 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני מצוי בהליכים ובנהלים המטפלים באישה המגיעה לתחנת משטרה ומתלוננת על אונס אותו חוותה. אם אמנם הטיפול במתלוננת מתבצע על ידי גברים, מדובר בחוסר רגישות בסיסי של המימסד. יש לפעול ולהביא לכך שכל הטיפול, בייחוד זה הראשוני האמור להתמודד עם השלב הראשון של הטראומה, ייעשה על ידי נשים. אין ספק כי חומרת הענישה המושתת על אנסים אינה מספקת. אני גם לא מקבל את הטענה שהועלתה כאן, שאם נחמיר את הענישה, יגרור הדבר הכרח בתקצוב נוסף של מקום בבתי הכלא. לפי הלוגיקה הזו, יהיה נכון להקל בעונשם של פשעים אולטימטיביים אחרים, דוגמת רצח. אנסים ורוצחים צריכים להיתקל בחומה הגבוהה ביותר האפשרית מבחינת הענישה, גם במחיר של הקלה בעונשם של מבצעי עבירות קלות יותר (אם הבעיה התקציבית אכן נושפת בעורפנו). תמהתי מאוד לשמוע על גזר דין שהוטל על אנס לפני מספר ימים בידי הרכב של שלושה שופטים. ההרכב שפט את האנס (שהורשע גם בכמה סעיפים של גניבה) לתשע שנות מאסר. בדעת יחיד היה שופט זכר שרצה להטיל על הנאשם 15 שנות מאסר, אך דעת הרוב של שתי השופטות הטיל עליו בסופו של דבר את עונש המאסר שצויין. למיטב זכרוני זה אינו המקרה הראשון בו שופט מעוניין בהחמרת הענישה במקרי אונס מול שופטת שמקלה ממנו. האם גם כאן, בהמשך למאמרה של איילת (המצויין לטעמי), יש מידה מסויימת של השלמה ופעולה על פי איזה זכרון קולקטיבי הצרוב בתודעתנו מזמנים קדומים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הממסד מתייחס לרגישות בטיפול בנפגעת אונס, ישנה מערכת כללים די נוקשה הנוגעת לסוג העבירה, גיל הקרבן ומינו. לא תמיד נשמרים כללים אלו אם עקב חוסר באמצעים או בגלל חוסר מקצועיות. הדרישה שלך לטיפול בנפגעות אונס ע"י חוקרות משטרה היא הגיונית אך תתפלא לשמוע שנפגעות רבות מעדיפות ואף דורשות לפעמים למסור עדות ולהיות מטופלות ע"י חוקר זכר. אתה אולי לא מקבל את הלוגיקה של ענשי מאסר מצחיקים אך זוהי המציאות בישראל. לעיתים אפילו עצורים משתחררים עוד בשלב החקירה עקב מצב של עומס בבתי המעצר. אתה טועה בפתרון שסיפקת בצורת הקלה בענשם של עבריינים אחרים. צריך לנקוט בהחמרת הענישה כלפי כולם, אולי בשנים הראשונות יבלו את זמנם האסירים על מזרון המונח על רצפת התא אך בטווח הארוך פחות ופחות יהיה משתלם לבצע עבירות ומספר האסירים יפחת. בתקופה שבה זכויות העבריין קודמות לזכויות הקרבן לא נראה שמישהו יעשה משהו בנידון. ברוב המשפטים בהם השתתפתי (לא בתור הנאשם) היתה דעת השופטים הזכרים מחמירה יותר מדעת השופטות, למה? לדארווין פתרונים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הדרישה שנפגעי אלימות על רקע לאומני יטופלו ע"י חוקרים בני הלאום של המותקף היא הגיונית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכיר דרישה כזו אך זה נשמע די דומה לחוק הקובע כי אדם שנפגע ע''י נהג מיצובישי לא יטופל ע''י חוקר משטרה הנוהג באותו סוג רכב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה נשמע דומה לדרישה לטיפול בנפגעות אונס ע"י חוקרות משטרה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתחיל לחשוד ששאלתך המקורית היתה רצינית ולא תוצר של הומור ציני משובח. אינני מכיר דרישה כזו הנוגעת לנפגעי פעולות טרור אך אם היא קיימת אוי ואבוי לנו. אני בטוח שהערבים אשר נפגעים במעשי לינץ מצד יהודים לאחר כמעט כל פיגוע לא נשאלים איזה סוג חוקר הם מעדיפים. במידה ונפגעים יהודים מקבלים את האופציה הזו הרי שאנו בונים כאן יופי של מדינת חוק. אין הדבר דומה לטיפול בנפגעת אונס. מעבר לפגיעה הנפשית הקשה אשר נגרמה מעצם האונס הרי שאיש משטרה (זכר או נקבה) יכול להעצים את הנזק בתום לב וללא כוונה רעה כתוצאה מחוסר ידע ומקצועיות. ישנן הנחיות רבות לגבי הטיפול בנפגעת אונס עקב הרגישות הרבה במקרה כזה. ההנחיות הולכות ומתרבות, הולכות ומעצימות ככל שהנסיון והרגישות הציבורית גוברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני לא מבין. ברור שמתלונן זכאי לטיפול מקצועי, וכי אל למשטרה להעצים את הנזק והפגיעה בו. האם זה אומר שאסור שהמטפלים בתלונה, העושים זאת במקצועיות, אסור שיהיו מהמגדר של התוקף? במקרה של תקיפה לאומנית, עמדתך ברורה, והיא שהמקצועיות היא הקובעת, לא הלאום. את עמדתך במקרה של תקיפה מינית אני כבר לא בטוח שהבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של תקיפה מינית מקצועיות הטיפול המשטרתי חייבת לכלול את הרגישות לקרבן. אין חוק הקובע כי רק חוקרת תגבה עדות במקרה אך בצדק מונחה המשטרה להציע לנפגעת טיפול ע"י חוקרת. גם במידה ולנפגעת לא כל כך משנה מין החוקר הרי שישנן הנחיות לגבי צורת ההתנהגות וההתבטאות של אותו חוקר/חוקרת. המצב בשטח אינו מושלם בלשון המעטה (איזה ניסוח עדין) והדבר מקרין גם לגבי הטיפול בנפגעות עבירות מין. מנסיוני אין הכרח בהצבת חוקרת במקרה אונס אך ככלל יש לתת את האפשרות הזו בפני הקרבן ולממש אותה במידה והוא(היא) מבקש זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התשובה המפורטת. אני מקווה מאד שהמצב בשטח ישתפר ויגיע ל''מושלם'' או קרוב ככל האפשר לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא נראית לי הגיונית, אם מדובר בטיפול שיש לו פוטנציאל טראומה. באילו נסיבות בכלל צריך לחקור נפגעי אלימות על רקע לאומני? נניח שיהודי הותקף קשות ע"י ערבי, על רקע לאומני (לכאורה, בטח צריך לומר). ונניח שהחקירה שלו במשטרה (במטרה לברר את הלכאורה הזה) צפויה להיות קשה עבורו, כי ינסו שם למצוא אצלו סתירות וכאלה (ולחקור אותו על התנהגותו הפוליטית - זה נכון שצעקת לפני זה משהו כמו "מוות לערבושים"?). אז חקירה שלו ע"י חוקר ערבי יכולה בהחלט להיות גם קשה יותר רגשית עבורו, וגם פחות פרודוקטיבית (כשהמטרה היא למצות ראיות נגד התוקף. הבה נזכור שהמותקף לא חשוד בשום עבירה). ונראה לי סביר לדרוש שהחוקר בנסיבות כאלו יהיה תמיד יהודי (או ערבי, כשמדובר בנפגע ערבי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פה אתה כבר מדבר על יעילות נטו. הם דיברו על הצד של הנזק הנפשי. אולי דווקא הפתרון הוא ההיפך? להכשיר במיוחד גברים לחקור נפגעות אונס בעדינות, וע"י כך להכריח את הנפגעת לקבל תמיכה מגבר? ככה אולי היא לא תפתח פוביה מגברים לשארית החיים שלה, ותוכל יום אחד לחזור לנהל חיים רגילים ובריאים. זה לא נראה כמו רעיון רע בכלל גם במישור הלאומני - שב"כניקים כבר ככה יודעים ערבית, מה איכפת להם לחקור עדים יהודיים לפיגוע במבטא ערבי? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |