בתשובה ליהונתן בר, 25/10/22 3:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן א גרוייסע ברוך, אבל על פי הכותרת "בהיעדר יכולת מעשית לאתרם, ההערכה היא שהחיפוש אחר ההורים הגנטיים ייפסק", הברוך הזה כנראה ימנע התמודדות עם הדילמה האכזרית של "מה לעשות עם התינוקת?". |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא משוכנע באיזו מידה יהונתן ואתה כתבתם "ברוך" ברצינות או באירוניה, אני קראתי את החדשה הזו בתחושה חד-משמעית של "מזל גדול שאותו זוג הם לא ההורים הגנטיים! אם זה ימשיך לכך שגם לא ימצאו בהמשך את ההורים הגנטיים, אנחת רווחה מהדהדת." פה באייל גם אף אחד לא מסתכל, אז אני מניח שאפשר לשים על השולחן את התהיה אם באמת אין יכולת מעשית לאתר את הגנטיים, או שפשוט כולם מבינים שעדיף לא להצליח ולכן עדיף לא לנסות. ("כולם", עם סימן שאלה מעניין לגבי הורים גנטיים פוטנציאליים אחרים; הייתי מבין פוטנציאליים כאלה שכן היו מתעקשים לבדוק את עצמם מול התינוקת, אבל אני מקווה שאילו הייתי במקומם הייתי מוצא את הכוחות להתאפק ולא לבדוק.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, זה התחיל אצלי בתור משהו רציני והפך מהר מאוד לאירוניה מסוג ''מתוך שלא לשמה בא לשמה''. אמנם הבלאגן באסותא גדול, אבל ברגע שיש יותר מידי אפשרויות להורים (או ברגע שאפשר לשקר שזה המצב באופן אמין) אז פשוט מרימים ידיים, פוטרים ב ב''כנראה שלעולם לא נדע מי ההורים'' ונמלטים מהדילמה המוסרית העמוקה שיש כאן. מהורים פוטנציאלים עם שם ופנים עברנו להורים של שדרינגר. אני מניח שגם בית המשפט, אם ידרש לכך ע''י תביעה של הורים אחרים, יעדיף לשמור על הסדר החברתי ולא להסתבך עם דילמה מוסרית, וינפנף כל מי שינסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הברוך שאני התכוונתי אליו הוא הברוך שבית החולים אסותא הכניס את עצמו אליו, מבחינת הדימוי האינקומפטנטי שהוא רוכש בזכות הפרשה. ולגבי ההורים הגנטיים הפוטנציאליים האחרים: "מטופלות דורשות מאסותא ומשרד הבריאות לממן בדיקות לקשר גנטי לעובריהן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
געוואלד. אילו הייתי עיתונאי, מיד הייתי אומר לאותן מטופלות - בנימוס ואמפתיה גדולים ככל האפשר - אני מבין שאתן ממש רוצות לדעת שהעובר הוא שלכן גנטית. אבל האם אתן מוכנות גם לדעת שהעובר הוא לא שלכן גנטית? מה תעשו עם המידע הזה? איך תרגישו? האם אתן מוכנות לאפשרות שיתגלה זוג שהוא כן הורים גנטיים? מה תעשו עם המידע הזה? הייתי שואל אותן את זה גם אילו הייתי חבר שלהן, וגם אם הייתי שופט או איש רשויות שמטפל בעניין, כל עוד אני בכובע שיכול להפעיל שיקול דעת והשפעה. אני הרבה יותר אתמוך בבדיקה כזו אחרי כמה שנים, בהנחה שברור שהילדה - במידה שנולדה בהצלחה - שייכת להורי ההריון ותמשיך להישאר בחזקתם בלי קשר לתוצאות. אז, אולי, יכולת להיות תוצאות מיטיבות גם לתוצאה שלילית, ולידיעה מי הם ההורים הגנטיים. עדיין אולי גדול, ותנאי לבדיקות חייב לדעתי להיות שההורים ביררו עם עצמם (ואולי עם אנשי מקצוע מבריאות הנפש) ככל האפשר מה הם יעשו וירגישו עם תוצאה שלילית / גילוי ההורים הגנטיים. אבל בזמן ההריון? וכשההורים הגנטיים, מי שהם לא יהיו, עדיין במיינד-סט של ציפייה לילד? זו קטסטרופה ודאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שההורים לא חשבו בעצמם על האפשרות שבבדיקה יתגלה שהעובר / ילד שהם מגדלים הוא לא שלהם גנטית, או שמישהו אחר מגדל עובר / ילד שלהם (חומר קריאה רלוונטי נוסף: "כ-2,500 נשים חתמו על עצומה שדורשת לבצע בדיקות גנטיות למטופלות"). ומי שמרגיש שאין בסיפור מספיק דילמות, הנה עוד תרחיש1: נניח שמאתרים את ההורים הגנטיים של העובר, ומסתבר שזהו עובר שנוצר במסגרת תהליך של מציאת תורם תואם-גנטית של מוח עצם לילד אחר של ההורים הגנטיים (תהליכים כאלה קורים כבר יותר מ-20 שנה). האם זה משנה משהו בנוגע להחלטה מי יקבל את התינוק? ואם מחליטים להשאיר את התינוק אצל האם היולדת, האם אפשר לחייב אותה לאפשר לקיחת מוח עצם מהתינוק, בפרוצדורה שעשויה להיות2 כואבת ואף קצת מסוכנת? __________ 1. כל הזכויות שמורות לאחותי ת'. 2. אצל מבוגרים. למיטב ידיעתי בקונטקסט של לידה אפשר לקחת תאי גזע מהשילייה ומחבל הטבור, בלי השפעה בכלל על התינוק, אבל בואו נניח שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי יש פה עוד נקודה שכמעט לא הוזכרה כאן לגבי הדילמה המוסרית. ה'חומר הגנטי' ששייך להורים הגנטיים הוא רק פוטנציאל לתינוק. ומטבע הדברים, בייחוד עבור זוגות שמגיעים לאסותא לשם כך, הסיכוי של הפוטנציאל הזה להתממש הוא קטן מאד. 10 אחוז הוא כנראה הערכה אופטימית. האם שגידלה את העובר בבטנה, עברה בהצלחה הריון שלם (ונראה שמורכב יותר מהרגיל במקרה הזה) וילדה תינוק בריא, תרמה לאפשרות היוולדו של אותו תינוק בריא תרומה מכרעת. נראה לי שזה נותן עוד הטייה של האיזון המוסרי לכיוון הזוג שהוליד את התינוק האמור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעלה פה את פרשת קרולין ברונה [ויקיפדיה]. האם לדעתך התרומה של ההורים הישראליים בגידול התינוקת בשנתיים הראשונות לחייה (ואתה מן הסתם מכיר את המאמץ הכרוך בזה) צריך להילקח בחשבון לטובתם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. במקרה ההוא מדובר בחטיפה פלילית. ב. אני לא דיברתי על המאמץ, אלא על הסיכוי לעצם הקיום/החיים של העובר/התינוק הנולד. לצורך הענין, יש סיכוי רב שלולא ההריון הספציפי של האישה המדוברת, אותו עובר לא היה מגיע כלל לאוויר העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להרחיב טיפה את סעיף א' של הפונז. אילו היינו מתעלמים מההיבט הפלילי של החטיפה, הייתי חושב שהתרומה של ההורים הישראליים צריכה בהחלט להילקח בחשבון לטובתם (מבחינת טובת הילדה), אולי אפילו להכריע את הכף (אבל זה תלוי בדקויות בפסיכולוגיה התפתחותית שלא רק אני לא יודע אותן, אני די בספק אם האנושות ככלל יודעת אותן; אבל אילו החטיפה היתה קורית, נניח, מייד לאחר הלידה ומתגלה אחרי שנתיים, זה יותר ברור). ההיבט הפלילי מכריע כאן, לדעתי, כי הוא חייב לשקול את טובת החברה (לא לתת פרס לפשע נורא) ולא רק את טובת הילדה הספציפית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |