לנאפסטר הקרוב למקום מגוריך, ולגנוב את השירים המיועצים. עדיין אין אמנים שבעים ככה. |
|
||||
|
||||
Let's talk about the difference between
music and a classical "public good", and continue with the example of the renovation of the neighborhood. What would happen if every family had their own preferred architect (or handyman, or carpenter) and would insist that they will allow nobody else to work in their house? Since there will be absolutely no possibility to contract one big company and let them do the renovation for everybody, there will be no point in doing the project together and each family will do its renovation separately. This is what would happen if every person had a completely different taste in music, and would fancy only a very small and refined set of bands. So big companies do big projects for clients who don't have very specialised tastes. The more elitstic clients contract their architects and craftsmen privately, and pay them accordingly. The same goes in music: if you have a very unique taste in music, (which is, of course, inevitable if you are an active participant in the "Ayal"), be prepared to pay for your "special" music because your favorite artist probably has a very small audience, consisting of you and a few other "knowledgeable" fans. But if you also like the music of a very popular artist - copy the music freely! This artist will anyway become rich because of live concerts, CDs, selling all kinds of T-shirts and souvenirs, etc. To summarize, I suggest that popular music and "artistic" music be given different treatment. Sometimes music is a public good, but sometimes it is a personal service. |
|
||||
|
||||
קודם כל, בוא נראה על מה אנחנו מסכימים: שאומנות פופולארית היא אכן מוצר ציבורי. אנחנו נחלקים על התוצאה: אתה אומר להעתיק אותה חופשי, בניגוד להתחייבות החוזית והחוקית שלך. לטענתך, ימשיכו לייצר מוזיקה, כשהתקליטורים הם למעשה "קידום מכירות" לשאר המוצרים שאינם מוצרים ציבוריים (כמו חולצות וקונצרטים). לשיטתך, אמנים ימשיכו לייצר כך מוסיקה. הדבר הזה בלתי אפשרי לחלוטין. ירידה בהכנסות של אמנים ממוסיקה תגרור ירידה בהיצע של המוסיקה. זה פשוט – פחות כסף, פחות עבודה. ופחות מוסיקה, אנחנו מסכימים, זה רע. |
|
||||
|
||||
Yes. We do agree that popular music is a
public good. But if we have less of it, will this be bad? I am not so sure. Apparently, some of this music is created without any aims but to sell. What I would like is to have the same total amount of music, but less of the commercial one and more of the specific music that targets only a small audience, but gives it a deeper experience. In other words, if we want to ask whether free copying is good or bad for the music market, we may first need to agree on what kind of "ideal" music market we would like to see - not in terms of my or your own taste, but in terms of the interests and welfare of society. Another way to look at it: in the current situation, musicians who sell a lot to the public are well-rewarded. Musicians who sell mainly to other musicians earn very little, even though their indirect influence on the musical landscape may be very big. Is this a good system? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |