בתשובה לדב אנשלוביץ, 01/06/20 11:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שאפו! הבעיה היא שכדי לתפוס את הצלופחים החלקלקים צריך לספר סיפור ארוך. חופרים וחופרים ומושכים קצוות חוט עד שמשהו עולה. וגם אז לא תמיד מצליחים (ליברמן). נדירים המקרים שמוצאים עדות ישירה שמציגה את ידו של הגנב בתוך צנצנת העוגיות. אלמלא התהפכה עליו שולה זקן- אולמרט היה יוצא זכאי. כללי אשר נולדו כדי למנוע מראש ניגוד עניינים, ואף מראית עין של ניגוד עניינים, אצל חברי ממשלה. אם לא ימסרו פרטים אודות המתנות שהם מקבלים, איך נדע אם יש או אין בקבלת המתנה משום ניגוד עניינים, או מראית עין של ניגוד עניינים? כאשר מיליקובסקי תורם לנתניהו מיליונים, חשוב מאוד לדעת אילו יחסים עסקיים היו ביניהם. עם המידע הזה הועדה תוכל לאשר או לדחות את הבקשה. אם היו ביניהם יחסים עסקיים נרחבים ומתמשכים- זה לא משנה בכלל שהם בני דודים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק אעיר לגבי אולמרט ושולה זקן שנראה לי שאתה טועה בעובדות. אני זוכר שפורסם שהשופט רוזן אמר בפרוש שהיה מרשיע את אולמרט גם ללא עדותה של שולה זקן. הוא אמר שאין לו צורך בה לשם ההרשעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דבר מתוך אחת עשר חקירות פליליות נגדו, בכולן חשבה המשטרה שיש מספיק ראיות להעמיד לדין, יצא אולמרט אשם רק בשלוש. זה לא אחוז הצלחה גבוה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השופט רוזן היה שופט מחוזי, וכאשר התקבלה ההכרעה בעליון בעניין השוחד הגדול - אולמרט יצא זכאי - הוא זכה לביקורת עקיפה ע"י השופט עמית והשופט הנדל (או לפחות זאת פרשנות סבירה של מה שנכתב בהכרעת הדין). הנדל: "על בית המשפט לזכך את הראיה מהשמועה. עליו להעמיק בראיות ולנסות ככל שניתן למצוא בהן עיגון לנרטיב שונה, המתיישב עם חפות הנאשם. בעיקר - בית המשפט חייב בכל עת להזהיר את עצמו שלא לבסס הרשעה על סמך תחושות או חשדות, אפילו אינם מבוטלים. הרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות מחייבת זהירות כפולה ומכופלת. בבוא השופט להכריע בשאלה האם הכוס חצי מלאה או חצי ריקה, חייב הוא לנקוט עמדה ולהדגיש את החלק החסר. אם הכוס אינה מלאה, ואפילו תהיה כמעט מלאה - עליו לזכות מחמת הספק"." והעיר על כך שכ"ג: "דבר דבור על אפניו, ושומה על בית המשפט לתת לחזקת החפות משקל גדול ביותר. משפט הציבור, לעומת זאת, יכול וצריך להיות קצת פחות פורמלי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין חוות הדעת שלך על בית המשפט העליון, אולי היה הצדק עמו במקרה הזה, אבל בהמון מקרים הוא לא מתחשב כלל בחזקת החפות, המקרה שאותי אישית הוא בין המזעזעים ביותר הוא המקרה של סולימאן אל עובייד שעליו מדבר פלדמן בראיון עם אילנה דיין (מומלץ לצפות בראיון כולו, כדי ללמוד משהו על עולם "שלטון החוק"). פלדמן אומר בקשר לפרשיה הזאת: "הפרקליטות שיקרה. בית המשפט שיקר. בית המשפט העליון שיקר". נדמה לי שציטטתי כאן פעם את פסק הדין של חשין בערעור. כשראיתי זאת היה קשה לי להאמין שאפשר לכתוב שטויות כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בקי מספיק בכל הפרשיה, אבל עיינתי כעת ב<קישור לhttps://www.toledano.co.il/%D7%9E%D7%97-8498-13-%D7%A... דחיית הבקשה למשפט חוזר> ולפיה, הטענה שלך פיה בית המשפט <קישור לא מתחשב כלל> בחזקת החפות רחוקה מהמציאות. אולי הוא מעניק יותר מדי משקל להודאות (אני יודע שזאת העמדה שלך), אולי הוא עושה זאת מפני שהוא מאמין מדי למשטרה (זאת גם העמדה שלי) שאינה ידועה בהיצמדות לאמת (זאת העמדה של כל אדם שפוי), בטוח שהוא עושה טעויות מפעם לפעם, אבל בחזקת החפות הוא מתחשב בהחלט. אגב, חלק לא מבוטל מהסכמי הטיעון שהם בעיני מכת מדינה נעוץ גם באותה התחשבות של בית המשפט, מה שנקרא בפי הפרקליטוּת "קושי ראייתי", אבל זה נושא לדיון אחר. גם אני לא חושב שדברי חשין בנימוקים להרשעה מרשימים מדי - אף פעם לא אהבתי את הסגנון הפומפוזי שלו - אבל אני מרשה לעצמי לנחש שלא קראת את כל 133 העמודים של הכרעת הדין לפני שהחלטת שזאת דוגמא אחת מתוך "המון מקרים" בהם... מכל מקום, ממש משובב נפש לראות אותך מסתמך על אביגדור פלדמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהשארת את המילה "קישור" יתומה ללא כתובת אחריה יותר מפעם (פעמיים). אתה צודק בניחוש שאכן לא קראתי את כל פסק הדין ובעצם גם לא את כל דבריו של חשין, והתכוונתי אך ורק לסעיף 10 בשבח "מלכת הראיות". אבל בזמנו עקבתי אחר המקרה הזה ופקפקתי באשמת הנאשם עוד לפני שמצאו את הגופה במקום אחר, אפילו לא קרוב לזה שמסר בהודאתו. כזכור למרות זה האשימו אותו על סמך הודאתו. אני מסתמך הרבה פעמים על אביגדור פלדמן, בקשר לכל מיני דברים, ובוודאי עדותו מתוך מה שקורה שם אי אפשר להתעלם ממנה. העובדה שבהשקפותיו הפוליטיות הוא ההיפוך שלי אינה שייכת לעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי חזקת החפות, כלל לא ברור לי שהיא אמורה להיות קיימת בערעורים. בערכאה ראשונה הנאשם חף מפשע והתביעה צריכה לשכנע מעבר לספק סביר שהוא אשם. לערעור הוא מגיע כשיש כבר קביעה של בית משפט שהוא אשם; נטל ההוכחה שהקביעה הזו שגויה מוטל על כתפיו, לא על כתפי התביעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת כך? לפי מה שאני מבין, הקביעה של בית המשפט המרשיע היא שאין ספק סביר באשמתו. בערעור נטל ההוכחה עליו, אבל מה שהוא נדרש להוכיח אינו שהוא לא אשם, אלא שיש ספק סביר באשמתו. ואם כך, הוא עדיין נהנה מחזקת החפות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הוא מוכיח שיש ספק סביר באשמתו, הוא הרי לא מביא חומרים חדשים ולא משמיע עדים? הוא צריך לשכנע שהערכאה הנמוכה טעתה. טעתה בפירוש העובדות, טעתה במשקל היחסי שלהן, טעתה בפרשנות החוק - כך או אחרת, האבן שהוא צריך לגלגל היא גדולה יותר. בעבירות חמורות הוא כבר מתחיל לרצות את עונשו עוד לפני שהערעור נשמע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל נכון, ועדיין אני חושב שחזקת החפות עומדת. הטעויות של הערכאה הנמוכה שהוא צריך לשכנע בהן צריכות להסתכם בכך שיש ספק סביר באשמתו, לא שסבירות חפותו גדולה מחמישים אחוז, נניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצלצל לי הגיוני כל כך. חזקת החפות עומדת למי שעומד לדין. אחרי שהורשע- הורשע כבר, וחזקת החפות הסתיימה. הסטטוס שלו השתנה מעומד לדין למורשע, ולא נראה לי שהאפשרות לערער משנה את הסטטוס הזה. אני לא חושב שאדם הוא זכאי כל עוד לא הסתיימו כל ההליכים בעניינו. אם הורשע בערכאה אחת הוא כבר לא זכאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויקפדיה מסכימה אתך ולא אתי ''אשמת אדם, שתדחה את חזקת החפות, היא זו שתוכרע בפסק דין חלוט שלא ניתן עוד לערעור או שהערעור נדחה.'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתפסתי לעניין המילולי של חזקת החפות וסטיתי מהעניין. כמובן שאם לשופטים בערעור יש ספק סביר באשמתו עליהם לזכות אותו, בדיוק כמו בערכאה הקודמת. אני פשוט לא יכול לקרוא לזה ''חזקת החפות''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |