בתשובה לדב אנשלוביץ, 05/11/19 16:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היום כדי להצטמרר איני זקוק לדבריה של גרסטל. התבוננו בסרטון הזה. מסתבר שהפרקליטות הטילה צו אי פרסום על הסיפור של מה שעשו לניר חפץ בכלא טרם הסכים להיות עד מדינה. אמיר אוחנה מנסה לספר לנו בנאום במליאה מה שכבר כנראה פורסם טרם הוצאת הצו, וראו מה עושה ה"צנזור" לנאומו. יש כאן מישהו שמסכים עם הוצאת הצו הזאת? אסור לנו לדעת מה עשו לו שם? פגיעה בביטחון המדינה? לי יש תחושה ששי ניצן ואולי גם מנדלבליט לא יהיו לעולם שופטים בעליון. פשוט יש כאן מעבר על כל גבול, ולא לעולם חוסן. אפילו לא אצלנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי את תגובתי לא ידעתי שהסיבה הרשמית להוצאת צו החיסיון היא שמירה על זכויות הפרט של ניר חפץ. אז זה לא שאני מאמין לפרקליטות שזו הסיבה האמתית, וחושב שמדובר רק בתירוץ, אך לפחות זה מוריד קצת את מידת החוצפה במעשה הזה, ומקטין במעט את הצמרור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות כרגע דבריו של אמיר אוחנה נשמעים ללא הפרעה ואפשר לשמוע את הסיפור המצמרר על האופן שבו ''שכנעו'' את ניר חפץ להיות עד מדינה. למקרה ששוב יוכנסו השיבושים ואי אפשר יהיה להבין במה דברים אמורים, אתנדב אני לספר כאן את מה ששמעתי כרגע בסרטון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולראות את שר המשפטים עובר על החוק בשידור חי לא מצמרר אותך. מדהים. אתה אפילו מתנדב לסייע לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי הערב בתכנית ערוץ 11 שעד יום רביעי מנחים אותה ליבסקינד וסגל אבל ביום חמישי היא מונחית על ידי תמר אלמוג ראיון עם קצינת משטרה חוקרת לשעבר בנושא הזה. היא אמרה (בסכום כללי) שבנושא שלנו אנחנו לא יודעים מה היה אבל באופן כללי בחקירות מותרים "טריקים" חקירתיים שנמצאים לפני גבול מסוים, מבלי להיכנס לפרטים. בעצם היא הציגה את הצד של המשטרה והפרקליטות בעניין מבלי שהועמד מולה מישהו מהצד השני. המראיינת נתנה לה חופש דיבור מוחלט ולא ניסתה לשאול אותה שאלות מטרידות. כשראיתי זאת חשבתי לעצמי שלו הייתי יושב בכסאה של תמר אלמוג הייתי שואל שאלה כזאת: את אומרת שאין אנו יודעים מה אירע בקטע הזה בחקירה. אני חושב שאני כן יודע, אבל אלך לקראתך ואניח שבאמת אין אנו יודעים, ולכן אשאל אותך שאלה היפותטית לגמרי: נניח שהמשטרה באישור הפרקליטות הייתה מזמינה אישה שניהלה רומן עם ניר חפץ, שאין לה שום קשר עם תיקי נתניהו, וחוקרת אותה באגרסיביות ומוציאה ממנה את כל סיפור הרומן בינה ובין ניר חפץ, ולאחר מכן הייתה מפגישה את שניהם כאילו באקראי במסדרון המשטרה, ומאיימת על ניר חפץ שאם לא יסכים להיות עד מדינה הם יפיצו את העניין ויהרסו את משפחתו. נניח שהיו עושים כך כ"טריק חקירתי", האם את חושבת שזה כן או לא היה בסדר וחוקי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא אמרת מה דעתך על שר משפטים שמפיץ את הענין והורס את משפחתו, אבל לקצינה לשעבר אתה נטפל? קשה שלא להסיק שהדבר האחרון שמעניין אותך אלו זכויות האדם ורווחתו של הנחקר ניר חפץ, בדיוק כפי שהן מעניינות את מקהלת צווחני הימין שעטו השבוע על הפרשה כמוצאי שלל רב. זכויות האדם היחידות שמעניינות אותם הן של האדם הספציפי בנימין נתניהו, ושכל השאר ילכו לעזאזל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכבר אמרתי שהמעשה שעשה שר המשפטים היה אמיץ והכרחי לגילוי הזוועות במשטרה. ואני גם חושב שבדבריו שום נזק לא נגרם למשפחת חפץ שהעניין נודע לה בוודאי מהפרסומים ברשתות החברתיות אחרי הגילוי הראשוני של עמית סגל, ואני גם חושב שבמשטרה ובפרקליטות הבינו זאת יפה והשתמשו בחסיון הפרט רק כתירוץ לגדוע בעבו את הדיון הציבורי במעשיהם הנלוזים. לו היית אתה נשאל את אותה שאלה היפותטית שהצעתי לשאול את אותה חוקרת לשעבר, מה הייתה תשובתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין. מאחר וברור שאני ואתה לא חולקים את אותה תפיסת מציאות (מה שמצידי נראה כאותם ערכים), לא נראה לי שיש טעם להיגרר לשיח המתעתע הזה, כשאנחנו לא נוכל להסכים אפילו על מה לבן ומה שחור. אין לי שום ענין להיגרר לשיח זכויות האדם שהוא בנימין נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אתה כן מתייחס לפעמים לדברי ומנסה להתווכח. בסך הכל אני שואל אותך שאלה היפותטית, ומעניין אותי אם לפי מערכת הערכים שלך, לו נהגה כך המשטרה זה היה כן או לא בסדר. אז דווקא עכשיו החלטת שאתה לא מדבר אתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, כשאני מכוסה בשתן שספגתי מהמקפצה, קשה לי לשים לב להתנהלות משטרתית רגילה למדי שמטרידה אותך (וחמור מכך, את האמונים על המשטרה והתקשורת) רק כשזה נוגע לאדם מסוים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשמתי את תשובתך לשאלה ההיפותטית שלי שמדובר בדבר רגיל במשטרה ואין לך שום בעיה עם זה. בעיה יש לך עם כך שאני מתייחס לעניינים חמורים שנעשים במערכת אכיפת החוק רק כשהם נוגעים לנתניהו. זו כמובן עלילה שקרית. אני מביע את דעתי כשאני רואה עוול שנגרם במערכת המשפט בין אם הדבר קשור לנתניהו ובין אם לא. הבעתי את דעתי פעמים רבות בפרשיות כמו העינויים בבפרשת דומא, הוצאת ההודאות והושבה בכלא בפרשות ברנס וחנית קיקוס וזדורוב וההתייחסות המחפירה לפתולוגית פורמן, והשמדת תיקי רות דוד. כמו כן הבעתי את ביקורתי על מערכת המשפט והפרקליטות בפרשת דמיניוק ובפרשת קצב. אני מניח שהבעתי את בקורתי ובוודאי בעוד המון עניינים שאיני זוכר כרגע. כל אלה לא קשורים כלל לנתניהו, והם לא יהיו קשורים גם אם תחזור ותשנן באזננו זאת שוב ושוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שאין לי שום בעיה עם זה. אשמח שלא ישימו מילים בפי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרת שזה נוהל רגיל במשטרה, ומכך הבנתי שנתקלת בהתנהלות דומה של המשטרה פעמים רבות. העובדה שמעולם לא שמעתי אותך מתריע על מקרה דומה גרמה לי לחשוב שאין לך שום בעיה עם זה. אני מעולם לא שמעתי על מקרה שבו הופעל לחץ דומה על מישהו כדי שיהפוך להיות עד מדינה, ולו הייתי שומע אין ספק שהיית שומע את קולי בעניין, שכן דיונים על פעילות המשטרה לא חסרו באייל, ועל מקרה מזוויע מסוג זה לא הייתי מדלג. לכן אני באמת סבור שהתנהלות כזאת הפרקליטות והמשטרה שומרים אך ורק לחקירות נתניהו, ואתה מוזמן לספר לי על מקרה דומה אחד מבין יתר ה''רגילים'', כדי לסתור את סברתי זו. אז באמת הכנסתי בטעות לפיך מילים שלא אמרת, ואני משנה בזאת את דבריי ואומר שבעניין שאלתי ההיפותטית אתה שומר מסיבה לא ברורה לי על זכות השתיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתי הדיון שאתה מנהל שקול לדיון בתופעות הלוואי של אנטיביוטיקה כשאתה חולה בדלקת קרום המוח, או לדיון בתופעות הלוואי של חיסונים כשיש לך כלבת. ומאחר שאתה שומר על זכות השתיקה (או על עיוורון צבעים מוחלט) בנוגע להתנהלות השחורה משחור של המאפיה הראשית, אין שום סיבה להיגרר להסטת הדיון המתמשכת בנגעי מערכת המשפט, שגם אם יש לה תופעות לוואי, האג'נדה של קעקוע מוחלט שלה שקול לאג'נדה של נמנעי החיסונים. כשכולנו נמות מדלקת קרום המוח, אנחנו עוד נתגעגע לימי האנטיביוטיקה העליזים, וכבר לא יעזרו לנו הטענות כלפי הקרנפים שהביאו אותנו לשם. ועוד נשאו בגאון על גבם שלט של ''אבירי זכויות האדם''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר שנגמור להתפעל משפע הדמויים הציוריים בתגובתך מה שיישאר הוא האשמתי בהתעלמות מאיזו התנהלות שחורה של מאפיה ראשית (אני מניח שאתה מתכוון לנתניהו). שוב מדובר בעלילה. אם יש לי דעה בעניין מהעניינים אני מביע אותה. איני שומר על זכות השתיקה בתירוצים מתירוצים שונים. אתה מוזמן להצביע על איזה שהוא עניין שבו אני שומר על זכות השתיקה, אבל אני מניח בזהירות שגם בעניין הזמנתי זו, תבחר בזכות השתיקה, ואני גם יכול לשער מדוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שאתה מביע את דעתך, דעתך היא שכשראש הממשלה והדחליל שלו שר המשפטים דורסים ברגל גסה את אותה מערכת משפט שהם הממונים עליה, זה נהדר ונפלא, מאחר ועל פי הפרוטוקולים של זקני הפרקליטות יש שם איזה דיפ סטייט מסתורי שהוא מנהל את המדינה ולא הממשלה החביבה עליך שמכהנת כבר עשור. זה הרבה יותר גרוע מזכות השתיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל ביני ובינך הוא שאצלי כל דבר ביקורת על מערכות החוק הוא פרטני ומתאר עובדה מסויימת ואצלך כמו אצל נשיאת העליון חיות יש מלים כלליות שאינן נכנסות לפרטים שלא מאפשרות כלל שום סוג של תשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר "האזהרה", המחבר/ת אנונימי/ת משתמשת במושג steady state כי deep state שנגוע בתיאוריות קונספירציות נועד לשימוש תעמולתי ולהגנה על מעשים לא ראויים. סטדי סטייט הוא המנגנון הפעיל שחוצה ממשלים מתחלפים ושתפקידו, "The early Steady State formed to keep the wheels from coming off the White House wagon," | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרן נויבאך בשיחה עם פרופ דניאל פרידמן, לשעבר שר המשפטים: "הטיפול בכל סוגיית זכויות חשודים ויחס המשטרה חשוב ביותר, אבל צריך להיעשות במנותק מחקירות ותיקי ראש הממשלה. לראש הממשלה היתה הזדמנות לטפל בנושא הזה לפני שנפתחו נגדו חקירות והוא לא עשה את זה..." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק על דברי פרידמן לפיהם היתה לראש הממשלה הזדמנות לטפל במערכת אכיפת החוק. גם פרידמן עצמו ניסה ולא הצליח. בממשלה האחרונה לא היה אפשר להעביר חוקים שיתקנו את המצב כי כחלון עמד כחומה בצורה מול זה ולא נמצא לכך רוב בכנסת. ואני טוען יותר מכך. גם אם תוקם ממשלה שתצליח להעביר חוקי התגברות למיניהם, זה לא יתקן את המצב, כי השופטים עושים עם החוק מה שבא להם. הם ''פרשני החוק'' והם לא מפרשים אותו כפי שאנו כקוראי עברית הדיוטות מבינים אותו. הדרך היחידה האפשרית היא דרכה של איילת שקד, כלומר בחירת שופטים אחרים, אבל כנראה שנעשה מעט מדי. לכל התיקים שמעניינים את הציבור השופטים האלה לא מגיעים. נשיאת העליון דואגת שלא יגיעו. לעניין הספציפי של הלחץ הבלתי ראוי על ניר חפץ, הממשלה לא יכולה לעשות שום דבר. אין לה שום סמכויות. הדרך היחידה שאולי תוכל לשפר את המצב היא להביא את האמת לתודעת הציבור כדי שתקום מחאה ציבורית. אוחנה פעל כך, וכל הכבוד לו, אם כי אני מכיר בכך שצריך באמת גם להגן על צנעת הפרט. אולי לכן צריך לבחור כאן ברעה אחת שהיא יותר טובה מהרעה האחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו חקיקה ניסו להעביר בתקופת נתניהו לטובת זכויות חשודים ולא הצליחו בגלל התנגדות הפרקליטות? לרשותך, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996 שתוקן בערך פעם בשנה בתקופתו של נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך ברור לי לשם מה אתה מפנה אותי לחוק. בטרם אקרא את החוק, האם טענתך היא שהתנהלות המשטרה כפי שהצגתי בשאלתי ההיפותטית נעשית בהתאם לחוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך החוק עצמו, אלא כל השינויים שנערכו בו בעשור האחרון. משמע: יש אפשרות לשנות את החקיקה בתחום. אז איפה ממשלת נתניהו דאגה לזכויות הנחקרים? דוגמה שזכורה לי: נדמה לי שהיו שינויים בזכויות של שוטר לחפש על אנשים ברחוב. אבל למיטב זכרוני מדובר על חקיקה שהגיעה ממשרד המשפטים. כלומר: דווקא המקורבים לפרקליטות דאגו לקדם זכויות של עצורים. לעניין הלחץ על ניר חפץ: אני בינתיים מסכים עם ניר חפץ עצמו שביקש להאריך את צו האיסור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבקשה להסרת צו איסור הפרסום הגיעה מצד העיתונות ולא מצד גורם ממשלתי. ניר חפץ וגם האישה בקשו להשאיר אותו. כרגע גם אני כמוך בעד השארת הצו. אוחנה חשף את פרצופה המכוער של המשטרה בגיבוי הפרקליטות, וזה טוב, וכל מיני פרטים נוספים כולל אולי שמה של האישה, נותרו בגדר חיטוט ורכילות. אין הם משרתים את האינטרס הציבורי, ואולי באמת פוגעים בנוגעים בדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה שעוד מדהים הוא תגובת הפרקליטות. השימוע, הם אומרים, צריך להיעשות רק בחדרי הדיונים ולא בחשיפה לציבור, ולכן הם גם לא הסכימו לבקשת נתניהו שהשימוע יהיה בפומבי. אז אולי גם אם נגיע למשפט אף הוא צריך להיעשות בחשאי, ולא כמקובל. הם יכולים להזמין לחקירה אישה שלא קשורה כלל לפרשות נתניהו, לחקור אותה על קשריה עם ניר חפץ ולהוציא ממנה את כל הרכילות הזאת, ואחר כך להפגישה במסדרון עם עם ניר חפץ ולאיים עליו שאם לא ייענה להם ויחתום עמם על הסכם עד מדינה הם יהרסו את משפחתו, ואנו, הציבור, אסור לנו לדעת שום דבר על הזוועות האלה, וגם לשמוע מהם את הקשקוש שזה לא כל האמת. שיספרו לנו, אם כך, את כל האמת. אומרים שאור השמש מטהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שימוע אינו משפט. שימוע הוא פריווילגיה שיש לאנשי ציבור1 למנוע הגשת כתב אישום או למתן אותו. הוא לא נועד להיות הליך ציבורי אלא הדיינות בין עורכי הדין של החשוד לפרקליטות. אין בו טעם אם הוא פומבי. אבל הרי נתניהו הרי מכוון לעקוף את מערכת הצדק דרך קול ההמון. הוא כמו במקרה הזה. שלוחו אוחנה מדליף דברים מעל בימת הכנסת. ואז נתניהו מגנה את זה. טוב שהוא נזכר לגנות. 1 ובמסגרת ההשוואות שעושים מדי פעם אנשים שונים בין מה שיש בארץ לשאר העולם: זה קיים רק בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם משפט אינו "הליך ציבורי" אך הוא פתוח לציבור וחסר היה לנו אילו זה לא היה כך. אין חוק שאומר ששימוע צריך להתנהל אחרת, וגם אין שום היגיון שיתנהל אחרת. אותו היגיון וצדק שמחייבים פתיחות במשפט קיימים גם בשימוע. והסיפור המזוויע על המפגש שיזמו החוקרים בין ניר חפץ לאישה שעמה ניהל רומן, שהועלה בשימוע, הוא הוכחה צועקת לכך. האם לדעתך הזוועות האלה צריכות להתנהל במחשכים, ואסור שהציבור ידע עליהם? אולי מדינה שבה העניינים מתנהלים כך היא אידיאל שלך אבל בפרוש לא שלי. מכונית עם רמקולים זה פשע חמור של "הטרדת עד" אבל הסיפור הזה הוא בסדר גמור, וגם לאיש אסור לדעת עליו. . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין חוק שאומר שצריך להיות הליך שימוע. ההליך הזה הוא בגדר ג’סטה שעשו בפרקליטות לנחקרים מפורסמים, עד שהיא התקבעה כנוהג מסודר. אפשר גם לוותר עליו ולגשת ישר למשפט, כפי שכתוב בחוק. אם אני ואתה היינו נתבעים, זה מה שהיה קורה. ובכל מקרה, הטרדת העדים ממשיכה מעל דוכן הכנסת על ידי שר המשטים ובטוויטר על ידי בנו של ראש הממשלה. כבר ציינתי קודם שם של מקצוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש או אין חוק שאומר שצריך להיות תהליך שימוע לא קשור בשאלה אם צריך להסתיר זוועה בחקירות המשטרה. ההסתרה הינה פשע על פשע. אבל הלכתי ממש עכשיו לבדוק את טענתך שאין חוק כזה ומסתבר שאתה טועה גם בכך. השימוע נקבע תחילה כהנחיות היועץ המשפטי ומאוחר יותר עוגן בחוק, סעיף 60 א לחוק סדר הדין הפלילי. למה אתה לא בודק בויקיפדיה לפני שאתה טוען את טענותיך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעיף 60א’ (צריך לרדת קצת למטה, ולא להתבלבל עם סעיף 60 תת־סעיף א’ שכולל רק הגדרות ועוסק בנושא שונה) מזכיר לכל היותר „חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור. ״. אין שם שום דבר על שימוע. אבל משהו בסיסי: פרקליטיו של נתניהו יכלו לפרסם את המסמכים שהם הגישו. למיטב הבנתי אין שום חוק שמונע מהם לפרסם אותם. האם הם פרסמו את הסיכומים שלהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ויקיפדיה אותה הזכרתי: "בשנת 2000 עוגנה הזכות לשימוע בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. " כלומר, הזכות לשימוע מעוגנת בחוק וכל הציטוטים שהבאת לא סותרים פסקה זו. אשר לסוף דבריך, אם כך אין ויכוח. הרי הסיפור על הסחיטה המבישה של עד המדינה הופיע במסמכים שהגישו בשימוע. ובכל זאת מצאו ראשי המאפיה לנכון להטיל צו מניעת פרסום על הסיפור המזוויע הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לפרסם מסמך תוך הסתרת חלקים ממנו. ופרקליטי לא טרחו לעשות את זה. הם לא מעוניינים שהאמת תצא לאור. טוב. לא דעתי שהשימוע מעוגן עד כך בחוק. אבל נראה איך הוא מתנהל (קישור מהערך שימוע בוויקיפדיה לנוהל). מסתבר שביבי קיבל שם כבר הנחה, כי השימוע אמור להיות קצר, יום לכל היותר, ואמור לעסוק בעיקרי התיק ולא לרדת לפרטים. הם מרחו את זה על ארבעה ימים שונים. המכתב שבסופו מזכיר את סעיף 119 של חוק העונשין („מי שנמסר לו מסמך רשמי בתנאי מפורש שעליו לשמרו בסוד, והוא מסרו לאדם שאינו מוסמך לקבלו, דינו – מאסר שנה אחת; התרשל בשמירתו או עשה מעשה שיש בו כדי לסכן בטיחותו של המסמך, דינו – מאסר ששה חדשים.״) ולכן אי אפשר לגלות לציבור ישירות מסמכים מהתיק1. אבל אפשר לחשוף את עיקריו גם ללא פרטים אלו. מצחיק אותי איך אתה ממשיך לדבר על גופי שלטון שמפעילים לחץ על עדי מדינה ומתעלם מגופי שלטון שמפעילים לחץ על עדי מדינה. 1 ולכן גם הדלפות, לדוגמה, של הצד של נתניהו אינן חוקיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע למה נטפלת לנוהלי השימוע. זה נכון שהיועץ המשפטי סרב לבקשת נתניהו לנהל את השימוע פומבית, אבל אין שום חוק שאוסר עליהם לפרסם את המסמכים שהגישו. במקרה שלנו הוצא צו מיוחד לאי פרסום הזוועה הספציפית בתירוץ העלוב שזה יפגע בצנעת הפרט של ניר חפץ, אבל לא היה איסור גורף על הכל, שהמקרה הספציפי הוא מקרה פרטי שלו ולכן הכלל הכללי מחייב אותו. לכן גם החוק שאתה מצטט לא נוגע לעניין שלנו. אם המדינה מוסרת למישהו מסמך רשמי בתנאי מפורש שעליו לשמור עליו בסוד (אני מניח שמדובר בדרך כלל במסמכים בטחוניים מסווגים) והוא מוסר אותם למרות שהוזהר לא לעשות זאת אז הוא עבריין וזה מובן מאליו. אבל זה לא שייך לעניין שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפך. אני מתפלא על כך שהם לא פרסמו. את זה הם יכולים לעשות גם בלי שהפרקליטות תסכים לדיון פומבי. אבל תמיד קיימת האפשרות שגם הם לא באמת רוצים דיון פומבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם פרסמו את סיפור חמשת המשפטנים שסבורים שאסור להתייחס ל''עתונות טובה'' כמתת שוחד, משום שדווקא כך פוגעים בדמוקרטיה, ועכשיו את הסיפור הנורא של הלחץ על ניר חפץ, ומדובר בנקודות מאד משמעותיות. אולי אין להם עוד נקודות שחשוב להם לפרסם בציבור, ואולי יש להם תכניות לפרסם דברים בעתיד, ומבחינתם יותר יעיל לא לזרוק את הכל בבת אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, לעניין ה"הדלפה" של אוחנה, איני רואה בכך שום בעיה, אלא להפך1. אם היה בכך מעבר על החוק, היה צריך לעבור על החוק במקרה זה, והחסינות של חברי הכנסת נועדה בדיוק למטרות כאלה2. אם נתניהו גינה, כדבריך, הגינוי שלו אינו מוצדק. 1 ההסתייגות היחידה שיש לי היא מכך שאם איסור הפרסום נועד להגן על פרטיותו של ניר חפץ, אולי הוא מוצדק. אבל במקרה זה נראה לי שכל המעורבים בפרשה כבר מכירים את כל הפרטים ולכן אין כאן פגיעה. הפרסום בציבור אינו פוגע בניר חפץ אלא אולי אפילו מיטיב עמו, שכן התנדבות להיות "עד מדינה" אינה מעשה נחמד, אבל כשזה בא בעקבות לחץ, אפשר להבין. 2 ואני יכול להביא שורה של מקרים שבהם מוסכם שמעבר על החוק מוצדק ואף רצוי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |