 |
|
 |
||
|
||||
 |
התגובה הציבורית לפרשה מציפה שוב את חוסר הרציונליות של תהליכי קבלת ההחלטות שלנו. המתאם בין העמדות הפוליטיות לבין ההתייחסות לפרשה מדאיג אולי לא פחות מכל השאר (ולא בגלל ש"כל השאר" קל ערך בעיני). נכון שלא מדובר בתופעה חדשה או בלתי מוכרת, אבל הביטוי שלה בצורה כל-כך מובהקת מפתיע אותי שוב ושוב (הפעם הקודמת היתה בפרשת אלאור אזריה). אני עצמי אמנם פטור מכל הטיה שנובעת מהפוזיציה הכללית שלי, אבל מה לכל הרוחות קורה עם רוב האחרים? כנראה דסוננס קוגניטיבי הוא תופעה הרבה יותר משמעותית ממה שנהוג לחשוב לגביה, אם לשפוט לפי מעט תשומת הלב שהיא מקבלת בדרך כלל. אפשרות אחרת היא שנטיות פוליטיות מסויימות הולכות יד ביד עם ייחוס פחות חשיבות לשלטון החוק במארג הכולל של החיים, והתומכים באפשרות הזאת בטח יזדרזו להזכיר את עצימת העין המתמשכת ממה שקורה בהקשר זה בשטחי יו"ש (ע"ע דו"ח ששון), את השרץ עם ה-D9 וחברו המסמוטרץ' ואת "מותר לשקר בשביל ארץ ישראל" הוותיק והטוב יחד עם דוגמאות רבות אחרות, אבל היי, מן הסתם היחס לאפשרות הזאת יראה אותו מתאם בדיוק. תיק"ו. המסקנה האישית שלי: הכי טוב לברר אילו משחקי פוטבול משדרים היום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ניסוח אחר של מה שאתה מציג: מערכות ערכים (והיררכיות שלהן) שונות משני צידי המפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זאת לא כוונתי. יש מיעוט קטן למדי שאומר מפורשות: נתניהו כנראה מושחת, אבל שלמות הארץ חשובה יותר. את אלה אני יכול להבין (גם אם לא להסכים, אם צריך להגיד את המובן מאליו), אבל אני מכוון לחלוקה בקשר לשאלה הכביכול אמפירית אם מדובר כאן בתפירת תיק ממניעים רדיפה פוליטיים, או שיש דברים בגו . בתיאוריה, השאלה הזאת לא אמורה להיות קשורה בקשר חזק לשאלה אם נתניהו ראש ממשלה טוב או אם שלטון הימין הוא דבר רצוי. הרי אפשר היה להיות קומוניסט אידאולוגי וגם להצביע על פשעי סטאלין עוד בימי חייו, אבל משום מה זה כמעט לא קרה אז ("במקרה של מרדכי אורן הוא טועה" אמרו מי שהכירו את האחרון, אבל סרבו להסיק מכך לגבי מליוני נאשמים אחרים) ולא קורה היום. אשמח לדעת אם יש כאן מישהו שמצביע עבודה-מרץ-משותפת ומאמין בחפותו של נתניהו ובמניעים פסולים של הפרקליטות (אני לא שואל את הצד השני כי אני כבר יודע מה דב וקוזמו חושבים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאמין בחפותו של נתניהו או בקונספירציה של הפרקטליטת נגדו, אבל אני מסכים איתו שהמשטרה נוקטת באמצעים פסולים כלפי חשודים, כלפי עדים ובמיוחד כלפי חשודים עם פוטנציאל להפוך לעדים. כמובן שכשהיא עושה זאת נגד אנשים שלא מעורבים בפרשיות נתניהו אז זה לא ממש מטריד אותו (או מישהו אחר). כמו כן, האמון שלי בפרקליטות מאוד ירד בעקבות פרשות קודמות בהן אנשים הואשמו ואף הורשעו, למרות שהראיות היו מפוקפקות וההרשעה הסתמכה בעיקר על הודאה (שכמובן הוצאה מהנאשם על ידי המשטרה, שכאמור נוקטת באמצעים פסולים). במקרה הספציפי שלפנינו, אני מאמין לחפץ שהמשטרה "דאגה" לו לתנאי מעצר גרועים במיוחד ושאיימה עליו בחשיפת רומן כדי ללחוץ עליו להודות ולהפוך לעד מדינה. אני גם מאמין לאלוביץ' שהמשטרה עשתה מאמצים גדולים ולא תמיד חוקיים כדי שיעשה את אותו הדבר. אני גם חושד שהפרקליטות "ויתרה" לאיתן כבל ואולי גם ליאיר לפיד בסוגיית הקשרים שלהם עם נוני מוזס. אבל כל זה לא משנה: בתיק 1,000, העדויות של מילצ'ן ושל העוזרת שלו וכן ההודאה של נתניהו עצמו הופכות אותו לעסק סגור; בתיק 2,000 ההקלטות של ארי הרו והעדות שלו הופכות אותו לעסק סגור (מה שאין במקרה של כבל ושל לפיד, למרות שאני נוטה להאמין שמדובר בדיוק באותה עבירה); בתיק 4,000 העדויות של פילבר, חפץ וישועה ובעיקר ההקלטות של ישועה ושל חפץ סוגרות את העסק ומהדקות את העניבה על צווארו של הנאשם מרחוב בלפור. אלמלא ההקלטות של ישועה, היה קשה להוכיח את הלחץ של אלוביץ' על מערכת וואלה ואלמלא ההקלטות של חפץ, העדות שלו כעד מדינה לא היתה מספיקה כדי להפליל את נתניהו ומשפחתו במתן ההוראות לאלוביץ'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרישא שלך מוסכמת על רבים מכל רחבי הקשת הפוליטית. הסיפא היא לב המחלוקת, ונראה שכמוני גם אתה מצביע כאן כמו בקלפי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמקור הבעיות הוא בכך שהעובדות העיקריות בכל שלושת המקרים פחות או יותר ברורות (עד כדי פרטים קטנים), ולכן האופן שבו אתה מגדיר את המצב המשפטי שחל על העובדות האלה הוא בגדר החלטה פרשנית. אין מחלוקת על כך שנתניהו קיבל מתנות מאילי הון בסכומים גדולים, וכן שסייע להם בענינים מסוימים (לא סיוע גדול במיוחד). אין מחלוקת על כך שהוא ניהל עם מוזס מו"מ על שינוי הקו של העתון והאתר בתמורה לצמצום תפוצתו של "ישראל היום" באופן כזה או אחר. אין מחלוקת על כך שהיתה לו ולרעייתו השפעה על הסיקור ב-"וואלה" ושהוא אישר כמה דברים שהועילו משמעותית לעסקיו של אלוביץ'. המחלוקת היא בשאלה איך יש לפרש את העובדות האלה, ועד כמה יש ראיות ישירות או עקיפות שתומכות בפרשנות לקולא או לחומרה. הנטיה הטבעית של כולנו היא לפרש את מעשיו של מי שקרוב אלינו לזכות, ומי שרחוק מאתנו (שלא לדבר על מי שאנו חשים עוינות כלפיו) לחומרה. נתניהו הוא מקרה יחודי בגלל האמוציות שהוא מצליח לעורר אצל רבים - גם בצד שלו וגם בצד השני (מה בו מצליח לעורר את האמוציות האלה זו אולי השאלה המרתקת באמת לדיון). אולמרט, למשל, לא עורר אותן אמוציות: גם תומכיו לא היו בדרך כלל חסידים נלהבים שלו ולא ראו בו מייצג שלהם אישית. לכן, כגודל האמוציות כך גודל הנטיה לחייב או לזכות א-פריורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעיני ספק שאתה ואחרים שכתבו דברים ברוח דומה כמו רון, הפונז ואריק צודקים, כלומר שגם הויכוח הפוליטי הוא בעצם קרב "השופט בן זונה" בין שני מחנות אוהדי כדורגל1. תמונה מלבבת זאת של הומו ישראלוס (או שמא הומו סאפיאנס כולו) מעמידה בסימן שאלה גדול את הטעם להתעסק בזה בכלל. טוב, אולי לא את הטעם אבל ברור שאת הריח. ספציפית לניתוח שלך אני רוצה רק להעיר שההבחנה בין עובדות לבין פרשנות היא עצמה לא פעם שנויה במחלוקת, ובאורח פלא גם בנוגע אליה תמצא התפלגות דומה מאד בין שני המחנות. לדוגמא אחת מני רבות, העף מבט בסופה של תגובה 711371 שעניינה פרשנות אבל מנוסח הדברים ההתייחסות של הכותב היא כאל אמת עובדתית: "נכון שאחרי שזה נפלט הוא נבהל מעצמו והוסיף את ההסתייגות. אבל ההסתייגות הזאת, לפחות בעיני, לא הסתירה את האמת שנחשפה." בכלל, הרטוריקה של "חקירה מזוהמת", "תפירת תיק" ו"אכיפה בררנית" לא מדברת בלשון של פרשנות אלא לפחות לכאורה מדברת על עובדות, וגם "נתניהו מושחת" שנשמע לאוזני הנייטרליות בעליל כעובדה נחרצת, אינו אלא פרשנות. האוקסימורון של אחד הוא הטאוטולוגיה של השני. אני כמובן לא מחדש כלום, שהרי כולנו מכירים גם את הדסוננס הקוגניטיבי וגם את ה confirmation bias (שהם, בעצם, די קרובים) אלא שלא נראה לי שאנחנו באמת מעניקים להם את המשקל הראוי. אין לי מושג מה אפשר לעשות עם הידיעה הזאת, אם בכלל, אבל אולי מישהו חכם יותר יכול לגזור ממנה מסקנות מעשיות (דוגמא סתמית שאין לי מושג אם היא שווה את פיקסליה: אולי הרטוריקה צריכה לשים דגש על כך שהתנאים הם שהשתנו, כלומר לאפשר לצד השני לסגת מעמדתו העכשווית בלי להרגיש שבכך עליו להודות בפני עצמו בטעות היסטורית. האם זאת הסיבה שגנץ התחיל נאום ששמעתי לאחרונה ב"נתניהו הוא איש רב זכויות..." כאילו הוא מנדלבליט ימ"ש? לפחות בינתיים לא נראה שזה מאד אפקטיבי, כאילו דה כזה!). ______________ 1- ואם לא היה פנדל על גריזמן במשחק שלשום אני קוגלאגר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אולי הרטוריקה צריכה..." נראה שגם פה טמון איזה עיוורון. כי כשמניחים שבעזרת רטוריקה ניתן לפתור או ליישב פער עוינות בין מחנות עם התייחסות הפוכה ל"עובדות/אמת", מניחים שפחות או יותר שבאבחת נאום או סדרת נאומים, או סדרה של טעונים סדורים אפשר לשכנע מישהו לשנות את דעתו. ראשית, המאמק הוא לא לשכנוע "מישהו" אלא "קבוצה" כי אותו מישהו שהוא מטרת השכנוע הוא חבר בקבוצה שבקרבה מתרחשת דינמיות שחוסמת או מקשה את השכנוע של אדם אינדיבידואלי אחר. מה שיותר חמור הוא שהדרך לשכנוע מצריכה, לדעתי, עבודה ארוכת טווח של מעשים, של התחברות רגשית (הכוונה היא לאותו עולם מנטלי אַפקטיבי), במיוחד במיוחד כשזה מגיע לשינויים אידאולוגיים או של תפיסת עולם (להבדיל ממוצרי צריכה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקר חדש שופך עוד קצת אור על חומרת הבעיה. לא זאת בלבד שככל שהדיעה המוקדמת מושרשת יותר כך קשה יותר לתת משקל נכון למה שסותר אותה, אלא שגם אם מתברר בעליל שהדיעה היתה מוטעית, המידע הזה עצמו לא מקבל התייחסות מתאימה ע"י המוח אצל נבדקים שהיו מלכתחילה בעלי בטחון גבוה בצדקתם. את ההשלכות על המצב הפוליטי אנחנו רואים מדי יום ביומו. דגדגן: "We show that holding high confidence in a decision leads to a striking modulation of post-decision neural processing, such that integration of confirmatory evidence is amplified while disconfirmatory evidence processing is abolished" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. חשוב במיוחד במקצוע שלי לא להיות בטוח מדי, כדי לזהות מוקדם איתותים שהדיעה היתה מוטעית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לתיק 1000 שמעתי אמש בערוץ 20 מפי שפטל פרט חדש לי. כידוע נהג מילצ'ן להעניק מתנות לנתניהו עוד בטרם אחז בתפקיד ציבורי. כאשר החל לכהן בתפקיד ציבורי הוא ביקש חוות דעת מעורך הדין שלו וינרוט, אם מותר לו להמשיך ולקבל את המתנות האלה. וינרוט נתן לו חוות דעת בכתב שבה נכתב שאכן מותר לו להמשיך ולקבל את המתנות האלה גם תוך כדי כהונתו בתפקידו. שפטל מביא כתקדים פסק דין של בית המשפט העליון שבו זוכה אדם בעבירות שקשורות בסכומים הרבה יותר גדולים בנימוק שניתנה לו חוות דעת מעורך דינו שהדבר מותר, למרות שחוות הדעת הזאת ניתנה בעל פה1. את ההאשמות בתיק 2000 איני מבין כלל. זה לא רק שמדובר בתקדים של "סיקור אוהד" אלא שהעיתון ישראל היום אינו עיתון של המדינה וכל השפעה שיש לנתניהו עליו אינה קשורה בכהונתו כראש ממשלה אלא בקשריו עם בעלי העיתון. אפילו אם הייתה מתממשת איזו עיסקה איני מבין כלל מה הבעיה. לעומת זה הפעילות של פוליטיקאים אחרים לקידום "חוק ישראל היום" תמורת סיקור אוהד היו בפרוש פעולות הקשורות בתפקידם כמחוקקים. גם בכך איני חושב שיש בעיה, וישנן דוגמאות מהעולם2 שבהם פעילות כזאת לא גררה שום האשמה פלילית, אבל אם כבר החליטו לקבוע תקדימים שיתחילו במקומות שבהם לפחות רואים עירוב של פעילות במסגרת התפקיד תמורת סיקור אוהד. בתיק 4000 אין שום ראיה לכך שהחתימה הפורמלית של נתניהו על המלצות מהסדרים מקצועיים באה בתמורה לקבלת סיקור אוהד3. אכן זה די ברור שהופעל לחץ על אנשי האתר לתת לנתניהו סיקור אוהד, אבל מה בדיוק העבירה? 1 כל השמות והתאריכים יצורפו כאשר התכנית "אולפן פתוח" מאמש תופיע באינטרנט. 2 המשפטנים שהביאה הסנגוריה בשימוע הביאו דוגמאות כאלה. 3 אם תשאל מה הניחוש שלי, אומר שלדעתי כאשר נתניהו חתם על הניירות האלה הוא כלל לא חשב על עניין הסיקור האוהד בואללה. וגם אם כן, איני יודע איך אפשר להוכיח דבר כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור כאן (23:30). האמת היא שאני זוכר מהתכנית של אילנה דיין עם וינרוט שהוא מספר שנתן חוות דעת כזאת, אבל עד כה חשבתי שהוא נתן את חוות הדעת הזאת באמצע התקופה שבה מיוחסת העבירה, והחידוש מבחינתי הוא שחוות הדעת הזאת ניתנה טרם התקופה הזאת1, וזה פרט מאד חשוב. אלי הורביץ הוא האיש שבתקדים. ומדובר בסכום של 110 מליון שח של אז. 1 אני מנחש שהעובדה שלא ידעתי את הפרט הזה סיבתה באופן העריכה של אילנה דיין שדאגה שלא נדע. אבל אולי אני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''שפטל מביא כתקדים פסק דין של בית המשפט העליון שבו זוכה אדם בעבירות שקשורות בסכומים הרבה יותר גדולים בנימוק שניתנה לו חוות דעת מעורך דינו שהדבר מותר.'' יש פרטים שחסרים כאן, אני לא יודע אם הם חסרים רק בתקציר שלך מדבריו של שפטל או שהם חסרים גם בדבריו של שפטל. הרי ברור שאם אני עושה מעשה שהוא בבירור אסור אין הגנה בזה שעורך דין שלי נתן לי חוות דעת, ואפילו בכתב, לפיה זה מותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האזן למקור שהבאתי בתגובת ההמשך שלי. זה לא יגזול ממך יותר מדקה או שתיים, וישלים את התמונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקדים הוא המקרה של אלי הורוביץ, הבעלים והיו"ר של "טבע", שהורשע בעבירות מס במחוזי וזוכה בעליון. שפטל מטעה. הוא טוען שהזיכוי בעליון היה רק בגלל חוות דעת שקיבל הורביץ, אבל השאלה העיקרית שבית המשפט היה צריך לענות עליה היתה האם החברה שהקימה "טבע" בארה"ב לצורך תכנון מס היתה חברה אמיתית או חברת קש. בפסק דין של 180 עמודים (אמ-לק) השופטים קבעו שהחברה שהוקמה בארה"ב היתה חברה אמיתית, והעברת הכספים אליה נעשתה באופן לגיטימי, גם אם משיקולים של תכנון מס. אני חושב שהתקדים הרלבנטי ביותר לפרשת המתנות הוא פרשת ויצמן סרוסי, וכבר הבאתי את החלטת היועמ"ש בענין. רלבנטיים מאוד לענייננו הסעיפים הבאים מתוכה: טז) (1) הואיל ואין מקום, על פי חוות דעת פרקליטת המדינה ודעתי, להתחיל במקרה נשוא ענייננו את האכיפה הפלילית בהקשר כללי ועדת אשר, ייאמרו הדברים דלהלן במבט צופה פני עתיד, כלפי עובדי ציבור בכלל, ומתוך חובתנו כנאמני הציבור. (2) נראה לי, במבט לעתיד, כי ייתכנו מקרים שבהם הפרת הכללים הללו, שתכלול קבלת כספים ואי דיווח, יהא מקום לראותה - ככל שתוכח ובנסיבות כל מקרה לגופו - כנכללת בעבירת הפרת האמונים על מרכיביה ועל פי פשוטה. וכבר כתב השופט (בדימוס) ח' כהן "הכל לפי גודלו, ככל שעובד הציבור גדול יותר בדרגה ובמעמד, וככל שכוחו וסמכויותיו על הבריות גדולים יותר, חילול השם שבמעשיו חמור יותר" ("הרהורים על טוהר המידות" משפט וממשל ב' תשנ"ה, 403, 442). אשוב ואטעים: קבלת כספים ואי דיווח בניגוד לכללים עלולים להיות, במקרים מסוימים, הפרת אמונים, שכן מטבעם לפגוע באמון הציבור ועלולים להתקיים בהם שאר מרכיבי העבירה. (3) תיתכן, אמנם, טענה מנגד, כי הפרת כללי ועדת אשר הבאים מכוח החלטת ממשלה אינה יכולה כשלעצמה להיות בסיס לאישום פלילי, נוכח עקרון החוקיות ("אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על-פיו" (סעיף 1 לחוק העונשין)), ולפיכך המצב החוקי הקיים מחייב להסתפק בסנקציות שישנן בהם, כקבוע בכלל 10. קרי, המבקר רשאי בנסיבות מסוימות לדווח על הפרות לראש הממשלה וכן לועדת המשנה של הועדה לביקורת המדינה של הכנסת, ובמקרה של חשש לפלילים - להעביר לידיעת היועץ המשפטי לממשלה. התשובה לטענה זו היא כי התקיימותה של עבירת הפרת האמונים, במיוחד, על פי אופיה וטבעה, מוכרזת למעשה במעין דיעבד, בכל מקרה קונקרטי, כלומר, התביעה טוענת ובית המשפט - אם קיבל דעתה - מכריז על מערכת העובדות שהוכחה בפניו כנגועה בעבירה. וכך, יסודות העבירה יכולים להתמלא, במקרים מסוימים, גם באי מילוי של כללי ועדת אשר. יודגש, למען הסר ספק, כי הבעייתיות המוצגת לעיל מתעוררת רק מקום שהכספים לא נתקבלו במילוי התפקיד או בעד פעולה הקשורה בתפקיד, שהרי אם לא כן, הנסיבות עשויות להקים עבירת שוחד או הפרת אמונים, כאמור בראשית דברינו אלה. מקום שמתקיימים יתר יסודות העבירה, הלכה היא שגם הפרת הוראות מינהליות - וכללי ועדת אשר בכלל זה - יכולה לבוא בגדר מעשה מרמה או הפרת אמונים (ראה ד"נ 3/82 גרוסמן נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (1) 771). יז) בכך איפוא מוצב הרף שראוי לדעתי להציבו, בחינת "ראו הוזהרתם", לבל נהפוך לחברה ביזנטינית, כאילו לית דין, וכדי שבשירות הציבור יופרד בין ממון לידידות. רף זה נועד לומר, כי אכן לא כל הפרה אתית תהיה עבירה פלילית. אבל נסיבות שבהן ניתן להוכיח בראיות קבלת כספים, בפוטנציאל כזה או אחר של עירוב תחומים או אי דיווח עליהם, בשעה שהמקבל היה אסור בקבלת הכספים, חב בדיווח וחב נאמנות לציבור - מעבירות אליו את הנטל להסביר מדוע עשה כן וכי אין בדברים יסוד של שחיתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להזכיר לך שפסק הדין אשר ניתן במחוזי היה טעות מיסודו שכן הרעיון הקפטילסטי הוא שהפרט רשאי לעשות הכל - כל עוד זה החוק. ולכן תכנון מס כמו במקרה של טבע אשר רכשו חברה בהפסדים לצורך קיזוז רווחים היה חוקית בזמנו עד שמס הכנסה סגר את הפירצה. העליון עשה את תפקידו כמו המצופה. אבל שלא יהיו אי הבנות, הורוביץ זוכה לא כי החוק היה האורים ותומים למרגלות שופטי העליון אלא מסיבות הקשורות להטבות למקורבי האליטות. שכן כבר אז כאשר פקודת מס הכנסה קבעה בפירוש שהוצאות ריבית לצורכי ניכוי מס שבח במיסוי מקרקעין לא יוכרו, בא ברק וקובע שכן יש להכיר. מס הכנסה אומר אבל זה החוק ומבקש דיון נוסף, מזכיר להם ברק שהוא החוק - או אז 'החוק' מתעדכן ומוריד ראשו מפני החוק האמיתי . ומאז הכל ידוע ומוכר. בקרוב נראה שוב פעם מהו ערך 'חוק יסוד' מול החוק האמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "מקורבי האליטות", הורביץ לא היה אליטה בעצמו (בהגדרה שלך, עם כסף)? רק אשתו היתה אליטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא סגור על ההגדרות בעניין זה. אבל כן. אני מסופק אם מוחרקה היה מזוכה. תחושה כזאת שהעליונים היו אומרים בליבם ' השוורצע חייה עושה על המדינה שלנו קומבינות?' ודוחפים לו כמה שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קל וחומר שדליה סלומון, אשתו של אלי הורביץ, היתה אחותה של רות, אשתו של מישאל חשין. סלומון, כמו ריבלין וכמו חשין (צאצאי הרב שניאור זלמן מלאדי), זו אליטה שבאליטה. נתחיל מזה בשביל לגלות את ההגדרה. נראה שאליטה זו קודם כל זכות אבות. מי שעלה לגדולה הוא בדרך כלל לא אליטה בעצמו, אבל צאצאיו הופכים לרוב להיות כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חושב שצאצאי אליטות שאין להם הון משמעותי שוות משהו במציאות של המאה הנוכחית ובחלק לא מבוטל מצאצאים של מחצית המאה הקודמת וגם קצת לפני. 'טוב נו, אז סבא שלך היה בן יהודה, יאאלה סע' אני מנסה לזכור מיהם צאצאי בן גוריון ראש וראשון לאליטות של ישראל, האם הם טובעים בג'ובות או שהם עוד פקידים עם פנסיה תקציבית משעממת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הד''ר יריב בן אליעזר. מנחש שחי טוב, אבל לא מולטימיליונר כמו חשין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקור שהבאת על הזיכוי בעליון של אלי הורביץ הוא כתבה עם תוכן כללי שלא מתאר כלל את נימוקי בית המשפט העליון. אין כאן זכר לא לטענתו של שפטל ולא לטענה שלך. במיוחד לא מופיע הקטע שבו קובע בית המשפט שלהבא חוות הדעת תהיה צריכה להיות "בתום לב ובכתב" (ואם תקיים את התנאים האלה מן הסתם תתקבל). התוכל להביא מקור לטענותיך בעניין נימוקי הזיכוי שבתחילת תגובתך שמאמתים את טענתך ששפטל מטעה? בהכירי את אופן טיעוניו של שפטל בעניינים משפטיים כאלה, קשה לי להאמין שדבריו אינם מדויקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?p...\99\820\011\Q09&fileName=99011820_Q09.txt&type=4
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרות גרוע. המקור לא עולה. אבל מראש אומר שאם אתה שולח אותי לחפש ב 180 עמודים, לא זה מה שבקשתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסק הדין (חיפשתי „אלי הורביץ״) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לקרוא את פסק הדין במלואו. אני רפרפתי עליו וממה שראיתי בית המשפט העליון לא חרץ דינו כלל על פי שאלת ההסתמכות על ייעוץ מקצועי! בית המשפט המחוזי דן בה ודחה אותה (סעיפים 141 ו 142 בפסק הדין של השופט אנגלרד) אבל העליון פסק ש"לא הוכחו היסודות הדרושים לקיום האחריות הפלילית, לא היסודות העובדתיים של המעשה הפלילי, ולא היסודות הנפשיים." מבלי להכריע בשאלת ההסתמכות. עיקר הענין היה האם החוזים שנחתמו בין הצדדים היו פיקטיביים. "בית המשפט המחוזי ראה את העסקה המקורית בין פרמינגר, פרומדיקו וארוטף כעסקה מלאכותית שאינה תואמת את המציאות העסקית ושיש בה היצגים כוזבים" (סעיף א' בסיכום השופט אנגלרד). העליון הגיע למסקנה ש"המערכת החוזית בין הצדדים, אשר העניקה לתאגיד הזר ארוטף את זכות הסוכנויות כמקור הכנסה פאסיבית (קבלת עמלות) ואת זכויות השיווק וההפצה בישראל, על רווחיהם, לפרומדיקו, ביטאה את כוונת הצדדים האמיתית במסגרת תכנון המס. לפי מערכת חוזית זו, כשלעצמה, ספק רב אם על ארוטף חלה חבות מס בישראל. בהעדר הוכחה ברורה על חבות המס, חסר רכיב חיוני ליסוד ההתנהגותי של עבירות המס לפי סעיף 220 לפקודה. העובדה כי העסקה כולה עשויה להיתפס - בשל המלאכותיות שבה - על-ידי הנורמה האנטי-תכנונית המצויה בהוראת סעיף 86 לפקודה, עובדה זו אינה יכולה להשלים, בשל עקרון החוקיות, את היסוד החסר ברכיב ההתנהגותי של העבירה הפלילית. כמו כן, לא הוכחו היסודות של המחשבה הפלילית ושל הכוונה המיוחדת. מטעמים אלה, יש לזכות את הנאשמים." (סעיף ט' בסיכום השופט אנגלרד) התביעה וההגנה טענו רבות בענין טענת ההסתמכות, אבל אף אחד משופטי ההרכב לא הכריע בה. עד כמה שראיתי השופט אנגלרד לא התייחס בכלל. לעומתו השופט אור התייחס בהרחבה בסעיפים 36-38 לפסק דינו, כולל שלילת קביעתו של בית המשפט המחוזי שרק חו"ד כתובה נחשבת (וזה מה שהפך לכותרת), אבל גם הוא נמנע מלהכריע בה: "אמנע מלהביא את כל העובדות והנימוקים לעניין טענת ההסתמכות ומלהכריע בטענה זו. מסקנתי היא, שאף ללא הכרעה חדה בשאלה זו לא הוכח היסוד הנפשי הנדרש להוכחת העבירה לפי סעיף 220 לפקודה. כמו חברי השופט אנגלרד, הנני סבור שבמקרה הנדון התקיים תיכנון מס מצד הצדדים הנוגעים לעיסקה, על פי ייעוץ של משרד ש' הורביץ ושות', אשר גם קבע את מיתווה העיסקה. אך מדובר בניסיון לגיטימי, נעדר כוונה פלילית, להציג עיסקה, שנקשרה בין הצדדים ואשר הם פעלו על פי תנאיה, בלבוש שיהיה בו מענה לשאלות מס העלולות להתעורר. מיתווה העיסקה שיקף את כוונת הצדדים לה, ומשך כל התקופה מאז נחתמה העיסקה ב-1980, ובכל מהלך ביצועה, נעשו כל הפעולות הקשורות בביצועה בגלוי וללא הסתר. ויש להדגיש את שנקבע לעיל, החתימה על מסמכי עיסקת 1980 והתנהגות הצדדים על פיה, לא לוותה במצגים כוזבים בנוגע לטיב ואופי העיסקה. במצב דברים זה, אפילו אם העיסקה תקבע כעבור זמן על ידי פקיד השומה כעיסקה מלאכותית, ביצוע העיסקה על תנאיה לא לווה בכוונה פלילית." שפטל אמר שהעליון זיכה את הורביץ רק בגלל טענת ההסתמכות. ההיפך הוא הנכון- העליון זיכה את הורביץ בלי להכריע בכלל בטענת ההסתמכות. אז כן, שפטל הטעה בענק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומסתבר שמי שהגיש את הערעור לעליון הוא יעקב ויינרוט, שנתן מאוחר יותר את העצה לנתניהו. לעומת זאת בצד התביעה נמצא את גלעד שרון (או ליתר דיוק: שרון גלעד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אני רפרפתי בפסק הדין1 וייתכן שהפעם אתה צודק לפחות חלקית. אני חושב שעיקר העניין אינו "האם החוזים שנחתמו בין הצדדים היו פיקטיביים" אלא אם הייתה כוונה פלילית במעשיהם. וכאן עניין קיום חוות דעת מקצועית מאד רלוונטי, אבל אם הצלחתי לדוג משהו מים המלים נראה לי שהשופטים החליטו שלא הייתה כוונה כזאת אפילו מבלי להביא בחשבון את חוות הדעת הזאת. 1 רק על נטייתם להאריך ולסבך צריך לדון אותם להרבה שנים עם עבודת פרך. אבל לא את טירקל. הוא היה בסדר. את פסק הדין שלו קלטתי והבנתי בשלמותו. הוא לא כתב שום דבר חוץ מכך שהוא מסכים עם חבריו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחוזי הרשיע משום שסבר שהחוזים פיקטיביים, והחברה היא חברת קש. במקרה כזה היתה כוונה פלילית. העליון סבר שהחוזים אמיתיים ומשקפים את המציאות, ולכן אין כוונה פלילית. היתה כוונה לגיטימית להמנע מתשלום מס, לא כוונה פלילית להתחמק מתשלום מס. יש הבדל גדול בין חוו"ד מקצועית בנושאי מיסוי לבין חוו"ד מקצועית בנושאים פליליים. אם רשויות המס לא מסכימות עם חוו"ד של יועץ המס או רו"ח, אז החברה צריכה לשלם את המס וזהו. אם בית המשפט לא מסכים עם חוו"ד של עו"ד בעניין פלילי, מה אז? האם הנאשם יזוכה כי לא היה יסוד נפשי פלילי במעשיו? זה יהפוך את חוו"ד המשפטית לכרטיס "צא מהכלא". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע פלילי לא פלילי, לדעתי יש אנלוגיה מלאה בין חוות דעת שניתנת לאיש ציבור שמותר או לא מותר לו לקבל מתנות, לבין חוות דעת בנושאי מיסוי שמותר או לא מותר לו לנהוג כך או אחרת בענייני המס שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב,מוסד הפרה-רולינג נוסד לאחר מכן וזאת על מנת לתת לחברות לתכנן את המהלכים המיסויים מראש מבלי שיואשמו בפלילים.ולכן במובן זה העליון צפה פני עתיד ותיקן את האי בהירות. אני חושב שגם במקרה של קיסרינו האהוב ביבי, היה צריך להיות פרה רולינג בענייני עיתונאות בשאלה - האם פרגון עיתונאי לקיסר זה בגדר שוחד. ומתי זה לא שוחד. העלק מבחנים שהשופטת החברה של בן ארי רשמה בפסד שמעוני עם היקש לביבי - הוא בבחינת עילבון לאינטליגנציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני מכוון לחלוקה בקשר לשאלה הכביכול אמפירית אם מדובר כאן בתפירת תיק ממניעים רדיפה פוליטיים..." אתה בטוח שזו שאלה אמפירית, ז"א מבחינת תומכי נתניהו, לא מבחינתך? כי לטעמי מבחינתם של אלה שנמצאים בגוש הזה זו שאלה רגשית. הסחורה שנתניהו מספק להם זה תקיעת אצבע בממסד (כלשהו, אחר, חיצוני) שמתנכל לקבוצה האיכותית שלנו שאותה מוביל מישהו חזק שמגן עלינו ומצד אחד ותוקע "להם" אצבע בעין. מה שחשוב זה הלכידות הפנימית של חברי "הכת" ולכן ברור, ללא צורך בתימוכין אמפיריים שישנה כאו רדיפה פוליטית/אליטיסית/ממסדית של המנהיג ומכאן גם רדיפה אותנו. למעשה, תימוכין אמפיריים עשויים לגרום לא לקעקוע האמונה הזו אלא דווקא לחיזוקה כי מהות הקבוצה היא התנגדות ל"ממסד" כולל ממסד "המהלך הרציונלי/הגיוני/מוסרי" והשימוש באמת, עובדות, ממצאים הוא דרכם של התוקפים אותנו ואת הדרך הזו צריך לשלול, מה עוד שהם מסוגלים לפברק את העובדות או לסדר אותן כך שיבלבלו אותנו ויעוותו את האמת. כי הרי האמת, בהגדרה, נמצאת אצלינו והיא מה שהמנהיג אומר, או כל מה שמחזיק אותנו כנגדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שקל מאד, אולי קל מדי, להאשים את אלה שאנחנו לא מסכימים איתם בכך שעבורם זאת שאלה רגשית. אצל חלקם ודאי שזה כך - ויש מי שאפילו מתגאים בכך שבשבילם הליכוד "זה בדם" - אבל אצל רבים זה לא המצב, לפחות לא במודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת איננה האשמה אלא נסיון להבין למה אנשים מתנהגים כפי שהם מתנהגים. אני לא יכול להאשים אנשים על המשקל של הרגש בחייהם. אני לא יודע מה זה "רבים", אבל יש מסה מספיק גדולה של מצביעי ליכוד (ופעם זה היה מצביעי עבודה לדורותיה) ש"מוסר השבטי" קובע יותר מ"מוסר עובדתי" או "מוסר של צדק" (1982, מרכז הליכוד, גם אם ערפאת יעמוד בראש הליכוד נצביע ליכוד). אבל, מכיוון שזאת נניח המסקנה, אפשר אז לחשוב מה לעשות. ברור שלתקוף את הרגש ישירות לא יעזור ואפילו יחמיר כי תגובת הנגד מגדיל את הפערים ותגרום לעוד התחפרות, משני הצדדים. ברור גם לאור זה שהסברים "רציונלים/אמפיריים/עובדתיים" ישיגו את ההיפך אצלך ואצלו כי אתה עלול לאבד את הסבלנות כלפי מי שלא מבין ש- 2+2=4, ואתה לא מבין שלגביו לא רק שזה לא רלוונטי אלא שזה מגביר ומקצין את ההתנגדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיה תומכת לכך שאכן אין סימטריה בין המחנות: במהלך החקירות נגד אולמרט (כבר בשלב שקדם להגשת כתבי האישום) היו לא מעט אנשים מהמחנה עצמו שדחפו לסילוקו מהזירה הפוליטית (והוא אכן גורש מן העיר). אין סימטריה. הביביסטים Are in the wrong. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זאת אינה האשמה אבל יש כאן לכל הפחות תיוג של מחנה אחד כ"רגשי" יותר מהאחר שבניסוח קצת פחות PC אומר שהצד שלך יותר רציונלי מהצד של בני הפלוגתא שלך. נסה לשכנע בזה את דב, לא אותי :-) בקשר ל"מה עושים עם זה" - בהנחה ש"זה" מתייחס לנקודה שאני העליתי, אין לי שום תשובה טובה. מכל מקום, מזווית הראיה הזאת הבעל של גאולה עושה בחוכמה כשהוא מסתמך על נימוק פרגמטי ולא מעלה כלל את שאלת החפות. האסימון ירד לי כשהרגשתי דווקא אכזבה מכך, ואז תפסתי שמטרתו אינה לשכנע אותי, וייתכן שמה שמאכזב אותי הוא בדיוק מה שיסייע לו אצל חברי הליכוד (כנראה לא מספיק, אבל זאת אינה הנקודה). התנצלות: שלא בטובתי אני נגרר לעיסוק בעניינים אקטואליים כך שייתכן מאד שבגסות רוח מסויימת פשוט אנטוש את הדיון ואיתך הסליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לסגור את הנושא. אני חושב שזה שאתה מעמיד מחנה מול מחנה, רגשי מול רציונלי (בפשטנות), זה לא נכון. אני לא יודע לדבר על "המחנה" אלא על דובריו הקולניים מזה בתיקשורת, או על המגיבים [נניח] באייל, כמוך או כמוני. אני גם לא חושב שיש חסינות לצד זה או אחר מהתנהגות "כת שבטית". בעצם, כפי שהערתי מקודם, צריך אולי להעמיד "כת שבטית" מול <משהו שאיננו כת>, כשהאידאולוגיה הפוליטית איננה הפריזמה הנכונה להבדיל ביניהם. אולי תפיסת עולם היא קנה מידה טוב יותר לאבחנה. אני מתכוון לכך שאין הבדל בין פאשיזם/לאומנות לבין הגירסה הלניניסטית/סטליניסטית לקומוניזם, אבל אם תרצה יש בהחלט הבדל בין שתי האידאולוגיות הפוליטיות האלה לבין תפיסת עולם ליברלית/הומניסטית (כן, כולל קומוניזם מרכסיסטי). אני חושב שצריך להוסיף לתערובת רגש/רציו גם את נושא המידע ועיבודו (רק שאני לא יודע מי קודם למי, רגש/רציו או חיפוש ידע/דחיית ידע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי ההיסטוריה כבר העמידה אותנו במבחן הזה. כל מי שתמך בשרון לפני שהצהיר על תוכנית ההתנתקות על מנת למנוע ממצנע לבצע תוכנית דומה וכל מי שתמך בשרון אחרי שהצהיר על תוכנית ההתנתקות על מנת לקדם אותה, למרות שגם לפני וגם אחרי היה ברור לכל בר דעת ששרון לא כשיר להיות ראש ממשלה משום שהוא נמצא תחת חקירה על עבירות פיליות (שלא היה ספק לאף אחד שהוא ביצע אותן), נכשל הבמחן הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסוח נהדר יצא לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. נראה לי שרוב השמאלנים שתמכו בשרון בגלל ההתנתקות האמינו בכל לב שהוא ביצע את העבירות הפליליות, רק שמבחינתם זה היה פחות חשוב מביצוע ההתנתקות. הם בהחלט נכשלו במבחן, אבל לא במבחן של השוטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שזה היה פחות חשוב - זה היה יכול לחכות . 'המלחמה בשחיתות חשובה, אך היא יכולה לחכות.' ואיך ניתן להשוות - הראשון היה וואחד פושע, השני סתם חובב שמפניות וכתבות שמרגיעות את אשתו הפסיכית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שתמכו בשרון הפושע, בגלל שהיה להם נוח פוליטית, טעו. אנשים שתמכו באולמרט העבריין, אחרי שהתגלה שהוא מושחת, טעו. אנשים שתומכים היום בנתניהו, טועים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו לא מדויק. שרון פושע אולמרט עבריין וביבי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טפלון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וביבי ראש לארגון פשע שהשתלט על מדינת ישראל. מלאך חבלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב -האירי (סרט) [ויקיפדיה] הדיון בין 2 אסירים בכלא היה מוסרי. שניהם עבדו באותו ארגון , הראשון נכנס לכלא בגלל מעילה והשני נכנס בגלל איומים ברצח . לראשון לא שללו את הפנסיה , לשני לעומת זאת כן שללו. למרות שאצלך ההגדרות הבסיסיות שאולות מעולמו של סקורסזה, עדיין אתה חייב להבין שהונאה זה בקטנה. אין אדם שאין לו יום שהוא לא מואשם בהונאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמפריע לי באנלוגיה לכאורה הזו, זה שאילו שרון היה ניצב מול כתב אישום, הוא לא היה מקבל שום תמיכה מהשמאל, ואם הוא היה מכריז שזו הפיכה שלטונית ומנסה לקעקע את מערכת המשפט, הוא היה מאבד כל תמיכה שכזו ומוקע גם על ידי ה'תומכים' לכאורה. 'תמיכה' ציבורית היא מילה קצת רכה ומעורפלת, ולכל קל להשוות אותה בין מקרים שונים. בניגוד לפרקטיקת המפיוזו הביבית שמוכנה להרוס את המדינה רק בשביל להגן על הנאשם הראשי ועל עורו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש גם את צדו השני של המטבע: פוליטיקאים רבים הוכו בכתבי אישום מופרכים וזוכו1, או בחקירות מתמשכות שהסתיימו בלא כלום. אפילו אולמרט, בטרם הורשע, זוכה בפרשיות שונות ומשונות. חלקן בעור שיניו. לדעתי המערכת שמה לעצמה רגל כאשר חקירות נגד אנשי ציבור הופכות לענין פומבי2. אני לא יודע אם זה טהרנות, צדקנות, חיסול חשבונות, אזלת יד או כולם ביחד. אבל התקדימים האלו מאפשרים לנתניהו לשכנע חלקים נרחבים בציבור שהוא נרדף על בסיס אישי. מנגנון של כללי אתיקה לחברי ממשלה היה יכול לטפל במקרים האפורים, ויתרום בכמה מישורים: - יציב שוט מעל חברי הממשלה נגד התנהגות לא אתית, כי לא היתה נדרשת רמת ההוכחות של משפט פלילי. שר שלקח הלוואה מאיש עסקים ולא החזיר, שהעמיס הוצאות פרטיות על המשרד שלו, שקידם עובדים במשרדו בתמורה לטובה אישית וכו' היה מוקע, נענש, ומסמן תמרור אזהרה לבאים אחריו. - אמון הציבור במערכת יגדל. החקירות הפליליות הן ארוכות ומייגעות, ולא תמיד מסתיימות בהרשעה גם כשהשחיתות בולטת לעין. הזיכוי המשפטי נותן לנאשם הזדמנות לנופף בחותמת הכשרות המזויפת שקיבל, ולערפל את דעת הקהל. מנגנון אתיקה יהיה מהיר וחד בהרבה, ולא ישאיר ספק בדעת הקהל. - לא תהיה התלבטות אם להגיש כתבי אישום במקרים גבוליים. יהיה ברור מתי זה פלילי, ומתי דין משמעתי מספיק. גם זה יתרום לאמון הציבור במערכת. דא עקא שכללי האתיקה לשרים מתמסמסים כבר יותר מעשור. ועדת שמגר לגיבוש כללי אתיקה לחברי הממשלה מונתה ב 2006 והגישה את מסקנותיה לממשלת אולמרט ב 2008 מאז הצלופחים החלקלקים הצליחו למסמס ולמסמס. ועדת שמגר גיבשה קוד אתי לחברי הממשלה והצעה לכינון מנגנון העמדה לדין משמעתי לשרים וסגני שרים שיפרו את כללי האתיקה. ממשלת אולמרט דחתה את המלצות הוועדה. עם תחילת כהונתה של ממשלת נתניהו השנייה ב-2009, הוקמה ועדת שרים בראשות שר המשפטים יעקב נאמן, שתפקידה היה לעבד את הצעת כללי האתיקה שהציעה ועדת שמגר. ועדת נאמן הייתה אמורה להעביר את המלצותיה לממשלה בתוך חצי שנה. שר המשפטים העביר לאישור הממשלה את נוסח כללי האתיקה מטעמו רק אחרי שנתיים, באוגוסט 2011. הממשלה לא מצאה זמן לדון בכללים ולאשרם. כעבור שנה וחצי, במכתב לראש הממשלה דרשו עמותת "הצלחה" וח"כ מיקי רוזנטל שהממשלה תדון בנושא בהקדם האפשרי - ואם לא תעשה כן, תוגש נגד הממשלה עתירה לבג"ץ. רק באוגוסט 2013 (אחרי שנתיים נוספות!) הפיץ מזכיר הממשלה, אחד אביחי מנדלבליט, את נוסח כללי האתיקה של ועדת נאמן לשרים. התברר שהנוסח כלל סדרה של הקלות מהותיות לעומת הנוסח שהציעה ועדת שמגר. בדצמבר 2014, יום לאחר שפוטרה, הגישה שרת המשפטים ציפי לבני את המלצתה לכללי האתיקה לשרים למזכירות הממשלה. גם אלו נשארו במגירה ולא נדונו בממשלה. בדצמבר 2015 דחתה מליאת הכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק שהגישה לבני לקביעת קוד אתי חדש לשרי הממשלה על בסיס ההצעה שגיבשה שנה קודם לכן. ב 2016 פנו ח"כ רוזנטל ועמותת הצלחה לשרת המשפטים איילת שקד בדרישה לגבש קוד חדש, והיא הודיעה להם אז כי היא מקווה לעשות כן עד סוף השנה. ב 2017 שוב פנו אליה ואיימו לעתור לבג"ץ. יועצת שרת המשפטים, השיבה כי "שקד ערכה בשנה האחרונה התייעצויות לצורך השלמת גיבוש נוסח הכללים ואולם העבודה טרם הסתיימה. אנו תקווה שנוכל להביא את הכללים לאישור הממשלה בתקופה הקרובה". האינטרס האישי של אולמרט ונתניהו (וכמה שרים) נגד כללי אתיקה לחברי ממשלה ברור- ערימת הפרשיות שלהם שלא נגמרו בהעמדה לדין היו מוצאות ביטוי הולם. הם היו מוקעים ומאבדים את התמיכה הציבורית. נשאלת השאלה- כשיש לנו כאלה חברי ממשלה, מי יאשר כללי אתיקה? ______________ 1 או אפילו הורשעו- אין לי חיבה מיוחדת לחיים (המשמיד) רמון, והרשעתו היא לדעתי כתם על מערכת המשפט. 2 יוצא הדופן הוא חקירות בעבירות מין, שאז הפומביות מסייעת לנפגעות נוספות להתלונן3 3 מה שקרה בפרשת קצב ולא קרה בפרשת רמון, והיה אמור לנופף דגל מול פניה של התביעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 זה שלכל אחד יש דעה (בענין שאיננו מקצועו) זה יפה, אבל לא מספיק חזק. לדעתי ובטח לדעת מקורבותיי, רמון יצא בזול ובאוירה של היום היה יוצא עם עונש חמור הרבה יותר. וגם שופט יחיד שטועה לא גורר דה-לגיטימציה של כל מערכת המשפט. ואכן לא גרר שכמעט עשרות מקרים של פוליטיקאים שנשפטו, והורשעו או לא. חוץ מבמקרה שלי הוד רוממותו נתניהו המורם מעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרון אכן ניצב מול כתב אישום, אך זה נמנע בדיוק בגלל תמיכת השמאל. אמנון אברמוביץ לא התבייש לקרוא לעמיתיו "לאתרג" את שרון כדי שההתנתקות תצלח, ושופט העליון חשין בענותו על שאלה מדוע שחרר בית המשפט העליון את שרון מכתב אישום החל את תשובתו לשאלה זו בפסקה: "העם רצה שתהיה התנתקות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל מנגנון שמצדיק את ה''בדיוק'' שלך צריך יודע מהצהרות צבעוניות של עיתונאי ואפילו דעה של שופט. אבל זה עדיין יותר חלש ממה שאני אמרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<כל ההדגשות, גם בתוך ציטוטים, שלי> אני משער שאתה פשוט מעתיק את מה שקראת במקורות החביבים עליך או שמעת בשידור אצל שר המשפטים הבא, ולמרות שאני משתדל מאד לא להיכנס לג'ורה הזאת אני חורג ממנהגי כי מדובר במשהו שהוא מעבר לעניין עצמו: יש כאן הדגמה יפה מאד איך אפשר להגיד את האמת, או כמעט את האמת, כדי להפיץ שקר - אם כי נראה שלאחרונה אין צורך לטרוח, ואפשר גם להפיץ שקרים של ממש ובלבד שחוזרים עליהם מספיק פעמים. ראשית לעניין ה"כמעט" כתבת: שחשין "החל את התשובה ב"העם רצה שתהיה התנתקות" אבל אם היית טורח לבדוק מה באמת נאמר באותו ראיון1, היית רואה שהתשובה לא התחילה בזה כלל ועיקר. זה כמובן עניין פעוט, ואני טורח לציין אותו רק בגלל שגם הוא דוגמא לעיוות תמים לכאורה אם כי בעל משמעות מסוימת. כאילו לא מספיק להגיד מה חשין אמר, כדאי להדגיש את זה ע"י העובדה השיקרית שכך הוא פתח את תשובתו. אני מסכים שאלה זוטי דברים אלא שאם אתבע על הוצאת דיבה כשאקרא לך בהמשך שקרן, זאת ההגנה שלי. ועכשיו לגבי השאר: נכון, כנשאל חשין איך הוא מסביר את החלטת הרוב, ענה2: "אינני בוחן כליות ולב. איני אלוהים. אני רק אדם. השופט מצא אמר שלהעמיד ראש ממשלה לדין זה דבר כל כך כבד שהיית מצפה למשהו מעבר. יכול להיות שבגלל שמזוז היה אז יועץ משפטי חדש אז רצו לחזק אותו. כל אחד והניחוש שלו. אני יכול רק לומר שכשאדם בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה3. לא חשבתי להיות במיעוט. אבל באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין, בגלל שהיתה תוכנית ההתנתקות. ואם שרון היה עומד לדין לא היתה התנתקות. אינני אומר שזה מה שרוב השופטים חשבו, חלילה וחס". הסיפא משאירה פתח לשאלה מה בעצם הוא <כן> אומר בעניין, וחבל שהמראיין לא טרח לברר זאת איתו. מה שברור הוא שחשין לא קיבל את חילוקי הדעות בעליון בעניין זה כחילוקי דעות משפטיים גרידא, אולי משום שבעיניו ההחלטה היתה כל כך מוטעית שחייבים לחפש נימוקים לא ענייניים כדי להסביר אותה, ואולי ההסבר אינו נעוץ התחום המשפטי אלא בתחום הפסיכולוגי: כשאתה בדעת יחיד מול לא פחות משישה שופטים אחרים אפשר להבין נטייה לחפש מניעים פסיכולוגיים נסתרים שמסבירים את זה (אני עצמי נוטה לכיוון כזה לא פעם כשאני נתקל בדעות מסוימות). מה שחשוב לעניינו הוא שמדובר בספקולציה של חשין, לא פחות ולא יותר, ועוד ספקולציה שהוא עצמו מיהר להסתייג ממנה. מה חושב הקורא התמים שלא ידע את חשין כשהוא קורא את הודעתך? הוא חושב שזה היה הנימוק שחשין נתן כשהוא מייצג, כביכול, את העמדה שתומכת באי העמדת שרון לדין4, והרי לכם הוכחה שבית המשפט העליון שופט בהתאם לשיקולים הפוליטיים של חבריו, שהמערכת המשפטית מושחתת, שמנסים לעשות לביבי פוטש, וכמובן רק העם צריך להחליט בעניינים משפטיים (ובאותה הזדמנות גם באלגוריתמים של מערכת כיפת ברזל). אתה, כמובן, יודע שחשין היה בדעת מיעוט, ולכן לא מדובר בטעות שלך אלא בשקר. לא נורא, הרי מותר לשקר למען ארץ ישראל. ואם אני כבר מתעסק עם הגועל נפש הזה, הנה עוד "אמת צרופה" הפעם מבית מדרשו של אחד בועז5 העצני שמתייחס ל"כל העם" שהדגשתי לצורך זה בציטוט לעיל: "כך שופך חשין, במשפט אחד, אור על כל השקפת העולם, צורת החשיבה ודרכי ההתנהלות של חוגי ה"אליטות" שהוא מייצג מובהק שלהם - א. "כל העם" זה אני. ..." - העצני יודע גם יודע היטב שחשין היה בעמדה ההפוכה, אבל גם לו אין שום בעיה לשקר למען המטרה הקדושה. ______________ 1- כן, אני יודע שאין שום צורך לקרוא את המקורות או את פסקי הדין עליהם אתה מדבר בפסקנות אם מישהו אחר כבר עשה את זה בשבילך. 2- לטובת קוראים אחרים: https://www.haaretz.co.il/misc/1.1107945 - מישהו בטח יזכיר איך מי שאין לו מנוי על ה"ארץ" יכול לקרוא את זה דרך גוגל. 3- מעניין, אגב, למה ליברמן לא הועמד לדין בנסיבות דומות בשעה שביתו קיבלה מליוני שקלים כדי "להסתובב באינטרנט". מן הסתם קוראים בקלפים ידעו כבר אז שהוא עומד לריב עם ביבי. 4- כלומר העליון קיבל את הכרעת היועמ"ש חזוז לא להעמידו לדין. במאמר מוסגר אעיר שבית המשפט מתערב בהחלטות היועמ"ש רק במקרים יוצאי דופן (בדומה ל-VAR ושופט כדורגל; רק בגלל זה לא נפסק אתמול פנדל לטובת בארסה, אם יותר לי להתייחס למשהו רציני בהודעה המיותרת הזאת). 5- הנסיון שלי מלמד לא להתייחס ברצינות לאף אחד שזה השם שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שלא תאמין לי, כי בעיניך אני שקרן מועד, אבל את הקטע שציטטת כך פחות או יותר זכרתיו, וגם ידעתי שיקל על כל אחד למצוא את הטקסט המלא ברשת, ולא הייתי מסתכן באמירת משהו שלכאורה כל כך קל לסתרו. כמו כן גם ידעתי שחשין היה בעמדת מיעוט כנגד שרון וכלל לא ניסיתי להסתיר זאת. אבל חשבתי אולי בטעות שהקטע הזה הוא חלק מתשובה ארוכה וכשכתבתי "החל את התשובה" התכוונתי (אולי בטעות תמימה) לכך שהמילים האלה היו בראשית דבריו. אני זוכר שבזמנו היה לי שיח ושיג עם משתתף נשכח שכינה את עצמו סמיילי בדיוק על הקטע הזה, והוא הדגיש כמוך את "אינני אומר שזה מה שרוב השופטים חשבו, חלילה וחס", וטען שזה מוכיח שחשין אמר בדיוק את ההפך. אני לא ראיתי את הדברים כך. למה בכלל הזכיר חשין את ההתנתקות? מה זה שייך לעניין העבירות של שרון? נכון שאחרי שזה נפלט הוא נבהל מעצמו והוסיף את ההסתייגות. אבל ההסתייגות הזאת, לפחות בעיני, לא הסתירה את האמת שנחשפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מה להוסיף על מה שכתבתי, אבל מטעמי גילוי נאות אני מביא לתשומת לבך שציטטתי משהו מדבריך ב תגובה 711393 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי עכשיו גם את דבריו של העצני. הוא מביע השקפה דומה למה שאני מביע, ולא ממש ברור לי היכן כאן השקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...ואולי ההסבר אינו נעוץ התחום המשפטי אלא בתחום הפסיכולוגי: כשאתה בדעת יחיד מול לא פחות משישה שופטים אחרים אפשר להבין נטייה לחפש מניעים פסיכולוגיים נסתרים שמסבירים את זה (אני עצמי נוטה לכיוון כזה לא פעם כשאני נתקל בדעות מסוימות)." דווקא הפסיכולוגיה מזהירה מפני הנטיה הזו - להסביר התנהגות ממניעים פנימיים/מנטליים. זה נקרא fundamental attribution error. קרי, הנטייה להתעלם מההשפעה של סיטואציה מסוימת על ההתנהגות והדרך בה אדם מגיב לסיטואציה ולרוץ ולחפש מבנים נפשיים שמניעים את ההתנהגות שלו. הנטייה הזו גורמת לכך שההתנהגות של האדם נהפכת למשהו קבוע, בסיסי של האדם ומאפשרת כביכול לחזות איך הוא תמיד יתנהג ומכאן לגזור איך מקבלים את ההנתהגות שלו ומה אפשר לעשות איתה. למשל, אם זה מטיבעו להתנהג בצורה מסוימת (כאמור, תוך התעלמות מההשפעה של מצבים סיטואציונים מסוימים, שאולי מוגבלים בזמן) אז אולי כדאי/צריך להקדים תרופה למכה "ולטפל" בו לפני שהוא יתנהג כך או אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שנכון לבטל את הנטייה האישיותית של מאן דהו כשמנסים להבין את התנהגותו, בתנאי שמתייחסים אליה כגורם אחד מני רבים. נכון שטמון כאן פח שקל ליפול אליו, ולכן הכלל שלי הוא שאם אני מגיע בויכוח לרגע בו אני מרגיש כך לגבי בן שיחי זה הזמן לסיים את הדיאלוג, בין השאר משום שאין לי שום דרך לשפוט אם ההרגשה הזאת לא נובעת מגורמים תת-מודעים שלי עצמי. לגבי גוף שלישי יש לי פחות הסתייגויות מפסיכולוגיה בגרוש, כל עוד זוכרים שהיא שווה את הכסף. אשר לפסיכולוגיה, במקביל לעקרון שהזכרת המנגנון הידוע של confirmation bias (ברוח הימים האלה "הטיית האישור" נשמע לי יותר מדי כמו כתב אישום בשוחד הקשור לאישורי בניה) נראה לי בהחלט רלוונטי להסברת עמדות ומעשים במקרים רבים, ושוב: בלי ליפול לדטרמיניזם פסיכולוגי. אגב, דווקא לגבי עצמי אני משתדל (ככל הנראה לא בהצלחה יתרה) להיות מודע לנטיות/הטיות/בעיות אישיות שאולי משפיעות על מה שנראה לי כמחשבה רציונלית. למשל, ההכרה בכך שאני פסימיסט מטבעי גורמת לי לחיות קצת יותר בשלום עם התחזיות האפוקליפטיות שלי לגבי העתיד. לצערי הדגש הוא על "קצת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי גם יש תחזיות אפוקליפטיות, ואני אופטימיסט מטבעי, אז המצב קשה. מצד שני, כשאני אומר שאני אופטימיסט מטבעי אני מתבסס על אינטרוספקציה שלי מפעם, ויכול להיות שהשתניתי מאופטימיסט מטבעי לפסימיסט מטבעי, תיק"ו. (מה שאני באמת מנסה להזכיר לעצמי, גם כשאני אופטימי וגם כשאני פסימי, לזכור שייתכן שזו נטייה רגשית ולא לחלוטין נובעת ממצב העולם.1) 1 וזאת בניגוד לחוכמה שאני לא אוהב: מה זה פסימי? אופטימי עם ניסיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אימצתי הגדרה ששמעתי/קראתי פעם ולא זוכר איפה. אופטימיסט זה לא בדיוק מי שחוזה שהכל יהיה טוב אלא מי שחושב שאפשר ואו שווה להשקיע על מנת לתקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין ההגדרה הזו: אפוקליפסה היא חזון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר לשם "בעז" הוא נכתב בחולם חסר ונהגה במילעיל. מה יש לך כנגד בעלה של רות המואביה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שרוב השמאלנים שתמכו בשרון בגלל ההתנתקות ראו את השחיתות שלו כדבר הרבה פחות חמור אחרי שהוא הצהיר על תמיכה בהתנתקות ורוב הימניים שהתנגדו לשרון בגלל ההתנתקות ראו את השחיתות שלו כדבר הרבה יותר חמור אחרי שהוא הצהיר על ההתנתקות (למרות שהעובדות עצמן לא השתנו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שהצלחתי להבין אותך אתה מעלה נקודה אחרת: נאמנות למנהיג גם אחרי שהוא שינה את דעתו מקצה לקצה. אני מסכים שיש דמיון מסויים בדינמיקה הסמויה מן העין של שתי התופעות, אבל בכל זאת מדובר בשתי תופעות שונות. האספקט המעניין - והמדאיג בעיני - של "הוא זכאי, הוא זכאי, הוא זכאי" הוא בחשיפת השפעתם של הפילטרים הסמויים דרכם אנחנו שופטים את המידע שמגיע אלינו כשאנחנו מנסים, כביכול, לבחון באובייקטיביות את ה*עובדות*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמדובר באותה תופעה, היכולת של רובנו (שלא לומר כולנו) להתעלם מעובדות לא נוחות או לחלופין לנסח אותן לעצמינו בצורה נוחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שתשע אמר, ומה שרון אמר. אני מוצא שיש הרבה מהדומה בכיתתיות של הנטיה הפוליטית לאהדה לקבוצת כדורגל, שהיא דבר אמוציונלי לגמרי. אני מניח שאם תציג לאוהדים סרטון ותשאל אותם "היה פנדל או לא היה פנדל?" התשובה תתחלק בין אוהדי הקבוצה לאוהדי הקבוצה היריבה בדיוק כמו בשאלת אשמתו של נתניהו. הרי ידוע שב 80% מהמקרים השופט אוהד את הקבוצה היריבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן לא הופתעתי מההפתעה שלי שבסקר אחרי הגשת כתב האישום לא חל שום שינוי בעמדות הנסקרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שזאת הפתעה גדולה, אבל <קישור cnn.it/3sxru2m העמדה בארה"ב> לגבי השאלה אם תוצאות הבחירות זויפו מתואמת היטב עם העמדה הפוליטית: 75% of Republicans, and 85% of those who approve of Trump, believe Biden didn't legitimately win enough votes to win the presidency
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעורר מחשבה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעורר כל מיני דברים, אבל מחשבה זה לא אחד מהם. אני לא בטוח שהכל בסרטון הבא נכון במדויק, מכיוון שאין לי שום דרך לאמת את זה. אבל אני יודע שהרבה אנשים חזקים בתקשורת, בהייטק ובאליטה הפוליטית דמוקרטית מנסים נואשות למנוע כל בחינה של זה, ואפילו את עצם העלאת השאלה. אתם יכולים לנחש מה זה אומר. סרטון פשוט מעורר מחשבה: https://www.youtube.com/watch?v=DPRJzNc876A |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |