בתשובה לדב אנשלוביץ, 10/05/18 21:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי זה הקיבוצניק שבי, אבל אני מוצא את הרעיון של השמדה מכוונת של יבול - כזה שחקלאים קשי יום עמלו כל השנה כדי לגדל - מחליא במיוחד. מה גם שהעזתים הם לא מקשה אחת, וההסתברות שהבעלים של שדה אקראי בילה את ימי שישי בהכנת עפיפוני תבערה היא זעומה למדי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על האחור בתגובה. לא התאפשר לי להגיב מיד כשקראתי, ונזכרתי עכשיו שאני חייב תשובה. ובכן זה באמת לא מעשה נחמד לשרוף שדה, וגם מי שאינו קיבוצניק לא קשה לו לחוש כך. אבל כל מלחמה מהותה אוסף של דברים לא נעימים. אפילו מותו של חייל צעיר בקרב עבור משפחתו היא דבר נורא בהרבה משרפת שדה. אני כל הזמן טוען שאסור לנו להשלים עם כללי משחק בלתי סימטריים, שבהם מה שמותר לצד אחד אסור לצד האחר. הצדדים במלחמה יכולים להסכים ביניהם על חוקיה, ועל מה שמותר ומה שאסור, אבל כל מהותה של המלחמה שהערבים עושים בנו בשנים האחרונות מבוססת על הכלל שבגלל סיבות כאלה ואחרות להם מותר ולנו אסור. כל ההצלחה של חיזבאללה נבעה מכך שהם לא היססו להרעיש ישובים שלנו, ולנו אסור להחזיר ללבנון בצורה דומה בגלל שהם כאילו גוף עצמאי בתוך לבנון, והמדינה אינה אחראית למעשיהם. אי אפשר להצליח לשרוד תחת כללי משחק לא סימטריים. אני חושב שבגזרת לבנון איך שהוא נפל האסימון. התחלנו לאיים בפגיעה בנכסים לבנוניים, והיום הם צריכים להעביר אנשי חיזבאללה לסוריה כדי לפגוע בנו משם ''כדי לא לערב את לבנון''. אנו צריכים לכפות כללי משחק סימטריים גם בגזרת עזה, ואז לא יישרפו לא שדות שלנו ולא שדות שלהם. חוץ מזה אני בטוח שאותו חקלאי עזתי, אם לא שלח בעצמו את העפיפונים כדי לשרוף את שדותינו, בוודאי ליקק את השפתיים כשראה את המראות בטלוויזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה: האם גם בתחום המלחמה בפשיעה אתה מתנגד לאותה אסימטריה, או שלדעתך המשטרה צריכה פשוט לירות בראשי משפחות הפשע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה: בתחום המלחמה בפשיעה איני מתנגד לאותה אסימטריה, ולדעתי המשטרה לא צריכה פשוט לירות בראשי משפחות הפשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי ששתיתי קפה גם אסביר. אם תשים לב למאמר "יריחו תחילה" וגם המון תגובות שהגבתי מאז, תראה שאני מדבר על כללי משחק בלתי סימטריים רק במקרים שבהם ישנו גבול קרקעי ברור בין הצדדים. תמכתי בהפרת האסימטריה אחרי מימוש החלק הראשון של אוסלו שהביא למצב שבו לחיילים שלנו אסור היה להניח את כף רגלם מעבר לגבול שהגדיר ההסכם, ואז כתבתי את "יריחו תחילה". אבל, למשל, במצב כמו ששורר היום ביו"ש שבכל עת שנדרש אנו נכנסים בתאום עם הרשות הפלשתינית לכל מקום בשטח כדי לבצע מעצרים, אין מקום, לא הוגן וגם מטופש ללכת ולהפציץ שם אזורים מאוכלסים שם, ומעולם לא הטפתי לכך. הדוגמה שלך היא, כמובן, לא דומה מכל נקודה שתסתכל עליה, זה לא רק שלא מתקיים התנאי של הגבול הברור שעליו דברתי, אלא שבכלל לא קיים מצב שראשי הפשע שולחים אנשים כדי לירות בראשיהם של אנשים ברחוב. מה פתאום שנלך ונירה בראשיהם? צפיתי ממך להיות יצירתי יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לירות בראשיהם של אנשים'', התכוונתי לסתם אנשים שלא קשורים בייחסי הפשע בתוך העולם הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי למה דווקא "גבול קרקעי ברור בין הצדדים" הוא הקריטריון המכריע. למיטב זיכרוני העמדה שהצגת ב"יריחו תחילה" (סלח לי שאיני טורח לקרוא שוב) היתה תועלתנית, והתבססה על ההנחה שעצם קיומו של האיום ימנע את הצורך במימוש שלו (אולי נתת שם מקום לאפשרות שיהיה צורך לממש אותו פעמים אחדות, עד שאסימון יפול, אבל אני לא חושב שזה משנה את העיקרון). למה ההגיון הזה תלוי בגבולות קרקעיים ברורים? ובאותו עניין, למה להסתפק בעין תחת עין? אם על כל שריפת שדה אצלנו תפציץ את מרכז העיר עזה אני בטוח שהאפקט ההרתעתי שתשיג יהיה גדול יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל המקרים הרעיון הוא שעצם הנכונות להחזיר מידה כנגד מידה תשמש גורם הרתעתי שימנע את האלימות. ברור שעניין הגבול כאן הוא מכריע. כשיש גבול אני יכול לומר שהאחראים לנעשה בשטח צריכים לדאוג לכך שלא תצא אלימות מהשטח עליו הם אחראים. אחת הדוגמאות שהבאתי בעבר היא שנניח שבזמן המלחמה הקרה צד אחד היה משגר טיל גרעיני לעבר בירת הצד השני. ברור שלפחות מבחינה מוסרית מותר לצד הנפגע לשגר טיל דומה לבירת הצד הפוגע. עצם העובדה שהדבר הזה ברור ומובן לשני הצדדים הוא זה ששומר על השקט, כי אם צד אחד היה סבור שלצד השני יש עקרונות מוסריים שגללם לעולם לא ישתמש בנשק גרעיני, למרות שיש לו כזה, הוא יכריע בקלות את הצד הזה. אם אין גבול ואנו שולטים בשטח, האחריות על הנעשה בשטח היא בידינו ולא יעלה על הדעת שנפגע באזורים שאנו שולטים בהם. אתה יכול לטעון שאין הבדל ולגבול אין שום ערך בשיקולים האלה, אבל אז זו העמדה שלך. העמדה שלי היא שהגבול המוגדר כאן הוא גורם חשוב, וכל המדיניות של עין תחת עין לא יכולה להיות מופעלת אם אינו קיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב אותך מצדק1 - לשרוף שדות כנקמה זה פשוט לא חכם. נכון לעכשיו, שריפת השדות החד צדדית של העזתים ע"י עפיפונים מסתכמת בנזקים של מאות אלפי שקלים. זהו כסף כיס יחסית לעלויות האחרות של הסכסוך, עם פוטנציאל לנזק תדמיתי אדיר לפלסטינאים (אם התקשורת העולמית תטרח אי פעם להוציא את הראש מישבנה שלה). אל תשכח גם שאחרי הקציר הקרוב, היכולת להצית שריפות באמצעים האלה תקטן משמעותית. נכון לעכשיו, נראה שכל פתרון לבעיה יעלה לנו יותר מהבעיה עצמה. אבל אם חלילה מישהו ממערכת הביטחון ישמע בעצתך ויחליט לפתוח במלחמת שריפת שדות עם העזתים הוא יגלה אסימטריה חמורה הרבה יותר, שהיא: 1. השדות הישראלים מרובים ומניבים הרבה יותר, יש לנו הרבה יותר מה להפסיד. 2. לעזתים קל יותר למצוא סוכנים נאמנים - הערבים הישראלים - שמצויים בשטח הישראל מדן ועד אילת. אם האסטרטגיה המרושעת שלך תניע אותם לפעולה, אין לנו שמץ של סיכוי לעצור אותם. ___ 1. "חוץ מזה אני בטוח ... בוודאי ליקק את השפתיים ..." - אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החמס הוא הגוף הנתמך ביותר על יד הציבור הערבי. כך מראים הסקרים וכך הן גם תוצאות בחירות כאלה ואחרות שם כשהן נערכות. אין לי ספק שהציבור שם שמילדותו מחונך לשנאה נהנה מכל הצלחה שלהם ובפרט עפיפוני התבערה, מלבד אולי מספר מועט מאד של כמה צדיקים, וגם בכך איני כל כך בטוח, ולכן לא ברורה לי ההערה שלך. לעניין ההערכות מה יקרה אם נבעיר את שדותיהם אני חולק על כל דבר שאמרת. יש לנו אמצעים לגרום להם יותר נזק בשיטה הזאת וזו תהיה הסיבה שאם ננקוט בצעד זה כל העסק הזה ייפסק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבר כמעט חודש והתופעה הזאת רק מתגברת ופשוט מכמירה את הלב, וגרמה לי לשוב ולפתוח את הדיון הזה שוב. ניסיונות המניעה הפתטיים באמצעות רחפנים וכדומה הם פשוט בדיחה עצובה. אין לי ספק שאילו היינו נוהגים כעצתי מיד בתחילה, התופעה הזאת הייתה נפסקת מיד, ולא היו נשרפים שדות לא אצלנו, וגם לא אצל אלה שדווקא לשדותיהם אתה דואג. במלים אחרות הנפש הקיבוצניקית שלך גורמת לך להמליץ לפעול כך שהיא תיפגע יותר. וכמעט באותו עניין ברור שצר לי מאד על הסבל של תושבי עוטף עזה, אבל הם צריכים להכיר בכך שהם הביאו את זה על עצמם. טרם הסכמי אוסלו הם ישבו לבטח, פעולת הנסיגה של רבין מעזה תוך הצהרה ש''לא תהיה קטיושה'' היא זאת שפתחה את שנות הסבל שלהם ואת תחילת ההשקעה בסכומים אדירים במיגון שם וגם בכל הארץ. והם, כידוע, היו מראשי התומכים בפעולה הגורלית הטרגית ההיא. לבי לבי להם, אבל שלפחות יכירו בטעות ההיא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |