בתשובה למיץ פטל, 02/07/02 18:54
החטא וענשו 75701
ירדן ניר • בתשובה למיץ פטל יום ד', 3/7/2002, 0:03
היא נראית לי הגיונית, אם מדובר בטיפול שיש לו פוטנציאל טראומה. באילו נסיבות בכלל צריך לחקור נפגעי אלימות על רקע לאומני? נניח שיהודי הותקף קשות ע"י ערבי, על רקע לאומני (לכאורה, בטח צריך לומר). ונניח שהחקירה שלו במשטרה (במטרה לברר את הלכאורה הזה) צפויה להיות קשה עבורו, כי ינסו שם למצוא אצלו סתירות וכאלה (ולחקור אותו על התנהגותו הפוליטית - זה נכון שצעקת לפני זה משהו כמו "מוות לערבושים"?). אז חקירה שלו ע"י חוקר ערבי יכולה בהחלט להיות גם קשה יותר רגשית עבורו, וגם פחות פרודוקטיבית (כשהמטרה היא למצות ראיות נגד התוקף. הבה נזכור שהמותקף לא חשוד בשום עבירה). ונראה לי סביר לדרוש שהחוקר בנסיבות כאלו יהיה תמיד יהודי (או ערבי, כשמדובר בנפגע ערבי).
החטא וענשו 76701
צחי ברזיק • בתשובה לירדן ניר יום ב', 8/7/2002, 10:38
פה אתה כבר מדבר על יעילות נטו. הם דיברו על הצד של הנזק הנפשי.

אולי דווקא הפתרון הוא ההיפך? להכשיר במיוחד גברים לחקור נפגעות אונס בעדינות, וע"י כך להכריח את הנפגעת לקבל תמיכה מגבר? ככה אולי היא לא תפתח פוביה מגברים לשארית החיים שלה, ותוכל יום אחד לחזור לנהל חיים רגילים ובריאים. זה לא נראה כמו רעיון רע בכלל גם במישור הלאומני - שב"כניקים כבר ככה יודעים ערבית, מה איכפת להם לחקור עדים יהודיים לפיגוע במבטא ערבי?
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש והצהרת נגישות © כל הזכויות שמורות