בתשובה לדב אנשלוביץ, 04/05/19 22:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז אתה מסכים שהוא שיקר (או כשל) בקמפיין 2009. גם זה משהו. והקמפיין הבא היה לאחרונה, מה מצדיק אותו ואת כשלון המדיניות שלו? מי אמר לכבוש? (חוץ ממך). יש מרחב פתרונות אחר, בייחוד כשמה שאתה מצפה אפילו להגדרתך הוא לנהל את הפתרון ולא לסיים אותו0. בינתיים, למרות שבלקסיקון שלך החמאס הוא "רק מטרד12", בלקסיקונים אחרים ומקובלים מצב הבטחון של חצי מדינה על הפנים. ואני משוכנע ובטוח, שלו זה היה המצב בשלטון גנץ או בוז'י, אתה וגם ביבי הייתם זועקים מרות על הפקרת הבטחון, נטישת ישובי הדרום, אובדן ההרתעה ורפיסותה של ממשלת השמאל החלשה. כל מנכ"ל שאלה היו הביצועים שלו - ועוד בתחום שהוא מתגאה בו יותר מכל, "מר בטחון"3 - היה מוחלף אחרי חצי קדנציה בלי לחשוב פעמיים. 0 סתם, למשל, ראה את ההרתעה שהשיג אחד, ראש ממשלת שמאל מרכז בשם אולמרט, ל-14 שנה אנד קאונטינג, מול ארגון חזק פי עשרה מהחמאס. 1 דב, כמה תגובות במעלה הפתיל. 2 אולי זה באותו עולם שבו בעיות העוני והמצוקה של קרית-שמונה הן "משעממות". 3 בזה ביבי מזכיר לי את הרכב הגרוע ביותר שנסעתי בו - בפעם היחידה שלקחתי ליסינג - סובארו, שסיכמתי את תכונותיו בכך שהמראה היה הנקודה הכי חזקה שלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לו השלטון היה בידי גנץ או בוז'י והמצב היה כפי שהוא עכשיו, אני מסכים אתך שהיינו שומעים זעקות מהאופוזיציה בדיוק כמו הזעקות שנשמעות היום משמאל. ככה פחות או יותר מתנהלים העניינים. אבל לומר שאני הייתי משתתף בזעקות האלה זו עלילה, ומי שקורא את דבריי היה יכול להבין זאת. איני יודע אם קראת את המאמר, אבל כתוב בו שבמצב הקיים שבו אין אנו שולטים ברצועת עזה אין הרבה מה לעשות, ואני גם לא שומע מצד כל הזועקים וגם לא ממך אילו שהן הצעות מעשיות, למעט לפעמים מבנט, אבל להן אני דווקא בדרך כלל לא מסכים. לכן ישנן שתי ברירות, או לשחות בביצה של היום או לכבוש את עזה. עשינו זאת בעבר פעמיים, ואפשר, אמנם לא מבלי לשלם מחיר לעשות זאת שוב. אני בטוח ב 99 אחוזים שלו השלטון היה בידי גנץ או בוזז'י היינו חוזים ממש באותה תמונה. הם בוודאי לא היו הולכים לכיבוש, ולכן היה נותר מה שיש. הבחירה שלי בימין אינה קשורה כלל לא באנשים ולא בבעיות עזה אלא בהתייחסות לארץ ישראל ובמחירים שאני מוכן לשלם למענה, וגם לא הצבעתי ביבי, למעט באותה מערכת בחירות בהן התמודד מול אהוד ברק על ראשות הממשלה. אבל אני כן מגן עליו כאשר הוא זוכה לביקורת שהיא לדעתי לא הוגנת. לעניין ההישג המופלא של אולמרט בלבנון, אומר שכאשר הוא יצא למלחמה הזאת הוא אמר בפרוש שמטרתה להחזיר את השבויים, ולא הזכיר השגת הרתעה. זה הומצא מאוחר יותר. אחרי המלחמה הוא עשה עסקת חילופי שבויים (חיים במתים) בדיוק כפי שרצה נסראלה ובגלל סיבה זו חטף את החיילים. לולא היו בידינו קונטר ואחרים הוא לא היה חוטף את החיילים, וייתכן שגם כן השקט היה נשמר עד היום. הרי גנץ ויעלון טוענים שצוק אייתן היה נפלא ויצר הרתעה, ונתניהו אשם בכך שההשגים בוזבזו. אז למה אתה לא נותן לו קרדיט ששמר על ההשגים של אולמרט בלבנון? תחלית מה התזה שלך. כל זה בעיני הוא שטויות, אבל אם אתה אוחז בדברים האלה תהיה עקבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזעקות משמאל (ומרכז) היום רפות עד בלתי נשמעות. לו היה זה להיפך, היינו כבר תחת מבול של סרטונים, וזוהר, רגב, ביטן וחבריהם היו ממלאים את ערוצי הציבוד בזעקות השבר כמיטב יכולתם. גם בקשר לתגובה היום מול החמאס, ניתן כמובן להגיב בעוצמה רבה הרבה יותר, גם בלי לכבוש את עזה. אפשר גם להיכנס לעזה ולצאת אחרי כמה זמן. אפשר גם לדון על הפסקת אז לעשר שנים. אפשר לעשות הרבה דברים, מה שברור שהמצב על הפנים, והחמאס מחזיק אותנו באיברים רגישים. וחוץ מכיבוש, אני לא רואה שום סיבה שמפלגת מרכז שאיננה הליכוד תנקוט בעמדה רפה יותר מביבי. כן, הקרדיט לנתניהו על "שמירת" ההישג של אולמרט זה טיעון מאד מרשים. השתכנעתי. על זה בדרך כלל מחלקים בונוסים למנכ"לים - על שמירת ההישגים של הקודמים להם. אבל בקיצור על המצב אני ואתה קצת מסכימים - רק לא על המסקנות. שנינו מגיעים למסקנה שאין הבדל בין ימין ("חזק/כחול/חלקלק/פריך") לשמאל ("חלש/ירוק/מחוספס/נימוח בפה") בענייני ההתמודדות מול עזה1. אני רק מסיק מזה, שאם כל פמפום ה"מר בטחון" של ביבי מקורו בהונאה, הסיבות לבחור בו - גם בהנחת רציונליות סבירה של הבוחר, כמו בדיון עם איזי - מצטמצמות משמעותית. כנ"ל גם הסיבות לסלוח לו על מחדליו, ברמה הלאומית וברמה האישית. 1 אם כי אני טוען שזה טיעון קצת מקל, יש סיכוי שאחרים שאינם בשלטון כבר עשור וחצי היו מביאים מוטיבציות חדשות ופעולות באופי אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפרט מה שמפריע לי הוא שלא מזכירים במפורש את החלופה הסבירה ביותר: אבו־מאזן. כלומר: את העובדה שביבי מטפח בכוח את הפרדת הרשויות הפלסטינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אלא שכאן תשובה סבירה לשיטתו של דב תהיה שזו דווקא הכרעה אסטרטגית לעילא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לראות גם מי לוחץ ולמה. חלק מהגורמים המידיים למשבר הזה הם: * הרשות מרמאללה מורידה את המימון שלה כדי ללחוץ על הרשות מעזה והרצועה מוחשכת לזמן רב יותר. * ארצות הברית מורידה את המימון לארגוני סיוע, וכך אין מקור מימון מיידי. קטאר נאלצת להכניס מזומנים (עקב החרם האפקטיבי על העברות בנקאיות). ישראל מצליחה ליזום חרם אפקטיבי על עזה. אבל מאוד ברור שהיא לא יכולה ללחוץ יותר חזק ושהאוכלוסייה האזרחית תסבול (בצורה שלוחצת על ישראל) הרבה לפני שהשלטונות והמיליציות יסבלו. לכן האסטרטגיה של המצור על עזה כיום לא מוצלחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו, בעידן ערפאת, לפני עידן אבו מאזן, היה כאן ויכוח. בשמאל טענו שערפאת נלחם בטרור, ותפקידו לעשות 100 אחוז מאמץ. אבל גם 100 אחוז מאמץ, (ואפילו בלי בגץ ובצלם") לא יכולים לדכא לחלוטין את הטרור. בימין טענו שערפאת לא נלחם בטרור אלא מוביל אותו. הוויכוח הזה הסתיים במבצע חומת מגן, כאשר נתפסו במוקטעה מסמכים שבהם הופיעה חתימת ידו על הוראות תשלום למרצחים. לזה קראו אז: "האקדח המעשן". בעידן אבו מאזן לא צריך אקדח מעשן, כי הבחור משתין מהמקפצה. הוא בגלוי אומר שהוא מממן את משפחות הרוצחים, ולא מוכן לשמוע לשום דרישה שלנו או של האמריקאים להפסיק זאת. לצורך מה צריך להזכיר את האויב הזה מעודד הרוצחים? זה נכון שיש "תיאום ביטחוני", אבל התיאום הזה פרושו החזקת אבו מאזן על הכידונים שלנו, כדי שיעמוד בפני החמס שיש לו גם תמיכה יותר רחבה בקרב "העם הפלשתיני". ללא חמס אין "תיאום ביטחוני". אולי אפשר ליצור מנגנון כזה בעזה, וליצור גם שם מין דיקטטורה שכזאת על הכידונים שלנו. אבל צריך קודם לכבוש את עזה. אבו מאזן לא יכול לכבוש אותה. אחרי הכיבוש, אם יווצר מצב מתאים אולי נשים שם את אבו מאזן או את יורשו ביחד עם "תיאום ביטחוני". אבל קודם צריך להשתלט על השטח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח (לא שאני מסכים) שהימין יודע לזעוק יותר חזק. אז מה? אתה רוצה למנוע מהם את זכות הצעקה? מה אכפת לך בכלל? שלח את השמאל לקורס צעקות כדי שינצחו, אם לא בבחירות, לפחות בצעקות. עכשיו אתה סוף סוף הולך ומונה כמה אפשרויות פעולה. אבל, כפי שהסביר נתניהו וגם עמוס ידלין, בסופו של דבר תגיע לאותה נקודה, ואם גם תיכנס ותצא תאבד חיילים סתם. תדון על הפסקת אש לעשר שנים? אני מציע לדון על הפסקת אש לתמיד. נדון. למה לא? זו בכלל לא הצעה שתיצור איזה שהוא שינוי. וזה נכון שגם "מפלגת מרכז" תפעל פחות או יותר באותה שיטה בגזרת עזה. אני גם חושב בדיוק כך. על מה אתה מתלונן? שהימין הצליח לשכנע את הבוחר שהוא יפעל ביתר תקיפות? שלח את השמאל לקורס שכנוע. היום כשאנחנו מתחילים למנות את הרוגינו, אני מציע כחלופה לכיבוש, לעבור לשיטות "יריחו תחילה". כיוון שהם מכוונים לישובים אזרחיים אין שום מגבלה מוסרית לפגוע באוכלוסיה שלהם. ובמקרה שלנו הטכניקה יותר פשוטה וישירה. הפצצה מסיבית של כל נקודה שממנה יורים ברדיוס כפי שנגדיר. אם נעז לעשות זאת אולי באמת נמצא "פתרון". לעניין הקרדיט לנתניהו על שמירת "הישגי מלחמת לבנון השנייה", ברור שאני חושב שלא מגיע לו שום קרדיט, והוא לא השיג שום הישג כזה. אבל גם "צוק איתן" של יעלון וגנץ (נתניהו) לא היה מין מלאכת מחשבת שהיה יכול לתת לנו עשרות שנות שקט, ורק נתניהו קלקל. מה שקלקל הוא הנסיגה מרצועת עזה מהסכמי אוסלו דרך ההתנתקות. שום "צוק איתן" "עופרת יצוקה" "עמוד ענן" וכאלה לא יוכלו למשות את האבן הזאת שנזרקה לבאר. אפילו "מר ביטחון" כנתניהו לא יוכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם כבר ראו מאות הרוגים. הם יודעים מה ישראל עושה כשהיא משתוללת. והנה, הם עדיין ממשיכים לירות. אני לא צופה טובות לטילי יריחו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי עצם המצב שבו ארגון מטריד מדינה גדולה וחזקה צבאית שלא מוצאת לכך ''פתרון'', הוא תוצאה של התנהגות חריגה שלנו, שכמוה שום מדינה בעולם לא תנהג. אנו מרשים להם לפגוע באזרחנו, ולא מענישים אותם על כך. רק העובדה החריגה הזאת מאפשרת להם לפעול כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מההתנהגות החריגה היא שישראל לא רוצה לחזור על חומת מגן בעזה. אז מה יקרה אם תהרוס להם עוד תשתיות? אתה תהיה זה שיצטרך לעזור בשיקום התשתיות. אז מה יקרה אם תהרוג להם עוד אנשים? ממילא כבר מתו להם לא מעט, ונראה שימותו עוד, אם לא יהיה שינוי. לא ברור לי עד כמה טילי יריחו באמת יכולים להרתיע אותם במצב הנוכחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח אם התבדחת או לא. למקרה שלא, כמובן לא התכוותי ל''טילי יריחו'' שלפי מקורות זרים נמצאים בידינו, אלא לאמירה של רבין בתחילת הסכמי אוסלו ''יריחו תחילה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. אבל מכיוון שגם אתה לא התכוונת ישירות למשמעות האמירה של רבין, גם לי מותר לכוון לאן שבא לי (והדרך לגיהינום, וגו’). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב, הדבר הבסיסי: נתניהו חלש מול החמאס מכיוון שהוא לא מעוניין להחליף את החמאס. איחוד פלסטינאי מפחיד אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משנסתתמו הטיעונים, אני פונה לקריטריון פופר לתיאוריות תקפות: האם עולה בדעתך תסריט כלשהו שיגרום לך להודות בכך שנתניהו נכשל בתפקידו כראש ממשלה (ושר בטחון)? או לכל הפחות, נכשל בתחום הבטחוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי. (אתה יכול להציב כל שם אחר במקום נתניהו. השם לא רלוונטי.) אם הוא יבטיח 40 שנות שקט ושלום תמורת נסיגה מיו"ש ופינוי כל הישובים שם, וכשיקבל את אמון הציבור מעשה הנסיגה שלו יביא לאלפי הרוגים, לפני שניאלץ לחזור ולהשתלט על המקום, אומר שהוא נכשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר לכאן כי אני בתחושה שעניתי על שאלה שלא לה התכוונת. אז אנסה לחדד את השאלה לכוונה המשוערת שלך. השאלה היא מה יחשב לכישלון בתחום הביטחוני, על רקע הציפיות של הבוחרים בנתניהו ממנו בבחירות האחרונות. בעצם, נושאי הביטחון הם איראן וחיזבאללה בצפון, ועזה בדרום. אם ייפסקו התקיפות בסוריה שמטרתן לא לתת לאיראנים להתבסס בסוריה, מבלי שתהיה סיבה ברורה ואובייקטיבית לכך, אראה בכך כישלון שלו. אם טראמפ יחזור בו מהנקציות שהטיל על איראן תוך היענות לנתניהו, אראה בכך כישלון. אם חיזבאללה יתקוף מלבנון ולא תהיה תגובה של פגיעה בתשתיות לבנון שהיא התשובה היחידה, לדעתי, לאירוע כזה, אראה בכך כישלון. בגזרת עזה, כפי שכתבתי במאמר איני רואה אפשרות להצלחה איזו שהיא שתטיב עמנו לטווח ארוך, חוץ מכיבוש הרצועה שבשלב זה לא פופולרי בציבור ונתניהו גם לא הבטיח לעשות דבר כזה אלא להפך, או לפעילות בנוסח ''יריחו תחילה'' שאף היא מנוגדת למה שהציבור, לצערי, מצפה. לכן בגזרה הזאת לא ניתן להיכשל כיוון שגם אי אפשר לעשות כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה לאחור שהיא אולי חכמה שבדיעבד (ואולי לא), אני חושב שהיה צריך להבליג על פציעת הקצין והחיילת מירי צלף, וללכת על קצות האצבעות מבלי להגיב מיד על התגרויות חמס וג'יהד האיסלאמי עד אחרי יום העצמאות והארוביזיון. אחר כך (ללא קשר אם כן או לא הוקמה הממשלה החדשה), לעבור לתגובות הקשות כדי לנסות ליצור הרתעה. אולי בכך נתניהו שגה, אבל איני יודע אם לו הייתי במקומו לא הייתי שוגה גם כן, כי לא תמיד אפשר לנבא בברור את ההתפתחויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון בן ישי סבור שהסבב שהסתיים הלילה נגמר בהישג לצה"ל. אז אולי אפשר להוסיף זאת לרשימת הישגי נתניהו. אני לא מעריך ובדרך כלל לא מסכים לדברי הפרשנות של רון בן ישי, וגם במקרה הזה איני סבור שהיה כאן איזה שהוא הישג. נעשה מה שתמיד עושים במקרים כאלה. אבל, אולי, למרות הדעה הכללית שלי בסוגיית עזה צריך לערוך היום איזו תכנית לאחרי הארוביזיון, לממקרה ששוב יהיה איזה קצר חשמלי שיעיף טיל לשרון, או שאצבעו של צלף תיפול מרוב עייפות על ההדק ותפצע או חלילה תהרוג חייל, או משהו דומה, שתכיל מכות יותר כואבות לחמס כסיכולים ממוקדים וכדומה, ואז אולי נזכה לתקופה קצת יותר ארוכה של שקט עד האירוע הבא, למרות שגם זה לא מובטח. תכנית כזאת (עצה שאני מציע כמומחה צבאי מהולל) צריכה להתבצע לא מיד ברגע שהתאונה המצערת קוראת אצל האויב, אלא אולי, בהפתעה, שלושה ימים מאוחר יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על רוב המשפטים החל מהשלישי או הרביעי אני די מסכים. ממש אחרית הימים :) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |