בתשובה לנמר טמילי, 19/12/15 17:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה יודע (אני מקווה, לא בטוחה) שאפשר להיות מנומס ותרבותי ובנוסף פתוח וכן. יתרה מזאת, בתרבות דיון ראויה ומכבדת, הנחת המוצא שלך אמורה להיות שהאדם אתו אתה משוחח הוא אכן כן ופתוח. אסביר מדוע: אחרת, אם אדם בשל דעותיו ששונות מאלו שלך (שמאלני למשל, לצורך דוגמא היפותטית ומופרכת לגמרי) מראש חשוד בעיניך כמי שאינו כן, הדם עולה לראש בקלות (כי בלבך או בדמיונך הוא משקר לך, אתה כבר כועס עליו בגלל מחשבות חשדניות ודמיוניות שלך) ואתה חוסם בכך שיח פתוח וכן - ופותח את הדלת לשיח חשדני, כועס ולמונולוגים במקום הקשבה. אם הבנת את ההסבר, הבנת גם מדוע תרבות דיון שמראש מניחה שהאדם מולך ישר ופתוח ואלו דעותיו הכנות, מהותית שונה באופייה ובהתנהלותה ומכאן חשיבותה ואין המדובר בנימוסים ריקים. יש לי בקשה: קרא את מה שכתבתי לפחות פעמיים ונסה לקרוא אותה מתוך הנחה שאני כותבת ביושר ופתיחות. לאור ניסיון העבר, סביר שלא תצליח לעשות זאת ותחמיץ שוב את כוונתי. אבל אולי אתבדה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
“Second marriage is the triumph of hope over experience.” - אוסקר וויילד. "Insanity: doing the same thing over and over again and expecting different results." - אלברט איינשטיין. ואיך תגדירי את מה שאת עושה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Insanity כמובן. וברצינות, יש כמה סיבות, חלקן אולי טובות, להמשך ההדברות שלי עם אישקש והטמילי ועם מאור ציון על שלל כינוייו. התקווה שנוטלת חלק גם בעמדותי השמאלניות, היא רגש חזק. יתכן ותאמר "תמימות", תאמר "חוסר תבונה" ואני אחלוק עליך. בנוסף, קשה לי מאד להחרים אנשים. פרט לחזיר הקרפיונים שהרוויח במעשיו את ההתעלמות עד שייתן את הדין. לאמירות קצת התרגלתי ולפעמים מתעורר כעס ולפעמים עולה המחשבה: "נו, זו אותה שלשלת מילולית צפויה ומשעממת", כמעט ללא כעס. סיבה נוספת שקשה לי להודות בה, שלעיתים, כאשר יש הבזקי דיאלוג המציצים פה ושם, מעניין ואף מהנה להתדיין איתם. כך שקיימת התלבטות בין "באנו ליהנות" לבין הפגיעה הכללית באייל. יתרה מזאת, איני חושבת שיש סיכוי גדול שהתעלמות תשיג את המטרה אלא אולי רק תעורר לשלשת מילים דוחה ורבה יותר. וכאן הווידוי הקשה באמת. תופעה מוזרה שהתגלתה: לפעמים עולה רגש חיבה??!!??? מוזר. (תבוסתנות שמאלנית?) (אירוני שהופיעה אזהרת התלהמות...)ואז אני נזכרת בדודה מטילדה: "צריך מכל הסוגים כדי לברוא עולם". ולפעמים נישואים שניים מצליחים לעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי לא נכון לכלול את מאור ציון באותה חבילה עם חיות הבר והדחליל. הוא מדבר לעניין, אינו משמיץ, מסוגל להוציא שתי הודעות רצופות בלי לקלל את הסמולנים ימ"ש (לפחות בקול רם. אין לנו מושג מה הוא עושה בשקט :-) ולא מתעקש לחזור שוב ושוב על אותן אמיתות ו"אמיתות" חבוטות (מוסלמים, רוצחים, אנטישמים, סמולנים בוגדים, העולם כולו, בלה, בלה, בלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הרעש הקהה את חוש האבחנה שלי. מאור, אני מתנצלת על הכריכה יחד וגם על החשד, לכאורה, בכשרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודה ועוזבת תרוחם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדבר לעניין? לא משמיץ? מוציא שתי הודעות רצופות בלי לקלל את הסמולנים ימ"ש? לא מתעקש לחזור שוב ושוב על אותן אמיתות ו"אמיתות" חבוטות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו שישה אחים ואנחנו רעים. דרך כתף ימין, מטר עד מטר וחצי באוויר- לחורקפוץ! ________ באיזה בסיס נאמרו הדברים, ע"י מי ובאיזה שנים? לפותרים נכונה צמד כרטיסי כניסה לערב פו"פ בהנחיית שמשון ושלילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להבין אותך... אבל איש חכם ממני כבר שאל את השאלה הרטורית: הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ, וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נמרים לא יודעים להפוך חברבורות אבל בני הדודים עברו לפסים אישיים וגרים בגני חיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראי את דברייך לגבי רוח העוועים פעמיים אחר כך את טענותייך על פתיחות ולקינוח דמייני שלצערי אני בטוח שאת מאמינה שאת דוברת אמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, כצפוי. זו רוח העוועים שפיעמה בי עת ניסיתי לתקשר אתך. אהבתי את ''מאמינה ש...'' במקום ''אני מאמין לך שאת דוברת אמת.'' הפשוט. דקויות, לפעמים הן מספרות את הסיפור כולו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה התאכזבת לא הבנתי. הרי לא היתה כוונה להסתתר מאחורי דקויות. כשאת מזלזלת בפומבי באלה שחושבים אחרת ומכריזה שאת דוגלת בשיח כנה ופתוח מולם, אני משער שאת מאמינה שאת דוברת אמת כי אחרת היית במבוכה נוראית. למיטב זכרוני כנות ופתיחות הן אחיות שגרות בנווה אחוקים וזלזול פומבי נולד למשפחת ניוקי בברונקס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוכח או מתעלם במכוון מההקשר: כשקוראים לי ישירות או בעקיפין - כשמקללים את קבוצת השיוך שלי שידועה היטב למקלל, במשך שבועות ויותר: נאצית, אנטישמית, בוגדת, בורה, מעט לגלוג או זלזול היא תגובה מינורית בהקשר הזה ולכן אין כל מבוכה אלא תחושה מבורכת של מעט צדק והנאה ממציאת ההומור בסיטואציה. אתה בוודאי היית מגיש את הלחי השנייה ומתעלם באבירות ממטח הקללות אבל לא כולם ניחנו בגדלות הנפש שלך. ממה התאכזבתי? מחוסר היכולת שלך, כפי שהתבטאה בתגובתך, להפנים את חשיבות הנחת תום הלב של בן שיחך וחשיבות דו שיח המכבד את השני. לא באמת התאכזבתי כי הניסיון לימד אותי שדיאלוג איתך ועם אישקש הוא מוצר המגיע רק במשורה. קצת חבל לי, אבל אכזבה, שהיא הרי קשורה לציפיות, לא היתה כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואת מי עוד? לעת עתה זה סוד. מעולם לא הכחשתי שמקללים את קבוצת הייחוס שלך ואותך אבל כשאת לא מסכימה שמכתימים אותי באופן אישי ומגדפים את המחנה שאליו אני משוייך (או מתעלמת מהעניין) קשה לי להבין מאין הצידוק להאשים אחרים בחוסר תום הלב. שנספור גידופים או נברר מי התחיל לזלזל במי? -נדרג איזה גידוף מצמצם או משחיר יותר את השני? כרגע מסביבנו ובתוכנו, שני הצדדים מגדפים ושונאים את המחנה השני. מה שיעזור למתן את גובה הלהבות הוא בדיוק הדבר שעליו את מתלוננת, תום לב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שונא אותך, חתיכת פאשיסט? מי מזלזל ביבחוש בן שלולית כמותך? מי מכתים את חברברותיך (כלומר, מלבד דארווין)? מי מגדף את חבורת הנבלות המסריחות אליה אתה משוייך רעיונות? מי משחיר את נפשך האפלה כבור זפת? מי מסוגל בכלל לצמצם אותך, כאשר הנפח הרעיוני שאתה תופס קטן יותר מגודל פלנק? ______________ (מוגש כשרות לצרכן כדי שכאשר יבקשו ממך לבסס את טענת הסימטריה תוכל איכשהו לצאת מהעניין טיפה פחות הזוי מאשר בדרך כלל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אביר כבר יש לנו ובלי מבטא צרפתי. תן לעלמה את הכבוד הראוי. היא מסתדרת לבד ואולי הבינה טוב ממך את כוונת הדוד. בהגינות ובהגיון: https://www.youtube.com/watch?v=A8yjNbcKkNY |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי ששכ''ג בעדינות רבה ניסה לרמוז לך, האסימטריה בגידופים בין שני המחנות כאן בוטה, צורמת ובולטת כגיבנת על גב הדבשת. ואתה עוד מדבר על תום לב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאת קצת נהנית לקפוץ למסקנות כי תום לב (מציל חתיך) בסביבה. לא רק שלא שללתי שיש אסיטמטריה אלא הדבר מובן לי לחלוטין. הרי כאב הציונים גדול יותר וזעקתם קולנית ומתריסה בהרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאב הימנים (לא מסכימה ל''ציונים'' כי אין לחלק ציונים ומדד פטריוטיות, חלוקה סובייקטיבית ומוטה) אינו גדול מכאב השמאלנים הרואים את ארצנו הופכת לדתית יותר, מפולגת ואלימה כשערכי הליברליזם כחופש הדבור הולכים ונחלשים. בטוחתני שאינך מתיימר לקרוא כליות ולב ולקבוע צערו של מי עמוק יותר. גודל הצעקה (בניגוד לדעה המקובלת בעדות מסויימות אינו מדד אמין לגודל הצער, יתכן שההפך הוא הנכון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו זעקת הגוזל הנקזק, שכן אין מפלג יותר מאשר הגרבוזים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, טוף, זה בטח בגלל ששכחנו מה זה להיות יהודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמתלונן על כך שהמדינה נעשית ''דתיה יותר'' או ''יהודית יותר'' מוכיח שהאמירה הזו נכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה''או'' המתעתע שגוי. בחינת הסטטוס קוו הדתי-חילוני המאוים בחקיקה תלמד על ההבדל ועל התלונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין שהסטטוס קוו מתכרסם כבר שנים רבות - אך ורק לטובת החילונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לטעון שעפ"י פרמטרים מסויימים יהודי דתי הוא "יותר יהודי" מחילוני כמוני. אפשר אפילו לטעון שמישהו כמוני הוא בכלל לא יהודי, שכן אם מתייחסים ליהדות כאל דת בלבד כל הלא-דתיים אינם יהודים בהגדרה. מי שרוצה להרחיק לכת יוכל להגיד גם שלא רק שאינני יהודי, שכחתי בכלל מה זה להיות יהודי (לצערי מזכירים לי את זה כל יום שש פעמים, אבל נניח). אני משער שיש לא מעטים שבאמת תופסים את המאבק בכפיה דתית כמאבק נגד היהדות, ומוציאים תחת ידם את הפנינה לה אני מגיב כעת. נותר רק עניין אחד: לאחוז בגישות אלה ובה בעת להאשים את הצד השני בפלגנות - זה כבר קצת יותר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל גדול בין לאחוז בגישות כאלה ואחרות ובין לקרוא בשמות לצד השני בנאום כיכרות קבל עם ועולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מי שזוכר מה זה להיות יהודי צריך לרצות שהמדינה תהיה "דתית יותר" עד אינסוף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*בטוחני* (בלבלת אותי עם תום לב...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''בטוחתני'' היה הנכון, בהנחה שאת גברת ולא אדון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. מה שבטוח, בטוח, לא להניח הנחות. אני לא אדון אבל גם לא ממש גברת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לב וכליות אוכלים, לא קוראים. את משווה בין ויתור על חלקי מולדת לחנות בגדים שסגורה בשבת? אני לא מתרשם שאת נוהגת בתום לב אם זאת ההשוואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוראים בכבד ובוחנים לב וכליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבקיא במעורב ירושלמי אתה בוודאי יודע שהוצאת מסקנות מאיברים פנימיים היה מנהגם של הגויים בארץ גושן עוד הרבה לפני הכיבוש. התעמלות צהריים: מה מקור ההבדל שמודגש מילולית בין בחינה לקריאה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Data was collected from two slaughtered goat intestinal diagnostic. This approach was used to understand how Uchus interpreted different signs to weather events. Metrological data was also collected at National Metrological Agency to compare the historical recorded data with indigenous weather forecasted. For this research, data was collected between January and May 2013. עתידם המקצועי של המעוננים בסכנה!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שהחוזים בעננים לא חיפשו שינויים במזג האוויר אלא סימנים לתופעות חברתיות, פוליטיות דתיות ועצמים בלתי מזוהים שהביאו אורחים ושכנים לארצנו. עז עדין על קסאם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כנראה צודק, בין כל הברכות והקללות לא סביר לבזבז פרים על עניינים שוליים כמו מזג האוויר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוח, נו דמגוגיה [ויקיפדיה]. הכאב שלי כפול ורק כעת קבלנו תזכורת: הרי חברי ומשפחתי ובני עמי מותקפים ובנוסף אופייה ודמותה של הארץ משתנה לרעה באופן קיצוני לנגד עינינו. קצת התעייפתי מהפתיל הזה ואניח לך, אם תרצה, לומר את המלה האחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאין הביטחון שהכאב שלך כפול אם אינך בוחנת לב וכליות. הייתכן שאת מאשימה אחרים בדמגוגיה רק כדי לצאת מהפינה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך "סיפורי ערב" שכתב דאוד אל נאטור, הפרשן המדיני בשפה הערבית של השידור הערבי בקול ההגנה ו"קול ישראל", 1948-1957, הלוא הוא ראש העיר המיתולוגי של באר שבע, אליהו נאוי. הספר יצא לאור בשנת 1972 כך שאיני סבורה שיש בעיית זכויות יוצרים והסיפור מובא בקיצורים הנדרשים. לשון בני אדם / דאוד אל נאטור יצא בנו של האמיר אל העיר להתערב בין אנשיה ולהכירם מקרוב. שוטט לו ברחובות עם פמלית החצר שנתן לו אביו ללוותו, התהלך בשווקים ובככרות, שוחח עם פשוטי העם והתעכב ליד דוכנו של מוכר ירקות ופירות שבתו יפת התואר עזרה על ידו במקח וממכר. יופיה של הנערה הכה את העלם בסנוורים. היא לא דמתה כלל לבנות משפחת האמיר. שערה לא היה עשוי. פניה וצווארה גלויים, כדרך פשוטי העם. גם מחלצות לא לבשה לגופה, אך מבעד לקרעי בגדיה עלתה דמותה כפורחת, כאותם תפוחים ורדרדים-חכליליים, הקורצים מתוך סלי הנצרים. עמד לו העלם שעה ארוכה כשאבי הנערה משלח בו מבטי זעם. ניסה העלם לקשור עמה שיחה ולא ידע כיצד, עד שפקעה סבלנותו של מורהו והתיקו משם, באומרו כי שעת הצהריים קרבה. כל הלילה חלם הנער על בת הירקן ובבוקר ניעור בהחלטה נחושה כי ישאנה לאשה ויהי מה. סיפר הדבר לאמו וזו החלה מקוננת ומתיפחת. סיפר לאביו - והעתיר עליו האב מוסר ותוכחה ודברי כיבושין על מעמדה של האמירות ועל המון נבער מדעת שאין לבוא בקהלו. משראה העלם את סירובו וזעפו של אביו - הסתגר לו בחדרו ולא יצא משם. ימים רבים ישב הנער בדד ולא ראה פני איש. לחם צר אכל ומי לחץ שתה ולא נגע במאכל ובמשקה זולתם. הבהילו את הרופאים, הזעיקו אנשי דת וקוסמים וחוזים בכוכבים, השקוהו תרופות וקמעות תלו לצווארו - אך ללא הועיל. משחלפו שבועות על שבועות וגופו של הנער הולך ונחלש - גברו רחמי האב על גאוות האמיר, לאמור: מוטב ישאר הנער בחיים וישא בת עניים לאשה, משיכלה באש אהבתו וימות. וישלח את ראש לשכת החצר אל אבי הנערה לבקשה לבנו. יצא שר החצר אל השוק ועמו דודו של הנער... כולם לבושי הדר, עטויי פאר וחגורי חרב. ניגש אל אבי הנערה שר החצר ויאמר לו: -"אתכבד להודיעך, אדוני, כי האמיר יחפוץ בבתך להשיאה לבנו". - "מה הדבר?" - שאל הירקן והעווה פניו. - "כי בן אדוננו חשקה נפשו בבתך... בשליחות האמיר, מבקשים את הסכמתך וברכתך". - "יברך אללה את אדוננו האמיר וישלח לבנו בת טובים כערכו". - "את בתך אתה נבקש". - "חדל ממני, בשם האלוהים. מקומה של בתי כאן, ליד הדוכן, ולא בארמונות" - פסק הירקן. שמע האמיר וספק את כפיו: שוד ושבר! כאשר יאמר הפתגם: "ביקשנו לנו את החרפה, אך החרפה לא רצתה בנו". אוי לאותה בושה! אוי לאותה השפלה! אפילו אצווה לתלות מחר את הירקן הנקלה וגס הרוח ולהעלות השוק כולו באש, לא אמחה את החרפה. מדוע נתתי הסכמתי לנישואין? שליטי הארץ אסור שיהיו רחמנים ורכי לבב ואפילו לא כלפי בניהם. אותו יום התהלכו שוכני הארמון על ראשי אצבעותיהם והנמיכו קולם בשיחם, לבל יעלו חמת אדונם. המורא מפני האמיר הזועף, העלבון הקשה שעלב בו הירקן והציפיה לעומד להתרחש הטרידו מנוחתם והלכו עליהם אימים. בלילה התהפך האמיר על יצועו ושנתו נדדה. גם מבני הבית לא עצם איש עין. לבוקר נשתבשו סדרי הארמון. לפתע קם אחד העגלונים ויאמר: "הבל הבלים ורעות רוח. אצא ואביא את הנערה לכאן והכל יבוא על מקומו בשלום". יצא העגלון אל השוק ובהגיעו לפתחו החל מנופף השוט לכל עבר וקורא במלוא גרונו: "היכן הוא הממזר, בן הכלבה? היכן הוא בן המנאפת? חכה, חכה, יא בן הזונה, אחי הנשגלת! מיד אגיע אליך!" דממה השתררה בשוק והכל תלו עיניהם בעגלון החצר, אשר התקרב לדוכן הירקן כשהוא מרעים בקולו: "אתה, יא חלאה בן חריונים, שאמך ואם אמך ונשות אביך פישקו רגליהן מאז ומעולם על כל ערימת זבל! אתה, שאשתך ואחיותיך האדימו עכוזיהן כעכוזי קוף הבאבון מצביטותיהם של עוברי אורח! שבנותיך נבעלו ונזדווגו לכל זב ומצורע ומוכה גרב שאגורה בכיסו! אתה, יא כלב בן ששה עשר כלבים, מסרב שבן האמיר ישגל את בתך הפרוצה? ירא אתה שמא יוריד מעליה מן הזוהמה והטנופת שדבקה בה בביתך ובבית אביך?" -"אני?" - השיב הירקן לעיני הסובבים והנאספים - "וכי אני מסרב? אומר אתה שהאמיר חפץ בבתי? יבושם לו! קח אותה ועזוב אותי לנפשי". משנטל העגלון את הבת והסתלק תמהו למעשה חברם, שסירב לשר החצר ונעתר לעגלון. אמר להם הירקן: "ההוא בא בדברי רהב. אבל העגלון שבא היום, מבינים אתם, העגלון הזה דיבר כבן אדם..." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |