|
||||
|
||||
אחד המקומות החביבים עלינו לקפה של בוקר הוא בית קפה פינתי ברחוב פנקס שקורא לעצמו ''פנקס הקטן''. |
|
||||
|
||||
לא זכרתי עד כמה הסיפור המקורי על Little Pinks - הייתכן שדן אלמגור לא בדק במקור? - חביב. הגיע הזמן לבלות עוד קצת זמן איכות במחיצת דיימון, אחרי כמה עשורים בהם הוא נזנח על לא עוול בכפו. אני לא חושב שלאורך כל חופי הפיליפינים יש יותר פנינים מאשר במטמון הגוטנברגי הזה. טעימה לדוגמא, על ההתחלה של סיפורנו: In fact, the reason she is called Your Highness and is considered such a pain in the neck is because she plays the frost for all who are not well established as practically zillionaires, and she makes no bones of stating that her angle is to find a character of means who is not entirely repulsive and marry him, and when somebody asks her what about love, she says well, what about it, and, of course, there is no answer to this. או:In fact, Joe Gloze, the owner of the Canary Club, states that as far as he is concerned he will just as soon marry a fire plug as Your Highness as he says he figures a fire plug will not be so cold and hard in case of a clinch. But, of course, Joe Gloze admits he is only guessing both ways. טוב, אם לא אפסיק כאן אעתיק את כל הסיפורים שלו הנה.
|
|
||||
|
||||
אז בזכותך היום למדתי כמה משהו'אים חדשים, והצדקתי את הכותרת של הפתילון: 1. המילה "זיליונר" נטבעה כבר מזמן ולא במילניום הנוכחי כפי שחשבתי בטעות. 2. השפה של דיימון כנראה כה מופלאה, שעושרה הרחק מעל היכולת שלי להבין אותה (מה שקורה לי בדרך כלל עם idioms)1. 1 אני אמחל על כבודי ואתבזה בשאלה האם יש תרגומים ראויים לסיפוריו החביבים עליך. |
|
||||
|
||||
יש כמה וכמה ספרים בעברית. התרגום אמנם אינו עולה על המקור, בניגוד לדיעה שהיתה רווחת בשעתה, אבל בהתחשב בקושי המובנה א. כרמי עשה עבודה מצויינת. האנגלית כמובן כתובה בדיאלקט אנכרוניסטי/מקומי למדי, אבל בזכות ההקשרים1 לא קשה במיוחד להבין את כוונת המשורר. ___________ 1- מה שמסביר חלקית את הכשלון הקולוסאלי של גוגל בנסיונות להתחרות עם מר כרמי. הנה התרגום שם הציטוט הראשון שהבאתי קודם ואני חוזר עליו כאן לנוחותך: In fact, the reason she is called Your Highness and is considered such a pain in the neck is because she plays the frost for all who are not well established as practically zillionaires, and she makes no bones of stating that her angle is to find a character of means who is not entirely repulsive and marry him, and when somebody asks her what about love, she says well, what about it, and, of course, there is no answer to this. למעשה, הסיבה שהיא נקראת הוד מעלתך ונחשבת לכאב כל כך בצוואר היא משום שהיא משחקת את הכפור עבור כל מי שאינם מבוססים היטב כמיליונרים, והיא לא מוציאה מעצמה את הטענה שהזווית שלה היא למצוא אופי של אמצעי שאינו לגמרי דוחה ולהתחתן איתו, וכשמישהו שואל אותה מה עם אהבה, היא אומרת טוב, מה עם זה, וכמובן, אין לזה תשובה.אני מקווה שאזכור לחזור הנה עוד שנה שנתיים ולבדוק הקלו המים מעל פני האדמה. |
|
||||
|
||||
חזרתי אל בור המים. התרגום של גוגל נשאר כמו לפני שנה, ולעומתו bard שמתגאה בכך שהוא דובר עברית הציע את הנוסח המקסים הבא: "בעצם, הסיבה שהיא נקראת יור היינס (כתיבה מקוצרת של HH, כינוי רשמי לחברי משפחה מלוכה) ונחשבת כמו ציר בעורף היא בגלל שהיא משחקת את הקרח לכל מי שאינו מוצלח כמעט כמו ביליונר, והיא אומרת בבירור שהמטרה שלה היא למצוא אדם עשיר שאינו מאוס לחלוטין ולהתחתן איתו, וכשמישהו שואל אותה מה לגבי אהבה, היא אומרת אז מה לגבי זה, ו, כמובן, אין לזה תשובה". שאלתי AI איך ייראה התרגום עוד שנה בהסתמך על ההתקדמות הזאת, והתשובה היתה 42. סוף סוף משהו הגיוני. |
|
||||
|
||||
אאוץ'. מעניין ש-pain תורגם דווקא ל"ציר" (לקח לי זמן להבין שזה כנראה כמו ב"צירי לידה"). |
|
||||
|
||||
ציר בעורף ישר מזכיר לי את הבורג מסטאר טרק TNG. כנראה בזכות שלט מההפגנה אתמול בקפלן (כן כן, יצאנו למחוזות הלחות הכבדה) שעליו תמונה של קוביית הבורג והכיתוב Resistance isn't futile. |
|
||||
|
||||
נתקלת בשלטים "כולנו לחים"? |
|
||||
|
||||
שלט שהמצאתי זה עתה למחאת המשוררים (בעקבות עמיחי בעקבות התפילה): עלמלא מלא חרדים אלמלא העלמלא מלא חרדים היינו פחות חרדים. (יש לי הרגשה שאפשר לשפר את השורה האחרונה. אפשר להוסיף "(ולא רק פה)" וזה מקרב את זה לעמיחי אבל די חסר משמעות.) |
|
||||
|
||||
אני מאוכזב מהרגרסיה של ''ו, ''. |
|
||||
|
||||
ממש! |
|
||||
|
||||
ומשהו נוסף שלמדתי מהדיון הזה, והוא מביך כפי שהוא מופרך - אני הייתי משוכנע שמי ששר את "פנקס הקטן" הוא נתן דטנר, ובעקבות גיגולים בפתיל הסתבר לי שזה בכלל ששי קשת! להגנתי אני יכול לומר שנחשפתי לשיר בסוף שנות השמונים, ברדיו, ובלי אינטרנט שיכול להבהיר עובדות טריוויה שכאלה. |
|
||||
|
||||
בהחלט נראה שאלמגור בדק. בסוף מתברר ש־Pinks היה הכינוי שלו ושמו היה Pincus. |
|
||||
|
||||
אה, אתה צודק. שכחתי לגמרי. |
|
||||
|
||||
בתרגום שאני קראתי בצעירותי הוא נקרא ''פינקוס הקטן''. |
|
||||
|
||||
באמת הסיפור המקורי יפה. אבל אני חייב לומר לזכות דן אלמגור שהתמצות שהוא עשה לסיפור לכדי שיר לא פוגע בסיפור בכלל. אולי ההפך. העלילה המרכזית וצמד הדמויות כל כך נפלאים, שהם עוברים במלוא תפארתם גם במעט מילים. |
|
||||
|
||||
אני מסכים, וחייב להודות שלמרות חיבתי העזה לדיימון, לטעמי לא היה מזיק לקצר קצת את הסיפורים שלו. אולי שילמו לו לפי מילה. |
|
||||
|
||||
בעקבות המלצתך, ומשהו שהטריד את מוחי,הלכתי וקראתי את הסיפור לכל אורכו ואלה מסקנותי: א. בהחלט ניתן היה לגזום חלק ממנו על ידי עורך מיומן בלי לפגוע ממנו, אולי להיפך. ב. כמו שחשדתי - דן אלמגור אכן הוסיף לידידנו פנקס הקטן כסא מחושמל, שלא באמת הגיע לו, לאומלל. |
|
||||
|
||||
אבל הוא מתחרז קל וזה מה שחשוב בכלל. אני תוהה אם מאיר אריאל הוא צאצאו הרוחני של דן אלמגור. ''מכופף הבננות'' נשמע לדעתי ממש כמו טקסט של אלמגור. |
|
||||
|
||||
אני מאוד מחבב ומעריך את דן אלמגור, אבל לדעתי אריאל מתוחכם ומתחכם לאין ערוך יותר ממנו. אני בספק אם אלמגור היה בכלל חושב על הרעיון המרכזי ב"מכופף הבננות". אולי כן; אבל ההרגעים הממזריים ביותר בשיר הזה הם לדעתי מעל לרמתו של אלמגור. ה"אפס" בבית הראשון, ה"אני חושב, כזה" (שכאילו מצביע על הגודל, אבל זה שיר מושר אז לא אומר כלום), "גמד ענק" שאבותיו הם "הנפילים הננסים", "לשמוע את הקנאק". וכל זה, בשיר שהוא אחד הפשוטים ביותר של אריאל המוקדם, שלא לחינם ממוסגר כשיר ילדים. השירים היותר קנוניים שלו הם הרבה יותר בארוקיים מזה בחרוזים, ומעבר לכך, הרבה יותר מעורפלים ופרומים בתוכן - וזה כבר יוצר הבדל שהוא לא רק הבדל של מידה (בתחכום) אלא כבר סוגה אחרת, שאולי אריאל הוא היחיד בה. אריאל המאוחר כבר הרבה פחות מתוחכם/מתחכם, אבל שונה מאלמגור באופנים אחרים. אני לא יכול לחשוב על צאצאים רוחניים של אלמגור, אבל יש לו כמה וכמה אבות, דודים ואחים רוחניים - חפר, מוהר האב, טהרלב, וירון לונדון, שאני חושב שהוא היה המובחר ביותר בסוגה, אם כי הרבה פחות פורה מהאחרים. וכולם היו רוצים להיות אלתרמן, אבל לא הצליחו בכלל להתקרב. |
|
||||
|
||||
אפשר לומר ש''ונצואלה'' הנונסנסי של אלמגור הוא אב רוחני לדני סנדרסון ו''משינה'' המוקדמת (אבל אצל אלמגור זו היתה יציאה קיצונית). הבדל מעניין, ''ונצואלה'' עדיין מדבר בגוף ראשון רבים, שממרחק הזמנים נראה בחירה מוזרה, אבל באותה תקופה כנראה היה ברירת המחדל. |
|
||||
|
||||
אני חושב שדיברנו כבר על כך שרק הרוק הכניס את הגוף ראשון יחיד למוזיקה העברית. בחו''ל היה את הבלוז,הרמבטיקו (''בלוז'' יווני) השנסון (שהגיע לארץ דווקא בתרגומים של נעמי שמר אלופת הביחדנס) וכו'. בישראל הסוציאליסטית של שנות השישים לא היה הרבה מקום לשירים בגוף ראשון יחיד. זה היה ''אנחנו''. |
|
||||
|
||||
ההגינות מחייבת לציין שתמיד היו לפחות קצת שירי "אני" בזמר העברי. "ככה כך ולא אחרת", "ציוניוני הדרך", "זמר נודד", "זמר אהבה לים", "כשאור דולק בחלונך" ו"אותך (נזכרתי בך לעת ערבית)" קופצים לראש, והם זמר עברי מיושן ככל שאתה יכול לבקש. יתרה מזו, היו גם שירים אישיים, כואבים וחשופים לא פחות מברוק: דווקא בהתחלה-בהתחלה, המשוררת שאפשר לקרוא לה הפזמונאית הראשונה של הזמר העברי מזוהה בחוזקה עם כתיבה כזו. עוד שתי דוגמאות שקופצות לי לראש הן עד הלום של שלונסקי מ-1927, והשיר אלייך של אורלנד מ-1943 (יצירת המופת הראשונה של הזמר העברי, אם יורשה לי רגע של לנדוור. נזכיר לאורלנד גם את "שלכת" ו"אני נושא עמי"). כל זה כמובן בלי לחלוק על כך שהם לא היו מיעוט, ושהרוק הפך אותם לרוב. |
|
||||
|
||||
לי דוקא קפץ לעין ש"לא שרתי לך ארצי" הוא לכאורה 'אני', אבל נושא השיר הישיר הוא הארץ, שהיא ה'אנחנו' הגדול מכולם, הלא כן? (גם אם אפשר להתווכח מי יותר 'חשוב' בשיר, ברור שהארץ היא לפחות הרקע והניגוד שמולו נמדד ה'אני'). במידה מסוימת גם 'ציוניוני הדרך' הוא שיר מולדת במסווה של מסע אישי (או להיפך, ועדיין). |
|
||||
|
||||
(ב"ציוניוני הדרך" הדובר קיבל לחייו אישה במקום טיולים. הוא אח תמטי, עם הרבה פחות טקס בישבן, של "את חירותי". בעצם השיבוש שעשינו בילדותנו לשם השיר, שהיה נראה לנו מה-זה גס וחצוף, לא עד כדי כך רחוק מכוונת המשורר.) |
|
||||
|
||||
(את השיבוש הזה עשה דב״א כשהיית בן תשע, לא יודע אם האושאים קדמו לו) |
|
||||
|
||||
אני מנחש שהשיבוש הזה נולד כמעט מייד עם בואם לעולם של השיר או של מילת הסלנג, מה שבא שני. |
|
||||
|
||||
השיבוש הדב"אי ההופכי: כשהייתי בתיכון, לפני אחד מימי ההורים, אחד הילדים בכיתה כתב בגדול על הלוח "ציונים זה לא הכל". |
|
||||
|
||||
נכון, לא זכרתי את זה בכלל. ככה זה כשמסתמכים על הזכרון העבש מלפני עשרות שנים. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שאני מסכים. מתוך 14 השירים ב"אהבה ראשונה", האלבום הראשון של שלישיית גשר הירקון מ-1965, ספרתי עכשיו שבעה שהם בגוף ראשון יחיד (או לגמרי, או פחות-או-יותר). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |