 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמת, זה התחיל אצלי בתור משהו רציני והפך מהר מאוד לאירוניה מסוג ''מתוך שלא לשמה בא לשמה''. אמנם הבלאגן באסותא גדול, אבל ברגע שיש יותר מידי אפשרויות להורים (או ברגע שאפשר לשקר שזה המצב באופן אמין) אז פשוט מרימים ידיים, פוטרים ב ב''כנראה שלעולם לא נדע מי ההורים'' ונמלטים מהדילמה המוסרית העמוקה שיש כאן. מהורים פוטנציאלים עם שם ופנים עברנו להורים של שדרינגר. אני מניח שגם בית המשפט, אם ידרש לכך ע''י תביעה של הורים אחרים, יעדיף לשמור על הסדר החברתי ולא להסתבך עם דילמה מוסרית, וינפנף כל מי שינסה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |