 |
|
 |
||
|
||||
 |
הכישלון הגדול של משרד החינוך: תלמידי ישראל הידרדרו בכל המבחנים הבינלאומיים בתוך קדנציה אחת של נפתלי בנט כשר חינוך נמחקה התקדמות של שנים במבחני פיזה הבינלאומיים ■ החרדים לא משתתפים במבחנים ■ הדירוג של ישראל במדעים - הנמוך שנרשם מעולם ■ הפערים בהישגי התלמידים הישראלים התרחבו - ונהפכו לגדולים בעולם ועכשיו כשר ביטחון זמני הוא רוצה לבנות עוד שכונה בחברון ויחד עם אחרים, לספח את בקעת הירדן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טפח אצלם השכלה רחבה וחשיבה עצמאית - הם עלולים להצביע נגדך לכשיגדלו. לא טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ואבוי. אפילו בלי החרדים והערבים לא הגענו לממוצע OECD. המצטיינים שלנו הוציאו ציון ממוצע דומה לזה של ה 5% הכי חלשים בסין. זוועה. אומת הייטק אלק. אגב, לא מזמן שמעתי את נתניהו מתגאה בהשגי ממשלתו, בין השאר בירידה של מדד האי שוויון בישראל. לא עבר שבוע והתפרסם מדד האי שוויון ל 2018, שעלה קלות. גרוע מכך- מדד P10/P90, שכבר היה הגבוה (הגרוע) במערב בשנה הקודמת, זינק בחדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור המתוקן: https://www.themarker.com/news/education/1.8217664 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדו״ח מלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקח לי כמה שניות של תהייה איזה מרד חינוכי הוביל בנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנה אחת יכולה להיות תנודה סטטיסטית חסרת משמעות, אבל לאורך השנים הציונים של תלמידי ישראל גרועים במבחנים האלה, אולי בגלל גודל הכיתות, אולי בגלל איכות המורים, אולי בגלל שבקרב חלקים רחבים אצלנו "תלמיד טוב" הפך להיות מילה נרדפת ל"חנון" ואולי גם בגלל השעות שמוקדשות למה שקרוי "לימודי מורשת": אני בטוח שבתורה ובתושב"ע אנחנו במקום הראשון בעולם, והרי זה מה שחשוב באמת. אתמול למדתי אצל ליאור שליין ששר הביטחון פתח ישיבה עם אלופי המטכ"ל בתפילה, כך שאפשר להיות רגועים גם מהבחינה הזאת. עם קצת מזל, "תהילים נגד טילים" יעבור מהסטיקרים לאבן יסוד בתו"ל של צה"ל, מה שיחסוך הרבה כסף בתקציב הבטחון ויפנה משאבים חיוניים לישיבות ולפקולטות החדשות לנבואה. עניין הנבואה, אגב, יהיה התפתחות חיובית ביותר כי כולנו יודעים מי הכי מתאים לעמוד בראש הפרויקט הזה מאז שחרב הבית. מה שצריך להדאיג באמת, לדעתי, היא הנטייה הכללית של ירידה ברמת הלימודים האקדמאים: מ-2007 עד היום כל המוסדות להשכלה גבוהה מלבד מכון ויצמן והטכניון ירדו במיקומן העולמי. את המחשבות שיש לי בעניין זה אני פוחד להעלות על הכתב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דירוג אקדמי של אוניברסיטאות בעולם [ויקיפדיה] לא כל כך מסכים אתך (מדד שנחאי). יש 4 מוסדות בין 200 הראשונות. אין מגמה קבועה לאורך השנים מ-2007. התופעה העיקרית היא באוניברסיטה העברית שהיתה הכי גבוהה והדרדרה בשנים האחרונות. לטענת הויקיפדיה בעיקר בגלל הוצאות גדולות שנבעו מתשלומים לגמלאים שלא איפשרו שכירת כוחות חדשים יקרים. למרות הקריטריונים המחוכמים והמאמץ הניכר לאובייקטיביות, אני נוטה לפקפק בערכן. כיצד אפשר להסביר שבין 200 הראשונות, משהו כמו 90% הן בארה"ב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושת המדדים הפופולרים לא מסכימים כל כך זה עם זה, באחד אוקספורד מובילה, באחר MIT מובילה ובשנחאי הארווארד מובילה... אבל הדומיננטיות האמריקנית (לא 90%, אבל בכל זאת) היא מובהקת בכולם. די קל להסביר את זה, ארצות הברית היא מדינה גדולה ועשירה (המדינה הכי עשירה בין המדינות הגדולות או המדינה הכי גדולה בין המדינות העשירות), שמדברת בשפת האקדמיה (=אנגלית), עם מסורת אקדמית מפוארת, שקלטה בהצלחה את הבכירי החוקרים והמורים שנפלטו מאירופה במלחמת העולם השניה וממזרח אירופה במלחמה הקרה. אבל, יותר מזה שנת לימודים בהרווארד עולה 60,000$ לתלמיד, שנת לימודים בקיימברידג' עולה 15,000$, שנת לימודים באוניברסיטת טוקיו עולה 5,000$ ושנת לימודים באוניברסיטה העברית עולה 3,000$. כשאתה דורש כל כך הרבה כסף (יחסית ל"מתחרים" שלך) אתה צריך לתת תמורה נאותה, מה שאומר שאתה צריך למשוך את החוקרים הטובים ביותר מכל העולם, מה שאומר שאתה צריך להשקיע באמצעי המחקר הטובים בעולם, מה שעושה אותך דה פקטו למוביל בכל העולם בכמעט כל הפרמטרים, מה שמאפשר לך לדרוש מחירים כאלה, וחוזר חלילה. שים לב כמה מהעלית של כמעט כל מדינות העולם (כולל ישראל) לומדים או למדו למדו חוקרים או חקרו בארה"ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הנקודות שהעלית משכנעות. אבל א. עשירה וגדולה נכון. אבל האם היא עד כדי כך דומיננטית גם בגודלה ובעושרה? ב. אני משער שיש הטייה לטובת חברות ליברליות ופתוחות. אני מניח שחלק מן הקריטריונים נוגעים בעניינים של פרסומים וזוכי פרסים. הייתי מאפיין תחום זה כמדד של קישוריות ופתיחות. המדידה הזו "מקפחת" מדינות טוטליטריות (רוסיה, סין, איראן) למשל. המימון שם מן הסתם ממשלתי ויוצר מיקוד בתחומי הצבא והכלכלה. מחיר הלימודים שם שהוא בודאי זול במיוחד, עשוי להבטיח מיצוי טוב יותר של הפוטנציאל האנושי ויכול לחפות על המגרעות של השיטה (סגירות, סודיות, חוסר תחרות ושת"פ). מטבע הדברים המשטרים הללו יכולים להיות אגרסיביים יותר במלחמתם בבריחת המוחות. בקיצור, למרבה הצער, מוסדות ההשכלה הגבוהה שם עשויים להיות הרבה יותר טובים ממה שמשתקף במדדים מן הסוג שהזכרנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה לא רק הגודל והעושר, זה השילוב שלהן ביחד עם שאר התנאים. ב. בתקופת המלחמה הקרה פחדו בעולם המערבי מהאקדמיה הסובייטית מאותן סיבות, כשנפלו החומות התברר שהפחד היה לא מבוסס ושהסובייטים נמצאו במצב הרבה יותר גרוע משחשבו. זה אולי wishfu thinking אבל אני לא חושב שמהבחינה הזאת יש מה לפחד מאירן וצפון קוריאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. לא מסכים. ברשותך, אני חושב שהאנלוגיה הבאה מועילה. ברור שהצבא האדום לא היה איום העל כפי שנהוג לתארו בפנטגון, בפרט בסמוך לדיוני תקציבים והיו לו מגרעות ונקודות תורפה בולטות. האם זה אומר שהצבא האדום לא היה כח צבאי משמעותי במערך העולמי? אין שום דרך לזלזל/להעריך בחסר את האיום הצפ' קוריאני/איראני על שלום העולם וסליחה נוספת שאני גולש מן הנושא. אם צפ' קוריאה הענייה והמפגרת הצליחה (נכון בחסות סינית) להקים תעשייה גרעינית ורקטית, שער בנפשך את הסכנה האיראנית (המפותחת והמשכילה). סליחה, שאני מספח אותך מניי וביי למחנה השמאל, אבל העובדה שנתניהו בחר באיום האיראני כבוגי-מן האישי שלו, אינה הוכחה שהאיום אינו אמיתי. הבעיה האמיתית של נתניהו היא לא בהצבעה על האיום אלא בכך שהוא לא ממש הצליח במדיניות נגדו. מצד אחד, כנהוג בישראל, הובלת המערכה נגד איראן הוטלה על צה"ל וזה במקרה הטוב אדם שיש לו רגל אחת. הפצצות פה ושם בסוריה וחיסולים של מיני אבו ג'ילדים אינה יכולה להביא תוצאה ללא מהלך דיפלומטי מקביל. בתחום הזה של המהלך המדיני, נתניהו שדוקא היה מודע לבעייתיות של מדיניותו, כנראה בשל האינטרסים והבעיות הפוליטיות והאישיות שלו, בכל זאת כשל בתפעולה. בזמנו, כאשר נתניהו נסע לנאום נגד אובמה בפני הקונגרס, חשבתי שאין לו הרבה ברירה והמהלך נכון. בדיעבד, אני הקטן טעיתי ונתניהו טעה בגדול. לא היתה דרך שישראל תוכל לתמוך בהסכם שהשיג אובמה מול איראן. אבל בנאום נגד אובמה בקונגרס ביבי חצה ( לדעתי ביודעין) רוביקון בלתי נראה וקשר את ישראל לעגלתו של טראמפ בלי שהיה הכרח בכך. ביטול ההסכם ע"י טראמפ עשוי להתברר כטעות טקטית חמורה. נראה שלשלטון הימין הדתי באיראן לא היתה שום כוונה לעמוד בהסכם הזה. טראמפ, כנראה כחלק מכוונתו לקצץ בחלקה של ארה"ב במימון נאט"ו, יצר מחלוקת וקלקל את היחסים עם בני הברית האירופיים שלו, מה שעשוי לעלות לארה"ב ביוקר בעת עימות עם איראן. הקפיצה של נתניהו על העגלה הרפובליקנית, לא זו בלבד שהעמיקה את העוינות בין ישראל לאירופה, אלא גם השתלבה במגמת ההזרה של ישראל מול המפלגה הדמוקרטית ויהדות ארה"ב. אני בטוח שהתהליך הזה אינו מעשה ידיו האקסקלוסיבי של נתניהו, אבל הוא תרם לו באופן משמעותי. הימין הדתי-לאומי בישראל תולה את היחסים האישיים הקשים בין אובמה לנתניהו באנטישמיות ובאיסלמיות של אובמה. באותה מידה אפשר לצרף למשוואה גם את מופע הביזאר המשפחתי והמפלגתי של נתניהו. בסופו של דבר הנאום של נתניהו בקונגרס הוא שהיטה את המאזניים. עד כמה הנאום הזה היה מיותר, מוכיחה התשובה לשאלה הבאה: מה הסיכוי שטראמפ היה תומך בהסכם של אובמה עם איראן, אלמלא הנאום של נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא השתכנעתי.יש הבדל בין כח צבאי (שחייב סודיות על מנת להתפתח בהצלחה) ויכולת אקדמית (שמחייבת שיתוף פעולה על מנת להפתחת בהצלחה). לגבי השאר, נראה לי שטראמפ, נתניהו ואובאמה זה מסיחים גדולים מידי בשבילי. מצטער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר גמור. הזהרתי שפרשת אובמה-נתניהו-טראמפ אינה קשורה לעניין רמת ההשכלה בצפ קוריאה/איראן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחסום השפה נראה לי שובר השוויון הראשי, כסף ותקציבים השני, השאר נראים לי פחות משמעותיים, אבל שני הראשונים זה מספיק. הראשון אגב גם מגביר את סיכוייך להישאר כמהגר ואז אזרח בארה'ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארה"ב היא לא המדינה היחידה בה מדברים אנגלית כשפת אם (ויש שיגידו, ארה"ב היא בכלל לא מדינה שבה מדברים אנגלית כשפת אם). לבריטניה יש רק שתי אוניברסיטאות שנכנסות לעשריה הראשונה (לפי הדירוג הבריטי), קנדה מצליחה להכניס בקושי אוניברסיטה אחת לעשריה השניה, אוסטרליה מתגנבת לעשריה הרביעית, אירלנד וניו זילנד בסוף המאה השניה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לארצות הברית אוכלוסיה גדולה בהרבה מכל השאר. והיא גם עשירה בהרבה מכל השאר. לפי גודל האוכלוסיה, נראה שמצבה של בריטניה מצוין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת הרי הטענה שלי ("...די קל להסביר את זה, ארצות הברית היא מדינה גדולה ועשירה...") את מצבה של בריטניה קצת יותר קשה להסביר. היא לא מדינה גדולה או עשירה יותר מגרמניה או צרפת, עלות וההשקעה בהשכלה שם לא שונה משמעותית משאר אירופה. מדובר, לדעתי, בשילוב של השפה (שדומה מספיק לשפה בארה"ב), הריכוזיות (בסופו של דבר, יש בבריטניה מעט אוניברסיטאות מאד טובות), ההיסטוריה (קריא קליטת פליטים מאירופה), התדמית, הקרבה לאירופה, המזרח התיכון ואפריקה, ו"היחסים המיוחדים" עם אירופה והודו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם מסורת המעמדות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסורת אליטיסטית שמטפחת1 את המצוינות. _________ 1 משפט המחץ בסיום |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה נכון, אנגליה מאד השתנתה מאז שסר המפריז היה בבית הספר. למשל, מספר בתי הספר העיוניים1 צנח מאז שנות השישים וגם אחרי עשר שנות שלטון שמרנים לא נראה שהוא יעלה באופן משמעותי בזמן הקרוב (למעשה, קיים חוק שאוסר על פתיחת בתי ספר כאלה). או, אימפריאל קולג', האוניברסיטה האנגלית שנמצאת כבר עשור בעשריה הראשונה בעולם, בכלל לא היתה מוסד עצמאי בזמנו. 1 אני לא יודע איך לתרגם Grammer School - אבל אלה בתי ספר סלקטיביים שממומנים על ידי המדינה. סלקטיביים במובן שהם מקיימים מבחנים לתלמידים שרוצים להתקבל אליהם, להבדיל מבתי ספר מקיפים שחייבים לקבל את כל התלמידים שגרים באיזור. קשה להגדיר אליטיזם באופן יותר מובהק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |