|
||||
|
||||
הוא לא אידיוט. הוא דואג על כך שרמת המס של העשירים נמוכה מדי. הוא לא רוצה לשלם יותר מס לבד |
|
||||
|
||||
לא הבנת אותי, שום דבר ממה שכתבתי לא כיוון לכך שהוא ישלם לבד. אתה מוזמן להחליף כלהלן: האם הוא היה תומך1 במהלך גם אם היה מדובר בהחלת המס רטרואקטיבית כך שהוא, ועשירים נוספים שנהנו מהשיטה במשך עשורים, יצטרכו להעביר 90 אחוזים מהונם לממשלה. הטענה שלי היא שיותר קל לתמוך במהלך שיעלה לך באחוזים בודדים מהונך, אבל לאחרים (וורן באפטים שרק בתחילת דרכם) ימחק את כל שווים העתידי. 1 מוסרית, כמובן שזה לא פרקטי. |
|
||||
|
||||
באפט יודע טוב מאוד שתשלום מיסים לא רלוונטי עבורו, ועבור סופר עשירים אחרים. עשירים מסוגו של באפט אינם נושאים בשום נטל מס, מפני שרמת החיים שלהם אינה מושפעת כלל מהכנסה שוטפת. העלאת נטל מס ההכנסה על חברות, דיווידנדים ורווחי הון, מדכאת פעילות כלכלית. היא מורידה את רמת החיים של כלל הציבור ופוגעת בחוסכים מהמעמד הבינוני. המשמעות האמיתית של העלאת מיסים היא העברת משאבים משיטת ההקצאה ע"י השוק שנשלט ע"י הצרכנים, להקצאה פרוטקציוניסטית ע"י המנגנון הפוליטי. בגלל הפערים בכושר המיקוח של השחקנים השונים בשוק, נטל המס מחלחל למטה, וסיבסודים מחלחלים למעלה. כפי שאומר טוני סופרנו: ".Money flows uphill, shit flows downhill" |
|
||||
|
||||
באפט יזם ותורם מזמנו ומרצו לקמפיין העלאת מס על עשירים, שאם יצליח יגרום לו לשלם יותר מס. לא הבנתי לשיטתך למה בדיוק הוא עושה את זה? |
|
||||
|
||||
מפני שהוא מפיק מכך תשומות פסיכולוגיות, חברתיות ופוליטיות? (סיפוק, דימוי עצמי חיובי, יוקרה, אהדה ציבורית, פרסום, קשרים חברתיים ופוליטיים, כניסה למועדון יוקרתי?) באפט הוא לא הסופר-עשיר הראשון שעושה לקראת סוף חייו סיבוב ניצחון פילנטרופי. למעשה, כשיש לך כבר כל מה שכסף יכול לקנות ורלוונטי עבורך, כיצד אתה יכול להנות עוד מהרכוש שלך? תשובה: להשיג אותן תשומות פסיכולוגיות וחברתיות באמצעות מופע אלטרואיסטי. כפי שכבר כתבתי, הוא ומשפחתו לא ישלמו שום מחיר חומרי ממשי, ולכן מבחינה כלכלית הוא לא יכול לשלם, ולא ישלם מיסים אף פעם. |
|
||||
|
||||
בוודאי שתשלום מיסים רלוונטי לבאפט. צריך להבין שעבור אנשים כמו באפט הכסף הוא לא אמצעי להשגת משהו (חיים נוחים, דאגה למשפחה וכו') אלא הכסף הוא המטרה. זו הסיבה שבגללה הם לא עוצרים גם אחרי הנקודה שבה יש להם מספיק כסף לעשרה גלגולי חיים שלהם ושל משפחתם, גם אחרי צבירת מיליארדים רבים הם עדיין עמלים יומם ולילה כדי להשיג את המיליארד ה 32. כסף זה הזהות שלהם, זה התכלית, זו המטרה. |
|
||||
|
||||
מיסים נועדו לממן אספקת "מוצרים ציבוריים", ולא לגרום כאב נפשי למשלמי המיסים. חלוקת הנטל הכלכלי של המיסים, היא לדעתי השאלה החשובה מבחינה ציבורית. חשוב להזכיר פעם נוספת שאותם סופר-עשירים אינם נושאים בנטל הכלכלי, אלא כלל הציבור. את נושא שינאת העשירים1 והאיפיונים הנפשיים המיוחדים להם, אני מציע לטאטא מתחת לשטיח. ___ 1 מחשבה: אם עקרון השיוויון קודם לזכות הקניין והתקינות הפוליטית קודמת לחופש הביטוי, מה המהות של הדמוקרטיה שאנחנו מאמינים בה באמונה יוקדת כל כך? הקרקס של הדיון הציבורי? חירות מגודרת ברגולציה, תלות בשירותים ממשלתיים ותכנון מרכזי? אני חושב שבעיקר הקרקס. אנחנו לא מאמינים יותר בדמוקרטיה, אלא ב"חגיגה של דמוקרטיה". |
|
||||
|
||||
===>"... כסף זה הזהות שלהם, זה התכלית, זו המטרה" נו, אז מה? האם החברה/המדינה צריכה להגביל את המימוש העצמי שלהם? שמעתי על משוררים שאחרי מאות שירים קמים בבוקר לכתוב עוד שיר ועל אקדמאים שאחרי עשרות ספרים ומאמרים עמלים יומם ולילה כדי לכתוב עוד מאמר ועל כדורגלנים שאחרי שהבקיעו עשרות שערים טורחים להתאמן ולשחק כדי להבקיע את השער ה 32. האם יש סיבה להגביל את מספר השירים שמשורר רשאי לכתוב בימיו, או את מספר המאמרים שפרופסור כותב או את מספר השערים שכדורגלן רשאי להבקיע? השאלה בסופו של דבר היא לא כמה מליארדים יש לבפט. השאלה היא אם הגבלת מספר המליארדים שהוא רשאי לצבור (או מספר השירים שהוא רשאי לכתוב) תייטיב עם שאר אזרחי המדינה/העולם - ובמיוחד החלשים שבהם. וזה בכלל לא בטוח - למעשה, נדמה לי, בטוח שלא. |
|
||||
|
||||
כל מה שעשיתי הוא לסתור את הטענה כאילו באפט אינו מושפע כלל מתשלום מיסים. לא התייחסתי כלל לשאלה האם ראוי להגביל אותו או לא. |
|
||||
|
||||
אולי אתה מתכוון שההשפעה עליו תהיה בכך שהוא יתרום פחות. אני לא חושב שזה סותר משהו ממה שנאמר כאן. |
|
||||
|
||||
מי דיבר על תרומות? אני מתכוון שההשפעה עליו שהיה בזה שיהיה לו פחות כסף, ועבור אנשים כמוהו זה לא דבר של מה בכך. זה סותר את הטענה שעלתה כאן לפיה זה כאילו לא משנה לו בכלל כמה כסף הוא יפסיד כי רמת חייו לא תפגע. |
|
||||
|
||||
מה זה פחות? אתה חושב שהמספרים הגדולים עושים לו את זה? שאם יחליפו לו מיליון דולר ב 120 מיליון ין יפני, אז הוא יהיה יותר מאושר כי המספר יותר גדול? אולי אם יקחו לו/להם יותר מדי (מסים) אז יהיה לו קצת פחות אבל לאחרים הרבה פחות - ורמת האושר שלו לא תפגע אבל רמת התזונה של חלק מהאחרים כן תפגע. |
|
||||
|
||||
עניין המספרים הגדולים - אני ממש לא מסוגל להבין איך הבנת את זה ממה שכתבתי. אני מדבר על כמות כסף. אחזור שוב בפעם המאה (זה באמת לא מסובך): מה שאני טוען הוא שעבור אנשים כמוהו הכסף הוא מטרה בפני עצמה, והם מגדירים את הזהות שלהם לפי כמות הכסף שלהם. אם תיקח להם כסף הזהות שלהם תסבול, גם אם רמת החיים החיים שלהם לא תרד. לכן זה לא נכון שהם לא מושפעים ממיסוי. |
|
||||
|
||||
מה שלא הבנתי זה איך אתה סופר "כמות כסף": ריאלי, נומינלי, מוחלט, יחסי... ________ ת'שמע, זה לא ממש חשוב. אז אם אתה מאבד את הסבלנות אני יכול לחיות גם בלי להבין את זה. |
|
||||
|
||||
פחות קריטי לטיעון שלי איך בדיוק מחשבים. |
|
||||
|
||||
זה לא כל כך מסתדר עם הנכונות שלהם לתרום מיליארדים מכספם הפרטי. |
|
||||
|
||||
למה זה לא מסתדר? גם עניים תורמים למרות שהכסף חשוב להם מאד. זה שכסף חשוב למישהו לא אומר ששום דבר אחר לא חשוב לו או שהוא לא יהיה מוכן לתרום כף בשום מצב. |
|
||||
|
||||
כשמישהו מוכן לתרום 90% מהכסף שלו, לטעון שהוא "מגדיר את הזהות שלו לפי כמות הכסף" זאת טענה מאד מרחיקת לכת, לא? |
|
||||
|
||||
אלא אם כן נשנה קצת את ההגדרה: לא לפי כמות הכסף, אלא לפי כמות הכסף שנצברה על ידיו. אם ההנחה הזאת נכונה, מה שמניע את המילארדרים הוא לא סכום הכסף שיהיה להם אלא עצם הפעולה של השגתו. אני מנחש שבתחילת הדרך המשיכה העיקרית היא באמת לשורה התחתונה בחשבון הבנק, אבל אחרי שקנית כבר את כל היאכטות והמטוסים שהתחשק לך אתה מתאהב בתהליך. מבחינה מסוימת תרומות נראות כמו צעד די מובן: אחרי שהראת לכולם שאתה מוכשר יותר מהם בצבירת ההון, אתה יכול להראות להם שאתה גם נדבן יותר גדול. בעצם אני מציע להסתכל על "יוקרה" כעל עוד משהו שאפשר לקנות בכסף (כאמור, אחרי שכבר קנית פחות או יותר את כל השאר). זה מסביר טוב למה אותו טייקון יתרום ברצון מיליארד דולר אבל יכעס אם יכפו עליו לשלם מס של מליון שקלים, פשוט מפני שתשלום מסים לא מעניק שום נקודות זכות (להיפך, הוא ייחשב לפראייר, כמו שקרה לחבר'ה של מיראביליס ששילמו יותר מס ממה היו יכולים לשלם כשמכרו את ICQ. אם הם היות עושים זאת ותורמים את ההפרש היינו מוחאים להם מירי רגב). אז בסך הכל אולי מדובר ברצון העתיק והטבעי: להראות לכולם שיש לך זי"ן1 יותר גדול. נראה, אני אעשה משאל קטן בין חברַי המיליארדרים ואחזור עם תשובה. _____________ 1- זהב, יוקרה, נשים. |
|
||||
|
||||
אני רואה מה עשית שם, במשפט האחרון. אתה יכול לספר קצת יותר על למה מיראביליס שילמו יותר מדי מס? (אני לא ידעתי שהם נחשבו פראיירים, וגם אם שילמו קצת יותר מדי מס, אין לי ספק שחסינותם והישגיהם הפיננסיים ראויים לציון). |
|
||||
|
||||
אני כבר לא זוכר את הפרטים, אבל בשעתו דובר על כך הם מכרו את החברה במקום למכור את המוצר והמותג (או להיפך), ואם היו פועלים בצורה אחרת היו משלמים הרבה פחות מס. מובן שזה מתגמד מול ההצלחה הכבירה שלהם - הם היו הסטארטאפ הישראלי הראשון שנמכר במאות מליוני דולר - אבל אני זוכר שבשעתו חשבנו שהם פספסו כמה עשרות מליונים טובים. יש כאן בטח אנשים עם זכרון טוב יותר שיוכלו לאשש או להפריך את זה. גוגל לא ממש משתף פעולה. |
|
||||
|
||||
לדעתי הם לא היו הראשונים - צ'ק פוינט הנפיקה שנתיים לפניהם. אבל לדעתי חלק מההישג שלהם1 הוא שהם הנפיקו בסכום אדיר, אבל עבור מוצר ורעיון לא כל כך קשים לביצוע מבחינה טכנית. אפילו לא ב-1998. אם תשווה את זה לצ'ק פוינט, שהיו צריכים להקים מערכת אבטחה ענפה ומסועפת, שמתמודדת עם מגוון איומים לא ידועים ולא רק לשדר כמה ביטים מפה לשם, נראה לי שהיחס הנפקה להשקעה/מאמץ/יכולת טכנולוגית אצל ICQ היה גדול משמעותית. נראה לי שהפעם הבאה שקרה משהו דומה הוא בהנפקת וואטסאפ. 1 אזהרת סיכון להדיוט - אם אני מדבר שטויות בטיעון הבא, אשמח מאד שתעמידו אותי במקומי. |
|
||||
|
||||
תשובה הוא חבר שלך? אולי אתה פחות שוטה ממה שחשבתי עד היום. היית פעם רגולטור? נראה לי די ברור שמה שמניע אותם זה התהליך של הפקת הרווחים, ואילו הרווחים עצמם הם רק מדד ובטוי להצלחה שלהם ביחס לחבריהם. הם בעצם משחקים מין מונופול עצום שאינו נגמר לעולם. הכיף במונופול הוא בזה שהשחקנים האחרים נאלצים לעצור על החלקה שלך ולשלם לך; אתה נהנה יותר מחמישים לירות שקיבלת ממישהו שהגיע לחברת המים או האוטובוסים שלך מאשר מ-200 ב-"דרך צלחה". |
|
||||
|
||||
''מונופול'' שאינו נגמר לעולם. נחמד, ובפרט בגלל כפל המשמעות. |
|
||||
|
||||
אני מחכה לחברה שתשתלט על הפרוייקט הלאומי של רכבת-מהירה-חוצת-ישראל-בשעה שמבוססת על הנעה מגנטית, כך שסוף סוף נוכל להכריז על קיומו של מונופול מגנטי, ובא לציון1 גואל. 1 ולדיראק |
|
||||
|
||||
אם כך נראה לי שהסינים הקדימו אותנו וכבר המציאו את זה. זה נקרא החברה לפיתוח תעבורת-ריחוף-מגנטי בשנחאי. |
|
||||
|
||||
אהמם... יכול להיות שפיספסת את משחק המילים סביב "מונופול" (monopole / monopoly) ? |
|
||||
|
||||
לא, לא פיספסתי. אבל זה לא משנה את העובדה שבסין קיים בדיוק מה שהפונז מחפש, והוא כבר יכול לשלוח את דיראק להסתובב בקברו כאילו היה אלקטרון במאיץ חלקיקים. |
|
||||
|
||||
לא אם לחברה שהבאת יש חברה סינית מתחרה. |
|
||||
|
||||
לפחות כרגע יש רכבת maglev אחת ויחידה בסין (ובעולם), והיא מופעלת על ידי החברה הזו - מה עוד צריך? |
|
||||
|
||||
שגם בסינית שתי המילים הנ"ל יאויתו אותו דבר (-; |
|
||||
|
||||
אז אני אומר שהן כן. תוכיח שלא! |
|
||||
|
||||
מונופול - מגנט חד קטבי: 单极 (דאן טשי) מונופול - בלעדיות עסקית: 垄断 (לונג דאן) (ותודה לדוד גוגל) |
|
||||
|
||||
נראה לי שהקליפ עם ריקוד הנצחון של אריק מתאים פה בול. |
|
||||
|
||||
אולי משהו עם טקס קבלת חגורה שחורה, דאן 10. |
|
||||
|
||||
הגזמנו, בשביל חגורה ראוי לעבוד הרבה יותר קשה :) |
|
||||
|
||||
אם תמצא מונופול מגנטי תהיה זכאי לפחות לחגורת ואן אלן. |
|
||||
|
||||
חגורת ואן אריק |
|
||||
|
||||
===> "אתה נהנה יותר מחמישים לירות..." מעניין לשים לב שבניגוד למשחק הלוח של האחים פרקר, הכללים ב"מונופול" שבו משחקים הטייקונים לא קבועים מראש. גם הרגולטור, שקובע את הכללים, הוא שחקן פעיל במשחק. אם מדברים על מה שיותר כיף - ספורט אתגרי כזה - אז אולי הכי כיף זה לנצח את הרגולטור בכללים שהוא עצמו קבע. |
|
||||
|
||||
המממ... זה מתחיל להזכיר ''מבוכים ודרקונים'' יותר מאשר ''מונופול''... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |