בתשובה לדב אנשלוביץ, 11/05/18 11:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא ברור לי למה דווקא "גבול קרקעי ברור בין הצדדים" הוא הקריטריון המכריע. למיטב זיכרוני העמדה שהצגת ב"יריחו תחילה" (סלח לי שאיני טורח לקרוא שוב) היתה תועלתנית, והתבססה על ההנחה שעצם קיומו של האיום ימנע את הצורך במימוש שלו (אולי נתת שם מקום לאפשרות שיהיה צורך לממש אותו פעמים אחדות, עד שאסימון יפול, אבל אני לא חושב שזה משנה את העיקרון). למה ההגיון הזה תלוי בגבולות קרקעיים ברורים? ובאותו עניין, למה להסתפק בעין תחת עין? אם על כל שריפת שדה אצלנו תפציץ את מרכז העיר עזה אני בטוח שהאפקט ההרתעתי שתשיג יהיה גדול יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בכל המקרים הרעיון הוא שעצם הנכונות להחזיר מידה כנגד מידה תשמש גורם הרתעתי שימנע את האלימות. ברור שעניין הגבול כאן הוא מכריע. כשיש גבול אני יכול לומר שהאחראים לנעשה בשטח צריכים לדאוג לכך שלא תצא אלימות מהשטח עליו הם אחראים. אחת הדוגמאות שהבאתי בעבר היא שנניח שבזמן המלחמה הקרה צד אחד היה משגר טיל גרעיני לעבר בירת הצד השני. ברור שלפחות מבחינה מוסרית מותר לצד הנפגע לשגר טיל דומה לבירת הצד הפוגע. עצם העובדה שהדבר הזה ברור ומובן לשני הצדדים הוא זה ששומר על השקט, כי אם צד אחד היה סבור שלצד השני יש עקרונות מוסריים שגללם לעולם לא ישתמש בנשק גרעיני, למרות שיש לו כזה, הוא יכריע בקלות את הצד הזה. אם אין גבול ואנו שולטים בשטח, האחריות על הנעשה בשטח היא בידינו ולא יעלה על הדעת שנפגע באזורים שאנו שולטים בהם. אתה יכול לטעון שאין הבדל ולגבול אין שום ערך בשיקולים האלה, אבל אז זו העמדה שלך. העמדה שלי היא שהגבול המוגדר כאן הוא גורם חשוב, וכל המדיניות של עין תחת עין לא יכולה להיות מופעלת אם אינו קיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |