בתשובה לאריק, 26/12/19 15:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא רואה על איזה בסיס בנסיון האנושי אתה טוען שאם מתיחסים לציבור כאל מבוגרים בעלי אחריות זה מה שמקבלים. הדוגמאות ההיסטוריות לציבור שמתנהג כמבוגרים בעלי אחריות הן נדירות מאד (אולי הפוריטנים, נגיד) ואילו הדוגמאות ההיסטוריות לציבורים שבהעדר מגבלות על הימורים, סמים, עישון ואלכוהול וגורמי נזק אחרים פיתחו התמכרות רחבה לדברים האלה הן רבות מאד. בתקופת גורבצ'וב היה מאמץ בברית המועצות לצמצם את צריכת הוודקה. עם קריסת האימפריה גם המאמץ הזה נפסק; העובדה הזו נחשבת לאחד הגורמים לכך שבעשור לאחר נפילת בריה"מ ירדה תוחלת החיים לגברים ברוסיה בעשר שנים - ירידה שאין לה אח ורע במדינה מתועשת שאינה במלחמה. זו היתה התוצאה של מעבר מיחס של אחריות המדינה ליחס שאתה קורא לו "כאל מבוגרים בעלי אחריות" ואני קורא לו "תעשו מה שבא לכם, זו בעיה שלכם, מה אכפת לי". |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להתווכח על ענין איך שתתיחס לאנשים זה איך שהם יתנהגו. לא בדקתי אם במקומות שהימורים היו אסורים והתירו אותם כמות ההימורים גדלה או לא. אני חושב שזה עקרון ערכי שהמדינה צריכה לאמץ. הציבור מורכב מאנשים אחראים יותר ופחות. תחת תנאים סביבתיים אנשים הופכים להיות אחראים יותר או פחות. תמיד יהיו אנשים שמתמכרים לסמים, הימורים וכו'. יש מבני אישיות שמועדים לזה. השאלה היא מתי הממשלה רק מעודדת אנשים להתנהג באחריות- במסים, בקמפיינים ציבוריים וכו', ומתי היא אוסרת עליהם איסור גורף להתנהג באופן שעלול להוות סכנה לעצמם או לאחרים. הרגולציות והאיסורים הם תלויי תרבות לא רק בהבדלה בין אלכוהול לסמים אחרים. דוגמאות: - יש היתר כללי לגדל את הילד שלך, ואילו קביעת חוסר מסוגלות הורית נעשית רק על ידי ערכאה שיפוטית, ההיפך הגמור מהתנאים לקבלת רשיון עסק, למשל, שם חובת ההוכחה עליך בכל שלב ושלב עד שתקבל היתר. באותו ענין- הקמפיין הציבורי לא לשכוח את הילד במושב האחורי לא מלווה בחקיקה. - מרוצי מכוניות היו אסורים בארץ, עד שחוקק חוק הספורט המוטורי. לקח שנים עד שהותקנו עבורו תקנות מסורבלות, שהקשו על עריכת מרוצי מכוניות בישראל. ברוב מדינות העולם ספורט מוטורי אינו מוסדר בחקיקה. לעומת זאת אין שום מגבלה חוקית בארץ על ספורט לא פחות מסוכן- סקי. אז לפעמים המדינה אומרת- תעשו מה שבא לכם, לפעמים היא אומרת- אני אשתדל שזה לא יהיה לכם כדאי, ולפעמים היא אומרת- אסור! בדרך כלל אין לכך הסברים או כללים, כמו למשל מה גורם לחומר להיכנס לרשימת הסמים המסוכנים. יש רשימה, וזהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני, אם יש מבני אישיות שמועדים למשהו שלילי אז הדרך להתמודד עם זה היא לא להגיד "טוב, כל אחד יעשה מה שבא לו ומי שמועד - הלך עליו" אלא לצמצם את הגישה אל הדבר הזה. אפשר לדון לגבי האמצעים, בחלק מהמקרים מה שיועיל לא יהיה איסור מוחלט אלא פיקוח כזה או אחר, אבל התנערות מאחריות צבורית תבטיח למעשה שהמועדים להפגע אכן ייפגעו. האמונה שאנשים יהפכו ליותר אחראים ככל שהצבור יצמצם את אחריותו לא מוכיחה את עצמה. המדינה שבה, כנראה, התפקיד הצבורי מצומצם יותר מאשר בכל מדינה אחרת במערב היא ארה"ב. ראה, למשל, את חוקי הפיקוח על הנשק שם: לא רובים הורגים - אנשים הורגים, אתם מבוגרים אחראים, נסמוך עליכם שתחזיקו את הנשק ותשתמשו בו בתבונה, ושיהיה לכולנו בהצלחה. למותר לציין מה התוצאות של זה. נקודה אחרת שחשוב לציין אותה היא שבכל מקום בו אפשר להרוויח כסף מגרימת נזק לאנשים יהיו תאגידים שישמחו לעשות את זה. אתה מציין את ארגוני הפשע, אבל לדעתי הרווחים שלהם לאורך השנים מתגמדים מול אלה של יצרני הסיגריות. יצרני התרופות אחראים למגפת האופיואידים (שלגמרי לא במקרה הורגת אנשים בארה"ב דלת הרגולציה אבל לא בישראל), יצרני הדלק הפוסילי פולטים פד"ח לאוויר אף שכבר יותר משלושים שנה הם יודעים בדיוק מה תהיינה התוצאות. כל אלה גם משקיעים סכומי עתק כדי למנוע בדיוק את הרגולציה שאמורה למנוע או לצמצם את הנזקים שהם גורמים, והצלחתם בכך לא מבוטלת. המצב הזה מקשה מאד על אנשים להיות "מבוגרים אחראים" כי הם וקובעי דעת הקהל שהם רואים בהם מקור סמכות נמצאים תחת השפעה מתמדת של מנגנון יח"צ ממומן היטב שמטרתו לדחוף אותם להזיק לעצמם. העובדה שהמדינה (הזו ואחרות) לא פועלת בצורה עקבית לא אומרת שלא צריך לפעול, בדיוק כפי שהעובדה שגם בתחומים אחרים מדיניות המדינה לא עקבית (עידוד תח"צ ובמקביל בניית כבישים ותמריצים רבים לנהיגה ברכב פרטי, למשל) אין משמעה שאין צורך במדיניות כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שגם אם אנחנו לא מסכימים על העיקרון, אנחנו מסכימים על הדרך (אבל לא על המינון). הממשלה מנסה לאכוף נורמות התנהגות על הציבור. לפעמים על ידי ענישה (עישון במקומות ציבוריים) ולפעמים על ידי קמפיינים ציבוריים ומיסוי (חסוך במים). הטענה שלי שבתחומים מסויימים הממשלה מציבה רף גבוה של ענישה, ששייך למישורים אחרים. לקבל אותו עונש על סחר בסמים ועל אונס נראה לי עקום. אני מגנה קשות את הכניעה של הממשל האמריקאי לתאגידים, הרגולציה שם היא בדיחה גרועה מאוד. מבחינתי השחיתות שם היא ממסדית. תאגידי הפיננסים, התרופות, הסיגריות והמזון הצליחו להשפיע על הכללים בהם הם אמורים לשחק כך שהם יפעלו לטובתם בלבד. ואפילו כשהם שברו את הכללים המוטים לטובתם הם לא נענשו. אף בכיר בחברות הסיגריות לא נכנס לכלא אחרי שהתברר שהם הטעו את הציבור ביודעין ובאופן שיטתי וגרמו למיליונים להתמכר ולחלקם למות ביסורים. אף בכיר בחברות התרופות לא נכנס לכלא כשהתברר שהם הטעו את הציבור ביודעין ובאופן שיטתי וגרמו למיליונים להתמכר ולחלקם להתאבד. ואני מתחלחל מכך שאת הנורמות שלהם הממשלה שלנו שואפת לאמץ (מתווה הגז). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיום, בממשל הנוכחי, הממשלה האמריקאית גם היא מטעה את הציבור ביודעין בזה שהיא מסירה ומעלימה תחומי מחקר שלמים, אוסרת על ביצוע מחקרים שונים (למשל בתחום הסכנה הציבורית של כלי נשק) ועוד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |