|
מיסים נועדו לממן אספקת "מוצרים ציבוריים", ולא לגרום כאב נפשי למשלמי המיסים. חלוקת הנטל הכלכלי של המיסים, היא לדעתי השאלה החשובה מבחינה ציבורית. חשוב להזכיר פעם נוספת שאותם סופר-עשירים אינם נושאים בנטל הכלכלי, אלא כלל הציבור. את נושא שינאת העשירים1 והאיפיונים הנפשיים המיוחדים להם, אני מציע לטאטא מתחת לשטיח.
___ 1 מחשבה: אם עקרון השיוויון קודם לזכות הקניין והתקינות הפוליטית קודמת לחופש הביטוי, מה המהות של הדמוקרטיה שאנחנו מאמינים בה באמונה יוקדת כל כך? הקרקס של הדיון הציבורי? חירות מגודרת ברגולציה, תלות בשירותים ממשלתיים ותכנון מרכזי? אני חושב שבעיקר הקרקס. אנחנו לא מאמינים יותר בדמוקרטיה, אלא ב"חגיגה של דמוקרטיה".
|
|