 |
משבר הקורונה גרם לי דאגה לא מעטה במיוחד בתחילתו, הן מהפחד שנגיע לממדי חולים קשים ומתים כמו באיטליה ובמדינות אירופה, והן מהמשבר הכלכלי הכללי והפרטי. היו לי הפסדים ענקיים בחסכונות תוך ימים מעטים, וחשבתי לעצמי שכיוון שאנו רק בתחילת המשבר, אם התהליך יימשך כך לא יישאר לי שום דבר תוך זמן קצר1. אבל בסופו של דבר, כמו שהכול נפל כך הוא שב וקם לרמה סבירה בהחלט. נראה שיכולתי להעריך תהליכים כלכליים כאלה שמושפעים הרבה מפסיכולוגיה אנושית, קטנה אפילו יותר מלהעריך את תהליכי ההתפשטות של מגיפת הקורונה.
אבל מדבר אחד לא חששתי, ולא הייתי אפילו לרגע אחד בפניקה בגללו, וזה החשש ממחסור במוצרים איזה שהם. לא עלה בדעתי לערוך קניות מעבר למה שאני צריך, ולאגור מזון או מוצרים אחרים. ההרגל היחיד שהשתנה הוא לערוך קניות באמצעות הזמנות במקום ללכת ולקנות, אבל זה רק מסיבות של זהירות מהידבקות. ובאמת לא היה חסר לנו דבר. אפילו לא חשנו בחסרון ביצים שדובר על מחסור בהן. זה בגלל שאנו רוכשים ביצים ועוד מוצרים חקלאיים כשמן זית, דבש ותמרים יבשים מישובי יו"ש (ובעבר גם חסות מגוש קטיף) באמצעות חברה שעוסקת בכך מזה שנים רבות, וגם כאן מדובר במשלוחים שמגיעים עד הדלת. בזמן משבר המחסור בביצים הגדלנו לעשות ורכשנו קרטונים רבים של ביצים אותם גם פזרנו בין משפחות צאצאנו.
1 בכל זאת לא עשיתי שום פעולת, מכירה וכדומה. כנראה שהפניקה שלי לא הגיעה ממש לשיא.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש