|
||||
|
||||
קרן נויבאך בשיחה עם פרופ דניאל פרידמן, לשעבר שר המשפטים: "הטיפול בכל סוגיית זכויות חשודים ויחס המשטרה חשוב ביותר, אבל צריך להיעשות במנותק מחקירות ותיקי ראש הממשלה. לראש הממשלה היתה הזדמנות לטפל בנושא הזה לפני שנפתחו נגדו חקירות והוא לא עשה את זה..." |
|
||||
|
||||
אני חולק על דברי פרידמן לפיהם היתה לראש הממשלה הזדמנות לטפל במערכת אכיפת החוק. גם פרידמן עצמו ניסה ולא הצליח. בממשלה האחרונה לא היה אפשר להעביר חוקים שיתקנו את המצב כי כחלון עמד כחומה בצורה מול זה ולא נמצא לכך רוב בכנסת. ואני טוען יותר מכך. גם אם תוקם ממשלה שתצליח להעביר חוקי התגברות למיניהם, זה לא יתקן את המצב, כי השופטים עושים עם החוק מה שבא להם. הם ''פרשני החוק'' והם לא מפרשים אותו כפי שאנו כקוראי עברית הדיוטות מבינים אותו. הדרך היחידה האפשרית היא דרכה של איילת שקד, כלומר בחירת שופטים אחרים, אבל כנראה שנעשה מעט מדי. לכל התיקים שמעניינים את הציבור השופטים האלה לא מגיעים. נשיאת העליון דואגת שלא יגיעו. לעניין הספציפי של הלחץ הבלתי ראוי על ניר חפץ, הממשלה לא יכולה לעשות שום דבר. אין לה שום סמכויות. הדרך היחידה שאולי תוכל לשפר את המצב היא להביא את האמת לתודעת הציבור כדי שתקום מחאה ציבורית. אוחנה פעל כך, וכל הכבוד לו, אם כי אני מכיר בכך שצריך באמת גם להגן על צנעת הפרט. אולי לכן צריך לבחור כאן ברעה אחת שהיא יותר טובה מהרעה האחרת. |
|
||||
|
||||
איזו חקיקה ניסו להעביר בתקופת נתניהו לטובת זכויות חשודים ולא הצליחו בגלל התנגדות הפרקליטות? לרשותך, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996 שתוקן בערך פעם בשנה בתקופתו של נתניהו. |
|
||||
|
||||
לא כל כך ברור לי לשם מה אתה מפנה אותי לחוק. בטרם אקרא את החוק, האם טענתך היא שהתנהלות המשטרה כפי שהצגתי בשאלתי ההיפותטית נעשית בהתאם לחוק? |
|
||||
|
||||
לא כל כך החוק עצמו, אלא כל השינויים שנערכו בו בעשור האחרון. משמע: יש אפשרות לשנות את החקיקה בתחום. אז איפה ממשלת נתניהו דאגה לזכויות הנחקרים? דוגמה שזכורה לי: נדמה לי שהיו שינויים בזכויות של שוטר לחפש על אנשים ברחוב. אבל למיטב זכרוני מדובר על חקיקה שהגיעה ממשרד המשפטים. כלומר: דווקא המקורבים לפרקליטות דאגו לקדם זכויות של עצורים. לעניין הלחץ על ניר חפץ: אני בינתיים מסכים עם ניר חפץ עצמו שביקש להאריך את צו האיסור. |
|
||||
|
||||
הבקשה להסרת צו איסור הפרסום הגיעה מצד העיתונות ולא מצד גורם ממשלתי. ניר חפץ וגם האישה בקשו להשאיר אותו. כרגע גם אני כמוך בעד השארת הצו. אוחנה חשף את פרצופה המכוער של המשטרה בגיבוי הפרקליטות, וזה טוב, וכל מיני פרטים נוספים כולל אולי שמה של האישה, נותרו בגדר חיטוט ורכילות. אין הם משרתים את האינטרס הציבורי, ואולי באמת פוגעים בנוגעים בדבר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |