בתשובה לדב אנשלוביץ, 04/05/19 12:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מפספס את כל הנקודה. אני לא התמודדתי בבחירות האחרונות. אבל ראש הממשלה כן התמודד. ואנשים בחרו בו - למרות השחיתות, הפילוג וכתבי האישום - כי הוא כבר חודשיים אומר להם (מה חודשיים, עשר שנים) שרק הוא, ביבי/ימין/חזק, 'מר בטחון', הוא ולא מלאך, הוא ולא רמטכ'ל, רק הוא מסוגל להגן על תושבי המדינה, רק הוא מסוגל לא להיכנע לחמאס, רק הוא מסוגל לנצח, לתת בטחון, להכניע, להכריע ולהביס את אויבינו. אתה בא ואומר לנו - הכל שקרים. אין פתרון לבטחון תושבי הדרום. אין ימין חזק ומנצח מול שמאל חלש ומפסיד. שיקרנו לאורך כל הדרך. כל מה שמסוגל ראש הממשלה, הוא לשמור בקושי על הסטטוס קוו מזה עשר שנים, שלא לומר לאפשר את התדרדרותו האיטית אך מתמשכת. לא אריה, בקושי חתלתול. אז אני זורם איתך. אכן הכל שקרים. התפוצצה הונאת ה'ימין חזק' מול 'שמאל חלש'. יש ימין חלש שלא נותן פתרון. את הרף ההו-כה-בינוני הזה בתחום הבטחוני, מסוגלים בקלות לעבור גם אחרים. ואז אולי כדאי לשפוט אותם גם על שאר תכונותיהם ויכולותיהם - פחות מושחתים, פחות מקובעים ועייפים אחרי שני עשורי מלוכה, פחות מפלגים ופחות עסוקים במשפטים אישיים. אתה אפילו סותר תיזה אחרת שפירשנה כאן את נצחון הביבי האחרון - תיזת 'אבל הרי הכל נפלא כאן'. אתה אומר - לא, לא נפלא, לא שקט, לא בטוח, אבל זה מה שיש. והמסקנה לגבי התיזה הנ'ל אם כן - לא נפלא, לא שקט, לא בטוח, אין סיבה לבחור בביבי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני די מסכים שנתניהו מציג עצמו כ"מר ביטחון". אבל גם מר ביטחון לא מתיימר לפתור בעיה שמבחינה אובייקטיבית אי אפשר לפתור. ובעיות הביטחון של ישראל אינם רק רצועת עזה. אומרים שיש בעיות חמורות בהרבה מבחינת הסיכון למדינת ישראל1, ובעיית עזה יותר משהיא סיכון היא מטרד. אז כשהוא מציג את עצמו כ"מר ביטחון", הוא מתכוון למכלול הבעיות, וגם "נתניהו פובים" כמוך, צריכים להודות שהיו לא הישגים בגזרות אחרות. בני גנץ בהיותו מפקד זרוע היבשה טרם ההתנתקות הבטיח שההתנתקות תביא ליציבות גם בגזרות אחרות. ובכל זאת למרות ההתנתקות הגזרות האחרות נשארו מסוכנות ובעייתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: "שהיו לא מעט הישגים וכו"' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק ניכר מהקמפיין הבטחוני של נתניהו התקשר לסכסוך הפלסטיני. וגם חלק הארי מההפחדות הדמגוגיות. וחלק ניכר מההבטחות הדמגוגיות. להתייחס לזה כאל חלק זניח בקמפיין חוטא למציאות. ואני בטוח שמאות אלפי תושבי הדרום לא מתייחסים לזה כאל מטרד. מבחינתם זה אולי בראש רשימת הבעיות שלהם. כמה חבל שהם קונים את התעמולה הנ'ל וממשיכים לבחור באותו אי-פתרון, או לכל הפחות לתת לו להאפיל על כל שאר השיקולים שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר את אותו "חלק ניכר מהקמפיין", ואתה מוזמן להציג את ה"פתרון" לבעיית עזה שהוצג בקמפיין הזה, ולא מומש. אנא רענן את זיכרוני. ומה ה"פתרון" של גנץ שהוצג בקמפייןשלו בבחירות האחרונות? אני לא זוכר שום פתרון כזה וגם לא זוכר בכלל משהו משמעותי מדבריו. כל מה שאנו יודעים עליו זה שהוא גבוה עם עיניים כחולות, ואוהב כלניות. אז אולי גבאי הציע "פתרון"? איזה פתרון? הגישה שלך כאילו הפלת נתניהו והמלכת משהו אחר במקומו, תביא לאיזה שהוא "פתרון" מסתורי לעזה, שאין לך שום מושג מה הוא, כי אתה לא מעמיד את עצמך לבחירות, היא גישה מתחמקת ופתטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקרא שוב את שתי התגובות האחרונות שלי ואולי תבין את הטיעון שלי. אתה עונה לאיש קש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שעניתי לתגובתך. אם לא הבנתי, איני יכול להוסיף דבר. אולי אם תסביר את עצמך כך שאבין, אוכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, גם בן גוריון ראה עצמו כ''מר ביטחון'' אבל ה''פתרון'' היחיד שהיה לו לבעיית ההצקות מהגבול היה מבצע סיני שנפל לידיו בהזדמנות כתוצאה של היווצרות אינטרס משותף עם בריטניה וצרפת, פתרון של ''כיבוש''. ואחרי שהכיבוש הסתיים עם הסכם שהיה אמור לשמור על ההישג, עברו מספר שנים והפתרון הזה התמוסס, ואז היה צריך לעשות עוד ''כיבוש''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית בקי בהיסטוריה הישראלית (להבדיל מהמיתולוגיה המקובלת שלה), היית יודע שבן-גוריון חשש ממלחמה והתלבט מאוד בין עמדת שרת שניסתה להימנע ממנה לבין עמדת דיין שחתרה אליה במכוון. רק כשהושג גיבוי ושיתוף פעולה מצד בריטניה וצרפת הוא בחר בדרך המלחמה. המלחמה היא עוד דוגמא טובה שהישג צבאי אינו מביא לרגיעה מדינית אם לא ממנפים את הניצחון: יוקרתו של נאצר לא נפגעה אלא עלתה פלאים, בלחץ המעצמות ישראל נאלצה לסגת לקו הגבול הקודם ולהסתפק בסטטוס-קוו (תוך כדי חיזוק תדמיתה כמי שפועלת עם הכוחות האימפריאליסטים באיזור לא לה), והמצב הכללי במזרח התיכון לא השתנה לטובתה של ישראל. לעומת זאת, התעקשות על החזקת השטחים לאחר ששת הימים הביאה לשתי מלחמות שהיו יכולות להימנע ואילו הסכם השלום עם מצריים שבא אחרי ששת הימים הביא לשקט ורגיעה ולשיתוף פעולה בטחוני עם מי שהייתה אויבתה הגדולה ביותר של ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוי, כמה קל לשים על אותו רף אחד שכובש את סיני בשבוע עם מדינה בת 8 ושני מיליון תושבים, מול אחד שבשלושה סבבים של חודשים במצטבר עם מעצמת הייטק, גרעין וצבא מול ארגון טרור לא כובש אפילו דיונה עלובה. מה ההשוואה הבאה, מיק ג'אגר מול קובי מרימי? ליאו מסי מול אייל ברקוביץ'? גוגל מול ICQ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע. אתה טעון שנתניהו לא כבש אפילו דיונה אחת. אז גם אתה בעד לכבוש? אינך פוחד שהכיבוש יהפוך ל"כיבוש"? אולי בכלל אנחנו באותו צד. . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני טוען שההשוואה מופרכת. וודאי שנתניהו לא כבש דיונה אחת, זו עובדה, לא? והשאלה שלך שוב מראה שאתה לא מבין אותי. לא אמרתי שהוא צריך לכבוש, אלא שהוא משקר כשהוא אומר שהוא יכבוש, או שהוא יעשה משהו מעל המינימום הנדרש בעזה. ומאחר שעל כן אין שום יתרון לנתניהו בנושא עזה מול כל אחד אחר (אפילו חסרון - אצלו אנחנו יודעים בוודאות שאין לו פתרון, אחרי עשר דנים שבהן המצב שם בעיקר מחמיר). מרגע שהבנו שהיתרון התעמולתי הדמגוגי והשקרי של נתניהו בענין עזה יורד מהשולחן, חסרונותיו בשאר התחומים מול האופציות החילופיות מתעצמות. אם אני מבין שבמילא ראש הממשלה שלי יכשל בלפתור את עזה, לפחות אבחר במתמודד פחות מושחת, פחות מפלג, פחות אנטי דמוקרטי, יותר חברתי, יותר כלכלי וכן הלאה. בכל התחומים האלה אין לנתניהו שום יתרון על רבים אחרים, וכשלונותיו ברורים הרבה יותר בלי הכסות הבטחונית שוטפת המוח. הקמפיין המפחיד ומעורר האימה של 'שמאל חלש' מתגלה כשקר מנופח (כמעט כמו קמפיין מלך הלילה) שאין מאחוריו דבר. גם גנץ וגם אחרים יכולים להמשיך היטב עם אי-הפתרון א-לה דב אנשלביץ. וא-לה בנימין נתניהו. ומרגע שהוא מתגלה כבלון נפוח, אפשר להתחיל לחשוף את שאר העובדות המסתתרות מאחוריו בנושאים החשובים באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבריך כאילו נתניהו ערך קמפיין שבו הציג את עצמו כמי שיכול להתמודד עם הבעיה בעזה או שהבטיח שיכבוש אינה נכונה. אתה מוזמן להביא הוכחות לדבריך, ועד שתביא אני אביא הוכחות לכך שאמר את ההפך. ובכן, ערב הבחירות האחרונות הוא אמר: "אינני יודע אם נצליח להגיע לשקט ארוך טווח1, אבל דבר אחד אני יודע – אני לא עושה מלחמות מיותרות. אני מפעיל את הכח שצריך ואני מוכן לשלם את המחיר הפוליטי". ובאותו ראיון הוא בעצם גם ענה לשאלה שלי מדוע הוא לא כובש את עזה: "לא כבשנו אותה כי היינו צריכים להחזיק ולקחת עוד שני מיליון פלסטינים תחת רשותנו או לתת את זה למישהו. שוחחתי עם מנהיגים ערבים רבים, אף אחד לא התנדב". אני היום לא מקבל את התשובה הזאת ואני חושב שהטובה מבין הרעות היא לשלוט בשני המיליון האלה כשם שעשינו זאת טרם אוסלו. אבל זה מה שהוא אמר, ועל סמך הדברים האלה שהם הפוכים למה שאתה אומר שהוא אמר הוא נבחר בבחירות. אני חושב שהראיתי כאן שהוא לא משקר. אם אתה טוען שהוא משקר בענייני עזה, אנא הבא ציטוט שקרי אחד, כדי שאבין על מה אתה מדבר. 1 שרון, כזכור, הביא במעשה הנבלה שלו 40 שנות שקט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהבאת איננו חלק מהקמפיין, אשמח לסימוכין. לעומת זאת, קמפיין אחר קמפיין טען שהוא ימוטט את שלטון החמאס ורק הוא ולא השמאל יגנו על תושבי ישראל מהחמאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהבאתי הוא ראיון עם נתניהו ערב נסיעתו לפגישה עם פוטין, וזה היה ימים ספורים לפני הבחירות האחרונות. אם זה לא "קמפיין" אני לא יודע מה זה. אם קישור מאד חשוב לך, לא תהיה לי בעיה לספקו. הקישורים שאתה הבאת הן ממערכות בחירות קודמות. ב 2009 הוא אכן הבטיח לחסל את שלטון החמס, אולי כדי לשים את אבו מאזן במקומו. אבל מאז חל שינוי במדיניות, והליכוד החליט, לדעתי בחכמה, שלא טוב מבחינת האינטרס של ישראל לאחד את עזה ויו"ש תחת שלטון אחד. אז הם מנסים להשאיר את החמס בשלטון, ולנסות כך להרגיע ככל האפשר את האלימות. לא הייתי קורא לכך שקר, אלא שינוי בחשיבה. אני חושב שהוכח במרוצת השנים שזה לא הולך, וצריך להשתלט על הרצועה, כך שאנו נשלוט שם ולא החמס, אבל בפרוש לא אבו מאזן או אויב דומה. בקישור מהבחירות ב 2015 אין איזה שהן הבטחות לכבוש או דומות אלא לעמוד מול כל האויבים חיזבאללה איראן וגם חמס יותר טוב ממה שיוכלו לעמוד הרצוג וצפי לבני. שקרים אני לא רואה כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה מסכים שהוא שיקר (או כשל) בקמפיין 2009. גם זה משהו. והקמפיין הבא היה לאחרונה, מה מצדיק אותו ואת כשלון המדיניות שלו? מי אמר לכבוש? (חוץ ממך). יש מרחב פתרונות אחר, בייחוד כשמה שאתה מצפה אפילו להגדרתך הוא לנהל את הפתרון ולא לסיים אותו0. בינתיים, למרות שבלקסיקון שלך החמאס הוא "רק מטרד12", בלקסיקונים אחרים ומקובלים מצב הבטחון של חצי מדינה על הפנים. ואני משוכנע ובטוח, שלו זה היה המצב בשלטון גנץ או בוז'י, אתה וגם ביבי הייתם זועקים מרות על הפקרת הבטחון, נטישת ישובי הדרום, אובדן ההרתעה ורפיסותה של ממשלת השמאל החלשה. כל מנכ"ל שאלה היו הביצועים שלו - ועוד בתחום שהוא מתגאה בו יותר מכל, "מר בטחון"3 - היה מוחלף אחרי חצי קדנציה בלי לחשוב פעמיים. 0 סתם, למשל, ראה את ההרתעה שהשיג אחד, ראש ממשלת שמאל מרכז בשם אולמרט, ל-14 שנה אנד קאונטינג, מול ארגון חזק פי עשרה מהחמאס. 1 דב, כמה תגובות במעלה הפתיל. 2 אולי זה באותו עולם שבו בעיות העוני והמצוקה של קרית-שמונה הן "משעממות". 3 בזה ביבי מזכיר לי את הרכב הגרוע ביותר שנסעתי בו - בפעם היחידה שלקחתי ליסינג - סובארו, שסיכמתי את תכונותיו בכך שהמראה היה הנקודה הכי חזקה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו השלטון היה בידי גנץ או בוז'י והמצב היה כפי שהוא עכשיו, אני מסכים אתך שהיינו שומעים זעקות מהאופוזיציה בדיוק כמו הזעקות שנשמעות היום משמאל. ככה פחות או יותר מתנהלים העניינים. אבל לומר שאני הייתי משתתף בזעקות האלה זו עלילה, ומי שקורא את דבריי היה יכול להבין זאת. איני יודע אם קראת את המאמר, אבל כתוב בו שבמצב הקיים שבו אין אנו שולטים ברצועת עזה אין הרבה מה לעשות, ואני גם לא שומע מצד כל הזועקים וגם לא ממך אילו שהן הצעות מעשיות, למעט לפעמים מבנט, אבל להן אני דווקא בדרך כלל לא מסכים. לכן ישנן שתי ברירות, או לשחות בביצה של היום או לכבוש את עזה. עשינו זאת בעבר פעמיים, ואפשר, אמנם לא מבלי לשלם מחיר לעשות זאת שוב. אני בטוח ב 99 אחוזים שלו השלטון היה בידי גנץ או בוזז'י היינו חוזים ממש באותה תמונה. הם בוודאי לא היו הולכים לכיבוש, ולכן היה נותר מה שיש. הבחירה שלי בימין אינה קשורה כלל לא באנשים ולא בבעיות עזה אלא בהתייחסות לארץ ישראל ובמחירים שאני מוכן לשלם למענה, וגם לא הצבעתי ביבי, למעט באותה מערכת בחירות בהן התמודד מול אהוד ברק על ראשות הממשלה. אבל אני כן מגן עליו כאשר הוא זוכה לביקורת שהיא לדעתי לא הוגנת. לעניין ההישג המופלא של אולמרט בלבנון, אומר שכאשר הוא יצא למלחמה הזאת הוא אמר בפרוש שמטרתה להחזיר את השבויים, ולא הזכיר השגת הרתעה. זה הומצא מאוחר יותר. אחרי המלחמה הוא עשה עסקת חילופי שבויים (חיים במתים) בדיוק כפי שרצה נסראלה ובגלל סיבה זו חטף את החיילים. לולא היו בידינו קונטר ואחרים הוא לא היה חוטף את החיילים, וייתכן שגם כן השקט היה נשמר עד היום. הרי גנץ ויעלון טוענים שצוק אייתן היה נפלא ויצר הרתעה, ונתניהו אשם בכך שההשגים בוזבזו. אז למה אתה לא נותן לו קרדיט ששמר על ההשגים של אולמרט בלבנון? תחלית מה התזה שלך. כל זה בעיני הוא שטויות, אבל אם אתה אוחז בדברים האלה תהיה עקבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזעקות משמאל (ומרכז) היום רפות עד בלתי נשמעות. לו היה זה להיפך, היינו כבר תחת מבול של סרטונים, וזוהר, רגב, ביטן וחבריהם היו ממלאים את ערוצי הציבוד בזעקות השבר כמיטב יכולתם. גם בקשר לתגובה היום מול החמאס, ניתן כמובן להגיב בעוצמה רבה הרבה יותר, גם בלי לכבוש את עזה. אפשר גם להיכנס לעזה ולצאת אחרי כמה זמן. אפשר גם לדון על הפסקת אז לעשר שנים. אפשר לעשות הרבה דברים, מה שברור שהמצב על הפנים, והחמאס מחזיק אותנו באיברים רגישים. וחוץ מכיבוש, אני לא רואה שום סיבה שמפלגת מרכז שאיננה הליכוד תנקוט בעמדה רפה יותר מביבי. כן, הקרדיט לנתניהו על "שמירת" ההישג של אולמרט זה טיעון מאד מרשים. השתכנעתי. על זה בדרך כלל מחלקים בונוסים למנכ"לים - על שמירת ההישגים של הקודמים להם. אבל בקיצור על המצב אני ואתה קצת מסכימים - רק לא על המסקנות. שנינו מגיעים למסקנה שאין הבדל בין ימין ("חזק/כחול/חלקלק/פריך") לשמאל ("חלש/ירוק/מחוספס/נימוח בפה") בענייני ההתמודדות מול עזה1. אני רק מסיק מזה, שאם כל פמפום ה"מר בטחון" של ביבי מקורו בהונאה, הסיבות לבחור בו - גם בהנחת רציונליות סבירה של הבוחר, כמו בדיון עם איזי - מצטמצמות משמעותית. כנ"ל גם הסיבות לסלוח לו על מחדליו, ברמה הלאומית וברמה האישית. 1 אם כי אני טוען שזה טיעון קצת מקל, יש סיכוי שאחרים שאינם בשלטון כבר עשור וחצי היו מביאים מוטיבציות חדשות ופעולות באופי אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפרט מה שמפריע לי הוא שלא מזכירים במפורש את החלופה הסבירה ביותר: אבו־מאזן. כלומר: את העובדה שביבי מטפח בכוח את הפרדת הרשויות הפלסטינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אלא שכאן תשובה סבירה לשיטתו של דב תהיה שזו דווקא הכרעה אסטרטגית לעילא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לראות גם מי לוחץ ולמה. חלק מהגורמים המידיים למשבר הזה הם: * הרשות מרמאללה מורידה את המימון שלה כדי ללחוץ על הרשות מעזה והרצועה מוחשכת לזמן רב יותר. * ארצות הברית מורידה את המימון לארגוני סיוע, וכך אין מקור מימון מיידי. קטאר נאלצת להכניס מזומנים (עקב החרם האפקטיבי על העברות בנקאיות). ישראל מצליחה ליזום חרם אפקטיבי על עזה. אבל מאוד ברור שהיא לא יכולה ללחוץ יותר חזק ושהאוכלוסייה האזרחית תסבול (בצורה שלוחצת על ישראל) הרבה לפני שהשלטונות והמיליציות יסבלו. לכן האסטרטגיה של המצור על עזה כיום לא מוצלחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו, בעידן ערפאת, לפני עידן אבו מאזן, היה כאן ויכוח. בשמאל טענו שערפאת נלחם בטרור, ותפקידו לעשות 100 אחוז מאמץ. אבל גם 100 אחוז מאמץ, (ואפילו בלי בגץ ובצלם") לא יכולים לדכא לחלוטין את הטרור. בימין טענו שערפאת לא נלחם בטרור אלא מוביל אותו. הוויכוח הזה הסתיים במבצע חומת מגן, כאשר נתפסו במוקטעה מסמכים שבהם הופיעה חתימת ידו על הוראות תשלום למרצחים. לזה קראו אז: "האקדח המעשן". בעידן אבו מאזן לא צריך אקדח מעשן, כי הבחור משתין מהמקפצה. הוא בגלוי אומר שהוא מממן את משפחות הרוצחים, ולא מוכן לשמוע לשום דרישה שלנו או של האמריקאים להפסיק זאת. לצורך מה צריך להזכיר את האויב הזה מעודד הרוצחים? זה נכון שיש "תיאום ביטחוני", אבל התיאום הזה פרושו החזקת אבו מאזן על הכידונים שלנו, כדי שיעמוד בפני החמס שיש לו גם תמיכה יותר רחבה בקרב "העם הפלשתיני". ללא חמס אין "תיאום ביטחוני". אולי אפשר ליצור מנגנון כזה בעזה, וליצור גם שם מין דיקטטורה שכזאת על הכידונים שלנו. אבל צריך קודם לכבוש את עזה. אבו מאזן לא יכול לכבוש אותה. אחרי הכיבוש, אם יווצר מצב מתאים אולי נשים שם את אבו מאזן או את יורשו ביחד עם "תיאום ביטחוני". אבל קודם צריך להשתלט על השטח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח (לא שאני מסכים) שהימין יודע לזעוק יותר חזק. אז מה? אתה רוצה למנוע מהם את זכות הצעקה? מה אכפת לך בכלל? שלח את השמאל לקורס צעקות כדי שינצחו, אם לא בבחירות, לפחות בצעקות. עכשיו אתה סוף סוף הולך ומונה כמה אפשרויות פעולה. אבל, כפי שהסביר נתניהו וגם עמוס ידלין, בסופו של דבר תגיע לאותה נקודה, ואם גם תיכנס ותצא תאבד חיילים סתם. תדון על הפסקת אש לעשר שנים? אני מציע לדון על הפסקת אש לתמיד. נדון. למה לא? זו בכלל לא הצעה שתיצור איזה שהוא שינוי. וזה נכון שגם "מפלגת מרכז" תפעל פחות או יותר באותה שיטה בגזרת עזה. אני גם חושב בדיוק כך. על מה אתה מתלונן? שהימין הצליח לשכנע את הבוחר שהוא יפעל ביתר תקיפות? שלח את השמאל לקורס שכנוע. היום כשאנחנו מתחילים למנות את הרוגינו, אני מציע כחלופה לכיבוש, לעבור לשיטות "יריחו תחילה". כיוון שהם מכוונים לישובים אזרחיים אין שום מגבלה מוסרית לפגוע באוכלוסיה שלהם. ובמקרה שלנו הטכניקה יותר פשוטה וישירה. הפצצה מסיבית של כל נקודה שממנה יורים ברדיוס כפי שנגדיר. אם נעז לעשות זאת אולי באמת נמצא "פתרון". לעניין הקרדיט לנתניהו על שמירת "הישגי מלחמת לבנון השנייה", ברור שאני חושב שלא מגיע לו שום קרדיט, והוא לא השיג שום הישג כזה. אבל גם "צוק איתן" של יעלון וגנץ (נתניהו) לא היה מין מלאכת מחשבת שהיה יכול לתת לנו עשרות שנות שקט, ורק נתניהו קלקל. מה שקלקל הוא הנסיגה מרצועת עזה מהסכמי אוסלו דרך ההתנתקות. שום "צוק איתן" "עופרת יצוקה" "עמוד ענן" וכאלה לא יוכלו למשות את האבן הזאת שנזרקה לבאר. אפילו "מר ביטחון" כנתניהו לא יוכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם כבר ראו מאות הרוגים. הם יודעים מה ישראל עושה כשהיא משתוללת. והנה, הם עדיין ממשיכים לירות. אני לא צופה טובות לטילי יריחו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי עצם המצב שבו ארגון מטריד מדינה גדולה וחזקה צבאית שלא מוצאת לכך ''פתרון'', הוא תוצאה של התנהגות חריגה שלנו, שכמוה שום מדינה בעולם לא תנהג. אנו מרשים להם לפגוע באזרחנו, ולא מענישים אותם על כך. רק העובדה החריגה הזאת מאפשרת להם לפעול כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מההתנהגות החריגה היא שישראל לא רוצה לחזור על חומת מגן בעזה. אז מה יקרה אם תהרוס להם עוד תשתיות? אתה תהיה זה שיצטרך לעזור בשיקום התשתיות. אז מה יקרה אם תהרוג להם עוד אנשים? ממילא כבר מתו להם לא מעט, ונראה שימותו עוד, אם לא יהיה שינוי. לא ברור לי עד כמה טילי יריחו באמת יכולים להרתיע אותם במצב הנוכחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח אם התבדחת או לא. למקרה שלא, כמובן לא התכוותי ל''טילי יריחו'' שלפי מקורות זרים נמצאים בידינו, אלא לאמירה של רבין בתחילת הסכמי אוסלו ''יריחו תחילה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. אבל מכיוון שגם אתה לא התכוונת ישירות למשמעות האמירה של רבין, גם לי מותר לכוון לאן שבא לי (והדרך לגיהינום, וגו’). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב, הדבר הבסיסי: נתניהו חלש מול החמאס מכיוון שהוא לא מעוניין להחליף את החמאס. איחוד פלסטינאי מפחיד אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משנסתתמו הטיעונים, אני פונה לקריטריון פופר לתיאוריות תקפות: האם עולה בדעתך תסריט כלשהו שיגרום לך להודות בכך שנתניהו נכשל בתפקידו כראש ממשלה (ושר בטחון)? או לכל הפחות, נכשל בתחום הבטחוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי. (אתה יכול להציב כל שם אחר במקום נתניהו. השם לא רלוונטי.) אם הוא יבטיח 40 שנות שקט ושלום תמורת נסיגה מיו"ש ופינוי כל הישובים שם, וכשיקבל את אמון הציבור מעשה הנסיגה שלו יביא לאלפי הרוגים, לפני שניאלץ לחזור ולהשתלט על המקום, אומר שהוא נכשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר לכאן כי אני בתחושה שעניתי על שאלה שלא לה התכוונת. אז אנסה לחדד את השאלה לכוונה המשוערת שלך. השאלה היא מה יחשב לכישלון בתחום הביטחוני, על רקע הציפיות של הבוחרים בנתניהו ממנו בבחירות האחרונות. בעצם, נושאי הביטחון הם איראן וחיזבאללה בצפון, ועזה בדרום. אם ייפסקו התקיפות בסוריה שמטרתן לא לתת לאיראנים להתבסס בסוריה, מבלי שתהיה סיבה ברורה ואובייקטיבית לכך, אראה בכך כישלון שלו. אם טראמפ יחזור בו מהנקציות שהטיל על איראן תוך היענות לנתניהו, אראה בכך כישלון. אם חיזבאללה יתקוף מלבנון ולא תהיה תגובה של פגיעה בתשתיות לבנון שהיא התשובה היחידה, לדעתי, לאירוע כזה, אראה בכך כישלון. בגזרת עזה, כפי שכתבתי במאמר איני רואה אפשרות להצלחה איזו שהיא שתטיב עמנו לטווח ארוך, חוץ מכיבוש הרצועה שבשלב זה לא פופולרי בציבור ונתניהו גם לא הבטיח לעשות דבר כזה אלא להפך, או לפעילות בנוסח ''יריחו תחילה'' שאף היא מנוגדת למה שהציבור, לצערי, מצפה. לכן בגזרה הזאת לא ניתן להיכשל כיוון שגם אי אפשר לעשות כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה לאחור שהיא אולי חכמה שבדיעבד (ואולי לא), אני חושב שהיה צריך להבליג על פציעת הקצין והחיילת מירי צלף, וללכת על קצות האצבעות מבלי להגיב מיד על התגרויות חמס וג'יהד האיסלאמי עד אחרי יום העצמאות והארוביזיון. אחר כך (ללא קשר אם כן או לא הוקמה הממשלה החדשה), לעבור לתגובות הקשות כדי לנסות ליצור הרתעה. אולי בכך נתניהו שגה, אבל איני יודע אם לו הייתי במקומו לא הייתי שוגה גם כן, כי לא תמיד אפשר לנבא בברור את ההתפתחויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון בן ישי סבור שהסבב שהסתיים הלילה נגמר בהישג לצה"ל. אז אולי אפשר להוסיף זאת לרשימת הישגי נתניהו. אני לא מעריך ובדרך כלל לא מסכים לדברי הפרשנות של רון בן ישי, וגם במקרה הזה איני סבור שהיה כאן איזה שהוא הישג. נעשה מה שתמיד עושים במקרים כאלה. אבל, אולי, למרות הדעה הכללית שלי בסוגיית עזה צריך לערוך היום איזו תכנית לאחרי הארוביזיון, לממקרה ששוב יהיה איזה קצר חשמלי שיעיף טיל לשרון, או שאצבעו של צלף תיפול מרוב עייפות על ההדק ותפצע או חלילה תהרוג חייל, או משהו דומה, שתכיל מכות יותר כואבות לחמס כסיכולים ממוקדים וכדומה, ואז אולי נזכה לתקופה קצת יותר ארוכה של שקט עד האירוע הבא, למרות שגם זה לא מובטח. תכנית כזאת (עצה שאני מציע כמומחה צבאי מהולל) צריכה להתבצע לא מיד ברגע שהתאונה המצערת קוראת אצל האויב, אלא אולי, בהפתעה, שלושה ימים מאוחר יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על רוב המשפטים החל מהשלישי או הרביעי אני די מסכים. ממש אחרית הימים :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה פה סתירה. דווקא סיכמת במדויק את מה שמגדיר (כרגע לפחות) את הימין הביטחוני הישראלי: תזת "הקוץ בישבן". ככה זה, יש קשיים, רובם תלויים באויבינו, נגייס תעצומות נפש ונחיה עם המצב. ואף נטפח לעצמנו על השכם על העמידה העילאית בגבורה. כתבתי על זה פעם ובטח גם כאן, אקשר בהערה1 השמאל הוא זה שיש לו חזון, שאיפה לעולם טוב יותר, שמתגעגע לימים אחרים, שחי כרגע "רק עד שיהיה אחרת" (אחרת = בארץ אחרת, בעידן של שלום וכדומה, כל מיני מרחבי חלל-זמן אחרים). למעשה מבחינה זו השמאל הוא "אמוני" הרבה יותר מהימין שאינו משיחי. אז בלי קשר לדעתך על גישה זו או אחרת, אי אפשר לומר שמישהו פה מתעתע בבוחריו. או לפחות לא בקוראי העיתון שלו. 1 משהו שכתבתי בפייסבוק ב-2015 אבל עדיין רלוונטי: במוסף השבת של "ישראל היום", מדי שבוע, יש לפחות כתבה אחת ולרוב שתיים, על אנשים שחוו אובדן קשה או משבר קיצוני והאופן שבו הם מתמודדים עם זה. זמן רב חשבתי שזה מזוויע - הם מטיפים לעם לחיות על החרב, להתייחס לשכול ולמוות כאלדבר הכרחי וקבוע. לאחרונה אני חושבת שהכוונה (המובלעת לפחות) היא "להציג תבניות של התמודדות ומציאת משמעות". הילד נדרס? הבעל נהרג? האמא נעלמה? - או.קיי, נכון שקשה לכם, אבל תמשיכו לצעוד, אתם עושים את זה נהדר. מהצד השני, ב"הארץ" מחנכים לזמזום הבלתי פוסק של חוסר שביעות הרצון. לזעם הכבוש - שמבוסס בדרך כלל על ידע מתוך כתבות שפורסמו באותו "הארץ" עצמו - שלפני מהפכה. מהפכה שאולי תבוא ואולי לא תבוא (בגלל הפאשיזם / ועדי העובדים / הרגולטור / בנו של ביבי), אבל יש לייחל אליה - כי כבר בלתי אפשרי לחיות כשמסביבנו (מסביבנו! לאו דווקא בחיים האישיים שלנו) רע כל כך. ניתן לומר אם כך שבאגף "ישראל היום" מחנכים לעמידה בקשיים, כי החיים זה לא פיקניק אבל יש בהם יופי בכל זאת. ואילו באגף "הארץ" מסבירים למה אי אפשר בשום אופן לעמוד בקשיים כיוון שהפיקניק היה אמור להיערך במזג אוויר נאה ולכלול כריכי מלפפונים. לא היתה נחישות גדולה כנחישותם של הנידפים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |