בתשובה לדב אנשלוביץ, 15/07/18 7:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מבין את העמדה שלך, אבל היא נראית לי טהרנית מדי. אפתח בכך שאני מסכים שיש ניגוד עניינים תאורטי בכל המקרים שהועלו כאן בשרשור. אבל העמדה שלי נובעת מזה שאני שואל את עצמי האם יש ניגוד עניינים שיתבטא בפועל, בזמן מילוי התפקיד. אם הוא קיים ברור שיש לפסול, אבל אם לא- הפסילה תהיה רק מטעמי מראית עין. כאשר מדובר בשופטים גם מראית העין חשובה ולכן שופטים ממהרים לפסול את עצמם, ובצדק לדעתי. לדעתי כשמדובר בשוטרים מראית העין פחות חשובה. שוטרים צריכים להתמודד נגד עבריינים, ועבריינים נוקטים בשיטות עברייניות. לכן מבחינתי יש לשוטרים חזקה שדברים שטופלים חשודים עליהם אינם נכונים עד שיוכח אחרת. לדוגמה: אם עצור טוען ששוטר הפעיל כלפיו אלימות בלתי מוצדקת אני חושב שלא צריך להשעות את השוטר עד שתסתיים חקירת מח"ש, כי ככה נשאר בלי שוטרים. ההבדל בין שוטר לבין חוקר: כאשר שוטר נשלח לזירה בעקבות קריאה על סכסוך משפחתי שעבר לפסים אלימים, ברור שאם הוא קרוב משפחה מהצד של אחד הצדדים הנצים הוא לא יוכל לתפקד בזירה ללא משוא פנים. שוטרים נדרשים להפעיל שיקול דעת מהיר בזירה, ולהפעיל כח כשזה נדרש, אז גם כאשר המקרה הוא פחות קיצוני מזה שהצגתי בשורה הקודמת, יש חשש כבד שניגוד העניינים עלול ישפיע על שיקול דעתם בזירה. חוקר, לעומת זאת, נמצא עם החשוד בסביבה מבוקרת, ואם יש לו בטן מלאה על הנחקר אני לא רואה כיצד זה עלול להשפיע על תפקודו (למעט אם יחליט לעבור עבירות פליליות) כמובן שאם החוקר מעריץ את הנחקר זה כן עלול לפגוע בתפקודו ובמקרה זה אך טבעי שהוא עצמו ירצה לפסול את עצמו1. למקרה הספציפי- 1. הפרשה של ריטמן נראית לי מקריאה שטחית די סבוכה ועמוסה בתככים פנים משטרתיים. הוא הואשם על ידי הקצינה צ' בהטרדה מינית ונחלץ מכתב אישום די בקושי. גם אחרי שהיועמ"ש החליט לא להגיש כתב אישום המשיכה צ' לתקוף אותו (ואת המפכ"ל) באמצעות עתירה לבג"ץ. הרמיזה של פרקליטיו כאילו נתניהו מעורב בתלונות של צ' נראית לי כדרך התגוננות (טפשית ביותר, לדעתי) ותו לא. כדי לגבש דעה מוצקה האם ריטמן אכן נמצא בניגוד עניינים כזה שפוסל אותו מנגיעה בתיקי נתניהו אני צריך לקרוא הרבה יותר, כולל חומר שכרגע חסוי, ואני מוותר. אבל ממה שקראתי אני לא רואה ניגוד עניינים כזה, ודעתי השטחית היא שאין סיבה לפסול אותו. מההתנהגות של הבכירים המעורבים נראה שגם אחרי הטיהור שעשה המפכ"ל דנינו יש עדיין קופות שרצים בצמרת המשטרה, שהבכירים לא מעוניינים לפתוח. האם קופות השרצים הללו קשורות לחקירות נתניהו? לפי הכרונולוגיה של הבלאגן הזה- לא נראה לי. 2. חוקריו של נתניהו חשדו שחוקרים פרטיים מפשפשים במעשיהם. כאן זה חד וחלק לדעתי- ברור לי שאם יש חשד שהנחקר מפעיל חוקרים פרטיים נגד חוקריו זו תהיה שטות לפסול אותם. הרי במקרה כזה כל נחקר שירצה לפסול את חוקריו, ובכך לשבש את חקירתו, יוכל לשלוח חוקרים פרטיים נגדם. __________ 1 כמו תנ"צ אפרים ברכה ז"ל, שלא רצה להפליל את רבו הנערץ יאשיהו פינטו, אבל מפקדו הכריח אותו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מדוע אם החוקר מעריץ את הנחקר זה ניגוד עניינים רציני ואם הוא שונא את הנחקר זה לא ניגוד עניינים רציני. זה בדיוק אותו דבר מכיוונים הפוכים. אם יש לו היכולת לעזור לנחקר אז יש לו גם היכולת להזיק לנחקר. לעניין הערה 1 שעליה אני מדבר כי את המסופר בהערה 2 איני מכיר ואני רואה זאת לראשונה, אתה מסכים שיש ניגוד עניינים אבל את מידת עצמתו אינך יודע כי אינך מכיר את כל החומר. בסדר. כאן אנחנו משתווים. גם אני לא יודע הכל. אבל הפרקליטות והיועץ המשפטי אמורים כן לדעת. לכן אני מצפה מהם לתשובה. יש בתגובתך האחרונה איזו חזרה בך מכך שניגוד עניינים באופן גורף לא יכול להיות אצל החוקרים אבל כן יכול להיות אצל שוטרים שממלאים תפקיד אחר, כפי שהבנתי מתגובה אחרת, עניין שחרפן אותי לגמרי. כיוון שלא קרה (כצפוי) נס דומה למה שתיארתי בתגובתי הקודמת עלה בדעתי רעיון במקום לחזור ולדוש בעניין, לנסח יחד אתך שאלה למחלקת פניות הציבור במשטרה אם הפרק על ניגוד העניינים בפקודת המשטרה נוגע גם לחוקרים או רק לשוטרים אחרים, ולשלוח להם במייל, ואם תשובתם תהיה שזה נוגע גם לחוקרים תודה שטעית. אבל אני מבין שכרגע זה לא רלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להעיר לגבי חקירה (בוודאי חקירה מסועפת ומורכבת כמו זו של נתניהו): חקירה היא לא רק פגישה עם חשוד בסביבה מבוקרת ותשאולו. זה בקושי קצה הקרחון של חקירה. חקירה היא תהליך מורכב של איסוף פריטי מידע ונסיון לצרף אותם לפאזל מורכב. בניגוד לפאזל של חנויות צעצועים (או אולי בדומה לפאזל מאיכות נמוכה), החלקים כאן יכולים להתחבר במגוון צורות שלא תמיד העדיפות היחסית שלהן ברורה. במצב כזה נטיה (מודעת או לא) לכיוון אחד עלולה להשפיע על האופן שבו מצרפים את החלקים. מעבר לכך, באיסוף החלקים עצמו יש נקודות רבות שבהן יש להחליט ולתעדף. קיבלת מידע על פגישה בין עוזר א' של החשוד לבין מזכירתו של גורם מעורב ב', האם אתה מנסה לברר אם זה נסיון לתיאום גרסאות או סתם דייט? וכמה אמצעים אתה מקצה לכך, ובמשך כמה זמן? האם לזמן אותם לחקירה (שאולי תטריד אותם לשווא ואולי תחשוף את המקור שלך)? האם לבקש משופט צו האזנה או צו לקבלת איכונים ופלטים של שיחות, אולי להצמיד מעקב? הרצון המודע או לא לאשר או לבטל את האשמה עלול בהחלט לשחק תפקיד בהחלטות כאלה. כמובן, מעבר לענין האישי שעלול להיות לחוקר בנחקר יכולים להיות גם עוד גורמים להטיה: למשל, עמדתו הפוליטית של החוקר, מערכת היחסים בין הארגון (המשטרה) לבין הנחקר ובין הארגון לבין הפרקליטות, בשלב מסוים השגת ראיות מספיקות לכתב-אישום עלולה להפוך למטרה בפני עצמה רק בגלל הפגיעה ביוקרה האישית והארגונית שתִגָרם אם המאמץ יסתיים בלא-כלום. בהטיות האלה קשה מאד להלחם, אבל באופן כללי נראה לי קשה לקבל את הטענה שניתן לבטל את החשש מההטיה בשל ענין אישי פשוט כדבר שחוקרים לא יעשו או לא תהיה להם הזדמנות לעשות. אין זאת אומרת שבמקרה הספציפי ניתן להציג את החקירה כולה כנגועה, אבל רצוי היה שלא תתקבלנה בה החלטות ע"י ריטמן אם הוא מציג את עצמו כבעל ענין אישי בנתניהו. אגב, לענין הופעת נציגי מערכת האכיפה בוועדה - ברור מאליו שבמקרה הזה הוועדה נועדה לא להגיע לחקר של איזושהי אמת ולקבלת תשובות מספקות אלא לאמבוש תקשורתי שמטרתו העיקרית היא לתת לח"כ קיש נקודות גם אצל הבוחרים בבחירות המקדימות בליכוד וגם אצל ראש הממשלה. המערכתצריכה לא להתעלם מהטענות אלא לפרסם את עמדתה, אבל אני לא רואה הרבה תועלת ענינית שתצמח מהופעה בוועדה של ח"כ קיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנה סתירה בין מה שאתה כותב בשתי השורות האחרונות בדבריך ובין השאר. אתה מסכים אתי בניגוד לעמדתו של אריק שאכן יכולה להיות בעיה של ניגוד עניינים בחקירת המשטרה, אבל לבסוף אתה טוען שפעולתו של חה"כ קיש וזימון נציגי הפרקליטות לכנסת לא יכול לתרום לברור העניין. אני אומר שאם אכן קיימת בעיה של ניגוד עניינים בחקירת נתניהו, יש מקום לשאול את הנציגים שאלות בנושא זה ולשמוע את תשובתם. הדבר הזה בוודאי ייתן לציבור נקודות ראייה נוספות, ישפוך אור נוסף על האמת. ואם צריך לשאול אותם ולהתעקש על קבלת תשובות, מי ייעשה זאת? טענתך כלפי קיש אינה הוגנת. כל חבר כנסת שמנסה לקדם איזה עניין וזוכה בשל כך בנקודות בקרב הציבור, בוודאי עושה זאת גם למטרה זאת, אבל מה הבעיה בכך? כך העניינים מתנהלים וזה בסדר גמור. העניין מקודם, ומי שקידם אותו בא על שכרו. טענתך שבכלל לא איכפת לקיש מהעניין עצמו, ומטרתו היא אך קידומו האישי אינה הגיונית, ואם אמרתי "אינה הוגנת", המעטתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי ועדות הכנסת במצבן הנוכחי אינן כלי אפקטיבי כיוון שאינן משמשות לשאלת שאלות וקבלת תשובות אלא להטחת האשמות בלא מתן הזדמנות הוגנת לתשובות. הן דומות יותר לחקירות של הסנאטור מקארתי מאשר לשימועים של מועמדים לבית המשפט העליון בארה"ב. אם (להערכתי, וכנראה גם להערכת היועמ"ש) אין כאן כוונה לדיון עניני אלא לקרקס וביזוי הנציגים שיבואו אין הרבה טעם בבואם והצבור לא יֵצא נשכר מכך. כך, אגב, קרה גם כאשר ח"כים ניסו לגרור לוועדות את מפכ"ל המשטרה ואת נציגי צה"ל במטרה לבזותם - הם לא הגיעו. שאלה אחרת היא כיצד להביא תגובה לידיעת הצבור כך שתגיע אליו באופן הוגן. יתכן שבנושא זה יש מקום לראיונות או למסיבת עתונאים שיאפשרו להציג את השאלות ולקבל עליהן תשובות בצורה מסודרת. ודאי שכל ח"כ שמקדם נושא כלשהו עושה זאת גם למען קידומו האישי. השאלה היא האם במקרה הזה ח"כ מנסה לקדם נושא צבורי ואגב כך לזכות בנקודות, או מנסה לזכות בנקודות ואחת היא לו אם יקודם הענין הצבורי או לא. התחושה שלי היא שח"כ קיש (שבדרך כלל אינו מהמתלהמים בליכוד, ובפרצופה של המפלגה הזו היום הדבר מזיק לו מאד) זיהה כאן הזדמנות לעשות הון פוליטי על חשבון מטרה קלה, וקבלת תשובות מספקות (כלומר כאלה שלא תועלנה לענינו של ראש הממשלה במאבקיו נגד המשטרה) רק תמנע זאת ממנו. אולי אני טועה ואני גורם לו עוול; לטעות הזו, אם היא קיימת, שותף גם היועץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היועץ המשפטי, כשיש לו משהו לומר לציבור, הוא כבר יודע למצוא את הדרך לעשות זאת, וכבר נוכחנו בכך מספר פעמים. בשאלת ניגוד העניינים אצל חוקרי נתניהו שכמעט לא מדוחות באמצעי התקשורת הראשיים, הוא ממלא את פיו מים. איזו דרך יש לציבור להביא אותו להשיב? קשה לי להאמין שבוועדת הכנסת, אם ירצה לומר משהו, לא יאפשרו לו זאת, ואיני חושב גם שזה קרה כשהמפכ"ל הוזמן לשם להשיב ממש על אותן שאלות. אילו רצה להשיב לשאלות האלה הייתה לו בטוח האפשרות להשיב. אי אפשרות להשיב קורה הרבה בראיונות באמצעי התקשורת האלקטרוניים, כאשר תשובות המרואיינים לא מוצאות חן בעיני המראיינים, אבל בוועדות הכנסת לא שמעתי שמפריעים למרואיין להשיב. הבלגן שם הוא בהתנצחויות בין חברי הכנסת שבוועדה בינם ובין עצמם. אגב, כשיש ביקורת על המתרחש במליאה, שמעתי מספר פעמים שחברי כנסת משיבים, שבוועדות המצב שונה לגמרי, ושם נעשית העבודה האמתית של הכנסת. . . אז אם גם שם נפלה שלהבת, אולי צריך לבטל בכלל את הכנסת. ההתרשמות שלי היא שאין לציבור שום מנגנון שבעזרתו הוא יכול להשפיע באיזו שהיא דרך על דברים לא נאותים שקורים בפרקליטות. הסיפור על רדיפתה של הפתולוגית מאיה פורמן הוא, לטעמי, סיפור נורא, מהפרשות הנוראות ביותר שאירעו במדינה. איש לא נתן שם את הדין על כך כי אין שום מנגנון שיכול לגרום לכך. גם פרשת הדחתה של מבקרת הפרקליטות גרסטל שניסתה לעשות משהו בעניין זה, והחלפתה בשופט רוזן1 היא פרשה נוראה כשלעצמה. 1 שמעתי פעם ראיון בטלוויזיה עם השופט רוזן. לא התרשמתי ממנו לטובה. הוא נראה כאדם מתנשא שחושב עצמו מין אלוהים יודע כל וישר, כשכל האחרים קטנים ונגועים בשחיתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין דיונים בוועדות בנושאי חקיקה וכיו"ב, שבהם אכן נעשית לעתים קרובות עבודה רצינית, לבין זימון של בכירים למין שימוע כזה כאשר למזמין יש אינטרס מובהק בכך שהשימוע ידמה למשפט שדה. ראינו כבר מקרים כאלה כאשר ח"כים שמוחים נגד אופי הדיון מסולקים החוצה. הפרקליטות היא נושא נפרד (הדיון כאן היה לגבי המשטרה). אני חושב שעצם העובדה שיש היום נציבות בקורת היא כבר שיפור משמעותי, אבל נכון שכמו מבקר המדינה גם לנציבות הזו אין השפעה ישירה מספקת. בפרשה הספציפית שאתה מזכיר דווקא התקיים גם דיון בכנסת, דווקא ביוזמת אותה ח"כ גרמן שח"כ אמסלם אוהב לגרש החוצה מהדיונים שלו. אגב, שים לב מי הדוברים בדיון הזה - איש למעשה ממפלגות הימין שכל כך אוהבות להתנצח עם מערכת המשפט לא מעורב, רק אנשי יש עתיד, המחנ"צ, מרצ והרשימה המשותפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהדיון בוועדה בעניין פורמן שזומן על ידי חברי כנסת מהשמאל שאליו הפנית נראה לך בסדר, למרות שאינו בנושאי חקיקה ושזומנו אליו בכירים. אז דיון מסוג כזה הוא בסדר רק אם הוא מזומן על ידי השמאל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי. דיון שלא זומן על ידי יו"ר הוועדה מראש מעורר פחות חשש לאמבוש והתנפלות כיוון שהיו"ר יכול לשלוט בעוצמת הלהבות ולהפסיק את הדיון או להרגיע ח"כים שמנסים לנצל את הדיון כדי להשיג רווח אישי. על אחת כמה וכמה דיון שבו מי שמבקש את הזימון הוא ח"כ מהאופוזיציה כאשר היו"ר הוא מהקואליציה (או להפך), כיוון שהאינטרסים שלהם ביחס לגורמים חיצוניים בדרך כלל סותרים (בשונה מהאינטרסים הפנימיים בין חברי הוועדה, שלעתים קרובות עימות חריף משרת בהם את שני הצדדים - נגיד ח"כים מהימין מול ח"כים ערביים או ח"כים ממרצ/יש עתיד וכו' מול חרדים וכיו"ב). ברור שגם אם יו"ר ועדה מהשמאל יזמן דיון שמטרתו תהיה התנפלות מהצד השמאלי על נושא משרה זה יהיה פסול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי בקיצוור. לא הבנתי ולא השתכנעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. לא חשבתי גם על הנזק ההיקפי. כאשר יש לחוקר אמביציה נגד נחקר מסוים, והוא מקדיש משאבים רבים לבדוק את אשמתו, זה יבוא על חשבון חקירות אחרות שיקבלו פחות משאבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העמדות של החוקרים משפיעות באופן לא מודע בכל חקירה. אנחנו חיים עם הידיעה הזאת מאותה סיבה שאנחנו חיים עם הידיעה על מותנו המתקרב: מפני שאין אלטרנטיבה. מלבד במקרים ברורים בהם לחוקר יש נגיעה *אישית* למקרה הנחקר, אין שום דרך לסנן את החוקרים בהתאם לתפיסת עולמם כדי להגיע לצוות חקירה "נייטרלי" שהרי כל אלגוריתם סינון כזה ייושם ע"י בני אדם שהם עצמם אינם נקיים מהטיות, חד גדיא חד גדיא, בדומה למה שקורה עם שופטים. הציפייה מכל בעל מקצוע היא שהוא מודע להטיה שלו ומסוגל למתן אותה, ושוב: אנחנו תולים בו את הציפייה הזאת בעיקר מפני שאין לנו ברירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי. כתבתי על כך. לכן חשוב לפחות להמנע ממצב של נגיעה אישית למקרה (ובכלל זה לנחקרים). במקרה הספציפי לא ברור לי גם עד כמה ריטמן מעורב בפועל בחקירה; אילו היתה מתפרסמת תגובה בנוסח "ריטמן מינה את ראש צוות החקירה, תנ"צ מוישה, המשרת במשטרה זה 25 שנה ומעולם לא עלתה טענה משמעתית או אישית נגד תפקודו, ומאז אינו מעורב בחקירה כלל" נראה לי שהיה די בכך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |