בתשובה לדב אנשלוביץ, 07/05/20 7:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההיפוטזה שלי לגבי השפעת הטמפרטורה על הקורונה אינה דרך שרידות הווירוסים אלא דבר אחר. ווירוסים יכולים לשרוד תנאים קיצוניים, יותר מחיידקים שהרקמה שלהם רוויית מים. מהו הדבר האחר שדרכו הטמפרטורה משפיעה ? הדבר האחר היא העמידות של בני אדם למחלות. בטמפרטורת נמוכות קל לאדם להיכנס למצב היפותרמיה, למספר שעות ביום ובמצב היפותרמיה כל המערכות בגוף פועלות בצורה משובשת ובפרט מערכת החיסון. זה זכור לי מקורס חובשים בצבא. במצב היפותרמיה מאבדים אפילו את הסמנים של הגוף שמאותתים לו שמשהו בגוף לא בסדר. זה אפילו ידוע מתרופות סבתא שאומרות: כאשר אתה יוצא מהבית ביום חורף אל תשכח לקחת איתך צעיף. יש דבר נוסף, אולי פחות חשוב אבל עדיין משמעותי והוא חוסר בויטמין D שנוצר באופן טבעי בגוף על ידי חשיפת העור לשמש. ויטמין D חשוב מאוד למערכת החיסון והוא לא זמין תמיד דרך המזון, בהבדל מויטמין C שאמנם נחוץ למערכת החיסון אבל הוא מצוי בשפע במזונות נפוצים כגון עגבניות, פלפל, חצילים ועוד ירקות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה שביום 7/5/2020 עדיין לא ידוע בבירור אם יש קשר בין רמת ויטמין D למחלה בלתי נתפס בעיני. כמעט 4 מליון חולים, רבע מליון מתים, ארבעה-חמישה חודשים, ארגון בריאות עולמי, אלפי מכוני מחקר, אמצעי מיחשוב מתקדמים, ריצוף גנטי זול, בינה מלאכותית, ביג דאטה. ביג נאדה. בעולם בו חשבתי שאני חי, כל מקרה ידוע, כולל כל הפרטים שידועים לגביו, היה מדווח למאגר גדול שמנוהל ע"י ה-WHO ופתוח לכל מאן דבעי, ואלפא זירו או מישהו מחבריה היו מתפנים לכמה שעות ממשחק גו נגד עצמם או מנהיגה במכונית ללא נהג, ומנפקים מידע בדוק ואמין לגבי כל גורמי הסיכון וכל לגבי האפקטיביות של טיפולים שונים. כל זה עוד לפני שאני מזכיר מחקרים קליניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף, אכן אכזבה גדולה מכל תחום עיבוד הנתונים המחקרי. כנראה שהוא עדיין נמצא כמה (עשרות?) שנים אחורה ממה שחשבנו ומוצג בתקשורת. עם זאת ייתכן ויש כאן כשל ניהולי/ביורוקרטי של פתיחת מאגרי מידע לציבור החוקרים. זה מצטרף לכמה אירועים בשנים האחרונות שהראו שהכפר הגלובלי הרבה פחות מרושת מבחינה תקשורתית ומבחינת נתונים ממה שחשבנן - מהמטוס המאלזי הנעלם ועד לערפל הקרב מרובה השנים בסוריה וסביבותיה. יש לנו אשליה שכל מקום בגלובוס מנוטר, מצולם ומתועד, ונראה שזה רחוק מהמציאות. ועל הדרך המשבר גם הראה שחברות הענק הטכנולוגיות עדיין שולטות בחיינו הרבה פחות מהממשלות והממסד הישן וה(?)טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מידע רפואי? פתוח לכל מעין דבעי? באירופה זה בכלל לא חוקי לרשום את המידע הזה, בלי הסכמה של המשתמש ובלי פיקוח של עורך דין ממש יקר. ולשתף אותו? שים עוד כמה אלפים בצד והעורך דין יפסיק לצחקק ויסביר לך למה זה אף פעם לא יקרה. הדבר היחידי שאולי מעשי זה ״שאלון תסמינים״ אנונימי שהכללית שולחת לי מידי שבועיים ומצפה שאמלא בהתנדבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חוקי גם אם הדיווחים אנונימיים? זה רק מוסיף על תהייתי, לא גורע ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהי אלמוניות? אם תסתכל, לדוגמה, על הנתונים שממולאים בשאלון של קופת החולים, תראה שרק מהם אפשר לשייך אותך לקבוצה לא גדולה מאוד של אנשים. לפרטים נוספים ר’ לדוגמה Data re-identification [Wikipedia]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה הרבה יותר מסובך מזה. מתאבן - הבה נאסוף טביעות אצבע מכל האוכלוסיה, אבל נוריד את השמות ומספרי הזהות מהתמונות. האם הן עדיין אנונימיות (טוב, ליטרלי כן בהגדרה, אבל אתה מבין את הבעייה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את הבעיה כאשר סט הנתונים יכול להצביע על אדם אחד או על קבוצה קטנה, ולמרות שאני לא מתרשם ממנה יותר מדי במקרה שלפנינו היא אכן פותרת, במידה רבה, את התמיהה שלי. טוב, אז שימותו כמה מליונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה שלנו - כנראה לא מיליונים. אבל שלא תנוח דעתך - הבעייה של שמירה על פרטיות חולים מול מחקר ופיתוח לפי הנתונים הרפואיים שלהם מעסיקה חוקרים במגוון מחלות, חלקן אכן הורגות הרבה מיליונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אפרוק תסכול קטן שלי על השאלון הזה של הכללית: הכל טוב וידידותי בו, חוץ מזה שהצבעים בו נבחרו כנראה בתקופה האומללה שבה האופנה בעיצוב חוויית משתמש היתה חמישים גוונים של אפור בהיר. הכל בסקר הזה כתוב בכחול חיוור מאוד על רקע לבן, עם קצת אפור חיוור עוד יותר, ובאותיות דקות. אני מצליח לקרוא, אבל אני חושש שסטטיסיטית הם מפספסים זקנים רק בגלל השטות הזו. ואין איך להגיד להם. ואגב, אם אנחנו מדברים על אותו סקר (זה שפתוח בשיתוף מכון וייצמן), הם מעדיפים שתמלא אותו כל יום, ומציעים לך להוסיף תזכורת ליומן. עשיתי את זה. לוקח חמש שניות ביום, ונותן לי תחושה שזה חסר תועלת לחלוטין (בשלב זה של המגפה), אבל בשביל חמש שניות אני נותן להם להנות מהספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מלאתי פעם אחת ומקווה שיש להם מספיק שכל להבין שאמלא שוב רק אם יחול שינוי כלשהו במצבי (טוב, אני לא באמת מקווה לזה, אבל לא רואה הרבה טעם לכתוב כל יום שאני בסדר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מילאתי את השאלון של מכבי, ניסיתי לפחות, בדרך כלל הלינק במייל שמוביל לשאלון עצמו מוביל אותי להודעה שהלינק מושבת ונתראה ביום המחר. חלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת נראית לי הנחה בעייתית. אני בטוח שברגע שיתחיל לך חום ושיעול, אתה תאוץ-תרוץ לשאלון ותמלא אותו; אבל יהושפט ברכה-גילולה אפעס פחות מסודר וקר-מזג ממך. כשהתחילו לו התסמינים עולמו התסחרר - לוגיסטית הוא היה היה צריך פתאום לדאוג לבודד את עצמו, ורגשית הוא היה צריך פתאום לדאוג. אבוי, השאלון, שהוא לא נגע בו חודשיים, פשוט נשמט מזכרונו באותם ימים לא פשוטים. דנידין ברוך-רבינר, לעומתם, מילא את השאלון יום יום. למרות זאת, גם הוא, כשהתחילו אותם תסמינים, נלחץ ופספס את השאלון. אבל זה בדיוק מה שאפשר לכלי להבין שבהסתברות 0.37 הוא פיתח תסמינים (שבהתסתברות 0.42 פירושם קורונה), כפי שתוּקף היטב בתחילת המחקר. (לקוראים שנשארו במתח, סוף טוב הכל טוב; לשני ידידינו ולריאותיהם שלום!) האמת היא שצירוף הבעיה הזו (שאני לגמרי מנחש) עם הבעיה (שגם אותה אני לגמרי מנחש) שמעטים האנשים שיתמידו למלא בתדירות סבירה סקר שאומר כל הזמן שהם חשים בטוב, גורם לי לנחש מאוד בחוזקה שהשאלון הזה חסר ערך. מה הסיכוי שאם וכאשר יתברר אמפירית שהוא חסר ערך מישהו יטרח להפסיק את המיזם? האם להתחיל לחסוך את חמש השניות היומיות האלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שההנחה בעייתית במקצת בגלל הסצנריו שבנית, שכן אני מכליל מתגובתי הצפויה לתגובה של אחרים. *אני* הייתי רץ למלא את השאלון אם היו לי תסמינים לא כי זאת תגובה שקולה אלא בדיוק להיפך. מיד אחרי שהייתי מסיים את כל הטלפונים למד"א, לקופת חולים, לעירייה, לקו החם של משרד הבריאות, לשר הרווחה ולשרה לשויון חברתי (עכשיו כשלמדתי על תפקודם המופלא), הייתי גם ממלא את השאלון יחד עם מליון פעילויות תזזיתיות אחרות שקשורות לנגיף, פעולות שכל מטרתן היא להרגיע קצת את המוני הנוירונים שיוצאים במחול ויטוס הקדוש במוחי הקודח (כפשוטו!). אם כך, לו הייתי מעורכי השאלון לא הייתי מניח כלום לגבי מי שהפסיק למלא את השאלון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה על השאלונים ב-TheMarker לפחות הפיגה את חששי שכולם שכחו מהשאלונים ואני זורק את תשובותי ל dev/null/. גם עומדים מאחוריהם אנשים רציניים כמו ערן סגל וקירה רדינסקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם בו חשבתי שאני חי, מגפות היו מין דבר כזה משעורי היסטוריה שהמדע כבר מזמן התגבר עליו (לפחות בעולם הראשון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף, ב 29/8/20, ץקישור https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S09... מחקר קליני> כפול-סמיות. אמנם עם מספר משתתפים קטן מסיבות שאינן מובנות לי כלל, אבל עם תוצאות מעניינות. Calcifediol אינו אלא ויטמין D בצורתו הפעילה בגוף, והחוקרים השתמשו בו במקום בויטמין D המוכר כדי לחסוך את פרק הזמן באורך ימים אחדים שלוקח לגוף להפוך את הויטמין ל Calcifediol. תוצאות: * Of 50 patients treated with calcifediol, one required admission to the ICU (2%), while of 26 untreated patients, 13 required admission (50%) p value X2 Fischer test p < 0.001. * אף אחד מהחמישים שקיבלו את הויטמין לא נפטר. מה-26 שלא קיבלו אותו שניים נפטרו. זה מצטרף למחקרים תצפיתיים שמצאו (לפחות חלקם, אני כמובן לא מכיר את התחום המחקרי) מתאם בין רמות נמוכות של הויטמין בדם לבין תחלואה קשה. למשל כאן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |