בתשובה לאריק, 13/07/18 13:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה אומר דברים שבעיני הם כל כך מופרכים שאיני רואה כל טעם לענות עליהם (כך בדיוק חשתי גם עם הניתוח הארוך שלך בעניין יושרה של דורנר). מכל מקום הטענה שהעליתי הייתה שהיועץ המשפטי צריך להופיע בפני וועדת הכנסת ולענות. שיענה את מה שאתה אומר (ואז, לדעתי, תרעש הארץ), אבל שיענה משהו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי אני לא מצליח לראות מה הופך את הדברים שלי ללא ראויים לתגובה. אולי תתאמץ קצת ותסביר לי. אם המשטרה חוקרת ראש ארגון פשע, ואחד החוקרים חושד שאותו ארגון פשע שרף לאח שלו את החנות, האם לדעתך הוא צריך לפסול את עצמו מהחקירה?! לפי התגובות שלך עד עכשיו התשובה שלך היא כן. השאלה שלי היא מדוע? תכלס: מה יעשה או לא יעשה חוקר כזה שונה מאשר חוקר שאין לו אינטרס אישי? לדעתי הדבר היחיד שהוא יעשה שונה זה שהוא יתאמץ יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענות שלך שבעיני הן מופרכות הן בכלל לא בנושא שהעליתי. אמרתי בתגובתי הראשונה שאיני משפטן ואיני רוצה לפסוק אם מדובר בניגוד עניינים כה רציני שמחייב פעולה, ובכלל לא הבעתי את דעתי לגופו של העניין שאליו אתה כל הזמן חוזר. אבל אני חושב שזה מאד חשוב שדעתה של הפרקליטות והיועץ המשפטי ישמעו בעניין זה, וזה הנושא. אני לא רוצה לשמוע תשובות מפיך אלא מפיהם. ובכל זאת בעניין שאתה מתעקש לדון בו ומעלה טענות שהן מופרכות בעיני, ברצוני לשאול אותך מדוע, לדעתך, אותה חוקרת שמינה ריטמן ושקראה לציבור להפגין כנגד נתניהו הוזזה מתפקידה? לפי התאוריה שלך היה צריך לקדמה ולהעמידה בראש צוות החוקרים, לנוכח המוטיבציה הרבה שלה. לא כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבריך שאותם כיניתי "מופרכים" הזכירו לי דיון ישן כאן באייל שהסתיים ב תגובה 457876 הזיכרונות הנוסטלגיים מביאים אותי להתייחס בכל זאת במשהו לנושא שתחילה לא רציתי להתייחס אליו. "האייל היפני" היה משתתף ותיק שככל הנראה היה בעבר קצין משטרה, ואיך שהוא מצא לבסוף את מקומו ביפן. מזמן לא ראיתי אותו כאן. הוא אמר באחת התגובות שתפקידו של החוקר הוא למצוא ראיות כנגד החשוד שבידו. הנוסח הזה אינו נמצא בשום תקנה ובשום חוק, והנוסח הכתוב של פקודת המשטרה שהוא עצמו הביא הוא: "לחשוף ולאתר עבירות ולהביא את העבריינים לדין". אני התווכחתי עם הגדרתו הראשונית של תפקיד החוקר, ובסופו של וויכוח הוא כתב את התגובה הנ"ל, ובתגובה הזאת הוא כתב דברים שעמם הסכמתי. בעצם על החוקר לגלות ולהוכיח את האמת, וכפי שהמשתתף ההוא כתב, בדיוק כפי שעל החוקר לאסוף ראיות כנגד החשוד, אם מצא דווקא ראיה הפוכה, עליו לפעול לפיה ולסיים את החקירה ב"אין אשם". וכאן בדיוק בא לידי ביטו ניגוד העניינים. בניגוד לדבריך ניגוד עניינים אינו מושג שקשור רק בשופטים אלא בפרוש גם בחוקרים, כי חוקר מוטה כנגד החשוד יש סכנה שיעלים את הראיה המזכה. אני מניח ששפטל שהוא עורך דין, לא ידבר על ניגוד עניינים בחקירה אם אין מושג משפטי כזה בהקשר של חקירה, וניגוד עניינים יכול להיות רק אצל שופטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו צריכה להיות חתיכת קונספירציה להעלמת ראיה מזכה עם צוות חקירה של עשרות אנשים. רוב הסיכוי שממילא כבר היינו שומעים על ראיה כזו מצוות הפרקליטים של נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגע מדובר בשאלה תיאורטית כללית האם ''ניגוד עניינים'' הוא מושג שיכול להיות קשור גם בחוקרי משטרה או שהוא יכול להיות קשור רק בשופטים, כי הבנתי מאריק שלדעתו סכסוך אישי בין חוקר ונחקר אין בו שום בעיה. איני יודע איך התגלגלו לכאן נתניהו ופרקליטיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי ברשת את פקודות המשטרה שנוגעות לניגוד עניינים אצל שוטרים. כפי שאמרתי וכפי שחשבתי שזה אכן מובן מאליו ו"מופרך לטעון אחרת" קיום ניגוד עניינים גם אצל שוטרים הוא אפשרי. בסעיף 3 ב (1) מוגדרת אפשרות של ניגוד עניינים אצל שוטר במילים: כל נושא שהגיע לטיפולו של השוטר ושיש לשוטר עניין אישי בו, לרבות כל נושא שנראה כאילו יש לשוטר עניין אישי בו; ובסעיף 4 מוגדר איך צריך לטפל בניגוד עניינים: לא יטפל שוטר בנושא שיש לו בו ניגוד עניינים ולא יתערב בו, אלא אם כן קיבל הוראה לעשות כן מן הקצין הממונה עליו, על פי הוראות פקודה זו או אם חל האמור בסעיף 3ג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אומר שאני מסכים לעיקר דבריך ושהפרקליטות צריכה להגיב תגובה כלשהי. בעניין הדיון הצדדי קשה לי עדיין להבין מה מופרך בדברי. לא טענתי שאין לשוטרים ניגוד עניינים. שים לב לשתי השורות עם סימני השאלה בסופן בתגובה 700559. עליהן אני מעוניין בתשובה. אם לקחת לקצה: לכאורה כל מי שהצביע בעד או נגד ראש ממשלה מסוים (נגיד אולמרט) יהיה נגוע בניגוד עניינים וכדי להיות טהורים צריך למנות רק חוקרים שלא הצביעו כלל בבחירות. שכן כל מי שהצביע, בהכרח הצביע בעדו או נגדו, ולכן לוקה בניגוד עניינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שהסכמת לעיקר דבריי, כי לא נוח לי להתווכח על נושא משני מבלי שאני מקבל תשובה לנושא העיקרי, כי כל הזמן יש לי תחושה שמנסים לגרום לי לסטות ממנו ולהעלימו. אשר לשאלותיך בתגובה 700559 התשובה היא חד משמעית כן, פשוט משום שהמקרה הזה עונה על אותם סעיפים בפקודת המשטרה שאותן ציטטתי, ומעבר לכך זה תואם לגמרי את ההיגיון שלי, שלפליאתי אתה לא שותף לו. מה ייעשה אותו חוקר אחרת? גם על כך עניתי באחת מתגובותיי האחרונות. נניח שתוך כדי חקירה החוקר עדיין מאמין שהנחקר שרף לאחיו את החנות, אבל מסתבר לו תוך כדי חקירה שבנושא החקירה עצמו ישנה ראיה ברורה שמזכה אותו אותו, אליבי למשל שהנחקר לא יכול להוכיח, אבל החוקר כן. העניין האישי עלול לגרום לו להתעלם מכך ולהמליץ על אישום תוך הבאת רק פרטי החקירה האחרים שמחשידים אותו במעשה. זה בדיוק העניין עליו התווכחתי עם האייל היפני. החוקר צריך למצוא את האמת גם אם היא לטובת הנחקר. וגם זה, בעצם, די ברור מפקודת המשטרה. עליו להאשים "עברייינים" ולא "חשודים". ולעניין השורה האחרונה בדבריך, כאן מדובר בניגוד עניינים יותר מורכב, שהוא דומה קצת ל"ניגוד עניינים אחר" שבו פתחתי את הפתיל הקודם שקשור בשופטי בג"ץ. מאחר שאם תקפיד בסוג זה של ניגוד עניינים לא תוכל לקיים חקירות בכלל, הפתרון צריך להיות אחר. במקרה של בג"ץ אמרתי שצריך לנהוג כפי שנהוג בארצות אחרות, למנות את השופטים על ידי נציגי הציבור כך שההרכבים יהיו מאוזנים. במקרים של חקירות משטרה אולי צריך לדאוג שכאשר חוקרים אישיות פוליטית הרכב החוקרים יהיה מאוזן מבחינה פוליטית, אבל כאן אני מסכים שאני דורש משהו שלא ניתן לעשותו, ולכן בלית ברירה צריך להשאיר את המצב כפי שהוא. עולמנו לא מושלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדרות משטרה אמריקאיות מלאות בניגודי העניינים האלה, כשהשוטר מתייסר אם להוציא לאור את הראייה המזכה את מי שיש לו עניין אישי נגדו. אבל זו דילמה מזוייפת כי היא מניחה שגם לשוטר יש תכונות עברייניות בדיוק כמו לאלה שהוא רודף אותם. אם כל המטרה של ניגוד העניינים היא למנוע מהחוקר להפוך ''על כרחו'' לעבריין כדאי להחליף את השוטרים בכלל. אני רואה את הסעיף הזה רלבנטי לפעולות שיטור הרבה יותר מאשר לפעולות חקירה. אני מסכים שהעולם לא מושלם אבל מניסיוני אכיפה מדוקדקת של רגולציה לא גורמת לעבריינים (באוכלוסיה הנאכפת) להפסיק להיות עבריינים אלא רק מטילה עול נוסף על ישרי הדרך. במקרה הנדון- חוקר שהמצפון שלו מאפשר לו לבדות או להעלים ראיות יעשה זאת גם אם הרגולציה כבדה, והרוב ישר הדרך לא ייתן לדעות הפוליטיות שלו להפריע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אנו מגיעים לנקודה שבה החשק להמשיך בדיון יוצא ממני כי כאשר מתייחסים ברצינות לטענות כה מופרכות, אני חש שהמופרכות שלהן מתרככת, ועדיף לא להתייחס אליהן כלל, אבל בכל זאת אעשה מאמץ. הדוגמה שהבאתי היא דוגמה קיצונית שבה האמת ברורה, ואז אתה לוקח אותה ומדבר על "תכונות עבריניות" וסופק כפיים: לא אצלנו לא יכול להיות דבר כזה, בדיוק כשם שאהרן ברק ודורנר אומרים בצדקנות מזויפת שחס וחלילה אצלנו שופטים לא יכולים להיות מושפעים מדעותיהם הפוליטיות, אבל המשפטן פרופסור עימנואל גרוס חושב שהם מושפעים גם מושפעים, כפי שכתב במאמר שאליו הפניתי בתגובה קודמת. בחיים רוב המקרים הם לא כל כך בינריים כמו בדוגמה שהבאתי, ולפעמים במקרי גבול החוקר מחליט החלטות שגויות שמושפעות מהעניין האישי שלו, אולי אפילו מבלי שיחוש בכך, ומעביר הלאה תמונה לא מדויקת של תוצאות חקירותיו. זה לא רק ש"ניגוד עניינים" נוגע בדיוק לנקודה דומה לדוגמה שהבאתי, אלא איני יכול בכלל לחשוב על סיבה אחרת. האם הוויתור של השוטר על דוח המהירות לדורנר הינו "פעולה עבריינית"? או שמדובר בכלל באקט חיובי של מתן כבוד לבית המשפט. "פעולת שיטור" היא פעולה שעושה שוטר בתוקף תפקידו. איני מבין איך זה פעולה של שוטר שהוא חוקר יוצאת מהכלל הזה. "הסעיף הזה" אם אתה מתכוון לסעיף מתוך פקודות המשטרה שנוגע לניגוד עניינים אצל שוטרים שאותו הבאתי נוגע לכל פעולות השיטור, ולדעתי הוא נוגע לפעילות החוקר המשטרתי במיוחד, כי הרבה יותר קל לראות איך ניגוד העניינים ישפיע על תפקוד השוטר דווקא בתפקידו בחוקר מאשר בתפקידים אחרים. אז אתה מציע למחוק את הסעיף הזה מתוך פקודות המשטרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, עדיין לא ענית לי על השאלה מדוע החוקרת של נתניהו שקראה ללכת להפגנות נגדו הוזזה מתפקידה, למרות שלפי דבריך היא אמורה לעשות את תפקידה בצורה טובה יותר בגלל התנגדותה הפוליטית לנתניהו. האם הזזתה הייתה טעות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע. אולי מסיבות פוליטיות, אולי משום מראית עין. לדעתי לא בגלל שמפקדיה חושבים שהיא לא תעשה עבודה טובה עקב דעותיה הפוליטיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומר לך מדוע הדיון הזה מתסכל אותי. אני פותח בתגובה שבה אני טוען שהבחירה בזכות השתיקה של הפרקליטות בעניין שעל פניו נראה כניגוד עניינים אצל חוקרי המשטרה היא בושה וחרפה. כשאני כותב זאת איני בטוח שניגוד העניינים שבנידון הוא מאד חמור עד כדי כך שצריך לפטר את כל החוקרים ולהתחיל את החקירה מחדש כפי שדורש הימין, אלא אני מלין על כך שהפרקליטות מתעקשת לא לענות על הטענה הזאת. אבל איני מעלה בדעתי שיש בכלל מישהו שחושב שבכלל אין כאן ניגוד עניינים בעייתי, משום שבעיני ניגוד העניינים הזה הוא ברור ומובהק, ויכול אולי להתעורר וויכוח על עוצמתו. ואז בהפתעה רבה אתה בא ואומר שבכלל הכל בסדר. אם חוקר מסוכסך עם נחקר אין שום בעיה שיחקור אותו (ואולי גם הפוך: אם הנחקר חבר שלו והוא מאד אוהב אותו ומעריץ אותו אין שום סיבה שלא יחקור אותו). אני מבין מכך שמושג "ניגוד עניינים" מסתדר אצלך רק כשמדובר בשופטים1 ולא בשוטרים, והדבר נראה לי מוזר מאד. ולכן אני הולך ומחפש ברשת משהו שנוגע לניגוד עניינים, כדי להוכיח שהדבר לא קשור דווקא בבית משפט. בויקיפדיה אני מוצא שהדבר קשור בכל עובד ציבור, אבל אחר כך אני מוצא ממש "אוצר" מבחינתי מפתיע. בפקודות המשטרה כתוב בפרוש שיש דבר כזה "ניגוד עניינים" אצל שוטרים, ויש שם פרק מיוחד שעוסק בכך. ואני ממהר בשמחה להציג את הממצא בפניך. אבל זה לא עושה עליך שום רושם. עכשיו אתה טוען טענה סופר מופרכת בעיני שניגוד עניינים במשטרה יכול להיות בכל מחלקה שם חוץ מאשר במחלקת החקירות. מה אני צריך לעשות עכשיו? אני יודע שאם יקרה עוד נס ואמצא בפקודות המשטרה סעיף שבו כתוב שניגוד עניינים הוא משהו שבמיוחד חשוב להקפיד בו במחלקת החקירות, זה גם לא ישכנע אותך. אתה תחשוב איזה יום ואחר כך תמצא איזה תרוץ אחר. בניין ההסתדרות פוצץ. זה שהוא נראה שלם מולנו לא אומר שום דבר. . . 1אחי תבע פעם מישהו בבית דין לתביעות קטנות. השופטת, כשעיינה בתביעה, שאלה את אחי אם לאשתו קוראים "זהבה", וכשענה בחיוב אמרה שהיא פוסלת את עצמה מלדון בתיק משום שאשתו היא המורה של בתה, והעניין נידון מאוחר יותר בפני שופט אחר. אני מניח שגם אם היה לה עניין אישי אחר עם אחי או עם הנתבע כמו סכסוך אישי הייתה נוהגת בדיוק כך ופוסלת את עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל משמעותי שאתה מתעלם ממנו בין שוטר חוקר לבין שופט. שוטר חוקר - כל עוד איננו גולש לפלילים והפללות, וזה כבר נדון כאן ונשים זאת בצד - מבצע עבודה יחסית אובייקטיבית. הוא אוסף ראיות, מלקט עובדות וחפצים, ולכן אם לא חרג מאד מגבולות המותר, שיפוטו האישי לגבי המקרה משפיע אולי, אבל הרבה פחות משל שופט. שופט, מעצם הגדרת תפקידו במערכת המשפט הישראלית (חסרת המושבעים, למשל), תפקידו לבצע הערכה מוסרית, חוקתית וערכית של העובדות וחלקי העובדות והעדויות שמובאות בפניו, ובתור שכזה, נגיעתו האישית לעניין השפעתה גדולה לעין ערוך משל שוטר. ראה כדוגמא נגדית (לטעמי) מה שכתבתי כאן למטה. 1 אז אם בדוגמאות אישיות עסקינן - פעם עברתי תחקיר בטחוני אצל "חוקר בטחוני" כלשהו. בין השאלות הנהוגות בתשאולים ארוכים וקצת פרטניים שכאלה, נשאלו שאלות הקשורות לבית בו גדלתי, להוריי וכדומה. לאחר סיום התחקיר הקורקטי, קם החוקר, לחץ את ידי, איחל לי בהצלחה, וגם מסר ד"ש להוריי מ[שם כזה וכזה], שמסתבר שהוא מכיר מעברו איכשהו. האם לדעתך העובדה שהיתה לו היכרות אישית עם (הוריו של) מושא התחקיר אמורה לפסול אותו ולמנוע ממנו לבצע את עבודתו מהימנה? לדעתי לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם עבודתו של ה"חוקר הביטחוני" שלך קשורה ביותר מאשר פעולת הקלטה מכנית, אלא גם התרשמות ומתן חוות דעת שתשפיע על עתידך, אז אילו הוא היה מאשים אותך קודם, ששלחת את צ' כדי שתתלונן תלונה שקרית שהטריד אותה מינית, אז בוודאי שאסור לו לחקור אותך, ועליו לפסול את עצמו. אינך חושב כך? גם אתה ברוטוס? ברור שיש כל מיני מקרי גבול, ובתגובתי הראשונה בפתיל אמרתי שאיני עוסק בהערכת עוצמת ניגוד העניינים הספציפי, ובשאלה אם הוא צריך להשפיע על המשך החקירות, אם כי האמת היא שככל שאני מעסיק את עצמי בכך אני מגבש דעה גם בשאלה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, שאני אבין, שלחתי את צ' או לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא חשוב. החוקר הביטחוני שלך כך טען. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא שלחת, הוא עובר עוד עברה, חוץ מזו שהוא מוכן להיות החוקר שלך. במקרה זה זה יותר חמור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לגמרי. אז זה אכן חמור, כי זה אומר שלאותו חוקר (או אדם) יש כוונות זדון אישיות כלפי, שהוא מוכן לעבור על החוק כדי לקדם אותן. במקרה הזה אסור לו לחקור לא רק אותי, אלא שיש לשלול את רשיון החוקר שלו לאלתר ושלא יחקור אף אחד. אבל אם אכן שלחתי, אתה מתאר מנגנון בו אוכל לפסול בערך כל אחד מלדון בענייני. קצת מטריד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום? אם שלחת, על המערכת המשפטית לטפל בך, אבל, למשל, בעניין התחקיר הביטחוני יוכל חוקר אחר לתחקר אותך בלי שום בעיה. אני מניח שאם יגלה את מה שעשית זה לא ממש יעזור לך לקבל סיווג גבוה, אבל זה כבר עניין אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רק שפה אתה מנצל את העובדה שבדוגמה הספציפית הזאת, יש המון חוקרים בטחוניים חליפיים ונטרול אחד מהם שווה כקליפת השום. כשמדובר בקודקוד(י) פירמידת היחידה לחקירות או משהו כזה (נדמה לי שבזה הדיון המדובר), ובאישיויות בכירות יותר ממני, יש הרבה פחות אנשים רלבנטיים ברמתם/דרגתם/סמכותם, ונטרול שלהם משמעותי הרבה יותר. יתירה מזאת, בניגוד למקרה החוקרים הבטחוניים, המידע על מי החוקרים הרלבנטיים גלוי לפני הרבה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כוונתך בין השוואה של החקירה הביטחונית שלך לחקירת נתניהו, ברור שההבדל שעליו אתה מדבר ברור וצריך להתחשב בו. מה שאני רציתי לומר בכל הפתיל הזה הוא שצריך להכיר בכך שלפחות לכאורה נראה שיש בעיה, ושעל הפרקליטות והיועץ המשפטי להשיב. אמרתי בתגובה קודמת שאם הם ישיבו כפי שמשיב אריק הארץ תרעד. אם יאמרו מה שאתה אומר עכשיו, ובכך יסבירו את המשך טיפולם בנושא, אולי הם יוכלו לצאת מזה בשלום. אבל להשיב הם חייבים. אפילו אריק מסכים לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, נראה לי ששנינו מתכנסים לאותה נקודה עד כדי הבדלים מספיק קטנים, שאפשר להכריז על הסכמה ולצאת שבעי רצון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היועץ המשפטי יכיר בזה שיש ניגוד עניינים בחקירות, האדם הראשון שהוא צריך לפסול זה הוא עצמו. הרי ראש הממשלה מינה אותו, יתרה מכך הם נפגשים באופן סדיר: https://www.google.nl/amp/s/www.haaretz.co.il/amp/blo... המצב הזה הוא בעייתי יותר בכמה סדרי גודל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם החוקרים נפגשים עם נתניהו בזמן החקירות. האם בגלל זה הם צריכים לפסול את עצמם "בכמה סדרי גודל"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לכתוב מחדש את מה שאני משער שברור מאליו.. ראש הממשלה מינה ישירות את היועץ המשפטי לממשלה, והוא מדווח ישירות לראש הממשלה. זהו ניגוד עניינים בוטה בהרבה מאותו מפקד משטרה שחושד שנתניהו שלח אליו מתלוננת. גם בגלל התפקיד המכריע של היועץ המשפטי בחקירה וגם בגלל שהאינטרס שלו לרצות את הבוס הישיר הוא הרבה יותר ברור ומיידי. יתרה מכך.. עצם העובדה שהם נפגשים באופן סדיר בזמן חקירה מגדילה את הסכנה שניגוד האינטרסים הזה יתממש, סתם לדוגמא על ידי כך שהוא יחשןף בפני החשוד פרטים על החקירה, שיעזרו לו לסכל אותה. וכל זה כמובן לא רלוונטי עבור חוקרי המשטרה שײנפגשיםײ עם ראש הממשלה בזמן החקירות. חוץ מזה שלשני הדברים קראת ײפגישהײ, אין הרבה קשר בין חקירה של ראש הממשלה על ידי שוטר, לבין הפגישה ב 4 עיניים של ראש הממשלה עם אחד העובדים שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר לפגישות בין ראש הממשלה והיועץ המשפטי (איני בטוח שהן נערכות או שכולן נערכות בארבע עיניים), אלה פגישות בענייני עבודה ואני בטוח שלא דנים שם בחקירות נתניהו, ועל כך עניתי בתגובתי הקודמת שגם החוקרים נפגשים עמו, כי זו עבודתם. בכך איני רואה בעיה. עניין המינוי של היועץ המשפטי לממשלה על ידי ראש הממשלה הוא בפרוש בעיה ואין על כך כל ספק אם כי, לדעתי ניגוד עניינים בגלל חוקר שיש לו סכסוך אישי עם נתניהו יותר רציני כמו שאתה אומר ''בכמה סדרי גודל''. אבל כאן מדובר במבנה המשטר, ולכן הדבר לא יכול להיות עבירה פלילית. זה דומה לטענות שיש לי כנגד שופטי בג''ץ שאינם מאוזנים מבחינה פוליטית אבל עוסקים בעניינים שהשורה התחתונה בהם יכולה להיות הכרעה בעניין פוליטי מובהק. איני קורא בגלל הבעיה הזאת לבטל פסקי דין שכבר ניתנו, אלא לדאוג שבעתיד הרכבי בג''ץ יהיו מאוזנים. גם בעניין מנויו של היועץ המשפטי על ידי ראש הממשלה שאחר כך הוא צריך להכריע בעניינו, אני חושב שצריך לשנות את השיטה. יועץ משפטי צריך להיות עורך הדין של הממשלה וממונה על ידי ראש הממשלה, אבל אדם שתפקידו להיות מעין התובע הראשי שמחליט אם ראש הממשלה יואשם או לא צריך להיות מישהו אחר שלא ממונה על ידי הממשלה או ראש הממשלה. בכל מקרה, לא יכולה להיות כאן עבירה פלילית של ניגוד עניינים שיכולה לבטל הליכים שכבר נעשו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מסכימים על הבעיה בנוגע לניגוד העניינים של היועץ המשפטי ועל הצורה שאולי כדאי לפתור אותה. יתר התגובה שלך נשמעת כמו משהו שעורך דין יגיד.. ולכן אני אענה לך באותו משקל. כשם שאתה בטוח שהפגישות של של היועץ המשפטי היו אך ורק בענייני עבודה, כך אני בטוח שאם היה צל של ספק של ײעברה פלילית... שיכולה לבטל הליכים שכבר נעשוײ אז היועץ המשפטי המקצועי והאובייקטיבי כבר היה מודיע על ביטולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היועץ המשפטי אכן נבחר על ידי ראש הממשלה, וגם יכול מאד להיות שראש הממשלה הניח שהוא יהיה נוח לו, כיוון שהכירו קודם לכן זה את זה ועבדו ביחד, וגם הסכמתי שהנוהל לפיו בוחר ראש הממשלה את התובע שאמור לפסוק גם בענייניו לא בסדר. אבל הוא נפל לתוך הביצה האבשה הזאת שנקראת הפרקליטות, על ה''רות דוד'' ים שלה, שהתיקים הבעייתיים שדנה בהם נגרסו ונעלמו, ועל ההתנהלות השערוריתית בפרשת מאיה פורמן שנרדפה על ידה, ולבסוף בית המשפט העליון קיבל את חוות דעתה בפרשת הסכין המשוננת בפרשת זדורוב, פרשה שכוללת גם את העפת מבקרת הפרקליטות גרסטל, שהעזה להעביר ביקורת על ההתנהלות השערוריותית הזאת והחלפתה במבקר נוח יותר לה. זו ביצה אבשה שנגועה גם בשמאלנות כבדה מאד. אני חושב שליחיד שנמצא בביצה כזאת קשה לשמור על היחיודיות שלו ובמשך הזמן הוא מקבל את אותו ריח. הבחירה שלו לא להשיב כלל לטענות הימין בעניין ניגוד העניינים אצל חוקרי נתניהו אומרת דרשני. כך, להערכתי קרה גם לרוני אל שייך במשטרה, וגם שרון ורבלין היו פעם במחנה הימין. אבל הם חשו מאיזה כיוון עפים כל הכיבודים, והתיישרו בהתאם. אשר לפגישות העבודה בין היועץ המשפטי וראש הממשלה, אין כאן שום גישה עורך דינית. אמנם איני זבוב על הקיר שם, אך אני באמת לא יכול להעלות בדעתי שבפגישות האלה עולים העניינים האישיים של נתניהו. האמן לי לפחות שאני מאמין בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ימות המשיח. אני ושופטי בג"ץ חושבים דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה פסק הדין. שוב נחלץ משגב מתשלום הוצאות משפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, ''חומה סינית'' היא דימוי לא מוצלח במיוחד, לפי מה שסיפרו לי מכרים שחזו בה. אמנם היא מאד ארוכה, אבל היא נמוכה וקל לעבור מעליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את העמדה שלך, אבל היא נראית לי טהרנית מדי. אפתח בכך שאני מסכים שיש ניגוד עניינים תאורטי בכל המקרים שהועלו כאן בשרשור. אבל העמדה שלי נובעת מזה שאני שואל את עצמי האם יש ניגוד עניינים שיתבטא בפועל, בזמן מילוי התפקיד. אם הוא קיים ברור שיש לפסול, אבל אם לא- הפסילה תהיה רק מטעמי מראית עין. כאשר מדובר בשופטים גם מראית העין חשובה ולכן שופטים ממהרים לפסול את עצמם, ובצדק לדעתי. לדעתי כשמדובר בשוטרים מראית העין פחות חשובה. שוטרים צריכים להתמודד נגד עבריינים, ועבריינים נוקטים בשיטות עברייניות. לכן מבחינתי יש לשוטרים חזקה שדברים שטופלים חשודים עליהם אינם נכונים עד שיוכח אחרת. לדוגמה: אם עצור טוען ששוטר הפעיל כלפיו אלימות בלתי מוצדקת אני חושב שלא צריך להשעות את השוטר עד שתסתיים חקירת מח"ש, כי ככה נשאר בלי שוטרים. ההבדל בין שוטר לבין חוקר: כאשר שוטר נשלח לזירה בעקבות קריאה על סכסוך משפחתי שעבר לפסים אלימים, ברור שאם הוא קרוב משפחה מהצד של אחד הצדדים הנצים הוא לא יוכל לתפקד בזירה ללא משוא פנים. שוטרים נדרשים להפעיל שיקול דעת מהיר בזירה, ולהפעיל כח כשזה נדרש, אז גם כאשר המקרה הוא פחות קיצוני מזה שהצגתי בשורה הקודמת, יש חשש כבד שניגוד העניינים עלול ישפיע על שיקול דעתם בזירה. חוקר, לעומת זאת, נמצא עם החשוד בסביבה מבוקרת, ואם יש לו בטן מלאה על הנחקר אני לא רואה כיצד זה עלול להשפיע על תפקודו (למעט אם יחליט לעבור עבירות פליליות) כמובן שאם החוקר מעריץ את הנחקר זה כן עלול לפגוע בתפקודו ובמקרה זה אך טבעי שהוא עצמו ירצה לפסול את עצמו1. למקרה הספציפי- 1. הפרשה של ריטמן נראית לי מקריאה שטחית די סבוכה ועמוסה בתככים פנים משטרתיים. הוא הואשם על ידי הקצינה צ' בהטרדה מינית ונחלץ מכתב אישום די בקושי. גם אחרי שהיועמ"ש החליט לא להגיש כתב אישום המשיכה צ' לתקוף אותו (ואת המפכ"ל) באמצעות עתירה לבג"ץ. הרמיזה של פרקליטיו כאילו נתניהו מעורב בתלונות של צ' נראית לי כדרך התגוננות (טפשית ביותר, לדעתי) ותו לא. כדי לגבש דעה מוצקה האם ריטמן אכן נמצא בניגוד עניינים כזה שפוסל אותו מנגיעה בתיקי נתניהו אני צריך לקרוא הרבה יותר, כולל חומר שכרגע חסוי, ואני מוותר. אבל ממה שקראתי אני לא רואה ניגוד עניינים כזה, ודעתי השטחית היא שאין סיבה לפסול אותו. מההתנהגות של הבכירים המעורבים נראה שגם אחרי הטיהור שעשה המפכ"ל דנינו יש עדיין קופות שרצים בצמרת המשטרה, שהבכירים לא מעוניינים לפתוח. האם קופות השרצים הללו קשורות לחקירות נתניהו? לפי הכרונולוגיה של הבלאגן הזה- לא נראה לי. 2. חוקריו של נתניהו חשדו שחוקרים פרטיים מפשפשים במעשיהם. כאן זה חד וחלק לדעתי- ברור לי שאם יש חשד שהנחקר מפעיל חוקרים פרטיים נגד חוקריו זו תהיה שטות לפסול אותם. הרי במקרה כזה כל נחקר שירצה לפסול את חוקריו, ובכך לשבש את חקירתו, יוכל לשלוח חוקרים פרטיים נגדם. __________ 1 כמו תנ"צ אפרים ברכה ז"ל, שלא רצה להפליל את רבו הנערץ יאשיהו פינטו, אבל מפקדו הכריח אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מדוע אם החוקר מעריץ את הנחקר זה ניגוד עניינים רציני ואם הוא שונא את הנחקר זה לא ניגוד עניינים רציני. זה בדיוק אותו דבר מכיוונים הפוכים. אם יש לו היכולת לעזור לנחקר אז יש לו גם היכולת להזיק לנחקר. לעניין הערה 1 שעליה אני מדבר כי את המסופר בהערה 2 איני מכיר ואני רואה זאת לראשונה, אתה מסכים שיש ניגוד עניינים אבל את מידת עצמתו אינך יודע כי אינך מכיר את כל החומר. בסדר. כאן אנחנו משתווים. גם אני לא יודע הכל. אבל הפרקליטות והיועץ המשפטי אמורים כן לדעת. לכן אני מצפה מהם לתשובה. יש בתגובתך האחרונה איזו חזרה בך מכך שניגוד עניינים באופן גורף לא יכול להיות אצל החוקרים אבל כן יכול להיות אצל שוטרים שממלאים תפקיד אחר, כפי שהבנתי מתגובה אחרת, עניין שחרפן אותי לגמרי. כיוון שלא קרה (כצפוי) נס דומה למה שתיארתי בתגובתי הקודמת עלה בדעתי רעיון במקום לחזור ולדוש בעניין, לנסח יחד אתך שאלה למחלקת פניות הציבור במשטרה אם הפרק על ניגוד העניינים בפקודת המשטרה נוגע גם לחוקרים או רק לשוטרים אחרים, ולשלוח להם במייל, ואם תשובתם תהיה שזה נוגע גם לחוקרים תודה שטעית. אבל אני מבין שכרגע זה לא רלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להעיר לגבי חקירה (בוודאי חקירה מסועפת ומורכבת כמו זו של נתניהו): חקירה היא לא רק פגישה עם חשוד בסביבה מבוקרת ותשאולו. זה בקושי קצה הקרחון של חקירה. חקירה היא תהליך מורכב של איסוף פריטי מידע ונסיון לצרף אותם לפאזל מורכב. בניגוד לפאזל של חנויות צעצועים (או אולי בדומה לפאזל מאיכות נמוכה), החלקים כאן יכולים להתחבר במגוון צורות שלא תמיד העדיפות היחסית שלהן ברורה. במצב כזה נטיה (מודעת או לא) לכיוון אחד עלולה להשפיע על האופן שבו מצרפים את החלקים. מעבר לכך, באיסוף החלקים עצמו יש נקודות רבות שבהן יש להחליט ולתעדף. קיבלת מידע על פגישה בין עוזר א' של החשוד לבין מזכירתו של גורם מעורב ב', האם אתה מנסה לברר אם זה נסיון לתיאום גרסאות או סתם דייט? וכמה אמצעים אתה מקצה לכך, ובמשך כמה זמן? האם לזמן אותם לחקירה (שאולי תטריד אותם לשווא ואולי תחשוף את המקור שלך)? האם לבקש משופט צו האזנה או צו לקבלת איכונים ופלטים של שיחות, אולי להצמיד מעקב? הרצון המודע או לא לאשר או לבטל את האשמה עלול בהחלט לשחק תפקיד בהחלטות כאלה. כמובן, מעבר לענין האישי שעלול להיות לחוקר בנחקר יכולים להיות גם עוד גורמים להטיה: למשל, עמדתו הפוליטית של החוקר, מערכת היחסים בין הארגון (המשטרה) לבין הנחקר ובין הארגון לבין הפרקליטות, בשלב מסוים השגת ראיות מספיקות לכתב-אישום עלולה להפוך למטרה בפני עצמה רק בגלל הפגיעה ביוקרה האישית והארגונית שתִגָרם אם המאמץ יסתיים בלא-כלום. בהטיות האלה קשה מאד להלחם, אבל באופן כללי נראה לי קשה לקבל את הטענה שניתן לבטל את החשש מההטיה בשל ענין אישי פשוט כדבר שחוקרים לא יעשו או לא תהיה להם הזדמנות לעשות. אין זאת אומרת שבמקרה הספציפי ניתן להציג את החקירה כולה כנגועה, אבל רצוי היה שלא תתקבלנה בה החלטות ע"י ריטמן אם הוא מציג את עצמו כבעל ענין אישי בנתניהו. אגב, לענין הופעת נציגי מערכת האכיפה בוועדה - ברור מאליו שבמקרה הזה הוועדה נועדה לא להגיע לחקר של איזושהי אמת ולקבלת תשובות מספקות אלא לאמבוש תקשורתי שמטרתו העיקרית היא לתת לח"כ קיש נקודות גם אצל הבוחרים בבחירות המקדימות בליכוד וגם אצל ראש הממשלה. המערכתצריכה לא להתעלם מהטענות אלא לפרסם את עמדתה, אבל אני לא רואה הרבה תועלת ענינית שתצמח מהופעה בוועדה של ח"כ קיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנה סתירה בין מה שאתה כותב בשתי השורות האחרונות בדבריך ובין השאר. אתה מסכים אתי בניגוד לעמדתו של אריק שאכן יכולה להיות בעיה של ניגוד עניינים בחקירת המשטרה, אבל לבסוף אתה טוען שפעולתו של חה"כ קיש וזימון נציגי הפרקליטות לכנסת לא יכול לתרום לברור העניין. אני אומר שאם אכן קיימת בעיה של ניגוד עניינים בחקירת נתניהו, יש מקום לשאול את הנציגים שאלות בנושא זה ולשמוע את תשובתם. הדבר הזה בוודאי ייתן לציבור נקודות ראייה נוספות, ישפוך אור נוסף על האמת. ואם צריך לשאול אותם ולהתעקש על קבלת תשובות, מי ייעשה זאת? טענתך כלפי קיש אינה הוגנת. כל חבר כנסת שמנסה לקדם איזה עניין וזוכה בשל כך בנקודות בקרב הציבור, בוודאי עושה זאת גם למטרה זאת, אבל מה הבעיה בכך? כך העניינים מתנהלים וזה בסדר גמור. העניין מקודם, ומי שקידם אותו בא על שכרו. טענתך שבכלל לא איכפת לקיש מהעניין עצמו, ומטרתו היא אך קידומו האישי אינה הגיונית, ואם אמרתי "אינה הוגנת", המעטתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי ועדות הכנסת במצבן הנוכחי אינן כלי אפקטיבי כיוון שאינן משמשות לשאלת שאלות וקבלת תשובות אלא להטחת האשמות בלא מתן הזדמנות הוגנת לתשובות. הן דומות יותר לחקירות של הסנאטור מקארתי מאשר לשימועים של מועמדים לבית המשפט העליון בארה"ב. אם (להערכתי, וכנראה גם להערכת היועמ"ש) אין כאן כוונה לדיון עניני אלא לקרקס וביזוי הנציגים שיבואו אין הרבה טעם בבואם והצבור לא יֵצא נשכר מכך. כך, אגב, קרה גם כאשר ח"כים ניסו לגרור לוועדות את מפכ"ל המשטרה ואת נציגי צה"ל במטרה לבזותם - הם לא הגיעו. שאלה אחרת היא כיצד להביא תגובה לידיעת הצבור כך שתגיע אליו באופן הוגן. יתכן שבנושא זה יש מקום לראיונות או למסיבת עתונאים שיאפשרו להציג את השאלות ולקבל עליהן תשובות בצורה מסודרת. ודאי שכל ח"כ שמקדם נושא כלשהו עושה זאת גם למען קידומו האישי. השאלה היא האם במקרה הזה ח"כ מנסה לקדם נושא צבורי ואגב כך לזכות בנקודות, או מנסה לזכות בנקודות ואחת היא לו אם יקודם הענין הצבורי או לא. התחושה שלי היא שח"כ קיש (שבדרך כלל אינו מהמתלהמים בליכוד, ובפרצופה של המפלגה הזו היום הדבר מזיק לו מאד) זיהה כאן הזדמנות לעשות הון פוליטי על חשבון מטרה קלה, וקבלת תשובות מספקות (כלומר כאלה שלא תועלנה לענינו של ראש הממשלה במאבקיו נגד המשטרה) רק תמנע זאת ממנו. אולי אני טועה ואני גורם לו עוול; לטעות הזו, אם היא קיימת, שותף גם היועץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היועץ המשפטי, כשיש לו משהו לומר לציבור, הוא כבר יודע למצוא את הדרך לעשות זאת, וכבר נוכחנו בכך מספר פעמים. בשאלת ניגוד העניינים אצל חוקרי נתניהו שכמעט לא מדוחות באמצעי התקשורת הראשיים, הוא ממלא את פיו מים. איזו דרך יש לציבור להביא אותו להשיב? קשה לי להאמין שבוועדת הכנסת, אם ירצה לומר משהו, לא יאפשרו לו זאת, ואיני חושב גם שזה קרה כשהמפכ"ל הוזמן לשם להשיב ממש על אותן שאלות. אילו רצה להשיב לשאלות האלה הייתה לו בטוח האפשרות להשיב. אי אפשרות להשיב קורה הרבה בראיונות באמצעי התקשורת האלקטרוניים, כאשר תשובות המרואיינים לא מוצאות חן בעיני המראיינים, אבל בוועדות הכנסת לא שמעתי שמפריעים למרואיין להשיב. הבלגן שם הוא בהתנצחויות בין חברי הכנסת שבוועדה בינם ובין עצמם. אגב, כשיש ביקורת על המתרחש במליאה, שמעתי מספר פעמים שחברי כנסת משיבים, שבוועדות המצב שונה לגמרי, ושם נעשית העבודה האמתית של הכנסת. . . אז אם גם שם נפלה שלהבת, אולי צריך לבטל בכלל את הכנסת. ההתרשמות שלי היא שאין לציבור שום מנגנון שבעזרתו הוא יכול להשפיע באיזו שהיא דרך על דברים לא נאותים שקורים בפרקליטות. הסיפור על רדיפתה של הפתולוגית מאיה פורמן הוא, לטעמי, סיפור נורא, מהפרשות הנוראות ביותר שאירעו במדינה. איש לא נתן שם את הדין על כך כי אין שום מנגנון שיכול לגרום לכך. גם פרשת הדחתה של מבקרת הפרקליטות גרסטל שניסתה לעשות משהו בעניין זה, והחלפתה בשופט רוזן1 היא פרשה נוראה כשלעצמה. 1 שמעתי פעם ראיון בטלוויזיה עם השופט רוזן. לא התרשמתי ממנו לטובה. הוא נראה כאדם מתנשא שחושב עצמו מין אלוהים יודע כל וישר, כשכל האחרים קטנים ונגועים בשחיתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין דיונים בוועדות בנושאי חקיקה וכיו"ב, שבהם אכן נעשית לעתים קרובות עבודה רצינית, לבין זימון של בכירים למין שימוע כזה כאשר למזמין יש אינטרס מובהק בכך שהשימוע ידמה למשפט שדה. ראינו כבר מקרים כאלה כאשר ח"כים שמוחים נגד אופי הדיון מסולקים החוצה. הפרקליטות היא נושא נפרד (הדיון כאן היה לגבי המשטרה). אני חושב שעצם העובדה שיש היום נציבות בקורת היא כבר שיפור משמעותי, אבל נכון שכמו מבקר המדינה גם לנציבות הזו אין השפעה ישירה מספקת. בפרשה הספציפית שאתה מזכיר דווקא התקיים גם דיון בכנסת, דווקא ביוזמת אותה ח"כ גרמן שח"כ אמסלם אוהב לגרש החוצה מהדיונים שלו. אגב, שים לב מי הדוברים בדיון הזה - איש למעשה ממפלגות הימין שכל כך אוהבות להתנצח עם מערכת המשפט לא מעורב, רק אנשי יש עתיד, המחנ"צ, מרצ והרשימה המשותפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהדיון בוועדה בעניין פורמן שזומן על ידי חברי כנסת מהשמאל שאליו הפנית נראה לך בסדר, למרות שאינו בנושאי חקיקה ושזומנו אליו בכירים. אז דיון מסוג כזה הוא בסדר רק אם הוא מזומן על ידי השמאל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי. דיון שלא זומן על ידי יו"ר הוועדה מראש מעורר פחות חשש לאמבוש והתנפלות כיוון שהיו"ר יכול לשלוט בעוצמת הלהבות ולהפסיק את הדיון או להרגיע ח"כים שמנסים לנצל את הדיון כדי להשיג רווח אישי. על אחת כמה וכמה דיון שבו מי שמבקש את הזימון הוא ח"כ מהאופוזיציה כאשר היו"ר הוא מהקואליציה (או להפך), כיוון שהאינטרסים שלהם ביחס לגורמים חיצוניים בדרך כלל סותרים (בשונה מהאינטרסים הפנימיים בין חברי הוועדה, שלעתים קרובות עימות חריף משרת בהם את שני הצדדים - נגיד ח"כים מהימין מול ח"כים ערביים או ח"כים ממרצ/יש עתיד וכו' מול חרדים וכיו"ב). ברור שגם אם יו"ר ועדה מהשמאל יזמן דיון שמטרתו תהיה התנפלות מהצד השמאלי על נושא משרה זה יהיה פסול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי בקיצוור. לא הבנתי ולא השתכנעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. לא חשבתי גם על הנזק ההיקפי. כאשר יש לחוקר אמביציה נגד נחקר מסוים, והוא מקדיש משאבים רבים לבדוק את אשמתו, זה יבוא על חשבון חקירות אחרות שיקבלו פחות משאבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העמדות של החוקרים משפיעות באופן לא מודע בכל חקירה. אנחנו חיים עם הידיעה הזאת מאותה סיבה שאנחנו חיים עם הידיעה על מותנו המתקרב: מפני שאין אלטרנטיבה. מלבד במקרים ברורים בהם לחוקר יש נגיעה *אישית* למקרה הנחקר, אין שום דרך לסנן את החוקרים בהתאם לתפיסת עולמם כדי להגיע לצוות חקירה "נייטרלי" שהרי כל אלגוריתם סינון כזה ייושם ע"י בני אדם שהם עצמם אינם נקיים מהטיות, חד גדיא חד גדיא, בדומה למה שקורה עם שופטים. הציפייה מכל בעל מקצוע היא שהוא מודע להטיה שלו ומסוגל למתן אותה, ושוב: אנחנו תולים בו את הציפייה הזאת בעיקר מפני שאין לנו ברירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי. כתבתי על כך. לכן חשוב לפחות להמנע ממצב של נגיעה אישית למקרה (ובכלל זה לנחקרים). במקרה הספציפי לא ברור לי גם עד כמה ריטמן מעורב בפועל בחקירה; אילו היתה מתפרסמת תגובה בנוסח "ריטמן מינה את ראש צוות החקירה, תנ"צ מוישה, המשרת במשטרה זה 25 שנה ומעולם לא עלתה טענה משמעתית או אישית נגד תפקודו, ומאז אינו מעורב בחקירה כלל" נראה לי שהיה די בכך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |