 |
|
 |
||
|
||||
 |
דני גוטווין מציע להלאים את טבע. שתיים מן הסיבות: "בעולם שבו הלאמתן של גוגל, פייסבוק ואמזון נידונה כצעד חיוני להבטחת האינטרס הציבורי, הלאמה הופכת למכשיר חיוני ולגיטימי בארגז הכלים הכלכלי של ממשלות." "המימוש העליון של האחריות החברתית הוא בהבטחת התעסוקה של עובדי טבע בידי המדינה." מה שמזכיר לי שבזמן האחרון אני נתקל יותר ויותר בידיעות ומאמרים מן הסוג שמתחרה באלו של "The Onion" (מן הימים האחרונים: זה וזה) שאחראים להם אנשים רציניים לחלוטין, מה שמביא אותי לתהות: אנא אנו באים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בקריאת המשפטים שציטטת אני מבין שהמציאות בה אתה ואני חיים נפרדת לחלוטין מזאת של אנשים כמו דני גוטווין. אני יכול ללעוג לו עד מחר, אבל רוב הסיכויים שגם הוא לועג לאנשים כמונו בדרך שלו (כמו אותו מורה אלמוני שהאשים אותי כאן במדידת חינוך בכלי הכלכלה או משהו דומה - אני בטוח שבמציאות שלו זהו טיעון הגיוני להפליא ואולי אף עלבון כבד). האם יש דרך לקבוע מי מאיתנו חי בשקר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, כן. אפשר לבחון אמפירית את כל המדינות בהיסטוריה המודרנית שהלאימו מפעלים כשיטה (ברה''מ, ונצואלה, סין, צפון קוריאה, קובה וכו...) ולבחון האם מדובר במדינות שנחשבות מוצלחות או לא. אפשר להגדיר מדינה מוצלחת (או לפחות כמבוקשת) כמדינה שמאזן ההגירה אליה הוא חיובי לאורך זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחן שכזה עובד יופי ביקום של אפופידס, אבל האם זה ישכנע מישהו שחושב ש"המימוש העליון של האחריות החברתית הוא בהבטחת התעסוקה של עובדי טבע בידי המדינה"? אני כותב את התגובה הזאת בבוסטון שבה גם האנשים הפשוטים וה"עניים" עשירים ושבעים בלי תקדים בהיסטוריה, וזה לא מפריע להמון תושבים מקומיים לטעון שהקפיטליזם הוא כישלון וצריך להחליפו בסוציאליזם. בעולם המציאות ההוא, כל הדוגמאות שנתת מחליקות מהם כמו טפלון בלי להותיר אף שריטה אידיאולוגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טיעונים מהסוג שאני הבאתי לא ישכנעו אידיאולוגים (מה כן?), אבל יעבדו די טוב על מי שטרם בחר צד או לא עסק בנושא בעבר וזה מובא לו כידע חדש. המבחן יעבוד או לא יעבוד כתלות במי שמכריע לגבי הציון: אם מדובר באידיאולוגים עצמם, סביר שלא יצליח כי תמיד יישלף הטיעון ש"זה לא סוציאליזם אמיתי" או משהו בסגנון של no true Scotsman. אבל אם מדובר בשופט חיצוני ולא משוחד או הקהל הרחב בבוסטון - לדעתי, סביר שיצליח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו שאלה חשובה מכדי שאשיב עליה בחופזה, במיוחד מאחר ופעמים לא מעטות נאלצתי להתמודד עמה. אסתפק כרגע בשתי נקודות: האחת היא שאם פרופ' גוטווין או מישהו אחר היה טוען כאן את הדברים, לא הייתי מגיב כפי שהגבתי. השניה היא שאם כוונתך לאופן הכרעה מוסכם כדי להבין מי חי בעולם האמיתי (נניח שרק אחד הצדדים חי בכזה) - אזי התשובה הקצרה היא לא, ואני כולל בזה גם אנשים הגונים, אינטיליגנטיים, ומשכילים ובעלי יכולות לוגיות גבוהות. מה בכל זאת? משהו מזה מופיע בנקודה הראשונה. מעבר לכך, בתגובה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר שכבר התחלתי לכתוב את התשובה הבנתי שהיא אולי רחבה מזו שאליה אולי כיוונת, אלא שהייתי בשוונג ולכן אסיים. לא פעם, במיוחד בשנותיי כסטודנט ולאחר מכן במסגרת האייל הקורא, נתקלתי באנשים אינטיליגנטיים ובעלי השכלה רחבה שההיסטוריה שהם זוכרים וההווה שהם מתארים כאילו לקוחים מתוך מציאות אלטרנטיבית לזו שלי. ניסיונות בירור מצידי או מצד אחרים חשפו אותי לטיעונים שהתבססו על עקרונות מתחלפים, לוגיקה מעגלית, אנקדוטות כתשובה לסטטיסטיקות, חילופי סיבה ותוצאה וכן מיני קונספירציות שמורכבות פי כמה מן הדבר שאותו הן מבקשות להסביר. הרקע העשיר בפילוסופיה ו/או מדעים מדוייקים של חלקם עזר לי להפנים (שוב) או את מוגבלותה של התקשורת האנושית, ובפרט של האפשרות להגדיר באופן מוסכם שיטה שתכריע "מי חי בעולם האמיתי1". עדיין תהיתי עבור עצמי, הרי חלק מבעלי היצירתיות הלוגית, שאר הרוח העובדתי והגמישות המוסרית נבונים והגונים לפחות כמוני. אילו אינדיקציות אם כן יכולות להיות לי לכך שדווקא תפיסתי המוצקה והצודקת בנושא מסויים אינה גם כן תוצר של דמיון יתר, זיכרון מסולף והטיות רגשיות? רק בשנים האחרונות גיבשתי לי איזושהי גישה לעניין. חלק ממנה קשור לזיהוי סימנים שעל סמך נסיוני הפרטי, הצטברותם העידה על דחיית העובדות וההיגיון לטובת האלטרנטיבות. השאלה שאני שואל את עצמי היא: האם ברוב המקרים בהם אני דן עם עם מגוון אנשים2 שעמדתם שונה משלי בסוגיה נתונה, אני מקיים חלק ניכר מן התנאים הללו: מתרגז משתמש בלעג/סרקאזם מתייחס למניעי הטוען (כביכול) או למה שאליו הוא חותר או למה שהוא מייצג או סתם משתמש ב"אתם" נעזר באסוציאציות כטיעון ("תנוחה מיסיונרית פסולה כי היא מזכירה את הקולוניאליזם") פוסל מקורות מידע ("נו באמת, אתה מצטט לי מהארץ/ישראל היום?") ו/או נתונים חדשים מבלי שבדקתי, או פשוט ממשיך הלאה (שמעון: "דווקא המחקרים מראים שמספר הנפגעים מ-'X גדול לפחות פי 10 מאלו שנפגעים מ-X". ראובן: "נו טוב") חש ש"לא זה הנושא" ומחליף אותו למה שרלוונטי כולם כמובן קבילים לשיחה אנושית, העניין הוא ההצטברות ומגוון האנשים וסוגיה ספציפית. ולהיפך: אם כמעט כל הטוענים בניגוד לעמדתי נוקטים בשיטות כאלו, אזי לא בטוח, אבל יתכן שלא הם שמאכלסים את העולם האמיתי. על תנאים אלו ניתן כמובן להוסיף מכאן ואולי גם לתבל ברעיונות מתגובה 537016 אלא שאולי עדיף שלא. סיבה אחת היא שרוב התוספות הפוטנציאליות דורשות שיקול דעת ספציפי מדי לסוגיה, או שמורכבותו דורשת שימוש בסוג שיקול הדעת שעומד בסימן שאלה. השניה היא סוג של "התאמת יתר": ככל שמתרבים הקריטריונים לפסילה, כך עולה הסיכוי לפסילה שגויה (false positive). זהו, עכשיו אתה כשיר לגמרי להבין באילו מחוזות דמיון נפלאים או מסוייטים בילית עד כה (: ---------------------- 1 תזכורת: יש רק אחד 2 לאו דווקא החלק העילג, הבור, הקיצוני או התוקפני הדוגל בעמדה מסויימת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועם זה שרעיון ההלאמה מגוחך (כמו גם הרעיון שהממשלה שוקלת, לתת לטבע עוד מענק תמורת מניעה זמנית של חלק מהפיטורים), צריך להכיר בכך שהמודל הנוכחי מקולקל לחלוטין, לפחות בחלק של תגמול מנהלים בכירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מאוד צורם, אבל אני לא יודע אם זה מקולקל יותר ממרכיבים אחרים של הקיום האנושי. אולי האלטרנטיבות גרועות יותר. כאן כותב הלל גרשוני נגד הגבלת שכר הבכירים. לא לגמרי השתכנעתי וגם ויש לי תחושה (לא מבוססת) של קטיף דובדבנים1. מצד שני, לא מצאתי בתגובות המתנגדות נתונים אחרים. 1 קטיף_דובדבנים_(כשל_לוגי) [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא השתכנעתי בכלל מגרשוני. נכון וידוע שהרעיון של פרסום שכר הבכירים היה נראה מבטיח מראש ואילו בפועל הבדיחה היתה על חשבוננו. איך זה קשור להגבלת שכר? או להגדלת מיסוי על שכר גבוה? אני מסכים איתו שלכל צעד יש תוצאות לא צפויות, ולכן בעד זהירות, אבל זה לא סיבה לא לעשות כלום. מעבר לזה, הטענות בהתחלה על כך ש"אם חברה פרטית משלמת להם כל כך הרבה אז כנראה הם שווים את זה" מוכרות מאוד, ואני חושב שמזמן לא משכנעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. אני תוהה מה עם הטיעון, שניתן לא פעם באשר למענקים/מס מופחת שחברות זרות מקבלות, שאם לא כאן אז הם ילכו למקומות אחרים. לכאורה זה לא יהיה ממש אפקטיבי עבור מנהלים ישראלים, אך אם נגביל את זה רק לאזרחי ישראל הם עשויים לוותר לזמן מה על אזרחותם כך שגם עבורם זה לא אפקטיבי (או פשוט לרשום את החברה רק בחו"ל? אני לא מבין בזה). אבל הסיבה האמיתי בשלה אני מאוד מהסס בעניין זה (ולא רק זה) הוא שגם אם התערבות חקיקתית/תקנתית ראויה ותצליח כאן, היא יוצרת אוירה ולגיטימציה ציבורית גוברת לראות בחברות מצליחות גם פרות חולבות כלכלית וגם מי שכל "לוחם צדק" חברתי יכול להתקלס בם וכל מחוקק לנסות להתערב באופן בו הם מנהלים את העסק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמועיל להפריד את הדיון במשכורות מנהלים מהדיון בהטבות מס לחברות. בנוגע להטבות מס, האיום שהם ילכו למקום אחר שריר וקיים (אפשר להבחין עכשיו בניצני יוזמות לשיתוף פעולה בין מדינות כדי ליצור ''קרטל מיסוי'' לטובת כולם. נחיה ונראה, אבל בינתיים נראה לי שכל מדינה צריכה לתמרן בין טרייד-אופים לא קלים). בנוגע להגבלת משכורות מנהלים, אני לא נבהל מהאיום שהם ילכו למקום אחר. ראשית, כמו שכתבתי ליוסי, אני קצת מפקפק במושג ''המנהל העילוי'' (כלומר, אני מנחש שיש כאלה, אבל שבפועל אין קורלציה מאוד חזקה בין זה לבין המשכורות). שנית, עד כמה שאני יכול לנחש מה הופך מנהל לעילוי, אני חושב שהרבה מזה ילך לאיבוד במעבר לארץ אחרת. אני אפילו מפקפק עד כמה קל להעביר את זה מחברה אחת לאחרת בתוך אותה ארץ. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |