בתשובה לצפריר כהן, 15/01/20 9:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זאת הרי הטענה שלי ("...די קל להסביר את זה, ארצות הברית היא מדינה גדולה ועשירה...") את מצבה של בריטניה קצת יותר קשה להסביר. היא לא מדינה גדולה או עשירה יותר מגרמניה או צרפת, עלות וההשקעה בהשכלה שם לא שונה משמעותית משאר אירופה. מדובר, לדעתי, בשילוב של השפה (שדומה מספיק לשפה בארה"ב), הריכוזיות (בסופו של דבר, יש בבריטניה מעט אוניברסיטאות מאד טובות), ההיסטוריה (קריא קליטת פליטים מאירופה), התדמית, הקרבה לאירופה, המזרח התיכון ואפריקה, ו"היחסים המיוחדים" עם אירופה והודו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם מסורת המעמדות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסורת אליטיסטית שמטפחת1 את המצוינות. _________ 1 משפט המחץ בסיום |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה נכון, אנגליה מאד השתנתה מאז שסר המפריז היה בבית הספר. למשל, מספר בתי הספר העיוניים1 צנח מאז שנות השישים וגם אחרי עשר שנות שלטון שמרנים לא נראה שהוא יעלה באופן משמעותי בזמן הקרוב (למעשה, קיים חוק שאוסר על פתיחת בתי ספר כאלה). או, אימפריאל קולג', האוניברסיטה האנגלית שנמצאת כבר עשור בעשריה הראשונה בעולם, בכלל לא היתה מוסד עצמאי בזמנו. 1 אני לא יודע איך לתרגם Grammer School - אבל אלה בתי ספר סלקטיביים שממומנים על ידי המדינה. סלקטיביים במובן שהם מקיימים מבחנים לתלמידים שרוצים להתקבל אליהם, להבדיל מבתי ספר מקיפים שחייבים לקבל את כל התלמידים שגרים באיזור. קשה להגדיר אליטיזם באופן יותר מובהק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |