בתשובה ליוסי, 01/12/15 22:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אגב, מי שעושה לו טוב לגלות בעיות במודל הסטנדרטי - הגילוי שלנייטרינו יש מאסה הוא מקום לא רע להתחיל ממנו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הכרומודינמיקה הקוואנטית פוגעת לי בחוש האסתטי. לכן קפצתי כמוצא שלל רב על ההסבר החליפי של קומאי. אקדים ואומר שהאלקטרודינמיקה הקוואנטית כן אסתטית בעיני. הכל נופל למקום בקליק. לא אומר שאין בה דברים מוזרים, כמו "שאילה" של אנרגיה מהאין, אבל היא מסבירה תופעות נצפות מצוין, וגם מכילה יחסית מעט "המצאות". בכרומודינמיקה הקוואנטית, לעומתה, יש יותר מדי "המצאות" שגורמות לי לשאול מה פתאום. כל מיני אילוצים שכאילו עומדים בפני עצמם. מה פתאום הכח החזק גדל עם המרחק? מה פתאום מטען הצבע של מערכת חייב להיות אפס? מה פתאום אין גלואונים חפשיים? מה פתאום הגלואונים בעצמם נושאים מטען צבע ומייצרים בעצמם גלואונים? זה נראה לי כאילו מאחורי הפינה מסתתר הסבר טוב יותר, כזה שיש בו פחות "המצאות", והמודל של קומאי נראה כזה. קומאי הוא לא טרחן כי הוא נותן ניבויים של המודל שלו שמתעמתים עם QCD כלומר מגדיר פרמטרים בהם הוא יהיה צודק או טועה. החשוב שבהם, לדעתי, הוא כדורי דבק. כדורי דבק glueball [Wikipedia] אמורים להתגלות בטווח האנרגיות של המכשור הנוכחי ויש פרויקט שמוקדש לגלות אותם. אם וכאשר יתגלה כדור דבק אז תשודרג QCD עבורי מדרגת הסבר אפשרי לדרגת מודל מוצלח של המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחלק מהתהיות שלך (שכבר הזכרת) התייחסתי בתגובה 656338, ואין טעם לחזור על הדברים ולנוע במעגלים. אבל אולי עוד הערה - כדאי להזכיר, שהמושגים שאתה ואני מדברים בהם כאן, הם ברמת המונחים ועולם המושגים של המדע הפופולארי, וסביר להניח שגם אם לחלק מהם יש תשובות, התשובות ניתנות במסגרת עולם מושגים מדויק יותר ומסובך יותר1, זה שבו מדברים הפיזיקאים של האנרגיות הגבוהות. ולכן יכול להיות שיש תשובה מצויינת שמסבירה מה פתאום מטען הצבע של מערכת חייב להיות אפס, אבל הוא עשוי להישמע "כדי לא לשבור את חברת הסימטריה הלא חילופית הניתנת לכיול (SU(3" או משהו הרבה יותר גרוע מזה. במיוחד בשבילך טרחתי ומצאתי תשובה שכזו, למשל לשאלה למה גלואונים לא מגיבים עם פוטונים. יש שם אפילו פסקה שקשורה לתהייה שלך בקשר למטען הצבע של גלואונים: "But it's important to keep in mind that there is also a very subtle difference between the two [gluon and photon], which arises because of the fact that SU(3) is non-Abelian unlike U(1). This changes many things like: there are 8 gluons while only 1 photon, gluons interacts with themselves while photons don't etc." לצערי, הידע היותר טכני שלי מתחיל לקבל מושג סביר2 על QED, אבל QCD הוא עדיין מעבר לסקופ שלי. לכן אין לי תשובות מהשרוול מהסוג הזה לכל השאלות שאתה שואל. אבל כן יש לי ניחוש מושכל, שלפחות חלק מהשאלות האלה הן שאלות שהתשובות עליהן כבר קיימות מזה חמישים שנה כמעט, לא מאתמול.1 תורת שדות קוונטים על נגזרותיה, כמו שכבר רמזתי, אבל השם לא עקרוני כאן. 2 סביר למי שזה איננו תחום עיסוקו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לי שלחלק לא מבוטל מה"המצאות"של QCD יש חובה להופיע מבחינה מתמטית, כמו מה שהזכרת עם חבורה (SU(3. וכאן באה תהיה נוספת- אמנם כמו שציינת חלק נכבד מהמתמטיקה עובר בגובה שיוט מעל לראשי, אבל להבדיל ממך אצלי כך גם בשאר מכניקת הקוואנטים, ולא היתה לי בעיה אסתטית כזו גדולה עם קריסת פונקצית הגל ואינטגרלי המסלול כמו שיש לי עם הגלואונים. הרושם שאני מקבל הוא ש QCD מחזיקה כבר כמה עשרות שנים יותר כדורים באוויר מאשר אי פעם החזיקה שאר מכניקת הקוואנטים. הרושם שלי כהדיוט הוא שמשום שאת החלק המתמטי הצליחו לסגור בצורה מספיק יפה ועגולה אז מדחיקים את הסתירות הפיזיקליות. שבעצם החלק המתמטי של QCD מלכתחילה היה מתקדם הרבה יותר מהחלק הפיזיקלי שלה, והלה לא הצליח מאז לסגור את הפער באמצעות ניבויים מוצלחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא, אם אני זוכר נכון, שהכל נובע מהמשוואות באופן די ישיר. הרעיון מאחורי QCD הוא משהו כמו: בואו ניקח את QED, ניתן לנשאי הכח מטען, ונראה מהיא המערכת המינימלית שאפשר לקבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובתי לפונז כאן מעליך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך ברור לי למה אתה מתכוון, אבל אני חושב שלנסות להבין את QCD (או QED או מכניקת הקוואנטים או תורת היחסות, או מכניקה קלאסית...) בלי לנסות ולהבין את המתמטיקה מאחוריה זה בערך כמו להסתכל על הלובר בלי להכנס פנימה. אולי מדובר בבניין יפה, אבל בפנים יש את כמה מהדברים היפים שייצרו בני אדם, ונראה לי שקצת חבל לפספס. באותו אופן, המתמטיקה ששימשה את הפיזיקה במאה הקודמת היא מהדברים היפים שייצרו בני אדם אי פעם, וממש חבל שכל מיני סיבות מונעות מיותר ויותר אנשים להנות ממנה. גם אם היא לא מתארת נכון את העולם הממשי שבו אנחנו חיים, גם אם אחרי שתנסה להבין אותה לא תבין את הכל, גם אם תתקשה לפתח אותה לבד, עדיין מדובר במשהו מרשים שחבל לפספס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שהיא כן מתארת את העולם הממשי זה אחד הדברים הכי יפים בה. ענפי מתימטיקה אסתטיים ומופלאים שאין להם קשר לעולם הממשי1 יש לעשרות. מעבר לזה, אני מסכים בכל ליבי עם התגובה הזאת. 1 הכל בינתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין למה אתה מתכוון. אני מלא יראה כלפי המתמטיקה של הפיזיקה- שהיא לא נמצאת כלל ביקום הפיזי אבל מצליחה לתאר אותו, כאילו היא תואר שלישי למציאות על פי שפינוזה. אבל צר לי, הכלב הזה זקן מכדי ללמוד טריקים חדשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אם תתן לסקרנות להתגבר על היראה, תגלה שעוד אפשר. לכלב הזה זה עזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמודל הקווארקים עוד היה צוציק, שווינגר הציע שהחבר'ה נשארים ביחד הודות למונופולים מגנטיים. קיומם של מונופולים (להלן יושמט שם המשפחה) מספיק חזקים בשביל להתגבר על הדחייה הקולונית, אמור להשפיע מאד על ניסויי פיזור מסויימים באנרגיות גבוהות. ברם (!) תוצאות הניסויים דוקא התאימו יפה לנוכחות מטען חשמלי בפרופורציות החזויות, ללא זכר להשפעות כנ"ל. בהיותם קטני אמונה ודלי חזון, ירדו שווינגר והממסד המרושע מהרעיון (לא לגמרי: מחקר פעיל לגבי קשר אפשרי בין תופעת הכליאה וקיום מונופולים נמשך עד היום). ההצעה של ד"ר קומאי, זו שעומדת בבסיס כל המודל שלו, טוענת שהאינטרקציה בין מונופולים ומטענים חשמליים שונה מהסימטריזציה הטריוויאלית של משוואות מקסוול, ולכן המונופולים בהדרונים אינם מגיבים לפיזור עם אלקטרונים. באופן אישי, לא נראה לי מובן מאליו שאפילו אם זה נכון בגבול הקלאסי, זה חייב להתקיים גם באנרגיות גבוהות (היכן שמחשבים תיקונים הנובעים מחילופי פוטונים אנרגטיים), אבל הסתקרנתי מספיק כדי להציץ במאמריו. אם לקחת פעם קורס המשך באלקטרומגנטיות (כזה שמבוסס על פרקים מהספר של ג'קסון או משהו מקביל), זה אמור להספיק בשביל להתמודד עם המאמרים הרלוונטיים. בשלושת המאמרים, שדי חוזרים על עצמם, הוא מפגין ניימדרופינג והכרות מרשימה עם עבודות קודמות. אבל כשמגיעים ללב העניין, היכן שצריך להראות ברחל בתך הקטנה איך כל העסק אמור לעבוד באמצעות משוואות, הניסוחים מעורפלים, הטיעונים מפוקפקים, המשוואות אינן חד משמעיות או ניתנות לשימוש, והרעיון נשאר ברמת נפנופי ידיים (למרות שמבחינתו זה כל כך מתבקש ומובן מאליו, כך שאין צורך לפרט יותר). אם יהיה ביקוש, ארחיב. ____________ פנינה נוספת של ד"ר קומאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעסה. אז האם נראה לך שהוא מטרחן או שהעבודה שלו רק חצי אפויה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול להראות שהוא לגמרי טועה, כי לא ברור מה בדיוק הוא טוען. אני גם לא יכול להוכיח שהרעיון שלו לחלוטין בלתי אפשרי. יש לי סיבות לחשוד שהרעיון אינו ניתן למימוש עקבי בגישה שהוא מציג. כשאלה פני הדברים, אין סיבה שתאמין לי יותר משאתה מאמין לו. _____ כתובת הדוא"ל נרשמה למקרה שהקומאים ינסו לחפש אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיזרת סביבי עוד ערפל. בוא ננסה לעשות סדר- לקומאי יש הרבה טענות נגד QCD שאני חסר הכשרה פיזיקלית להעריך עד כמה הן כבדות משקל. אולי תוכל לתת את חוות דעתך עבור כל אחת מהטענות הראשיות שלו, עוד לפני הפתרונות שהוא מציע: - עד כמה היא אכן חד משמעית מבחינת התוצאות הניסוייות ? - ככל שהיא נכונה, עד כמה היא מערערת את QCD, או עד כמה עקרוני חוסר היכולת של QCD להסביר אותה? טענה 1. מספר ההתנגשויות האלסטיות עולה באופן פתאומי כאשר מגדילים את רמת האנרגיה בהתנגשות בין פרוטונים. טענה 2. המרכיב הטנזורי של הכוח הגרעיני, זה שגורם לגרעין הדאוטרון להיות פחוס במקום כדורי, אינו מוסבר על ידי התכונות הידועות של נוקלאונים. טענה 3. אפקט EMC נתן תוצאות הפוכות לתחזיות QCD ועדיין אינו מוסבר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הבלוג nohiggs (או שם דומה) האימייל של עופר קומאי הוא ofercomay (at) gmail.com אני מציע לך לפנות אליו לאימייל זה ולהזמין אותו כאן לדיון, הוא בוודאי יעלה את טיעוניו טוב ממך. מאחר והגולש "הקשה והמקשה" זרק כפפה בעניין – מן הראוי שיגיב לעופר (אם עופר יגיב פה).יש סיכוי לא מבוטל שעופר קומאי יגיב (אם הוא כתב ספר בעניין זה - כנראה הנושא מספיק חשוב בעיניו כדי שיגיב כאן , אלא אם כן הוא טרוד בעניינים אחרים). מסיבות שונות (עצלנות בעיקר) איני כותב אימייל אליו בעצמי. ובכלל, מכיוון שאתה מכיר במקצת את הצד שלו פנייתך אליו תהיה יותר אפקטיבית מפנייתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הוא טוען אני יודע, וכמו שאמרתי- אינני מצויד לשפוט. יותר מעניין אותי מה אומרים פיזיקאים חסרי פניות על מה שהוא אומר. אבל אם זה מעניין אנסה להזמין אותו לכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובה 669301 ואת כל מה שמן הסתם יתפתח תחתיה. (אין לי ספק שתראה...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אעקוב בעניין רב ובחוסר הבנה מוחלט. אני מקווה שבסוף, אחרי שתלבנו את הדרוש ליבון, מישהו יתרגם לי את המסקנות לשפה שאני דובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני עוקב בעניין רב ובחוסר הבנה אפילו עוד יותר מוחלט משל אריק. בשביל דיונים כאלה המציאו את האייל! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחייאת, יובל. מילא אנחנו, המשועממים, אבל לך בטוח יש עניינים יותר ראויים לעסוק בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_______ קראתי את המאמר הזה, וכל הזמן וכל הזמן זמזם לי בראש יתוש קולני ומטריד, שאמר שמשהו לגמרי לא נכון במה שאני קורא. לאט לאט התגבשו כמה אבחנות יותר בהירות, שהראשונה בהן היתה שהשימוש שלו ב-RQM 1וב-QFT כשתי תורות משלימות הוא פשוט שגוי. כל ספר QFT כמעט מסביר בשלב זה או אחר ש- RQM מביאה לתוצאות לא פיזיקליות (אנרגיות שליליות, הפרת סיבתיות וכדומה), ולכן הדרך הנכונה לאיחוד של מכניקת הקוונטים ותורת היחסות היא תורת השדות הקוונטיים. ובמינוח של תש"ק משוואת קליין-גורדון מקבלת פירוש תקף לחלוטין. לא רק זה, יש חלקיקים בטבע שהיא אכן מתארת אותם. ואז יתוש אחר אמר - בטח אני זה שלא מספיק מבין את המושגים הנ"ל. לבסוף הגעתי לסוף המאמר, בו מצורף אי-מייל מפרופסור ממכון ויצמן שטוען בדיוק (טוב, בערך) כמוני, והוא השקיט את היתוש השני. כמו-כן, גם במאמר הזה הביטוי 'נפנופי-ידיים' מוצדק בהחלט. 1 Relativistic Quantum Mechanics
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שכוונתך למאמר שלונקק מתחת לקו (ואינו קשור ישירות לדיון ב-QCD). הטעות מתחילה כבר במשוואה הראשונה. המשוואה נכונה (בהצגת שרöדינגר1) ב-QM וב-RQM כאשר Ø היא פונקציית הגל, או ב-QFT (שוב בהצגת ש', שאינה שכיחה שם) כאשר Ø היא מצב קוונטי (ket). באף אחד מהספרים המוזכרים במאמר לא תמצא נסיון להשתמש בפונקציית גל ממשית, או במצב קוונטי שעבורו <x|Ø> תמיד ממשי. ב-QFT (בהצגת הייזנברג2) Ø הוא אופרטור הרמיטי (בגלל הממשיות), וצד שמאל של המשוואה הראשונה צריך להיות מוחלף בקומוטטור [H,Ø]. עכשיו שני צדי המשוואה אנטי-הרמיטיים ואין שום בעיה. 1 אני יודע. נכחתי בפרמיירה! 2 לא הזמין, המניאק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר העניין שהצגתי בספר שאליו התייחס אריק תגובה 656217 הוא שהתיאוריה הקיימת, הכרומודינמיקה הקוואנטית, מופרכת בגלל המון סיבות. עשרות סתירות ניסיוניות, אי יכולת להסביר באופן קונסיסטנטי תופעות בסיסיות, וכשל בולט, כמעט עיוורון, שבגללו היא פותחה. העיסוק במונופולים מגנטיים, שמהווים אלטרנטיבה לכרומודינמיקה הקוואנטית, הוא שולי, ומוקדש לו פרק רק בשלהי הספר. ולעניין שהציג הקשה המקשה בקשר למונופולים: המאמרים המדברים על המונופולים המגנטיים נמצאים כאן: E. Comay, Nuovo Cimento 80B, 159 (1984). A regular charge-monopole theory derived from a Lagrangian density. הם מכילים את הנוסחאות המבססות את ההתנהגות של מונופולים מגנטיים. בשני המאמרים ישנם שני פיתוחים שונים, כל אחד מתחיל מהנחות קצת שונות, אבל הנוסחאות הסופיות הנובעות משני הפיתוחים זהות.E. Comay, Nuovo Cimento 110B, 1347 (1995). The same charge-monopole theory derived without using a Lagrangian density. זו איננה הוכחה שהקוארקים הם מונופולים, אלא הסבר ונוסחאות כיצד הקוארקים יתנהגו אם היו מונופולים המקיימים את ההנחות שבמאמרים. נוסחאות המונופולים האלו מציגות שני שדות חדשים, האחד אנלוגי לשדה החשמלי והשני לשדה המגנטי. בין זוג השדות החדשים לבין השדה המגנטי והחשמלי אין שום אינטראקציה, אבל יש להם מכנה משותף - הפוטון מבצע אינטראקציה גם עם המונופולים, ולא רק עם מטענים חשמליים. אלה המאמרים התיאורטים. החלק השני, המתבקש, הוא איך לקשר את המונופולים לקוארקים. את הקוארקים ניתן לתאר כחלקיקים שיש להם מטען חשמלי (כמוסכם על כולם) ומטען מונופול (אפשר לקרוא לו מטען חזק), שעוצמתו הרבה יותר גדולה מהמטען החשמלי היסודי. אנטי חלקיק מכיל מטען הפוך גם מהבחינה החשמלית וגם מבחינת המטען החזק. ולכן מזונים (שהם מצב קשור של קוארק ואנטי קוארק) נקשרים זה לזה על ידי המטענים החזקים (הפוכים בסימן), בדומה לאלקטרון שקשור לפוזיטרון במצב שנקרא פוזיטרוניום. את הפרוטונים, הניוטרונים ושאר הבריונים, ניתן לתאר בדומה לאטום בעל כמה קליפות, כאשר במקום אלקטרונים יש קוארקים, והליבה של הפרוטון מושכת את הקוארקים כי לה יש מטען חזק חיובי (לעומת הקוארקים שיש להם מטען חזק שלילי). בקליפה החיצונית של כל בריון יש שלושה קוארקים. לבריון יש מטען חזק כולל בגודל אפס. לליבה של הבריון יחד עם הקליפות הפנימיות יש מטען חשמלי אפס. לקוארקים בקליפות הפנימיות יש מספר זהה של קוארקים מסוג "מעלה" לקוארקים מסוג "מטה". אני חושב שהדיון במונופולים צריך להתבצע בעיקר לאחר שתהיה הבנה כלשהי בקרב הפיזיקאים בתחום שהתיאוריה הקודמת (הכרומודינמיקה) איננה נכונה, או שלפחות מותר לפקפק בנכונות שלה. כרגע זה לא המצב. כל פרסום מאמר הוא קשה. לא קל למצוא רפרי שמוכן להסתכן ולפרסם מאמר הנוגד משהו מהמודל הסטנדרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר שלפי מודל קומאי זה בלתי אפשרי. לא הבנתי מה עמדתך לטענת הגילוי החדש (שיכול להיות "נכון" או "לא נכון")בהודעה שפרסמת בעבר בבלוג (נדמה לי בתאריך 22 יולי או תאריך קרוב). האם אתה טוען שיש מבנים דומים ל"מבנה 5-קווארקים". למשל האם אתה טוען שיש מבנה "מולקולת 5-קווארקים" שמתנהג בצורה דומה למבנה 5-קווארקים אלא שמוחזק בחלקו באמצעות "הכוח החלש" בלבד ? האם יש לך הצעות נוספות למבנים שאינם "מולקולה דמויית 5-קווארקים" אבל בכל זאת אינם "מבנה 5-קווארקים אמיתי" ? האם יש הצעה לניסוי שיבדיל בין "מבנה 5-קווארקים אמיתי" לבין מבנה שאינו כזה ? נסה לתת הסברים להדיוטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, עוד משהו שאמר הקשה המקשה וששכחתי להתייחס אליו: מטעני המונופולים דווקא דומים מאוד למשוואות מקסוול, ולמעשה, כמו דיראק, במאמרים שלו הוא מתחיל מאותן נוסחאות. השוני בין קומאי לדיראק הוא בכך שדיראק הניח שהמונופול יבצע אינטראקציה עם מטען חשמלי, וזה לא קורה בנוסחאות של קומאי, שבהם מה שמתקבל הוא זוג כוחות חדש. ולכן אני מניח שהקשה המקשה לא קרא את המאמרים הנכונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבנה שלי בכרומודינמיקה בסיסית ביותר (ואולי אף פחות מזה). אין לי עניין להגן עליה מפני מסע הצלב של אביך ושלך, תהיינה סיבותיו אשר תהיינה. אני מוכן לנסות לבחון באופן ענייני, ככל שאוכל ושיתחשק לי, את האלטרנטיבה שאתם מציעים. מותר, ואף רצוי, לאתגר תורות פיסיקליות. מצד שני, כמו שאני ואתה חפשיים לבחור במה אנו רוצים להתעסק ועל מה איננו רוצים "לבזבז" את זמננו, כך איני רשאי לצפות שלרפריז לא יהיה חופש דומה. בכל מקרה, ההסטוריה מלמדת שכבר שניים-שלושה פיסיקאים בעבר הצליחו לקבל אוזן קשבת והתייחסות רצינית (!) לרעיונות לא שגרתיים. עכשיו, ברשותך, בוא נדון באופן ענייני במאמר מ-1995 (או שמא אין זה המאמר הנכון?). בתור התחלה, אני מבקש להבין כמה פוטנציאלים וקטוריים A משתתפים בלגרנז'יאן (25), איך בדיוק נגזרים מהם טנזורי השדה F, ומה הם האילוצים (קשרים בין דרגות החופש) של ה-A השונים. אם זה יותר נוח לך, בשל מגבלות האדיטור, תוכל לפרסם את התשובות בבלוג שלך, או באתר אחר, ולקשר אליהן. מסיבות אישיות, אני לא אנהג כך, והריני מתנצל על חוסר הנימוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועד שתתקבל תשובה, הנה השערה חלופית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |