בתשובה לדב אנשלוביץ, 07/11/19 6:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין חוק שאומר שצריך להיות הליך שימוע. ההליך הזה הוא בגדר ג’סטה שעשו בפרקליטות לנחקרים מפורסמים, עד שהיא התקבעה כנוהג מסודר. אפשר גם לוותר עליו ולגשת ישר למשפט, כפי שכתוב בחוק. אם אני ואתה היינו נתבעים, זה מה שהיה קורה. ובכל מקרה, הטרדת העדים ממשיכה מעל דוכן הכנסת על ידי שר המשטים ובטוויטר על ידי בנו של ראש הממשלה. כבר ציינתי קודם שם של מקצוע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש או אין חוק שאומר שצריך להיות תהליך שימוע לא קשור בשאלה אם צריך להסתיר זוועה בחקירות המשטרה. ההסתרה הינה פשע על פשע. אבל הלכתי ממש עכשיו לבדוק את טענתך שאין חוק כזה ומסתבר שאתה טועה גם בכך. השימוע נקבע תחילה כהנחיות היועץ המשפטי ומאוחר יותר עוגן בחוק, סעיף 60 א לחוק סדר הדין הפלילי. למה אתה לא בודק בויקיפדיה לפני שאתה טוען את טענותיך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעיף 60א’ (צריך לרדת קצת למטה, ולא להתבלבל עם סעיף 60 תת־סעיף א’ שכולל רק הגדרות ועוסק בנושא שונה) מזכיר לכל היותר „חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור. ״. אין שם שום דבר על שימוע. אבל משהו בסיסי: פרקליטיו של נתניהו יכלו לפרסם את המסמכים שהם הגישו. למיטב הבנתי אין שום חוק שמונע מהם לפרסם אותם. האם הם פרסמו את הסיכומים שלהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ויקיפדיה אותה הזכרתי: "בשנת 2000 עוגנה הזכות לשימוע בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. " כלומר, הזכות לשימוע מעוגנת בחוק וכל הציטוטים שהבאת לא סותרים פסקה זו. אשר לסוף דבריך, אם כך אין ויכוח. הרי הסיפור על הסחיטה המבישה של עד המדינה הופיע במסמכים שהגישו בשימוע. ובכל זאת מצאו ראשי המאפיה לנכון להטיל צו מניעת פרסום על הסיפור המזוויע הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לפרסם מסמך תוך הסתרת חלקים ממנו. ופרקליטי לא טרחו לעשות את זה. הם לא מעוניינים שהאמת תצא לאור. טוב. לא דעתי שהשימוע מעוגן עד כך בחוק. אבל נראה איך הוא מתנהל (קישור מהערך שימוע בוויקיפדיה לנוהל). מסתבר שביבי קיבל שם כבר הנחה, כי השימוע אמור להיות קצר, יום לכל היותר, ואמור לעסוק בעיקרי התיק ולא לרדת לפרטים. הם מרחו את זה על ארבעה ימים שונים. המכתב שבסופו מזכיר את סעיף 119 של חוק העונשין („מי שנמסר לו מסמך רשמי בתנאי מפורש שעליו לשמרו בסוד, והוא מסרו לאדם שאינו מוסמך לקבלו, דינו – מאסר שנה אחת; התרשל בשמירתו או עשה מעשה שיש בו כדי לסכן בטיחותו של המסמך, דינו – מאסר ששה חדשים.״) ולכן אי אפשר לגלות לציבור ישירות מסמכים מהתיק1. אבל אפשר לחשוף את עיקריו גם ללא פרטים אלו. מצחיק אותי איך אתה ממשיך לדבר על גופי שלטון שמפעילים לחץ על עדי מדינה ומתעלם מגופי שלטון שמפעילים לחץ על עדי מדינה. 1 ולכן גם הדלפות, לדוגמה, של הצד של נתניהו אינן חוקיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע למה נטפלת לנוהלי השימוע. זה נכון שהיועץ המשפטי סרב לבקשת נתניהו לנהל את השימוע פומבית, אבל אין שום חוק שאוסר עליהם לפרסם את המסמכים שהגישו. במקרה שלנו הוצא צו מיוחד לאי פרסום הזוועה הספציפית בתירוץ העלוב שזה יפגע בצנעת הפרט של ניר חפץ, אבל לא היה איסור גורף על הכל, שהמקרה הספציפי הוא מקרה פרטי שלו ולכן הכלל הכללי מחייב אותו. לכן גם החוק שאתה מצטט לא נוגע לעניין שלנו. אם המדינה מוסרת למישהו מסמך רשמי בתנאי מפורש שעליו לשמור עליו בסוד (אני מניח שמדובר בדרך כלל במסמכים בטחוניים מסווגים) והוא מוסר אותם למרות שהוזהר לא לעשות זאת אז הוא עבריין וזה מובן מאליו. אבל זה לא שייך לעניין שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפך. אני מתפלא על כך שהם לא פרסמו. את זה הם יכולים לעשות גם בלי שהפרקליטות תסכים לדיון פומבי. אבל תמיד קיימת האפשרות שגם הם לא באמת רוצים דיון פומבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם פרסמו את סיפור חמשת המשפטנים שסבורים שאסור להתייחס ל''עתונות טובה'' כמתת שוחד, משום שדווקא כך פוגעים בדמוקרטיה, ועכשיו את הסיפור הנורא של הלחץ על ניר חפץ, ומדובר בנקודות מאד משמעותיות. אולי אין להם עוד נקודות שחשוב להם לפרסם בציבור, ואולי יש להם תכניות לפרסם דברים בעתיד, ומבחינתם יותר יעיל לא לזרוק את הכל בבת אחת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |