 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראיתי את משחק הגמר, ולקרוא לו ''כדורגל מלהיב'' הוא עלבון לאינטליגנציה, אפילו לזאת של אוהד כדורגל ממוצע. אמנם יש חן מסוים בכדורגל נשים שהוא מעין גירסה של המשחק בהילוך איטי, אבל זה הכל. לדעתי המלומדת, כמומחה מטעם עצמי למשחק, אלופת העולם לא הייתה מנצחת קבוצה ממרכז ליגה ב' בארץ גם אם החוקים היו משתנים לביטול היתרון הפיזי המולד של גברים בהתנגשויות גוף אל גוף. בזאת אינני מביע עמדה בשאלת השכר או הבונוסים שמן הראוי לתת לכדורגלניות או בכלל לגבי היחס בין משכורות ספורטאים וספורטאיות. לא שזה יעזור לי להימלט מאשמת היותי מיזוגן חשוך, אבל חשבתי שלא מיותר להבהיר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. התכוונת ברצינות ל"אלופת העולם לא הייתה מנצחת קבוצה ממרכז ליגה ב' בארץ"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן תרגיל נחמד לסטטיסטיקאי (שבטח מסוכן לתרגל אותו באקדמיה, או לפרסם אותו בראש חוצות, אבל כאן באייל אנחנו במסגרת אינטימית; בטח עושים אותו לפעמים). במקצועות המדידים - אתלטיקה, שחייה, הרמת משקולות - אפשר להשוות את "אחוזוני" הנשים לאלו של הגברים. אני יודע, "אחוזונים" הוא לא הדבר הנכון להשוות כאן ובכלל לא מוגדר היטב, אבל אני בטוח שסטטיסטיקאי ידע מה הדבר שכן נכון ואפשרי להשוות. (נקודת התחלה - האישה הטובה בעולם שקולה לגבר מספר X בעולם. אבל אני מניח שרוצים לקחת, נניח, את חמש הנשים הטובות בעולם, או את האישה החמישית בעולם, כדי לקבל משהו יותר תקף סטטיסטית). האם סביר לטעון שהפער באתלטיקה וכו' הוא כמו הפער במשחקי כדור? יש פנים לכאן ולכאן1, אבל ממילא מעניין בהתחלה לראות אם הפער דומה בין המקצועות השונים באתלטיקה, שחייה ומשקולות (ניחוש פרוע: ממש לא. אני מצפה שהפער במשקולות, למשל, גדול הרבה יותר מאשר בריצה ובשחייה לכל מרחק שהוא. אני גם מנחש, פחות בביטחון, שהפער בריצות קצרות גדול יותר מבארוכות, כוח מתפרץ לעומת סיבולת). חשבתי על עוד מחקר מעניין בהקשר זה, אם כי הנתונים בו לא זמינים לסטטיסטיקאי היישר מהאינטרנט, אלא דורשים ראיונות עם אנשי מקצוע. בג'ודו שומעים לפעמים על נשים ברמה אולימפית, שבהיעדר יריבות אימונים ראויות בארצן או בעירן, מתאמנות מול גברים. אני מנחש שמעדיפים לצורך זה יריבים גברים שברמתם ובכוחם דומים לאותן נשים מצטיינות וליריבות הפוטנציאליות שלהן - לצורך העניין, לטובות בעולם באותו משקל. ואם כך, יש מי שיודע להגיד "הנשים שבין המקום ה-5 ל-10 בעולם דומות ברמתן לגברים שבין המקום ה-X למקום ה-Y". 1 אפשר לחשוב, כמובן, על המאפיינים הפיזיולוגיים והקבוצתיים של כדורגל, אבל עוד לפני כן, פן קוואזי-מתמטי. אפילו אם נרכיב את נבחרת הנשים של האנושות כולה, בסדר ראשון היא לא מקבילה לרצת ה-10000 (וכו') הטובה ביותר, אלא (באיזשהו קירוב) לאיזשהו שקלול של 11 הרצות הטובות ביותר (נניח שמדברים רק על הרכב פותח...). ובהכללה, אם נסדר את כל אלפי הרצים והרצות לפי סדר, אז כדי להסיק על כדורגל נצטרך לקבץ אותם באחד-עשריות (ולשקלל כל אחד-עשרייה איכשהו, לפי עוד הנחות מפוקפקות). אם באותו סידור דמיוני גרף האיכות של נשים דועך יותר לאט משל הגברים, זה יתרון לנשים בתחרות המשוערת בכדורגל, ולהפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר סטטיסטיקה: למה לא אנקדוטות? הקשה הזכיר כאן את בובי ריגס. בשנות ה־40 של המאה העשרים ריגס היה אחד בכירי הטניסאים וזכה במספר תארי גרנד סלאם. ב־1973 הוא הכריז שהוא ינצח כל טניסאית. הוא הביס את מרגרט קורט (בטניסאית שזכתה בכמעט כל תארי הגרנד סלאם ב־1973) אבל הובס בהמשך על ידי בילי ג’ין קינג (טניסאית בכירה אחרת). אז יש כאן טניסאי עבר בן 55 שהיה בערך באותה רמה כמו אלופות הטניס של זמנו. (וכן, הוא היה גם שוביניסט לא קטן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 גם אם הגרף הנשי דועך לאט יותר מהגברי (ברור שזה המצב לפחות בחלק מהנקודות מאחר והגרף הגברי מתחיל הרבה יותר גבוה ושניהם נגמרים באפס) זה לא אומר כלום לגבי מה קורה במקום בו נמצאת נבחרת ארה"ב - אפשר להניח שהיא לא רחוקה מדי מהמקום הראשון בגרף התיאורטי שלך. אגב, זה לא אומר יותר מדי גם לגבי המצב בחלקים אחרים של הגרף; בגלל שהגברים מתחילים הרבה יותר גבוה ייתכן שלמרות הדעיכה המהירה יותר הם שומרים על יתרון בכל נקודה, ונראה לי שאכן זה המצב. ניסיון לסדר את האתלטיות הטובות ביותר במקצוע אתלטי כלשהו - טוב, לא בדקתי את כולם - לא מנבא טובות לקבוצות כדורגל נשיות במפגש עם קבוצות גברים. לדוגמא, בריצת 10 ק"מ שהיא הדומה ביותר לכדורגל מבחינת הדרישות הפיזיולוגיות, רק שלוש אתלטיות ירדו אי פעם מ-30 דקות, ולא בהרבה, בשעה שיותר מ-100 גברים עשו זאת1. שיא העולם לנשים איטי יותר משיא ישראל לגברים, ובמקרה הטוב ישראל היא במרכז ליגה ב' של האתלטיקה העולמית. ___________ 1- ניחוש פרוע. לפי ויקי 23 גברים ירדו מ-27:22 ואפשר בטח לעשות איזו אקסטרפולציה ולהגיע להערכה טובה יותר לנקודת ה-30 דק'. השיא הנשי הוא 29:43, מתאים לשיא העולם של הגברים בסביבות שנת 1940. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. לפני שנים שיחקתי במסגרת ידידותית עם מישהו ששיחק באותו זמן בליגה ב' ולהערכתי הוא שיחק בבירור טוב יותר מהנשים המובילות בנבחרת ארה"ב. ייתכן ששוביניזם גברי ו/או זיכרון מעוות מטעים אותי, אבל אם היתה אפשרות לארגן משחק כזה הייתי מתערב לטובת הגברים בלי היסוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מהמר נגדך. יכולת אישית היא רק מרכיב אחד. אני משוכנע שהמשמעת הטקטית והקבוצתית של אלופת העולם לנשים תהיה רמות מעל שחקני ליגה ב', וסביר להניח שגם הכושר הגופני. לדעתי הקבוצה הנשית תביס אותם אפילו אם יכולותיהם האישיות של שחקני ליגה ב' יהיו עדיפות. הייתי מהמר על משחק שקול מול קבוצת תחתית הליגה הלאומית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם קצת מזל ואיזה מיליארדר תמהוני עם עודף כסף ייתכן שנוכל לממש את ההתערבות. מילצ'ן, פאקר, אדלסון, אפסטיין - איפה אתם כשצריכים אתכם באמת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תספר לאפסטיין שבסוף המשחק השחקנים והשחקניות מחליפים חולצות על המגרש, יש סיכוי שהוא יסכים לממן משחק כזה. (יש לי זיכרון עמום של מערכון בריטי שבו שני גברים צופים במשחק כדורגל נשים. הם לבדם ביציע ואחד מהם מקטר שהמשחק משעמם ולמה השני גרר אותו לזה והשני אומר לו לחכות בסבלנות. הפואנטה, היא החלפת החולצות בסוף המשחק. היום מערכון כזה לא היה עובר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם החזיות מודדות הדופק זאת לא אטרקציה גדולה כל-כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאילו שלא ראיתם תחרויות אתלטיקה לנשים בעשר עשרים שנה האחרונות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה ומספקלץ האם יכולה להיות כאן בעיית הערכה-תלוית-מדיום. שזה אומר שהצילום הטלויזיוני פוגע בתפיסת המרחב/מהירות של שחקנים וכדורים. זה פשוט מתקשר לתופעה ששמתי לב אליה השבוע בשידורי הטניס מווימבלדון: בשידור, חלק מהחבטות נראות 'איטיות' יחסית, ולדעתי באופן מטעה בגלל זווית הצילום. כשחקן טניס חובב (מאד, ולשעבר דה פקטו), זכורה לי התחושה של חבטות מהירות או איטיות בתור משתתף על המגרש. זכורני שפעם, בהיותי בשיעור טניס בארה'ב, התארח בשיעור שחקן חצי מקצועי. זו היתה חוויה מאלפת ומעוררת ענווה. כל מכה שלו היתה, מה שקראו בשכונה בכדורגל 'פצצה' - שטוחה, מהירה, וקטלנית. עכשיו, אין לי ספק שחבטת כף יד של נדאל, שנראית איטית על המסך, היתה משאירה אבק לאותן חבטות שנראו לי אכזריות של אותו שחקן. והתיזה שלי היא שהמסך מעוות את תפיסת המשחק, ולכן מטעה את הצופה, או לפחות את השיפוט של הצופה לגבי איכות המשחק. אולי, רק אולי, זה נכון גם בכדורגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי היתה חוויה הפוכה עם כדורסל: לפני שלוש שנים הייתי במשחק NBA (משחק קדם עונה של הסלטיקס נגד הניקס), ולמרות שישבתי במקום לא רע, לראות את השחקנים משחקים במציאות היה פחות מלהיב מלראות אותם על מסך בבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג איך נראה משחק של ליגה ב' בטלוויזיה (או בחי, אם יש צורך להוסיף) כך שאין לי אפשרות לסתור את האפשרות. מכל מקום, ההתערבות שלי בתוקף והנה אנקדוטה מלפני שנה שקשורה לענייננו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן סמכות מקצועית שטוענת שאתה טועה: לפי שופטת כדורגל בליגה הלאומית (גברים) הרמה לא נופלת מזו של הליגה שבה היא שופטת (אך היא לא מרחיבה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. האינסטינקט שלי הוא לטעון שהיא אינה אובייקטיבית אבל זה כנראה נכון גם כלפי - חייתי את רוב חיי בידיעה שכדורגל נשים הוא ספורט איזוטרי שמעניין שניים וחצי אנשים בכל העולם. כל מה שאני יכול להגיד הוא שאני עדיין מוכן לשים את כספי במקום בו פי נמצא (אחרי חיטוי כמובן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בובי ריגז? אהלן!! התגעגענו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחת הדיסקליימר שכדורגל מכל סוג שהוא לא מלהיב אותי, בכל זאת אתערב - מכך שכדורגל גברים הוא אלים יותר לא נגזר שהוא מלהיב יותר. אולי הוא מלהיב יותר אותך, אולי הוא מלהיב יותר רבים אחרים, אבל אין בזה שום דבר שאינהרנטי להגדרה של המשחק (או של מידת ההתלהבות). תשווה לתחום ספורטיבי אחר - התעמלות מכשירים אצל גברים ואצל נשים נראית אחרת (ולא רק פיזית - מתעמלות נדרשות להגיע בבגדים נוצצים ולחייך), ועדיין קומנצ'י וביילס הלהיבו קהלים עצומים, לא פחות (ואולי יותר) מ[השלם שם של מתעמלים מהשורה הראשונה פה1]. מעבר לזה, ושוב אני חוזרת לדיסקליימר למעלה, כשאני מסתכלת מהצד על אוהדי כדורגל (ושאר משחקי כדורספורט קבוצתיים) אני מקבלת את הרושם שעיקר ההתלהבות קשור במידת החיבור הרגשי לקבוצה. אם יש משהו בהתרשמות הזו שלי, ואם אני צודקת בהנחה שלי שזה המשחק הראשון שראית באליפות אין פלא שמשחק הגמר לא הלהיב אותך. חבורה של ספורטאיות שאין לך מסורת משותפת איתן משחקת באופן ששונה מהסגנון שאתה רגיל לו. השורה התחתונה היא שמייגן ראפינו ואלכס מורגן מלהיבות קהלי ענק, בארצות הברית ובעולם. לא צריך ללכת מכות בשביל זה. פיף. בנים. 1 מצחיק, אני אפילו לא מצליחה לחשוב על מתעמל אחד מהעולם ששמו מוכר לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר הערות: - כדורגל, פוטבול וראגבי הם משחקי מלחמה. הפיזיות האלימה שלהם היא חלק מהעניין. - נכון שקורבוט וקומנצ'י נחרתו בזכרוני יותר מאשר המתעמלים הבנים1 אבל זה להשוות תפוחים ותפוזים. ענף יחידני ואסתטי מול ענף קבוצתי ואלים (וזה עוד בלי שדיברתי על הסימבוליקה של הכדור ברשת). - מסכים שהחיבור הרגשי לקבוצה הוא מעורר העניין וההתלהבות הראשי. הואיל והבנות שאמרת מלהיבות קהלי ענק אולי אפשר באמת להסתדר גם בלי המכות. - מן הסתם גם סוג קהל האוהדים יהיה שונה כי כפועל יוצא גם הוא יצטרך להסתדר בלי המכות. ________ 1 נובמת- צוקהארה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
- ההשוואה לא הייתה בין ביילס לבקאהם או בין התעמלות לכדורגל, אלא בין הגרסה הנשית לגרסה הגברית של התעמלות מכשירים - כמו שכדורגל נשים וכדורגל גברים הם אותו משחק אבל עם דגשים שונים. זה לא הופך אותו לפחות כדורגל. רוצה לומר - לא השוואה בין תפוחים לתפוזים אלא בין פינק ליידי ליונתן. - ''אולי'' - ''יצטרך להסתדר בלי המכות'' זו דרך אחת להגדיר את זה. ''תיחסך ממנו ההתמודדות עם המכות'' יכולה להיות מדויקת לא פחות, לפחות עבור קהלים מסוימים שעד היום הדירו את רגליהם ממגרשי הכדורגל (וכפועל יוצא - את כספם מחשבונות הבנק של בעלי הקבוצות). ולא, הכוונה בהחלט לא רק לנשים (לא שהכסף שלנו מריח אחרת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> כמו שכדורגל נשים וכדורגל גברים הם אותו משחק אבל עם דגשים שונים. מחזיר להערה הראשונה שלי, שהמהות של כדורגל היא משחק מלחמה ולכן משהו נפסד ממנו כאשר יורדת רמת הפיזיות. האמת- גם שחמט הוא משחק מלחמה, שאינו פיזי בכלל. לפיכך כנראה מדובר על קהלי אוהדים שונים. כדורגל פחות פיזי כנראה יפנה לקהל אוהדים שונה. אולי אפילו זה לא בדיוק אותו משחק. בהקצנה- תוציאי מ MMA חלק מאפשרויות המגע וקיבלת האבקות אולימפית. __________ אני לא מכיר מספיק כדורגל נשים להעיד על רמת הפיזיות שלו. אם החוקים אותם חוקים ורק היישום שלהם על ידי השחקניות שונה, אז זה אותו משחק, ולדעתי בסופו של דבר כאשר רמת התחרותיות בו תגבר גם היישום של החוקים יהיה דומה לזה של כדורגל גברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״כדורגל, פוטבול וראגבי הם משחקי מלחמה. הפיזיות האלימה שלהם היא חלק מהעניין.״ אני בכלל לא בטוח שאתה צודק. אם בצד אחד יש לך משחקים אלימים כמו הוקי קרח, ופוטבול, באמצע יש לך לא כל כך אלימים כמו ראגבי וכדורסל, ובצד השני יש לך משחקים לא אלימים כמו בייסבוק וקריקט, אז כדורגל (לפחות הכדורגל המקצועי) הרבה יותר קרוב לבייסבול מאשר לכדורסל ומאד רחוק מפוטבול. כמה שחקני כדורגל מקצועי נפצעו כתוצאה מאלימות במגרשים בשנה האחרונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראגבי נראה לי המשחק הכי פיזי ברשימה, היינו משחק שנשים פשוט יירמסו בו. פוטבול שני קרוב. אבל בכדורגל נפצעים הכי קשה. אולי גם הכי הרבה. נראה שמבחינת האלימות הבנויה בו הוא שני רק להוקי קרח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין פיזי לאלים. הטור דה פראנס נראה לי מאד פיזי אבל בכלל לא אלים. נראה לי שהפציעות הכי קשות הן בפוטבול. אני לא חושב שהפציעות בכדורגל הן קשות יחסית למקצועות ספורט אחרים, ומעט מאד מהן הן תוצאה של אלימות. "נראה שמבחינת האלימות הבנויה בו הוא שני רק להוקי קרח" אני בכלל לא מסכים, גם פוטבול וגם כדורסל אלימים בהרבה. למעשה, שחקן כדורגל שיתפס כשהוא עושה תוך כדי משחק את מה ששחקני כדורסל ושחקני פוטבול עושים בכל משחק בלי שתשרק נגדם עבירה יקבל כרטיס אדום (ז"א, לא רק שהוא יורחק מהמשחק, אלא שהקבוצה שלו תמשיך את המשחק בנחיתות מספרית) ומן הסתם יורחק לכמה משחקים ויקבל קנס מהמועדון שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכולות להיות כמה סיבות לפציעות הרבות: א. רגלים יותר חזקות ופחות מדויקות מידיים. בעיטה שהחטיאה את הכיוון (בכוונה או שלא), יותר מזיקה מהנפת יד מגבילה. ב. צורת התיקול בכדורגל היא מסוכנת מאד. אחד המהלכים המקובלים הוא החלקה עם הרגליים קדימה אל רגלי היריב, ותוצאה נפוצה היא מכה איומה וצידית בברך. מובטחני ששיטוט יוטיובי יעלה לך הדגמות חיות, אם כי קשות לצפייה. קל לשער את התוצאות של פציעה כזו וכמה ארוכות טווח הן עשויות להיות. ג. התמרוץ לתיקול לא חוקי - בכדורגל התקפה אחת טובה יכולה שקבוע את תוצאת המשחק, אז כדאי יותר לסכל אותה גם במחיר גבוה. בכדורסל, התקפה בודדת חשיבותה מעוטה יותר - והרי במשחק ממוצע יש כחמישים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק העניין. יכלו לאסור את הגליצ'ים בחוקי המשחק ואז המשחק היה הופך לפחות אלים ופחות כדורגל. יותר קט-רגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה לא להסכים. כל הדברים היפים שאנחנו רואים בתצוגות כדורגל כמו במונדיאל, לא היו מופלאים פחות אם היו מפסיקים לשבור אחד לשני את הרגלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה כן חלק מהעניין. קרויף, מראדונה, רונלדיניו ומסי היו צריכים לחולל את הקסמים שלהם בזמן שחוליית ההגנה של הקבוצה היריבה מנסה (לקחת להם את הכדור) לשבור להם את הרגליים. לדעתי זה מה שנותן את הטעם המיוחד של הכדורגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, תעלול רטורי יפה, אבל רק תעלול - כל הענין הוא שניתן לנסות לקחת ממישהו את הכדור בלי לשבור לו את הרגליים. הנחת היסוד המובלעת שלך ששני הדברים זהים היא הבעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ראית את הקטעים המקושרים אני לא מבין איך אתה לא רואה שאם המגינים מתאמצים לקחת את הכדור בהכרח נוצר מגע פיזי, לעתים אלים. בעיקר אחרי 70-80 דקות של משחק, כשהעייפות מערפלת את שיקול הדעת והאיברים מתקשים לציית במדויק לפקודות. זה חלק בלתי נפרד ממהות המשחק. קח ממנו את הפיזיות וזה כבר לא כדורגל תחרותי- זה לכל היותר משחק ידידות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שיש כאן שטח אפור. והרי לא לחינם קיימים הכרטיסים האדומים והצהובים - לסמן מתי מישהו עבר את הגבול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם תוציא כרטיס אדום על כל גליץ' שפוגע גם ברגליים של השחקן, המשחק יהפוך למשחק של בלרינות. אגב- בדקתי, וגליצ'ים אכן אסורים בקט רגל1. זה אכן משחק שונה. ___________ 1 למעט כאשר הכדור לא אצל הקבוצה היריבה (גליץ' להציל כדור מיציאה לחוץ, לדוגמה, מותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דווקא מעניין בהקשר הדיון. נניח שגם שחקני הקטרגל היו מאוגדים בהתאחדות הכדורגל, האם היו זכאים לשכר שווה לזה של שחקני הכדורגל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את השאלה. יש שכר קבוע לשחקני כדורגל? אם מדובר על נבחרת אולימפית- אף אחד לא מקבל שכר. אם על קבוצות מקצועניות- השכר הוא אישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הנבחרת, כמובן. להבנתי, זה העניין בכתבה נשואת הדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, כדברי המשורר: לקטוע את הכדרור או את הקריירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם "מכך שכדורגל גברים הוא אלים יותר לא נגזר שהוא מלהיב יותר", והייתי מוכן להסכים אפילו עם טענות חזקות יותר כמו למשל "מכך שכדורגל גברים הוא מהיר יותר לא נגזר שהוא מלהיב יותר" או "מכך שכדורגל גברים הוא טכני יותר לא נגזר שהוא מלהיב יותר" וכד', אילו היתה לכדורגל נשי איזו איכות מקורית משלו שיכולה לפצות על החסרונות בדומה למה שקיים בהתעמלות נשים1. אם אכן יש כזאת, לא מצאתי אותה מלבד אותה האטה בקצב המשחק שלפחות בעיני רחוקה מלהיות "מלהיבה". להערכתי רוב ה"התלהבות" בארה"ב היא על רקע פטריוטי ופוליטי ולא על רקע ספורטיבי. _____________ 1- אתלטיקה קלה נופלת אי שם בין שני הקצוות האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה השאלה שאנחנו דנות בה? האם כדורגל נשים מלהיב יותר מכדורגל גברים? אם זו השאלה, אין רלוונטיות למקור ההתלהבות - פטריוטיזם, לאומנות, ספורט או יופים של בקהאם מול מורגן. אם השאלה היא האם שחקני ושחקניות הנבחרת זכאים לשכר שווה, מקור ההתלהבות בטח ובטח שאינו רלוונטי. אני חלוקה על ההנחה שמתעמלות צריכות "לפצות" על "חסרונותיהן" ביחס למתעמלים. באותה מידה הרי אפשר לטעון שמתעמלים הם פחות קלילים ומרחפים ולכן הם צריכים לפצות על החסרונות האלה בכוח פיזי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שהצהרתי בהודעה הראשונה שלי, אני לא דן בשאלת השכר הראוי אלא בשאלה אם הכדורגל שהוצג באליפות העולם לנשים היה ''מלהיב''. עם כל הכבוד לעניינים חברתיים, השאלות הגדולות באמת קשורות לכדורגל המזוקק כמושג אפלטוני נצחי, לא לשכר של הגב' ראפינו. פמיניזם, שוויון, ליברליזם, קידמה - כבודם במקומם מונח אבל נא לא לבלבל ביניהם לבין שאלות שעומדות בבסיס ההוויה האנושית. את צודקת לגבי הניסוח הלא אופטימלי בנוגע להתעמלות נשים. כשכתבתי ''בדומה למה שקיים בהתעמלות נשים'' לא התכוונתי לעצם הפיצוי אלא לחלק של ה''איכות ייחודית'' שקיימת בהתעמלות נשים (וגברים). הקישור שסיפקה ''היא'' מציג את הייחודיות הזאת בצורה יפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אפשר להתייחס ל"מלהיב" גם במישור הוצאה - כמה כסף זה הביא? דברים מלהיבים יותר צריכים להביא יותר כסף. בארץ למשל, שחקני כדורסל מצליחים הרבה יותר ברמה הבינלאומית, אבל מביאים פחות קהל, ולכן משלמים להם פחות משחקני כדרוגל. בארה"ב, ספציפית בנבחרת, השחקניות הרוויחו *יותר* מהשחקנים. לכן נראה לי לא מוצדק לשלם להן פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 אני מצליחה רק לזכור את פול האנט, בגלל הופעות כאלו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |