|
||||
|
||||
מצטרף לעניין ההיסטריה וחוסר התכנון. יש לו אגב השפעה הרסנית כפולה: היסטריה מאד אוהבת משוב חיובי, ואתן דוגמה פרטית הניתנת להכללה: כשזוגתי כבר בתחילת הבלגן מילאה מדף שלם במקרר בביצים, 'למקרה שיחסר', התגובה הראשונית שלי היתה - בעדינות המתבקשת - חוסר אמון קל בכך שאכן נגיע לזה. מאחר שהגענו לזה, ונאלצתי להודות שטעיתי, בפעם הבאה אני ושאר אלה שפקפקו בהיסטריה יהיו הראשונים לקנות כמויות כפולות מהפעם של ביצים, אורז, לחם, שימורים וניירות טואלט. כי הוכיחו לנו צהוב על גבי לבן שאין על מי לסמוך שאפילו המוצרים הכי בסיסיים יהיו זמינים במקרה משבר. זה נכון לא רק לביצים, אלא למהירות שבה ניתן לסגור אותנו בבית. 'אין מה לדאוג, גם עוד שבוע נוכל לנסוע לקניות' גם הוא נזרק לפח האשפה של תחזיות לא היסטריות מספיק, יחד עם הרבה אחרים, כשהמסקנה מכל אלה תהיה פאניקת קניות כפולה ומכופלת בפעם הבאה שנרגיש במצב חירום מתקרב. כשמלמדים את האזרחים שאי אפשר לסמוך על הרשויות, הם לומדים לסמוך רק על עצמם. אם אפשר היה בארץ גם ליד חנויות הנשק יהיו תורים ארוכים בחירום הבא. |
|
||||
|
||||
משבר הקורונה גרם לי דאגה לא מעטה במיוחד בתחילתו, הן מהפחד שנגיע לממדי חולים קשים ומתים כמו באיטליה ובמדינות אירופה, והן מהמשבר הכלכלי הכללי והפרטי. היו לי הפסדים ענקיים בחסכונות תוך ימים מעטים, וחשבתי לעצמי שכיוון שאנו רק בתחילת המשבר, אם התהליך יימשך כך לא יישאר לי שום דבר תוך זמן קצר1. אבל בסופו של דבר, כמו שהכול נפל כך הוא שב וקם לרמה סבירה בהחלט. נראה שיכולתי להעריך תהליכים כלכליים כאלה שמושפעים הרבה מפסיכולוגיה אנושית, קטנה אפילו יותר מלהעריך את תהליכי ההתפשטות של מגיפת הקורונה. אבל מדבר אחד לא חששתי, ולא הייתי אפילו לרגע אחד בפניקה בגללו, וזה החשש ממחסור במוצרים איזה שהם. לא עלה בדעתי לערוך קניות מעבר למה שאני צריך, ולאגור מזון או מוצרים אחרים. ההרגל היחיד שהשתנה הוא לערוך קניות באמצעות הזמנות במקום ללכת ולקנות, אבל זה רק מסיבות של זהירות מהידבקות. ובאמת לא היה חסר לנו דבר. אפילו לא חשנו בחסרון ביצים שדובר על מחסור בהן. זה בגלל שאנו רוכשים ביצים ועוד מוצרים חקלאיים כשמן זית, דבש ותמרים יבשים מישובי יו"ש (ובעבר גם חסות מגוש קטיף) באמצעות חברה שעוסקת בכך מזה שנים רבות, וגם כאן מדובר במשלוחים שמגיעים עד הדלת. בזמן משבר המחסור בביצים הגדלנו לעשות ורכשנו קרטונים רבים של ביצים אותם גם פזרנו בין משפחות צאצאנו. 1 בכל זאת לא עשיתי שום פעולת, מכירה וכדומה. כנראה שהפניקה שלי לא הגיעה ממש לשיא. |
|
||||
|
||||
במשבר הזה היתה עוד סיבה לאגירה - הסופרמרקטים הם מוקדי הדבקה פוטנציאליים. אז צמצום ככל האםשר של יציאה לקניות מזון בזמן המגיפה הוא מוטיבציה סבירה. עוברים גם למשלוחים מסיבה דומה, אבל גם אלו, כמו הביצים, מהר מאד הפכו לעמוסים עד קורסים. |
|
||||
|
||||
יש להם ביצים אורגניות? |
|
||||
|
||||
רק ביצים אורגניות. זה מה שאנו קונים מזה שנים. הייתי לפני המון שנים באיתמר. ביקרנו שם בחווה חקלאית (שנקראת חוות עולם) שבה, בין השאר, ראינו את המטילות מתרוצצות חופשיות. יש לנו אפשרות לקנות או מהם או מחווה אחרת. |
|
||||
|
||||
מסכים לענין המשוב החיובי. אני משוכנע שהמחסור בביצים היה בפועל די קטן ומאוד זמני. אבל מספיק הרמז שעומד להיות מחסור כדי שאנשים יאגרו כפליים מצרכיהם ויהפכו את המחסור (על המדפים, בבית יש להם טונה) לאמתי. את קניית היתר של ביצים אני בהחלט מבין- חג הפסח הוא חג הביצים, ובלעדיהן התפריט יהיה דל מאוד. אבל על נייר הטואלט ממש התפלאתי. למה מישהו צריך בבית נייר טואלט לחודשים? לא התפתיתי לצבור, ובתחילת השבוע הזה כשהחבילה הבודדת בבית התדלדלה קניתי שתי חבילות מהסוג החביב עלי במחיר מבצע שאי אפשר היה לחלום עליו לפני הפסח. על התור לנשק הייתי פוסח בכל מקרה. נשק בבית מעלה מאוד את הסיכוי שמישהו בבית ימות בירי. |
|
||||
|
||||
אני יכול לדווח ממקור ראשון שכשבועיים אי אפשר היה להשיג ביצים כלל בכל הסופרים והמכולות שבשכונה שלי, שהם מקורות המזון היומיומיים שלי. |
|
||||
|
||||
לגבי נייר הטואלט: א. זה אכן מצרך שקצת לא נעים כשהוא נגמר, והתחליפים לא פשוטים1. ב. גם כאן מסיבובים בסופרים: הרבה לפני הביצים הוא אזל לחלוטין מהמדפים, מה שרק מצדיק את האגירה. וכאמור, הסיבובים האלה עצמם צומצמו צמצם היטב. ג. בשגרה 70-80 אחוז משעות היום רוב בני הבית מבלים מחוץ לו. ומכאן גם שרוב השימוש נעשה מחוץ לבית. רק זה מצדיק עלייה של 200% בשימוש הביתי לפחות בזמן הסגר הביתי. 1 למשל, תחליפי הביצים החביבים על טבעונים - חומוס וקטניות למיניהן - לא ייסכנו למשימה זו. גם אם תשרה אותם ללילה. |
|
||||
|
||||
פסח - חג הבֵּיצות. |
|
||||
|
||||
יש לציין שהמחסור בנייר טואלט היה עולמי, במדינות רבות אנשים אגרו אותו משום מה. זה אכן לא ברור - הרי חבילה אחת של 36 גלילים מספיקה לבית נורמלי של חמש נפשות, נניח, לזמן ממושך למדי - אם הם גומרים יחד חצי גליל ביום אז זה לחודשיים פלוס, אז מה הטעם לקנות יותר מחבילה אחת? לענין הביצים צריך להוסיף עוד נקודה: בפסח בדרך כלל כמה אחוזים מהאוכלוסיה נמצאים בחו"ל (ואינם צורכים ביצים מקומיות) ועוד כמה אחוזים, וגם רוב התיירים המגיעים לארץ, נמצאים בבתי מלון שגם הם לא משתמשים בביצים טריות אלא בבלילה. ייצור הביצים המקומיות הוא, כמובן, קבוע ואינו ניתן לשינוי בטווחי זמן קצרים. לכן אם בדרך כלל מחשבים לפי מחסור של, נניח, עשרה אחוז ולפי זה מתכננים את היבוא לפסח אז השנה היה מחסור של עשרים אחוז (שכמובן הוחמר בגלל הריצה על הבנקים של הביצים ובגלל הקשיים ביבוא). גם עצירת הטיסות הקשתה על היכולת לייבא במהירות ביצים, והתוצאה היתה קטסטרופלית. שבוע לפני פסח נכנסתי למינימרקט, ועל החזה של הקופאי היה מודבק שלט בזו הלשון: "אין ביצים. אל תשאלו אותי מתי יהיו, לא קוראים לי תרנגולת". |
|
||||
|
||||
גפ המחסור בנייר טואלט נבע בחלקו הגדול ממעבר מהחוץ לבית, כאשר מסתבר שבשוק המוסדי והפרטי לא מוכרים בדיוק אותו מוצר ולכן לא ניתן היה בקלות להפנות את קווי הייצור והשיווק לייצור לסופרים. היתה על זה כתבה שאם אתאמץ אמצא. |
|
||||
|
||||
והתגובה הזו מעלה מהאוב את הכינוי הצה"לי נזל"ת (על משקל מחבת) לנייר הטואלט הצבאי הנפוץ. ___ זה מתחיל ב'נייר זכוכית'... |
|
||||
|
||||
במכולת המקומית שלנו לא זכור לי מחסור בביצים. |
|
||||
|
||||
אגב ביצים - אתה יכול להסביר לי איך קורה דבר כזה? |
|
||||
|
||||
כן. אופציה היא התערבות בין שני צדדים על המחיר של סחורה מסוימת ברגע מסוים (מחיר הפדיון במועד הפקיעה של האופציה). הצד הקונה אומר שמחיר הסחורה יהיה גבוה (קונה קול) או נמוך (קונה פוט) ממחיר מסויים (מחיר המימוש של האופציה). הצד המוכר אומר- לא נכון. כשהם מתערבים הקונה משלם למוכר סכום שהוא מחיר האופציה הנוכחי. יוצא שמי שקנה אופציה חשוף להפסד רק בסכום שהוא שילם, אבל מי שמכר חשוף להפסד לא מוגבל. דוגמה: נניח שמדד מניות נמצא כרגע במחיר של 1000 נקודות. למדד יש אופציות למועדי פקיעה שונים ועל סטרייקים (מחירי פדיון) שונים. אם אני חושב שהמדד יעלה בחדות אני ארצה לקנות קול על סטרייק גבוה יותר, נניח על מחיר 1050 במועד הפקיעה הקרוב (בד"כ יום ששי השלישי של החודש). נניח שהמחיר של אופציה כזו הוא 10. הקונה שילם 10 והמוכר קיבל את הכסף. אם במועד הפקיעה המדד יהיה ב 1050 או פחות, ולא משנה איפה בכל הטווח, הקונה לא מקבל כלום בפדיון והמוכר נשאר עם ה 10 שהוא קיבל. אם המדד יהיה ב 1060 המוכר ישלם לקונה את אותם 10 בחזרה, והם יצאו תיקו. אבל אם המדד יהיה ב 1150 המוכר ישלם לקונה 100. הקונה ירוויח 90 על ה 10 שהוא שילם, והמוכר יפסיד 90 על ה 10 שהוא קיבל. קל לראות שהמוכר חשוף להפסדים גדולים אם השוק ינוע בחדות נגדו. אם המדד שהיה אתמול ב 1000 עלה היום בחדות ל 1100, האופציה הזו כבר לא שווה 10, היא שווה 60 לפחות, נגיד 65. למוכר יש כבר הפסד של 55, כשהוא קיבל רק 10. כדי למנוע מצב שבו המוכר לא יכול לעמוד בהתחייבות שלו לקונה נדרשים ממנו בטחונות בחשבון כדי למכור אופציות. אם הבטחונות הנדרשים (margin) גבוהים מסך כל הבטחונות בחשבון, המוכר נדרש לסגור את הפוזיציה (לקנות בחזרה את האופציה בהפסד), פעולה שנקראת margin call. במצבים קיצוניים התנודות בשוק חדות יותר מאשר אלו שהבטחונות הנדרשים חזו, והחשבון של המוכר נשאר במינוס אחרי שסגר (או סגרו לו) את הפוזיציה. זה המצב המדובר. השאלה על מי האחריות על ההפרש היא שאלה משפטית. לפני שבוע קרה מקרה מאוד קיצוני שבו מחיר הנפט ביום הלפני אחרון לפני הפקיעה של החוזים נע באופן קיצוני תוך שעה-שעתיים מ 14 דולר למינוס 40 דולר, תנועה של 54 דולר בזמן שהבטחונות על חוזה הם 10 דולר. לא מעט סוחרים נמחקו, כי הברוקר שלהם הרים להם טלפון (margin call) ואילץ אותם להביא עוד כסף או לסגור את הפוזיציה כאשר השווי של התיק שלהם התאפס. __________ 1 מודל בלק ושולס [ויקיפדיה] לתמחור אופציות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |