 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש חלופה גם לויקו (עם חיזוקים של ברלין) וגם לדקרט: לחזור לתפיסת הקדמונים שהוזכרה בביטול במאמר של ג. שמעון, שלדברים הקיימים בטבע, שהם המושאים של מדעי הטבע, יש תודעה. זאת תפיסה פניפסיכיסטית שאחד מאבותיה הוא הפילוסוף היהודי ברוך שפינוזה ותפיסת הפנתאיזם שלו. הפילוסוף והמתמטיקאי הבריטי ברטרנד ראסל צידד בה והיום עוסק בה בין היתר הפילוסוף האמריקאי דיוויד צ'למרס. תורת הקוונטים והפיסיקה של חלקיקי היסוד - קווארקים - מחזקות את התפיסה הזאת. לא ויקו, לא ברלין, לא ג. שמעון ולא מצדדי הפוסטמודרניזם באתר זה ובעולם בכלל, יכולים להתחמק מן העובדה המצערת, אולי, שגם התרבות, גם ההיסטוריה וגם מושאי מדעי הטבע, נמצאים באותו יקום, וליקום הזה יש אבני יסוד. בספרו הקלאסי: "המבנה של מהפכות מדעיות" דן תומס קון בצורך להגיע לאבני היסוד של הדיסציפלינה על מנת לכנותה "מדע". אבני יסוד אלה אינם יכולים לסתור את אבני היסוד של הסביבה (המערכת) שבה הם מצויים. למדעי הרוח אין עדיין אבני יסוד ולכן הנסיונות של ויקו, ברלין ואחרים, לכנות את המניפולציות שלהם "מדע" ו"וידיעה" הם פתטיים. מדעי הרוח מכונים "מדעים" בעיקר כדי לאפשר לאנשים העוסקים בהם לעבוד באוניברסיטאות ולקבל תואר פרופסור על כל טובות ההנאה הנלוות להם. אלה מניעים מובנים אך אין בינם לבין ידיעה ומדע ולא כלום. הרעיונות של ויקו ושל ברלין על סוג הידיעה השלישי הם משעשעים, אך לא מבוססים, ולפיכך הם שייכים לתחום "כוח השיפוט" ולא לתחום "התבונה הטהורה" במונים של קנט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנא הסבר כיצד ''תורת הקוונטים והפיסיקה של חלקיקי היסוד - קווארקים - מחזקות את התפיסה הזאת.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזה זמן מה אני מתעסקת בשאלה זאת, או קרובה אליה. יש תופעה של פיזיקאי-קוואנטים (כמה מהם מהמובילים בתחום), שמפרסמים ספרים שלצורך אי-הסתבכות בשלב זה, נקרא להם 'אלטרנטיביים'. שתי דוגמאות מקריות: Blackfoot Physics - David Peat אלה ספרים שמנסים להסביר תופעות כמו שמאניזם בהתבסס על תורת הקוואנטים.The Eagle's Quest - Fred Alan Wolf אני מצדי עוסקת בחצי-מחקר של תופעה שעל גבול המדע (NDE, אולי אכתוב על זה פעם ואשלח לדובי כדי שידחה על הסף...) ולכן התחלתי לקרוא ולברר על קוואנטים, כדי להבין האם באמת יש הצדקה לנסיון לבסס תופעות אלה על QT. מסקנה: זה כנראה תלוי ב/פירוש/ של כל אחד למשמעות QT. (כלומר- זה אפשרי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה להזכיר לך מה קרה לארבעה שנכנסו לפרדס. למי שלא מכיר, די לציין רק שתפוזים הם לא ראו מזה (אפילו לא קליפות לריבה). אם כבר, בימים אלו אני מעיין ברעיונותיהם של Hess ושל Philipp ש"גילו" שתורת הקוונטים, בניסוחה הנוכחי, אכן אינה שלמה, כפי שכולנו חושדים, כלומר שקיים מידע מיסתורי נוסף שקיים בטבע, אך נסתר מעינינו, גם אם לכל אלקטרון פוחז הוא כספר פתוח. לפי התגובות למאמר נראה שכפי שקרה לקודמיהם, הטיעונים ו/או מבחן הנסיון (כשקיים כזה) פוסלים את טענתם של הצמד. זהו גורלה של QT: לא משנה כמה היא תבוסס בנסיון וכמה שלמה תהיה התאוריה המתמטית, אנשים לא מסוגלים "להתחבר" (עקיצה?) אליה ועל כן נדונה היא לנצח של וודאות נמוכה. לפני כן עשיתי כלים ואחרי זה הורדתי מן האינטרנט את האקורדים של "Can't take my eyes off you" לא ממש חשוב או קשור, אבל נזכרתי. תמשיכו הלאה. דרך אגב, שמעון, אני מאוד נהנה מן המאמר ומן התגובות, גם אם כרגע איני מעשירם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, כרגע לא בתכנית אצלי למות, להשתגע, להתפקר או להפוך למנהיגת המחרת היהודית ב'. אשר ל-NDE התופעה פשוט קיימת, השאלה היא רק איך להבין אותה. ויש מחקר רפואי חדש בנושא- צריך להכנס ל- lancet.com (כתב עת רפואי בריטי), דצמבר 2001. נרשמים (לא עולה, ולא צריך להיות רופא) ומחפשים את Near Death Experience in survivors of cardiac arrest מאת Pim van Lommel et alזה סיכום של מחקר שנערך במשך 8 שנים, בעשרה בתי חולים בהולנד. [חשבת שהלינק שהבאת יעבור לך בשקט? לכל דבר יש מחיר :) ] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני טיפוס ספקן ומדעי, אבל נתקלתי בהרבה חוויות המכונות על-חושיות, ומתוך כך התחלתי לחקור אותן. אני נוטה לחפש אחר הסיבות הרציונליות וה"נפשיות", אבל דברים מסוימים נותרים בהחלט חסרי תשובה. תופעה מסוימת שאין לי אפשרות לסתור אותה בשל דייקנות מסוימת המאפיינת אותה, הוא מן מצב של "תגובה לתת-מודע", או "קריאת מחשבות". אני יודעת שזה קורה. השאלה הגדולה היא איך? ליוותי פאראפסיכולוג בעבודתו כמתרגמת סימולטנית. היתרונות שלי היו שהכרתי מאוד טוב חלק מהאנשים עמם הוא עבד (וכמובן, הייתי ספקנית כטבעי). דבר מעניין שחזר על עצמו, שהוא ערך, כהגדרתו, "קריאת עתידות" של אנשים שונים. חלק מאותן קריאות, לא היה להן דבר עם התגשמות בעתיד, אך הן תיארו מאוויים חזקים של אותם אנשים עליהם ידעתי ממקור ראשון. זה מאוד מאוד מעניין. אני אישית נתקלת לא פעם ברגעים של ניתוק והתחברות להרגשה משונה, שמלווה במטאפורה חזותית כלשהי. באופן טבעי, אני מקשרת את זה לעניינים של כאן ועכשיו ומצבי הנפשי הכללי. אבל נוהגת לתאר את התחושה והמטאפורה לחברים, כדי להקל על הרגשתי, שכן היא מלווה בתחושה מיוחדת של אי שקט. במקרים רבים, רווח הזמן בין התחושה והמטאפורה החזותית, להתרחשות יוצאת דופן התואמת לחלוטין את המטאפורה, הוא קטן מאוד (עד כדי רגעים ספורים). הדייקנות היא לעתים מאוד גבוהה, עד כדי פרטי מקום ואפילו שם - שלא מוכרים לי ברגע החוויה. מצב מעניין זה הוביל אותי לשאלה רצינית. אני חווה הרגשה יוצאת דופן, שעל אף נסיונות כנים, איני מצליחה למצוא את מקורה בהווה, וכעבור זמן קצר מתרחש האירוע המשתייך לתחושה זו. האם תתכן חוויה של העבר של העתיד? מה משמעות הדבר לגבי הזמן? איך ניתן להסביר דבר כזה פיזיקלית? התייאשתי מלראות את הדברים הללו כמקריות, בשל החזרה של המאפיינים הייחודיים והקשר המדויק בין המטאפורה הייחודית לאירוע. התיאור בפרטים של החוויה למישהו אחר, ביטל אפשרות של ר-קנסטרקציה של הזיכרון בדיעבד, כי הפרטים היו כבר "רשומים" לפני ההתרחשות. מה אתם חושבים על זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר יותר שההסבר הוא פסיכולוגי, או אולי מתמטי-פסיכולוגי (עניינים של הסתברויות ואינטואיציות גרועות בקשר אליהן) ולא פיזיקלי. מכל מקום, אם יש לך מדי פעם תחושה ברורה לגבי המספרים בלוטו, תרימי טלפון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה סתם קטן אמונה, שוטה של יוני שכמותך. הנה סיכום קטן של הצלחות העתידנים הטובים בעולם לגבי שנת 2004. מי שעדיין לא משתכנע בכך שיש דברים בגו הוא שמרן חשוך וצר אופקים: http://www.csicop.org/specialarticles/predictions-20... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסית לתעד את המקרים האלה (שבהם "חזית" משהו שאכן התרחש)? אם תעשי זאת אולי תגלי משהו מעניין- למשל, אם יש איזהשהו מכנה משותף בין המקרים (נושא החיזוי, הנסיבות שבהן זה קורה, כל דבר אחר). או אולי יתברר שהעסק ממש רנדומלי. מה שלא תהיה התוצאה- יש סיכוי טוב שתיעוד כזה יוביל אותך לתובנות מעניינות. [אני בכל אופן הייתי מנסה]. ובעניין השוטה- אל תדאגי, נביחתו גרועה מנשיכתו. (איי! !) ובעניין אחר: הא! ליד ה"איי" שלעיל שמתי שני סימני קריאה, ומיד נזפה בי מערכת-האח-הגדול על כך. אשר על כן שמתי ביניהם רווח, ועכשיו העניין עובר בשקט. הו, טעמו המתוק של הניצחון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טל ''שכח'' לספר שכמה סימני קריאה עם מרווחים ביניהם אמנם עוברים ללא התרעה, אבל גורמים לוירוס קטן להיות מושתל במחשב שלך. הוירוס גורם להאטת המחשב הנגוע, כך שלא אתפלא אם בקרוב נשמע שאת שוקלת להחליף אותו. אפשר לקרוא לזה אינטואיציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשע :) בכל אופן, בינתיים המצב הוא, שהרעבים למחשבים יצטרכו כנראה להסתדר עוד חודש-חודשיים בלי המחשב הנוכחי שלי, שכן מקורותיי לענייני מחשבים (אפופידס, נו) מודיעים לי שיהיה יותר כדאי לקנות מחשב חדש בעוד כמה חודשים. [ומי שרוצה לדעת את הסיבה המדוייקת, יפנה אל הרב אפו וישאל אותו, כדי לקבל את הבשורה באופן נטול-אי-הבנות]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בן דוד ש"עובד בהי טק"1, פעם שאל אותו אביו ( דוד שלי) האם עכשיו זמן טוב לקנות מחשב חדש. ענה לו דודני: במחשבים, הזמן הכי טוב לקנות מחשב הוא *תמיד* בעוד שלושה חודשים. 1 נו טוב, גם אני, אבל אלי לא מתיחסים ברצינות כי למדתי פיסיקה קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקרון אני לא בעד דחיית קניית מחשב. כשצריך ואפשר - מומלץ לקנות, מה עוד שבשנים האחרונות הצורך בהתעדכנות חומרת המחשבים הוא נדיר הרבה יותר מאשר פעם. ואולם, במקרה זה, לאחר שיפור מסויים במצבו הנוכחי של המחשב הנ"ל וכן בהתחשב בסטנדרטים/טכנולוגיות חדשים העומדים להכנס כבר בשבועות הקרובים, ההחלטה (לא שלי) היתה לחכות עם העניין. אני לא שולט בנושא ברמה שתאפשר לי לענות על שאלות. חוץ מזה, ביום ד', הפגנה: http://www.korea-lo-lishtok.com/ . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע אחד. כתבת: "כלומר שקיים מידע מיסתורי נוסף שקיים בטבע, אך נסתר מעינינו". אז יש משתנים חבויים? מה קרה לאי שיוויונות בל שסמיילי סיפר לי עליהם? היש תקווה לדטרמיניזם מוחלש בנוסח שלי? (אתה תענה על שאלות אחת ושתיים, אני אענה על שלוש. בסדר?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי, אז לא ניתן לפסול את קיומם של משתנים חבויים, ומכאן שהדטרמיניזם הוא עדיין עניין אמוני ולא מדעי. סמיילי - p-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר נאמר באירוניה דקה, דקה עד כדי אי הבחנה. לאחר שאעבור פעם שנייה על המאמרים, אולי תהיה לי דעה על הטיעונים וטיעוני הנגד המובאים בהם. דעתי כיום הינה שאין משתנים חבויים, אך כל הזמנים והמתרחש בהם כבר קיים, וכך גם כל האלטרנטיבות הקוונטיות לזו "שלנו". לא מלהיב, לא אינטואיטיבי, אבל מתרגלים. איני מוצא כרגע את טענתו של סמיילי. אוסיף רק שהמאמר http://www.nature.com/nsu/011129/011129-15.html מתייחס לקישור שהבאתי: http://arxiv.org/abs/quant-ph/0103028 שלאחרונה הותקף וכנראה קועקע. כמובן, יש גם את http://www.unitedmedia.com/comics/dilbert/ , אבל הוא מתייחס לסוגייה אחרת. מהו הדטרמיניזם המוחלש? חג שמח לכל הבהמות (איילים), (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, אני דטרמיניסט, אבל לא במובן שאני מאמין שיכולת החיזוי והניבוי שלנו יכולה להיות מושלמת, (וזאת עקב תורת הקוונטים המחייבת ניבוי סטטיסטי בלבד), אלא במובן שאני מאמין שההווה נקבע חח"ע על ידי העבר. זאת בניגוד לדטרמיניזם רגיל, הגורס שהעתיד נקבע חח"ע על ידי ההווה. אני יודע שזה נשמע קצת מוזר, אז אני אביא את הדוגמא עליה התווכחתי עם סמיילי לשם הבהרה: נאמר שמדען מבצע ניסוי למדידת מיקום ותנע של חלקיק. הוא מקבל תוצאה X וP. מאי הוודאות אנו יודעים שאם יחזור על הניסוי יקבל תוצאות שונות כל פעם, המקיימות dXdP>=h/2. (לא שזה חשוב. מה שעקרוני זה ששונות) אבל, לדעתי, אם הוא יבצע את הניסוי, ואז *ניתן לזמן לחזור אחורה* ולניסוי לקרות שוב, אז הוא יקבל אותם X ו P. אני טענתי שטענה כזו אינה ניתנת להפרכה, שכן אם נרצה לבצע בעצמנו את הניסוי כולו (מדידת המדען, חזרה בזמן, מדידת המדען), אז נפריע למהלך הניסוי המקורי, מאחר ונוסיף עוד צופה במדידה השנייה (אנחנו והמדען, בניגוד למדען לבד), כך שתתקבל תוצאה שונה. דטרמיניזם כזה אינו ניתן להפרכה, ומכאן אינו טענה מדעית, כך שהוא עניין אמוני בלבד. סמיילי טען כנגדי שמאי שיוונות בל נובע שאין משתנים חבויים, כך שאם ניתן לזמן לחזור אחורה כן יתקבלו X וP שונים, בניגוד לדעתי. הוא גם קרא לי אלכימאי, והודה שהוא סוגד לפופר. היה כיף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המאמרים אני עוד אקרא, ולכן לא אתייחס אליהם במפורש, אלא אסביר את עצמי שוב. כאן המקום להוסיף הזהרת "סכנה- אוף טופיק פיזיקלי" (ואפילו אחד שלא קשור למדעי הרוח ו/או לרפואה), לבקש ממי שלא מעוניין לדלג, וכו' אילו המשתנה הנמדד היה יוצא זהה במדידה השניה (אגב, אין צורך למדוד שני משתנים, וכאשר מדובר בשני משתנים שיוצרים אי ודאות, אי אפשר למדוד את שניהם בו זמנית), אזי יש משהו במערכת הנמדדת שקובע את תוצאת הניסוי (ללא קשר לביצוע הניסוי), ולכן המערכת לא נמצאת חלקיק שניה לפני הניסוי בסופר-פוזיציה של כמה מצבים, אלא במצב יחיד, והקריסה, הכל כך פרובלמטית משום מה, לא תקרה. למשהו הזה קוראים משתנה חבוי (או נסתר, אני תמיד מתבלבל). בגלל החזרה בזמן הבעייתית (הרי אם נחזור בזמן ונבצע שוב את הניסוי, ונקבל תוצאות שונות, נקבל פרדוקס...). בו נגדיר את הניסוי המחשבתי שלך מחדש, תקן אותי במקום בו אני טועה. ניקח שתי מערכות מבודדות לחלוטין, וזהות לחלוטין. הזהות בין המערכות היא שלמה, קריא אם יש משתנה חבוי (כמו שהוגדר למעלה) שאומר למערכת לאיזה מצב לקרוס, הוא זהה בשתיהן. על מנת לוודא שיווצר סופר-פוזיציה, ניקח את המערכות כך שהן נמצאות בוודאות בתנע מסויים מה שאומר שאי הוודאות לגבי המיקום הוא מוחלט (הייתי מעדיף לדבר על ספין בכיוונים שונים, אבל נישאר בתנע-מקום). נמדוד את המיקום בשתי המערכות, בנקודת זמן ששתי המערכות זהות (בגלל שמדובר בניסוי מחשבתי, אפשר ליצור את המערכות כך שנקודת זמן זו לא תיפול באותה נקודה). במידה ויש משתנים נסתרים, נקבל שתי תוצאות זהות, במידה ואין, לא נקבל בהכרח תוצאות זהות. לכן, במידה ונקבל תוצאות זהות, נחזור על הניסוי שוב, עד שההסתברות לקבל תוצאות זהות כל כך הרבה פעמים ברציפות תהפך ללא סבירה. מה שהוכח על ידי אי שיוויון בל, וקשה לי להאמין שהופרך על ידי הס ופיליפס (אם כי, אולי קריאת המאמרים תוכיח לי שטעיתי, ואז אתקן את עצמי), זה ש*במסגרת התיאוריה הקוונטית* משתנים כאלה לא קיימים. זה לא אומר שהם לא קיימים במציאות, רק שצריך לפתח תיאוריה חדשה (שמן הסתם תכלול בתוכה את תוצאות התיאוריה הקוונטית), בה הם קיימים. אבל, כל זה לא אומר שהדטרמיניזם הוא לא אמוני, זה רק אומר שהדטרמיניזם החזק (לא אתה קורא חלש) אותו הגדרת לא מתיישב עם התיאוריה הקוונטית. דטרמיניזם חלש (אם תרצה, קרה לו חלש מאד) דווקא מתיישב היטב עם אחת ההצגות של המכניקה הקוונטית, הצגת העולמות המרובים. לפי סוג דטרמיניזם זה ההווה אכן נקבע חח"ע על ידי העבר, אבל אתה מסוגל לראות אמפירית רק חלק מההווה, משמע, הניסוי יחזור על עצמו, ובכל פעם תראה את כל תוצאות הניסוי האפשריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך צריך להתנצל. היתה הסתברות גבוהה שהדיון הזה יקרוס לאחד מ 2-3 הנושאים הידועים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל, אין לי בעיה להתנצל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוי שאתה מתאר שקול לניסוי שלי, וכמו הניסוי שלי, גם הוא בלתי ניתן לביצוע (כשאתה אומר שידוע בוודאות מה התנע, הרי שאתה מתאר אותו בעזרת פונקצית הדלתא של דירק, שהיא כידוע לא דבר פיזיקלי במיוחד). עכשיו, ברור לי שאם אי שיוויונות בל עומדים, הרי שאני לא יכול להיות דטרמיניסט מהסוג שלי, על זה אין לי וויכוח (כאן עצרנו פעם שעברה). אבל אם הם לא - אז כן. על התקיימותם או לא של אי שיוויונות בל אני לא יכול להתווכח - אני לא יודע מספיק קוונטולוגיה. נקווה שאפופידס ירים את הכפפה. מה שלא הבנתי בהודעה שלך, זה את הפסקה האחרונה. הדטרמיניזם שהגדרתי הוא חזק, חלש או חלש מאד? ואם הדטרמיניזם שלי חזק, מהו הדטרמיניזם הגורס שההווה קובע את העתיד לחלוטין? אני רוצה שהדטרמיניזם שלי יהיה אמוני גם במסגרת תורת הקוונטים, ואם בל טועה - אז הוא כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקש מכם בזאת לעכב את המשך הדיון. התחלתי לרקום לאחרונה פנטזיה שכזו, לכתוב לאייל מאמר ארוך (4 חלקים) על כל ההיבטים החביבים הללו של תורת הקוונטים, בעיותיה ופרשנויותיה. אני ממשיך ומפנטז שאני גם אצליח לעשות את זה, וגם אצליח לעשות את זה קריא לאייל הממוצע. תנו לי שלושה חודשים (סוף סמסטר פלוס); אם אתיאש, אתן לכם אור ירוק לחזור לזה כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושה חודשים בלי לדבר על קוונטים? זו גזירה שאין הציבור האיילי יכול לעמוד בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, ברכות על הכוונה. שנית, כפי שכבר העיר עמיתי האלמוני, מדובר בגזירה שאין הציבור מסוגל לעמוד בה, מה עוד שיש ספק אם זה בכלל יקרה. שלישית, נראה לי שחששך שמא ימוצא הדיון קודם לפירסום, אינו מוצדק. זאת, לאור החדווה הקוואנטית השוררת אצל חלק מן האיילים וביטוייה החוזרים, ללא קשר לנושא הדיון. העיסוק בQT הוא דיון ללא סוף, שאיננו נלאים מלחדשו ולא פעם גם למחזרו, פעם אחר פעם, בהנאה גדולה. בכל זאת, אשתדל לא להרחיב את תגובותי בנושא ואשמח לחזור עליהן לכשיפורסמו המאמרים. רביעית, ארבעה חלקים? נראה לך שישארו תגובות לחלק הרביעי? קשה להאמין שאנשים ימנעו לעסוק מיידית במגוון היבטיה של תורת הקוואנטים ושייעתרו לתחינותיך לא לעסוק, כבר בתגובות למאמר הראשון במה שיטופל בשלישי ולא ברביעי במה שטופל בשני. אולי כדאי שבאופן כלשהו יפורסמו כל החלקים במקביל, והתגובות ירוכזו במקום אחד (עד כדי פתילים)? איני בטוח. אך בעצם, זוהי ביצה שטרם נולדה. בכל מקרה, בהצלחה. אם אוכל, אשמח לעזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעתי לדובי לכתוב לאייל מאמר בנושא תורת הקוונטים. אחרי כמה נסיונות הבנתי שתמיד קורה אחד מהשניים: א. אני גולש למתמטיקה מעבר ל5 יחידות. ב. אני מנפנף ידיים ומבקש מהקהל להאמין, שמה שאני אומר נכון. לאור מאמריך הקודמים ברור לי, שהיכולת שלך להסביר נושא לקהל קוראי האייל טובה יותר מהיכולת שלי, ולכן כולי תקוה, שתצליח במקום בו אני נכשלתי. אשמח לראות מאמר בנושא זה באייל במהרה בימינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבשורות הטובות הן, שזה פחות או יותר מוכן. הבשורות הרעות1 הן שאני נוסע הלילה לחו"ל לשלושה שבועות. המאמרים יתפרסמו, אי"ה, באוקטובר. 'אי"ה' זה, כמובן, אם ירצה הייזנברג. 1 מבחינת המאמר בלבד, כמובן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק להבהיר שההבדל בין הניסוי שניסחתי לניסוי שניסחת הוא לא הבדל טכני כי אם מחשבתי (ז''א, חזרה בזמן מוסיפה פרדוקסים שלא כדאי להיכנס אליהם לפני המאמר של ירדן ניר), מה גם שבזמן שיש קושי למדוד תנע במדוייק, הרי שמדידת ספין בכיוון מסויים, היא פשוטה בהרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תעשה ניסוי ותמצא את מצב החלקיק, ואז תעשה עוד ניסוי, החלקיק יהיה באותו מצב. בוההה. זה נקרא "קריסת מצבים". חוצמזה שהוא לא יכול לקבל X ו P ביחד באותו ניסוי. באופן כללי אין כל כך משמעות לטענה שלך על ה"חזרה בזמן" והיא גורמת לעוות ישן בפיזיקה שנקרא "פרדוקס השדון של מקסוול". בקצרה - אם היה אפשר להצמיד שדונים (או מדענים שחוזרים בזמן) למערכות סטטיסטיות שיודעים מראש מה מצב המערכת, ניתן באופן כללי לעשות שימוש בידיעה הזאת על מנת להפיק ממנה אנרגיה בניצולת מושלמת (בניגוד לחוקי התרמודינמיקה). עצם הידיעה של עושה הניסוי את מצב המערכת גורם לשינוי בסיכויים לכל מצב, כי לא כל מצב אפשרי.... אין לי קישורים, אבל ניתן למצוא חומר בהיר בירחון 2001 contemporary physics vol.42 . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני רואה את תורת הקוונטים כמתארת את המציאות, ללא קשר לקיומן של תודעות. ב. הניסוי המחשבתי שאתה מציע נראה לי בלתי קביל. חזרה בזמן היא בעייתית גם ללא תורת הקוואנטים, קל וחומר בתורה בה נושא ההדירות הינו כה מרכזי, עדין ומטעה. ג. בעניין היכיחות ומִקלט האמונה: נדמה לי שיותר מדי פעמים, בייחוד כאשר נסוב הדיון על עניינים מדעיים המתנגשים עם האינטואיציה היום-יומית שלנו, נסוג אייל זה או אחר לטענה ש"לא ניתן להפריך את טענתי ולכן זהו בעצם עניין של אמונה". ובכן, קשה להתמודד עם טענות מסוג זה. קשה, אך אפשר. ניסיתי לעשות זאת בעבר. דבר ראשון שהדגשתי היה ההבחנה בין אמירה שאינה אלא ציון תחושה מעורפלת לבין אמירה המציינת טענה אמונית מוגדרת. הדבר השני היה הצורך בנתינת דרגות של וודאות לאמונות שונות. בסופו של דבר, "ידיעה" אינה אלא אמונה (בסיסית או מורכבת) שדרגת הוודאות המיוחסת לה, עולה על סף לינגוויסטי שרירותי-אישי מסויים. הנקודה היא שקשה לנהל דיון מועיל כלשהו כאשר הטענות בו יכולות להפוך, בצר להן, לאמונות הראויות כולן באותה מידה. מצטער שהוצאתי את זה עליך, אך לא רק שהטיעון שהבאת בזכות פרשנותך חלש הוא, אלא שאתה אף מגבה פרשנות זו לבסוף ע"י היאחזות בהיותה אמונה לגיטימית, ככל פרשנות אחרת (טוב, אז שמתי קצת מילים בפיך, אבל הייתי בשוונג וכפי שתראה בקישור, זה כבר קרה לי פעם). הייתי שמח אם בוויכוחים מדעיים, השימוש ב"טיעון האמונה" יצטמצם למינימום ההכרחי. אך גם על סמיילי אני חלוק, כפי שניתן להבין מן הבדלים הבולטים בטיב דמויות המופת הניצבות לנגד כל אחד מאיתנו (תגובה 55345), איש איש כפי מידתו. אפופידס, מגן האמונה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפופידס, אבי, גלעד, חובבי שדיו של מקסוול וכו', אודה לכם אם תעבירו את דיונכם בתורת הקוונטים ותתי-הדיונים הנספחים אליו לעמוד מתאים באייל, שכן אין להם כל רלוונטיות למאמר. אין כל רבותא לדיון בנושאים אלה בעמוד זה על פני נושאים פוליטיים (בעד ונגד ש"ס; בעד ונגד שרון וכו') או על פני סתם רכילות. בדיון רב משתתפים כזה שמתנהל באייל אי אפשר להמנע מדי פעם מאיזשהו אוף טופיק קטן, וגם אתנחתות קומיות שמספק פופק מפעם לפעם הן במקום. קורה גם לעיתים שתוך כדי דיון עולה איזשהו נושא שמשום מה סוחף חלק גדול מהקוראים באופן ספונטני, אף שאינו נוגע ישירות לנושא המרכזי של מאמר (דוגמאות שזכורות לי: דיון בשירה בכלל ושירה ממוחשבת בפרט במאמרי "כל חיי למכירה"; או דיון בעירום ציוני ולא ציוני במאמר "נוירומנטיקה) - גם דיון ספונטני רב משתתפים שכזה נראה לי במקום. אולם דיון מתארך שמנהלים רק מספר מצומצם של יודעי ח"ן - המתעלמים מכך שרוב הקוראים אינם יכולים לעקוב אחריו, והמתעלמים מנושא המאמר - יש בו לדעתי מידה לא מבוטלת של חוסר התחשבות. אנא מצאו מקום מתאים יותר להמשיך בו את דיונכם; ואני מאחל הצלחה לירדן בכתיבת המאמר שדפיו עתידים לשמש לכם בית. ובא לציון גואל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לפסקה האחרונה, אני לא מכיר את כתביה של גברת ספירס, לכן לא ממש ברור לי על מה ההבדל המהותי או האיכותי בין דמויות המופת הניצבות לנגד כל אחד מאיתנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שפופר לא זמר בלונדיני וסקסי. ובריטני כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה לא הבדלים שמתנגשים זה בזה, האם אדם לא יכול לראות את שניהם כדמויות מופת בו זמנית (כמו למשל ספירס מול אגילרה או פופר מול ויטגנשטיין)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת היתה בדיחה שהפכה למציאות. ליתר דיוק: במסגרת עבודתי בחודש האחרון, אני נדרש לעמדותיהן של בנות עשרה אמריקאיות בנושאים שונים ובראשם עניין כריסטינה ובריטני, כך שצמד מאוֹרות זה תופש חלק לא מבוטל מהוויתי בימים אלה. דווקא חומר אנתרופולוגי מרתק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשיהיו לך מסקנות, נשמח לשמוע אותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כחלק מעבודתי במסגרת שת"פ שלנו עם חברה אחרת, כתבתי ישום שסורק במהירות הודעות שהורדו מקבוצת פורומים (שנסגרו בינתיים) שאיכלסו בנות עשרה אמריקאיות. מטרת הישום היא לגלום סוגי מידע מסויימים הקשורים לשפה, למודלים ולעולם האסוציאציות של הכותבות. במסגרת הבדיקות של הישום, נצרכתי לנסות על הישום המוני שאילתות ולעבור בעיניי על מאות הודעות. לא שמרתי את התוצאות, אם כי יתכן שבזמן הקרוב אקבל כאלו מן החברה לה נמסר הישום. בקטע של השאלונים נדמה לי שנוכחתי שאלו המזדהות כיהודיות נוטות יותר לכיוון של קריירה אקדמית ונדמה לי שרפואה היה אחד המקצועות המועדפים. התכונות שהן אהבו בעצמן, ביחס לאחרות, היו יותר טוב לב, עזרה לזולת ויכולת אינטלקטואלית זו או אחרת. בקרב כלל האוכלוסיה היתה חיבה עצמית לאלמנטים חיצוניים (מה שגרם לי להזדהות רבה, עקב היותי חבר מוכר בכלל האוכלוסיה וחיבתי לעיצוב של כפות הרגליים שלי, שחייבים להודות, מדובר כאן בהצלחה). היו עוד תוצאות שקשורות ליחס לישראל ולערבים לפני ואחרי 911 וכן ליחס לבריטני וכריסטינה. נדמה לי שבחודש האחרון בו בדקתי, התחילה בריטני לדעוך בפורומים, לאו דווקא על חשבון הצלובה. מה עוד אני זוכר? אה כן, בדקתי שם עיסוק בנושאים קצת יותר כבדים, לפני ה911 אך מצאתי בעיקר את השאלה החוזרת, המטרידה בנות כה רבות שם, על giving head techniques. לנוכח פופולריות הנושא והשפה בה הן השתמשו חשדתי שהרוב שם הם בנים. זה מה שאני זוכר וגם על זה אני לא חותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזהר עם הצהרות כאלה כשפופק בסביבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתעת אותי, לא ידעתי שמישהו קורא בכלל את השטויות שלי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחת כוח התודעה שבטבע: הכוח הפועל בדברים למען שרידותם הוא הכוח של התודעה שבטבע. (צ'למרס) הימצאותו של כוח זה מקבלת חיזוק במודלים להסבר שפותחו בפיסיקה מאז דקרט וניוטון ועד הוקינג וגל-מן: במחצית הראשונה של המאה השבע עשרה קבע הפילוסוף והמתמטיקאי הצרפתי, רנה דקרט, ש"החוק הראשון של הטבע הוא: כל דבר בכל מקרה, במידה שהעניינים תלויים בו, לעולם משמר את מצבו, וכך כל מה שנע יוסיף לנוע". אחריו, באותה מאה, קבע הפיסיקאי הבריטי, אייזיק ניוטון, את החוק הראשון של התנועה, הוא חוק ההתמד: "כל גוף ממשיך במצב המנוחה שלו או בתנועתו הקצובה בקו ישר, אלא אם כן הוא מאולץ לשנות את מצבו על ידי כוחות המוטבעים עליו". את הכוח הזה כינה ניוטון "הכוח הטבוע" (vis insita) שלדבריו אין הוא כוח חיצוני אלא כוח הטבוע בתוך הגופים. אחד הכוחות שבהם עוסקת היום הפיסיקה הוא הכוח הגרעיני החזק המרתק את הקוורקים זה לזה. כוח זה נישא על ידי חלקים אחרים הקרויים גלואונים (מן המלה האנגלית glue שפירושה דבק). הגלואונים כולאים את הקוורקים בתוך גופים זעירים אחרים שאותם ניתן לצפות במעבדה ורק בתוכם יכולים הקוורקים להתקיים. (ראה, הוקינג, "קיצור תולדות הזמן"). ההנחה שלי היא שהדבק הקוסמי (הגלואונים), שהוא הכוח הגרעיני החזק, הוא כוח התודעה שבטבע, ותוכן התודעה הזה הוא כיצד לשרוד בסביבה מאיימת, דהיינו "לשמר את מצבו" כדברי דקרט. הנחה זאת אני מתכוון לפרסם בספר חדש שאמור לצאת לאור בעוד חודשים אחדים ושמו "תרבות הביטחון" (לא דווקא במובן הצבאי). עקרון היסוד של תרבות זאת הוא "עקרון השרידות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי כיצד ''הימצאותו של כוח זה מקבלת חיזוק במודלים להסבר שפותחו בפיסיקה מאז דקרט וניוטון'' וגו' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמדה אנלוגית לשרידות, וקווארק הגלואון=דבק מעצב ומאפשר לשרוד לכל מה שקיים. התוספת שלי, על סמך ההנחה הפניפסיכסטית היא שהגלואון נושא את התודעה בטבע, אותה תודעה שפועלת למען למען השרידות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. האם הברגים שמחזיקים את הכסא עליו אני יושב כעת הם התודעה של הכסא? הרי הם שמאפשרים לו לשרוד ככסא! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הברגים, אבל הגלואון שמרכיב את המכיבים של הברגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וישנו כמובן העיקרון (או החוק ?) האנטרופי אבל אנחנו בשדות הפיזיקה או המטא-פיזיקה כאן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה הבסיסית של הפיסיקה היא שהעולם הוא מוניסטי. אם העולם הוא דואליסטי, אז התודעה שייכת לעולם הרוח הלא חומרי. אבל אם הכל פיסיקה, אז שומה על הפיסיקה לתת הסבר לתופעת התודעה. חלק מן ההסבר מתקבל היום במחקרי המוח והקוגניטיביות. אבל ההסבר הזה הוא בינתיים מכניסטי. אני מציע הסבר תוכני שהלוגיקה שלו אינו סוטה מלוגיקה מדעית תקינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אז הגלואון בשייבה של הבורג שמחזיקה את המשענת של הכיסא הוא חלק מהתודעה של השייבה? של המשענת? או של הכיסא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הספר כולל הרחבה של הרעיון לסוגים נוספים של דבקים? הואשמתי על ידי רבים שהתודעה שלי לוקה בחסר. האם שתית דבק תוכל לסייע בידי לפתור את הבעיה? האם סופר גלו יאפשר לי לפתח סופר תודעה? ידוע לי שהרחת אדי דבק עשויה להשפיע על התודעה האם זה קשור לעניין? שאלות רבות לי בנושא ואני מצפה בכליון עיניים לצאת הספר המדובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנ-פסי-כי-סטית, ולא פסיכית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ההנחה שלי היא שהדבק הקוסמי (הגלואונים), שהוא הכוח הגרעיני החזק, הוא כוח התודעה שבטבע, ותוכן התודעה הזה הוא כיצד לשרוד בסביבה מאיימת, דהיינו "לשמר את מצבו" כדברי דקרט." לא הבנתי, לפי ההגדרה הזו, מה המשמעות של "תודעה", ולמה הגלואונים הם "כוח תודעה", ולא הפוטונים (או הגרויטונים או ה W והZ,נשאי הכוח החלש), ולמה דווקא נשאי כוח, למה לא הקוורקים עצמם, ואולי דווקא הלפטונים)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגלואונים הם נשאי הכח החזק, ולא הכח *הגרעיני* החזק (הכח הגרעיני החזק קיים בין חלקיקים בגרעין, ולא בין קוורקים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מתקטננים, נדמה לי שהגלואונים הם נשאי "כח הצבע", זה המאגד שלשות של קווארקים ליצירת בריונים (ב' קמוצה), כדוגמת הפרוטון והניוטרון הזכורים לטוב. הכח "החזק", הקושר בריונים זה לזה - למשל כדי ליצור גרעיני אטומים, הינו מעין כח שיורי הנובע בעצם משאריות של כח הצבע הפנימי ש"דלפו" החוצה. זה מזכיר את כוחות ואן-דר-וואלס, שגם הם שאריות של כח. במקרה זה, הכח האלקטרומגנטי בין האלקטרונים והגרעינים, ששאריות ממנו דולפות אל מחוץ למולקולות וגורמות להן להיצמד זו לזו בריקוד וואלס אקסטאטי. זאת, לפי החלטת מרכז הליכוד מ87'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לך נכון, רק ש: 1. השם הוא עדיין "הכח החזק", ולא "כח הצבע". צבע הוא סוג המטען של הקוורקים והגלואונים (מה שעושה את הכח לחזק זה שלנשאים, הגלואונים, עצמם יש מטען, ולכן הם יכולים לעשות אינטראקציה עם עצמם). הכח שקושר בריונים זה לזה נקרא "הכח הגרעיני החזק" (והוא, כמו שאמרת, "מעין כח שיורי הנובע בעצם משאריות של הכח החזק הפנימי ש"דלפו" החוצה"). למעשה, על הכח הגרעיני החזק ידעו לפני שידעו על הכח החזק, ולכן קראו לו בתחילה הכח החזק. 2. ככלל קבוצת קוורקים מאוגדים ע"י הכח החזר נקראת הדרון (וברבים, הדרונים), כאשר יש שני סוגים: בשלשות (הנקראים בריונים, וביחיד בריון) ובזוגות (הנקראים מזונים, וביחיד מזון). מילון מושגים כללי אפשר למצוא ב http://hepwww.rl.ac.uk/Pub/Phil/glossary.html. 3. מרכז הליכוד התכנס ב88'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי 3. בכוונה חיפשתי שנה בה לא התכנס מרכז הליכוד, לפי זכרוני. גם שאר תיקוניך מדוייקים הם. תודה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם הדבר קורה לעיתים רחוקות אך עדיין מפעם לפעם אני מצליח להתחמק מהעובדה המצערת כי ליקום יש אבני יסוד. (הדרך החביבה עלי לשם כך היא לשאול חמש פעמים "מהן?" כשאני עומד על רגלי האחת ומנפנף בשניה לצדדים או במילים אחרות עובדות ראוי להן שיראו ואמונות ראוי להן שיושמעו כשהן נמצאות בסמיכות הדוקה לצרוף "שאי אפשר להתכחש לה" ודומיו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קומיקאי ידוע נשאל פעם ''איך ממציאים בדיחה טובה''. הוא ענה ''ישנם בדיוק שלושה כללים לכך, הצרה היא שאף אחד לא יודע אותם.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקור הוא כמובן: "There are three rules for writing a novel. Unfortunately, no one knows what they are."
- William Somerset Maugham |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר ציטוט זה ויתכן שהוא אכן המקור לזה שאני הבאתי, שאגב אכן נאמר לגבי בדיחה. לא הצלחתי לאתר את שם הקומיקאי, אז כדי לתקן את החשד שמא ממציא אני ציטוטים, אביא גאולה לעולם בשלושה אחרים: "אל תיכנס לוויכוח עם אידיוט, אנשים עלולים לא להבחין בהבדל" (ארתור בלוק, 1979) "התרחק מאלה המוכנים למות למען האמת, כי הם נוטים לקחת רבים למות אתם, ולעיתים במקומם" (אומברטו אקו, 1980) "גברים דורשים תמיד מרחב לעצמם, אבל לתת לגבר נשוי מרחב, זה כמו לתת לכלב מחשב אישי: לא סביר שהוא ישתמש בו בצורה נבונה" (ג'רי הול, 1991) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |