בתשובה לראובן, 25/01/10 9:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התגלגל לידי ספרו של עפר קומאי (בנו של אהרון קומאי) מדהים. גאוני. מופרך אשר מנגח את QCD במה שנראה לי, ההדיוט, כהצלחה מרובה. הוא מראה באותות ובמופתים ש QCD היא תאוריה רעועה ביותר שאינה מסבירה בצורה מוצלחת את מבנה הפרוטון והנייטרון, שתחזיותיה אינן מתגשמות, שניסויים רבים עומדים בסתירה לא קטנה אליה, ושמודלים אחרים (בראשם המודל של אהרון קומאי) היו יכולים להסביר את התוצאות הללו בצורה הרבה יותר טובה. הוא מדגים המון ניסויים ש"הפתיעו" ו"הכו בתדהמה" את הפיסיקאים האלמנטריים כי עמדו בסתירה גמורה ל QCD. חלקם גרמו לעדכון המודל וחלקם "מחכים להסבר בעתיד", למשל EMC_effect [Wikipedia] ו Proton spin crisis [Wikipedia]. הבנתי מהספר שספרי הלימוד מתעלמים בנונשלנטיות מתוצאות הניסויים הללו. כאן מצאתי את הרשימה המלאה של התופעות ש QCD אינה מסבירה כהלכה והמודל האלטרנטיבי כן (הספר מסביר אותן לאט לאט להדיוט כמוני) הייתי שמח לשמוע מה דעתם של הפיזיקאים בקהל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תוצאות הבחירות בבני ברק עומדות בסתירה ל QCD? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, לשונית על יד, שארית מתגובה קודמת באייל. הנה קישור חדש לספר מדהים. גאוני. מופרך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א.מ. הוא פיזיקאי? :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וידוי חושפני של א.מ. - ''אני מסוגל לראשונה לחשוב'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהתקציר נראה שהספר מדבר על המודל הסטנדרטי ולא על QCD. אם אני זוכר נכון, המודל הסטנדרטי הוא מודל ולא תיאוריה (ז"א, ידוע שהוא לא מתאר את המציאות נכון, אבל הוא כלי עזר יעיל לתיאור המציאות במקרים בהם הוא תקף) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הוא מתעמת במפורש עם QCD. הוא מציג כל מיני ניסויים שהתוצאות שלהם לא עלו בקנה אחד עם QCD. למשל הפגזת מטרת פרוטונים מקוטבים על ידי קרן פרוטונים מקוטבים, שתוצאותיו מתוארות בידי חתן פרס נובל שלדון גלשאו כ"קוץ בישבנה של QCD". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הערות שאולי רלבנטיות לענייני תכונות הפרוטון ושאר ירקות. הפרוטון מורכב משלושה קווארקים (שני קווארקים UP ואחד DOWN) אבל, למשל, סכום המסה של הקווארקים הנ"ל היא 1% ממסת הפרוטון1. לפירוט על כך אני ממליץ על התשובה הראשונה בקישור הזה למשל. כדי לא להשאיר אתכם במתח, נאמר מיד ששאר ה-99% החסרים נובעים מהאנרגיה של הגלואונים שמחזיקים את הקווארקים האלה יחדיו. הגלואונים האלה הם החלקיקים שנושאים את הכח הגרעיני החזק או כח ה'צבע' שמחזיק את הקווארקים בתוך הפרוטון, וכתופעת לוואי גם מחזיק את גרעיני האטומים שלא יתפרקו למרות הכוחות החשמליים העצומים שאמורים היו להעיף את כל הפרוטנים זה מזה לכל הרוחות. מה שאפשר ללמוד מדוגמת המאסה, זה שחיבור נאיבי של תכונות הקווארקים כדי לקבל את תכנות הפרוטון השלם רחוק מלעבוד במציאות. בגלל הגודל הקטן בו מדובר ועצמת הכח הגרעיני החזק במרחקים כאלה2, כל נסיון לקירוב 'קלאסי' או אפילו כזה שמסתמך על מכניקת קוונטים פשוטה ולא על תורת השדות הקוונטיים נדון לכישלון מחפיר. יתירה מזאת, בגלל תכונות מסוימות של הכח החזק, אפילו תורת השדות הקוונטיים (תש"ק) - שבין השגיה המהוללים היה החישוב של המומנט המגנטי של האלקטרון בדיוק של 12 ספרות אחרי הנקודה בהתאם לתוצאות נסיוניות - לא מצליחה נכון להיום לבצע חישובים מדויקים של התכונות האלה. הסיבה העקרונית להבדל בין תש"ק לשדה האלקטרומגנטי (QED) שמפיקה חישובים כל כך מדויקים ומוצלחים לתש"ק לשדה הצבע (QCD), היא3 שקבוע הצימוד של השדה האלקטרומגנטי הוא קטן (~1/137), וקבוע הצימוד של שדה הצבע או הכח החזק גדול הרבה יותר. תש"ק ידועה בזה שכדי לחשב תוצאות של ניסוי כמו התנגשות חלקיקים, היא סוכמת על טורים אינסופיים של אינטראקציות אפשריות שיכולות להתקיים באותה אינטראקציה. ואם זה נשמע לכם כמו משימה קשה, זה כנראה הרבה יותר גרוע מזה. למרבה השמחה, האיברים של הטורים הללו תלויים בחזקות הולכות ועולות של קבוע הצימוד שהזכרנו קודם. למה שמחה - כי זה גורם לכך שעבור קבוע צימוד קטן (QED), האיברים הולכים וקטנים, ככה שמספיק לחשב כמה איברים ראשונים בטור כדי לקבל תוצאה שמאד קרובה לתוצאה האמיתי. אבל עבור קבוע צימוד גבוה (QCD) - זה לא עובד, כי האיברים בטור לא קטנים מספק מהר, ולכן שיטת החישוב הזאת4 כושלת. עכשיו, תיקח שלושה קווארקים עם זיליון גלואונים שרצים ביניהם ובאנרגיות קינטיות יחסותיות כנראה, ומסתבר שיהיה לך מאד מאד קשה לחשב במדויק מה קורה שם. אבל: צריך לשים לב שכל מה שאמרתי לא אומר שהבסיס התיאורטי של QCD לא נכון. זה אומר שלמרות שאנחנו5 מבינים את המודל הסטנדרטי, עדיין יש דברים שממש ממש קשה לחשב על פיו כדי להגיע לתוצאות כמותיות מדויקות מספיק. בתור אנלוגיה סופר-קלאסית, גם במכניקה קלאסית לגמרי יש בעיות שקשות מאד לחישוב נומרי, וודאי אנליטי כמו בעיית שלושת הגופים, אבל זה לא אומר שהמשוואות הקינטיות של כבידה ותאוצה שעומדות בבסיסה אינן נכונות. זה פשוט אומר שיש לנו מערכת מסובכת שמאד קשה לחשב את התכונות שלה. עכשיו, זה לא שאין כמה בעיות ותהיות במודל הסטנדרטי - אי ההתאמה שלו לכבידה היא אולי המפורסמת בהן - ועדיין, אני בכלל לא בטוח שהקומאי מתייחס דוקא אליהן, או פותר אותן. 1 "משבר מסת הפרוטון ב-QCD" בניסוח אופציונלי. 2 הפתעה: הכח הזה דוקא מתחזק כשהמרחק בין החלקיקים גדל, בניגוד לכבידה או כח חשמלי, עד לאיזה מרחק מסוים, ואז מתחיל לדעוך. 3 אני ממש קרוב ללדבר על דברים שאני לא מבין בהם, אז אני אנפנף בידי בעוז, עם ההסתייגות הנ"ל. 4 הידועה בשם "תורת ההפרעות", והיא מופרעת למדי, אבל גם יעילה למדי לעיתים. 5 פחחח. על מי אנחנו עובדים. הם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהאתר של מר קומאי אני למד שלא רק שהוא שולל את QCD אלא יש לו גם הצעה חלופית משלו. כמתמטיקאי הוא ודאי מכיר את הדרכים המקובלות לפרסם הצעות כאלה, ולא, הן לא עוברות דרך סטימצקי. אגב, הוא בחור מחונן ביותר בחיבור ופתרון בעיות שחמט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המתמטיקאי והשחמטאי זה הבן, והוא שכתב את הספר. האבא הוא הפיזיקאי. נראה שעשיתי לו עוול כאשר הצגתי את הסיפור בשני משפטים. אנסה להכניס מחר פרשיה או שתיים מהספר כפי הבנתי המוגבלת. אם הבנתי נכון הוא אומר שהמודל של מבנה שלשה קוארקים בסידור S0 בפרוטון הועדף מסיבות היסטוריות ואילו היו ידועים בשנות הששים כל הניסויים ה"בעייתיים" שנעשו מאז המדענים היו מעדיפים מודל אחר - ששלשה הקוארקים הם הקליפה החיצונית של הפרוטון ובמרכזו יש קליפה פנימית יותר או גרעין כלשהו (סידור אנלוגי לסידור האטום). מודל זה מייתר את הגלואונים ואת הצורך בתכונת החופש האסימפטוטי הלא אלגנטית. בכלל נראה לי ש QCD היא תאוריה מאווד לא אלגנטית (הוסף ווים לפי טעמך) ואשמח אם תחליף אותה תאוריה יותר אלגנטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אגב השגת את הספר? קנית אותו או שהוא נמצא ברשת? יהיה מעניין לשמוע עוד פרטים, אם תוכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החזרתי לספריה השכונתית ספר שהבת שלי אחרה בהחזרתו (ולכן התביישה להחזיר) ושאלתי אותם אם יש להם איזה ספר עיון מעניין. אחרי שהציעו לי שלוש ביוגרפיות (למרות שאחרי ההצעה הראשונה ביקשתי- לא ביוגרפיה) ואחרי שנרשמתי בתור ל"היסטוריה של המחר" הטרנדי, הספרנית שלפה את הספר הזה איני יודע מהיכן. הספר ברובו לא נקרא כטרחני. אמנם הוא מתרחק מנוסאות מתמטיות ונקרא כספר מדע פופולרי להדיוט, אבל הוא מלא הערות שוליים לעשרות ניסויים שתוצאותיהם היו בעייתיות ל QCD. החל ממדידת המסה של הפרוטון ב 1974 שהפתיעה מאוד את המדענים שציפו למצוא מסה של שלשה קווארקים, המשך בתוצאות לא מוסברות היטב של כמות ההתנגשויות האלסטיות בין פרוטונים, בתוצאות "בעייתיות" של ירי פרוטונים מקוטבים על מטרה של פרוטונים מקוטבים, ועוד כמה שחלפו בטיסה נמוכה מעל לראשי. תכלס נראה לי שכל המקלות בגלגלי QCD מופיעים גם באתר שקישרתי אליו. הסיבה לציטוטים הפסאודו טרחניים היא שהקהילה המדעית, כפי שלימדנו קון, נוטה להתנגד לשינוי פרדיגמה, וההתנגדות היא אפילו אגרסיבית לעתים. הכותב (הבן) טוען שגם מדענים בעלי שם שמסכימים שיש דברים בגו מעדיפים שלא להתבטא בגלוי כנגד QCD. אני מצפה שידידינו הפיזיקאים יציצו על הביקורת של קומאי האב על QCD ועל התאוריה המתחרה שפיתח, ואם יגידו שיש לה רגליים אני מתרגש לראות את קון בפעולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי עוצר את נשימתי לגבי קון. הקהילה המדעית אולי נוטה להתנגד לשינוי פרדיגמה, אבל לא נראה לי שהוא מציע פרדיגמה אחרת, אלא הסבר אחר לפרדיגמה קיימת. מאז שנות ה-70 שאז נוצר המודל הסטנדרטי, הקהילה המדעית הפיזיקלית דוקא הקדישה המון מחשבה לשינויי פרדיגמה שנשמעים הרבה יותר קיצוניים ממה שקומאי (כנראה) מציע1. לכן קשה מאד להאמין שמישהו שבא עם מודל כל כך מוצלח לא יזכה ולו לפרסום חלקי והכרה כלשהיא בקהילה הזו. מצד שני, חיפוש ברשת מראה שאותו אליהו קומאי מחזיק או החזיק במשרה באוניברסיטת תל אביב2, אז קשה להגדיר אותו כטרחן הקלאסי (אם כבר, בז'רגון הפוליטי העכשווי, הוא מטרחן בתוך הנגמ"ש). בקיצור, יש כאן תעלומה שהיא לא רק פיזיקלית. 1 כחח כחח... (מיתרים) כחח כחח. 2 ועם זה, לא הצלחתי באותו חיפוש מהיר למצוא לינקים לפרסומים המדעיים שלו שהתפרסמו בבטאונים פיזיקליים רשמיים לאורך השנים. אולי מישהו אחר ימצא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך שהבנתי את קומאי, מה שהוא מציע זה שהסידור הפנימי בפרוטון נראה אנלוגי לסידור האטום, היינו- שלשה קווארקים בקליפה החיצונית ועוד ליבה עם או בלי קליפות פנימיות של קווארקים נוספים. הוא טוען שהקווארקים הם מונופולים מגנטיים והכוח החזק הוא בעצם כח מגנטי. נוצרים הבדלים עצומים בין זה לבין QCD. למשל שפתאום אין צורך בגלואונים, כי הליבה מושכת את הקווארקים והם דוחים זה את זה, ולפי קומאי פתאום מוסברים בקלות כל מיני אפקטים ש QCD מתקשה להסבירם. עכשיו אני רואה שיש לקומאי אתר גם בעברית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מזכיר שם את אומגה מינוס כחלקיק שלמודל הסטנדרטי היו איתו בעיות. אומגה מינוס הוא לא החלקיק שהמודל הסטנדרטי חזה את קיומו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל דוקא זה שנוצרים הבדלים עצומים בין זה לבין QCD, היה אמור לגרום לכך שההבדלים האלה יהיו מובחנים בקלות במאות הניסויים שנעשו על QCD עד כה. וחוץ מזה, אתה חוזר ומתעלם מענין ההיגס, שנשמע לי בהחלט מסמר מרכזי בארון המתים כאן. הצלחתי למצוא דוגמה אחת של פרופסור לפיזיקה שעונה לטיעון מסוים של קומאי בבלוג הפיזיקלי (המאד מומלץ!) שלו. באשר לאתר של קומאי באנגלית, אגב - זה די מוזר שהוא מדבר על עצמו בגוף שלישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המודל הסטנדרטי, ו-QCD בתוכו, הוא תיאוריה בדיוק כמו כל תיאוריה אחרת בפיסיקה. ערך הויקיפדיה עליו הוא לא רע, לפחות בתור בסיס לדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור לועדת הבחירות - רמז, בדיחה או טעות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לזה שהוא נשמע כמו טרחן, אני מבין שהוא "חזה" שלא יימצא חלקיק ההיגס. עתה, משהתגלה החלקיק, זה כנראה הוכחה לאי נכונותה של התיאוריה שלו שהיא הרבה יותר חזקה מכל צלילה לפרטים ומשוואות של QCD שנצליח לעשות כאן. תוספת קלה אחרי שתי דקות קריאה באתר שלונקק: לגמרי טרמינולוגיה טרחנית, כולל ציטוטים מפיזיקאים ידועים וכדומה. אני מודה שלא קראתי את הספר שאתה קראת (הלינק שלך כל כך לא קשור שזה משעשע, בטח בטעות). אבל זה הרושם הראשוני שלי. אני יכול אפילו לפרט קצת יותר ממרומי הידע הדל שלי על משוואות קליין גורדון או דיראק, אבל לא נראה לי שכדאי. כאמירה כללית, QCD או המטריה שכוללת אותה ואת הכח האלקטרומגנטי והכח החלש שנקראת 'המודל הסטנדרטי', היא אולי התיאוריה הכי מוצלחת (והאחרונה עד כה שנהנית ממעמד כזה - מזה חמישים כמעט) שהפיקה הפיזיקה המודרנית. חיזויים שלה נבדקו וחלקיקים שהיא חזתה נמצאו שוב ושוב בהמון ניסויים בעשורים האלה, ואיכשהוא ממש קשה לי להאמין שהבסיס שלה כל כך רעוע. אפילו הלינק שלך ל'משבר ספין הפוטון' נטה יותר לשכנע שזה לא משבר שנובע מאי-ידיעה מהותית, אלא מסיבוכיות החישוב של הקונפיגורציה הספציפית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>>כאמירה כללית, QCD או המטריה שכוללת אותה ואת הכח האלקטרומגנטי והכח החלש שנקראת 'המודל הסטנדרטי', היא אולי התיאוריה הכי מוצלחת (והאחרונה עד כה שנהנית ממעמד כזה - מזה חמישים כמעט) שהפיקה הפיזיקה המודרנית. חיזויים שלה נבדקו וחלקיקים שהיא חזתה נמצאו שוב ושוב בהמון ניסויים בעשורים האלה, ואיכשהוא ממש קשה לי להאמין שהבסיס שלה כל כך רעוע. אז זהו, שקומאי טוען שיש כל מיני אפקטים ידועים בפיסיקה אלמנטרית ש QCD לא מסבירה כמו שצריך (או לא מסבירה בכלל), בזמן ששימוש במודל החלופי מסביר אותם די בקלות. - הכח הגרעיני שמושך את הנוקלאונים זה לזה אינו מוסבר על ידי QCD - הכח הטנזורי בין נוקלאונים (בדאוטרון, לדוגמה, הכח הגרעיני אינו מספיק להחזיק את הפרוטון והנייטרון יחדיו והכח הגרעיני הטנזורי מספק את האחיזה הנוספת) אינו מוסבר על ידי QCD ואף סותר אותה - QCD אינה מסבירה מדוע הפרוטון והנייטרון בדאוטרון אינם מתאחדים לחלקיק אחד בעל ששה קווארקים - נפח הנוקלאונים בגרעין אטום גדול הוא גדול יותר מאשר בגרעין אטום קטן - בסתירה לכוחות ש QCD מתארת בין הקוארקים1. - כמות ההתנגשויות האלסטיות בין פרוטונים גדולה מכפי ש QCD חוזה, והעליה במספר ההתנגשויות האלסטיות עם הגידול באנרגיה אף סותר אותה. - באנרגיות גבוהות האינטראקציה בין פרוטונים בעלי ספינים מקבילים גדולה בהרבה מהאינטראקציה בין פרוטונים בעלי ספינים הפוכים, בדומה לממצא עבור אלקטרונים ופרוטונים. (לכאורה הכח החזק מתנהג כמו הכח האלקטרומגנטי ומתחזק עם הקיטון במרחק, בניגוד לחופש האסימפטוטי) 2 הייתי מתחיל בזה שיבוא פיזיקאי ויגיד לי "נכון, ל QCD באמת יש בעיה להסביר את א' ב' ג"' ואולי יגיד גם "אבל דווקא את ד' ו-ה' אין לה בעיה להסביר" זה שלב ראשון שלפחות נדע אם יש ל QCD את הבעיות שקומאי מדבר עליהן. לפי מה שהוא מתאר הפיזיקאים מטאטאים את הבעיות האלו מתחת לשטיח. למשל הניסויים של קירש נותרו ללא הסבר טוב והתוצאה העיקרית שלהם היא שניסויים עם פרוטונים מקוטבים הפכו ללא פופולריים והמימון של המשכם הפך לבלתי אפשרי. אם הוא צודק ואכן כל הבעיות האלה לא מוסברות טוב על ידי QCD כדאי מאוד להפריד אותה מהתואר "התאוריה הכי מוצלחת שהפיקה הפיזיקה המודרנית" ומשאר המודל הסטנדרטי שכנראה אכן ראוי לתואר. לעניין ההיגס- בדומה לסילון השלישי3 שהוא ההוכחה הכי ישירה עד כה לקיום הגלואון, קומאי טוען שההוכחות אינן כל כך חד משמעיות כמו שמציירים אותן. גם כאן הייתי רוצה לשמוע ממי שמעורה בתחום. ___________ 1זה נקרא EMC effect [Wikipedia] הוא התגלה בשנת 1983, ואפשר לראות בגרפים שמופיעים בערך עד כמה התוצאות היו הפוכות מהתחזיות לפי QCD. 2 הניסויים של קירש שהוא לא קוטל קנים. 3 יThree-jet event [Wikipedia] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שעד שלא יגיע לכאן פרופסור לחלקיקים שבאמת שוחה בתחום 30 שנה, לא תשתכנע, וזאת באמת משוכה גבוהה. בלעדיו, נותרו לנו האינטרנט, ויקיפדיה, והשכלתנו הפיזיקלית הלא פרופסורית. השנייה מביניהם, למשל, תטען מצד אחד שהכח הגרעיני כן מוסבר על ידי המודל של קוורקים וגלואונים, ומצד שני תראה לך שכשמביטים מתחת לשטיח, הלינק מהערת הרגל 1 שלך נכתב ברובו על ידי מיודענו עופר קומאי. Fascinating. (אגב, נתתי לך לינק אחד לפיזיקאי שטוען ש"דווקא את ד' ו-ה' אין לה בעיה להסביר", לא התייחסת אליו). עכשיו, הבעיה היא לאו דוקא בזה שיש כמה תופעות שלא מוסברות על ידי QCD - זה ידוע, והרבה אנשים מתפרנסים מלחקור אותן. הבעייה היא שקומאי מציע מודל שהוא מצד אחד כל כך שונה מכל מה שידוע, ובאבחה אחת פותר את *כל* הבעיות בעולם כמעט. זה מה שנשמע מאד חשוד וקצת לא רציני. הערת ז'רגון קטנה: אי אפשר "להפריד את QCD" מהמודל הסטנדרטי - QCD הוא אחת משתי הרגליים שעליהן עומד המודל הזה (השנייה היא הכח האלקטרו-חלש). בלעדיו אין מודל סטנדרטי, יש מודל אחר וחדש. בלי קווארקים וגלואונים, תישאר בעיקר עם QED - פוטונים ואלקטרונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
QED עובדת נהדר, כך סיפרו לי. QCD נראית לי כמו אחותה החורגת הפחות מוצלחת- גם מכוערת וגם טיפשה. אז למה לכרוך אותן יחדיו? תכלס אף פעם לא אהבתי את הצבעים ועכשיו שגם למדתי על החופש האסימפטוטי והגידול בכח הצבע עם המרחק בין הקוארקים אז QCD נראית לי עוד יותר מאולצת. קומאי לא מציע מודל כל כך שונה ממה שידוע אלא ממה שלא כל כך ידוע. הוא לא מבקש ממך לוותר על קוארקים אלא רק לסדר אותם אחרת בפרוטון ולייחס לכח שמופעל ביניהם תכונות שונות. קראתי את ההסבר של הפיזיקאי ולא כל כך הבנתי על מה הוא עונה. השורה התחתונה מבחינתי- אם נכון שלפי QCD גרעין הדאוטריום לא יכול להתקיים כפי שהוא אז אני חושב שהבעיות של QCD רחוקות מלהיות טריוויאליות. יכול להיות שגם קומאי טועה. לטעמי ההסבר שלו יותר אלגנטי ואם הוא לא משקר במצח נחושה גם מסביר יותר מ QCD. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לכרוך אותן יחד: בבסיס של שתיהן עומדת התורה שהיא בעצם הבסיס האמיתי של חזית הפיזיקה המודרנית - QFT: Quantum Field Theory. את התורה הזאת אפשר לכתוב כהמשך השרשרת מכניקה - אלקטרומגנטיות - יחסות פרטית - מכניקת קוונטים - תורת שדות קוונטים. כל אחת מהתורות האלה (המאה העשרים פיתחה את שלוש האחרונות) היא בעצם שפה, או בעצם מסגרת ותשתית תיאורטית של עקרונות פיזיקליים וכלים מתימטיים שמספרת לך איך לפתור בעיות ואיך להתייחס לבעיות פיזיקליות. כל אחת מהן 1 מבוססת על הנחות וכללים שמתווים את הצורות לחישוב וחיזוי תופעות בעולם. החל מקביעות מהירות האור והשתנות המרחק/זמן ביחסות פרטית (שגוררת אורך קבוע במרחב-זמן), דרך אי הוודאות, הקוואנטות ומשוואות הגלים של מכניקת הקוונטים, וכלה בתיאור כל החלקיקים והכוחות2 כעירורים והשלכות של שדות קוונטיים שמכסים את כל המרחב ב-תש"ק. QED היא היישום של תש"ק את האינטראקציות בין אלקטרונים לפוטונים, והשדה האלקטרומגנטי ככלל. הכח האלקטרו-חלש הוא היישום של תש"ק שכולל גם נייטרינואים, התפרקויות רדיואקטיביות ושאר חלקיקים עם הרבה שמות יווניים. ו-QCD הוא היישום של תש"ק לכוח החזק שפועל בין הקווארקים בגרעין האטום, ומעבר לפרוטונים והנייטרונים הישנים והחביבים מכסה גם גן חיות3 של מזונים, פאיונים, ושאר ירקות שמופיעים בהמוניהם בהתנגשויות במאיצי חלקיקים ובשאר מאורעות קוסמיים אנרגטיים שמגיעים אלינו כקרינה קוסמית. כך שהבסיס התיאורטי של שלושת התורות האלה הוא דומה מאד. ועד כה הוא עמד בדרישה החמורה ביותר (ויש שיאמרו היחידה שחשובה) לתיאוריה פיזיקלית: סיפוק תחזיות מראש לניסויים, שהתגלו כנכונות מספיק מאוחר יותר. לא לכל הניסויים שבעולם כמובן, אבל לכמות לא רעה של כאלה. מאחר שזה אותו בסיס תיאורטי - QFT - זה לא כל כך פשוט לומר, שדווקא הקווארקים באטום הם החלקיקים היחידים שמוכרים לנו שלא מצייתים לתורה הזאת. הרבה יותר סביר, שהם מצייתים לתורה הזאת כמו שאר חבריהם, אבל יש תופעות מספיק מסובכות שקורות בגרעין שגורמות לחישובים מסוימים להיות מסובכים מאד, כך שלא ניתן כרגע להסביר כל תופעה ותופעה. אפשר לדמות את זה לכך שבמכניקת הקוונטים הרגילה, ניתן לפתור באופן מפורט, יפהפה ואלגנטי את משוואת שרדינגר ולמצוא את רמות האנרגיה של האלקטרונים באטום המימן - שמכיל פרוטון אחד בגרעין. אבל עבור ברזל שיש לו 56 פרוטונים ונייטרונים בגרעין ו-56 אלקטרונים שמסתובבים סביב ודוחים זה את זה וממסכים את הגרעין זה מזה, אי אפשר לקבל תחזיות מדויקות שכאלה, כי למרות שהעקרון הבסיסי לפיו נעים האלקטרונים האלה ברור מאד - כמות המשתנים כאן וכמות החישובים הנדרשת היא מעבר לכוחותינו. ועדיין, זה לא גורם לנו לומר שצריך לזרוק את משוואת שרדינגר לפח. זה גורם לאנשים לנסות ולמצוא קירובים טובים יותר ויותר לחישוב הזה, שיהיו ברי ביצוע, ויתנו תוצאות קרובות יותר לניסויים. יש כמובן נסיונות להרחיב את תורת השדות הקוונטית עצמה, כמו סופר-סימטריה, סופר-מיתרים וחבריהן. בין השאר כדי להסביר תופעות שהמודל הסטנדרטי לא מסביר - כמו החומר האפל בגלקסיה שלנו, ושדה הכבידה. אבל זה שונה מלומר: דווקא QCD הוא הבן הסורר, הבה נזרוק אותו מכל המדרגות. 1 עד כדי הסתייגויות רגורוזיות שלא רלבנטיות כרגע. 2 מלבד כבידה כידוע. 3 לא מקורי שלי כמובן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שאמרת, ויפה אמרת, מקובל עלי. ודווקא מתוך מה שאמרת אני לא רואה את העדיפות של שלשת ה"צבעים" על פני מודל אחר של סידור קווארקים. לפי קומאי (אני מתייחס כאילו כל מה שהוא אומר נכון. אין לי כלים לשפוט האם זה באמת כך) המודל שלו מסביר את כל מה שמסבירה QCD למעט גלואונים ובוזון היגס, ובנוסף לכך מסביר היטב את כל הרשימה שהוא הביא של תופעות ש QCD מתקשה איתן, כולל כאלו שסותרות אותה לחלוטין. הוא לא ממציא כוחות חדשים, הוא לא מנסה להפוך את הפיזיקה על ראשה. להיפך- הוא משתמש בעדויות הניסויות הקיימות עבור המודל שלו אם כך כל מה שצריך זה לבחון את הניבויים של שני המודלים זה מול זה: קומאי עצמו מציע ניסוי שיפריך בקלות את המודל שלו - אצלו כל המומנטום הלינארי של פיונים יהיה בקווארקים (בניגוד לפרוטונים) ואילו לפי QCD כמחצית מהמומנטום הלינארי של פיונים תהיה בגלואונים (כמו בפרוטון). הוא טוען שבניסוי כזה, בניגוד לתוצאות בפרוטונים : experiment of deep inelastic electron-pion scattering will prove that in this case the pion’s quarks carry all (or nearly all) the pion’s momentum ואפשר גם לחכות לתוצאות מכאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם כך כל מה שצריך זה לבחון את הניבויים של שני המודלים זה מול זה:" ולמה הניסוי שכבר נעשה, שגילה בוזון היגס, לא מספיק בשבילך? אפשר גם לחכות כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי שגילוי ההיגס ממוטט את כל המודל שלו (הרי גם QCD לא מושלמת...) מאידך גלואונים זה ההבדל היסודי בין המודלים. בלי גלואונים אין יסוד ל QCD ועם גלואונים אין יסוד למודל של קומאי. הכל לע"ד הענייה ביותר. ממש מקבצת נדבות בפינת הרחוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו אני הייתי קורא לאתר הבית שבו אני מפרסם את כל התיאוריות שלי nohiggs.wordpress.com, לא הייתי לוקח את הגילוי של ההיגס כל כך בקלות כמוך :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהפנטה-קווארק מדיון 3711 מכריע לרעת התאוריה של קומאי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך נראה. גם אני חשבתי על הענין הזה כשקראתי על החמשיקווארק הלז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Worth reading Comay's note on the discovery in https://nohiggs.wordpress.com/2015/07/22/remarks-abou...
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם טרחן תמיד טרחן, זו ההרגשה מהפוסט שלו. בלי שום אזכור לתחזיות שלו שחזו שלא יתגלו פנטה-קווארקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא דווקא מתייחס ומסביר שהתחזית היא לא לכל סוגי הפנטה-קוורקים. השאלה מה האמת. ישנה גם התייחסותו לחלקיק (היגס??) שהתגלה (מועתק מ-https://coherentphysics.wordpress.com/about/#comment-...): הניסוי האחרון אכן גילה חלקיק חדש (בשנת 2012). דיון האם זה חלקיק היגס נמצא בלינקים הבאים: https://nohiggs.wordpress.com/2012/07/15/the-new-125-... תקציר המנהלים של הדיון הוא כזה:https://nohiggs.wordpress.com/2012/10/09/why-top-quar... – יש 6 סוגים של קוארקים (ועוד שישה אנטי-קוארקים). הקוארק הכבד מכולם (בהרבה) נקרא "קוארק טופ". בעניין הזה יש הסכמה בין כל המדענים. – יש הרבה סוגי מזונים (בכל מזון יש קוארק ואנטי קוארק מאותו סוג או מסוגים שונים). גם בעניין הזה יש הסכמה בין כל המדענים. מכאן והלאה יש חילוקי דעות. – לכאורה, על פי טענת תומכי המודל הסטנדרטי לא התגלו מזונים שאחד הקוארקים שלהם הוא קוארק טופ – ישנם ארבעה חלקיקים הנקראים היגס, W (פלוס ומינוס) ו Z – המודל הסטנדרטי טוען שהם אלמנטריים ולא מורכבים מקוארקים – נוסחאות החלקיקים האלה, על פי המודל הסטנדרטי, אינן קונסיסטנטיות, והתיאוריה מאחוריהן נראית מופרכת – למודל הסטנדרטי אין הסבר פיזיקלי קונסיסטנטי עם תורת הקוואנטים מדוע לא נמצאו מזונים שיש בהם קוארק טופ – תוצרי ההתפרקויות של החלקיקים האלה, זמני החיים של החלקיקים האלה והמסות שלהם נראים תואמים לכך שאלה מזוני הטופ החסרים (כאשר ההיגס שהוא הכבד מכולם מורכב מטופ ואנטי-טופ) – זמן החיים של ההיגס הוא פי 1000 יותר קצר ממה שחזו נוסחאות המודל הסטנדרטי. זו שגיאה אדירה. התרוץ שניתן בדיעבד הוא שמכשירי המדידה של המתקן אינם מדוייקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבין, לחזות תחזית (מאד אזוטרית ושונה ממה שבערך כל המדענים מסכימים עליו), לקבל תוצאת ניסוי שמפריכה אותה, ואז לתרץ תירוצים, רחוק מאד מלשכנע. אתה יכול להצביע על מקום בתחזית (המקורית - לא בתירוצים בדיעבד) שבו נאמר שהיא לא לכל סוגי הפנטה-קווארקים? באשר לשאר ההודעה שלך, שהיא בעצם ציטוט של עופר קומאי, אין לי ענין רב בלנהל ויכוח ע"י פרוקסי עם עופר קומאי, אז אני אניח לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מי שעושה לו טוב לגלות בעיות במודל הסטנדרטי - הגילוי שלנייטרינו יש מאסה הוא מקום לא רע להתחיל ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכרומודינמיקה הקוואנטית פוגעת לי בחוש האסתטי. לכן קפצתי כמוצא שלל רב על ההסבר החליפי של קומאי. אקדים ואומר שהאלקטרודינמיקה הקוואנטית כן אסתטית בעיני. הכל נופל למקום בקליק. לא אומר שאין בה דברים מוזרים, כמו "שאילה" של אנרגיה מהאין, אבל היא מסבירה תופעות נצפות מצוין, וגם מכילה יחסית מעט "המצאות". בכרומודינמיקה הקוואנטית, לעומתה, יש יותר מדי "המצאות" שגורמות לי לשאול מה פתאום. כל מיני אילוצים שכאילו עומדים בפני עצמם. מה פתאום הכח החזק גדל עם המרחק? מה פתאום מטען הצבע של מערכת חייב להיות אפס? מה פתאום אין גלואונים חפשיים? מה פתאום הגלואונים בעצמם נושאים מטען צבע ומייצרים בעצמם גלואונים? זה נראה לי כאילו מאחורי הפינה מסתתר הסבר טוב יותר, כזה שיש בו פחות "המצאות", והמודל של קומאי נראה כזה. קומאי הוא לא טרחן כי הוא נותן ניבויים של המודל שלו שמתעמתים עם QCD כלומר מגדיר פרמטרים בהם הוא יהיה צודק או טועה. החשוב שבהם, לדעתי, הוא כדורי דבק. כדורי דבק glueball [Wikipedia] אמורים להתגלות בטווח האנרגיות של המכשור הנוכחי ויש פרויקט שמוקדש לגלות אותם. אם וכאשר יתגלה כדור דבק אז תשודרג QCD עבורי מדרגת הסבר אפשרי לדרגת מודל מוצלח של המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחלק מהתהיות שלך (שכבר הזכרת) התייחסתי בתגובה 656338, ואין טעם לחזור על הדברים ולנוע במעגלים. אבל אולי עוד הערה - כדאי להזכיר, שהמושגים שאתה ואני מדברים בהם כאן, הם ברמת המונחים ועולם המושגים של המדע הפופולארי, וסביר להניח שגם אם לחלק מהם יש תשובות, התשובות ניתנות במסגרת עולם מושגים מדויק יותר ומסובך יותר1, זה שבו מדברים הפיזיקאים של האנרגיות הגבוהות. ולכן יכול להיות שיש תשובה מצויינת שמסבירה מה פתאום מטען הצבע של מערכת חייב להיות אפס, אבל הוא עשוי להישמע "כדי לא לשבור את חברת הסימטריה הלא חילופית הניתנת לכיול (SU(3" או משהו הרבה יותר גרוע מזה. במיוחד בשבילך טרחתי ומצאתי תשובה שכזו, למשל לשאלה למה גלואונים לא מגיבים עם פוטונים. יש שם אפילו פסקה שקשורה לתהייה שלך בקשר למטען הצבע של גלואונים: "But it's important to keep in mind that there is also a very subtle difference between the two [gluon and photon], which arises because of the fact that SU(3) is non-Abelian unlike U(1). This changes many things like: there are 8 gluons while only 1 photon, gluons interacts with themselves while photons don't etc." לצערי, הידע היותר טכני שלי מתחיל לקבל מושג סביר2 על QED, אבל QCD הוא עדיין מעבר לסקופ שלי. לכן אין לי תשובות מהשרוול מהסוג הזה לכל השאלות שאתה שואל. אבל כן יש לי ניחוש מושכל, שלפחות חלק מהשאלות האלה הן שאלות שהתשובות עליהן כבר קיימות מזה חמישים שנה כמעט, לא מאתמול.1 תורת שדות קוונטים על נגזרותיה, כמו שכבר רמזתי, אבל השם לא עקרוני כאן. 2 סביר למי שזה איננו תחום עיסוקו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לי שלחלק לא מבוטל מה"המצאות"של QCD יש חובה להופיע מבחינה מתמטית, כמו מה שהזכרת עם חבורה (SU(3. וכאן באה תהיה נוספת- אמנם כמו שציינת חלק נכבד מהמתמטיקה עובר בגובה שיוט מעל לראשי, אבל להבדיל ממך אצלי כך גם בשאר מכניקת הקוואנטים, ולא היתה לי בעיה אסתטית כזו גדולה עם קריסת פונקצית הגל ואינטגרלי המסלול כמו שיש לי עם הגלואונים. הרושם שאני מקבל הוא ש QCD מחזיקה כבר כמה עשרות שנים יותר כדורים באוויר מאשר אי פעם החזיקה שאר מכניקת הקוואנטים. הרושם שלי כהדיוט הוא שמשום שאת החלק המתמטי הצליחו לסגור בצורה מספיק יפה ועגולה אז מדחיקים את הסתירות הפיזיקליות. שבעצם החלק המתמטי של QCD מלכתחילה היה מתקדם הרבה יותר מהחלק הפיזיקלי שלה, והלה לא הצליח מאז לסגור את הפער באמצעות ניבויים מוצלחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא, אם אני זוכר נכון, שהכל נובע מהמשוואות באופן די ישיר. הרעיון מאחורי QCD הוא משהו כמו: בואו ניקח את QED, ניתן לנשאי הכח מטען, ונראה מהיא המערכת המינימלית שאפשר לקבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובתי לפונז כאן מעליך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך ברור לי למה אתה מתכוון, אבל אני חושב שלנסות להבין את QCD (או QED או מכניקת הקוואנטים או תורת היחסות, או מכניקה קלאסית...) בלי לנסות ולהבין את המתמטיקה מאחוריה זה בערך כמו להסתכל על הלובר בלי להכנס פנימה. אולי מדובר בבניין יפה, אבל בפנים יש את כמה מהדברים היפים שייצרו בני אדם, ונראה לי שקצת חבל לפספס. באותו אופן, המתמטיקה ששימשה את הפיזיקה במאה הקודמת היא מהדברים היפים שייצרו בני אדם אי פעם, וממש חבל שכל מיני סיבות מונעות מיותר ויותר אנשים להנות ממנה. גם אם היא לא מתארת נכון את העולם הממשי שבו אנחנו חיים, גם אם אחרי שתנסה להבין אותה לא תבין את הכל, גם אם תתקשה לפתח אותה לבד, עדיין מדובר במשהו מרשים שחבל לפספס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שהיא כן מתארת את העולם הממשי זה אחד הדברים הכי יפים בה. ענפי מתימטיקה אסתטיים ומופלאים שאין להם קשר לעולם הממשי1 יש לעשרות. מעבר לזה, אני מסכים בכל ליבי עם התגובה הזאת. 1 הכל בינתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין למה אתה מתכוון. אני מלא יראה כלפי המתמטיקה של הפיזיקה- שהיא לא נמצאת כלל ביקום הפיזי אבל מצליחה לתאר אותו, כאילו היא תואר שלישי למציאות על פי שפינוזה. אבל צר לי, הכלב הזה זקן מכדי ללמוד טריקים חדשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אם תתן לסקרנות להתגבר על היראה, תגלה שעוד אפשר. לכלב הזה זה עזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמודל הקווארקים עוד היה צוציק, שווינגר הציע שהחבר'ה נשארים ביחד הודות למונופולים מגנטיים. קיומם של מונופולים (להלן יושמט שם המשפחה) מספיק חזקים בשביל להתגבר על הדחייה הקולונית, אמור להשפיע מאד על ניסויי פיזור מסויימים באנרגיות גבוהות. ברם (!) תוצאות הניסויים דוקא התאימו יפה לנוכחות מטען חשמלי בפרופורציות החזויות, ללא זכר להשפעות כנ"ל. בהיותם קטני אמונה ודלי חזון, ירדו שווינגר והממסד המרושע מהרעיון (לא לגמרי: מחקר פעיל לגבי קשר אפשרי בין תופעת הכליאה וקיום מונופולים נמשך עד היום). ההצעה של ד"ר קומאי, זו שעומדת בבסיס כל המודל שלו, טוענת שהאינטרקציה בין מונופולים ומטענים חשמליים שונה מהסימטריזציה הטריוויאלית של משוואות מקסוול, ולכן המונופולים בהדרונים אינם מגיבים לפיזור עם אלקטרונים. באופן אישי, לא נראה לי מובן מאליו שאפילו אם זה נכון בגבול הקלאסי, זה חייב להתקיים גם באנרגיות גבוהות (היכן שמחשבים תיקונים הנובעים מחילופי פוטונים אנרגטיים), אבל הסתקרנתי מספיק כדי להציץ במאמריו. אם לקחת פעם קורס המשך באלקטרומגנטיות (כזה שמבוסס על פרקים מהספר של ג'קסון או משהו מקביל), זה אמור להספיק בשביל להתמודד עם המאמרים הרלוונטיים. בשלושת המאמרים, שדי חוזרים על עצמם, הוא מפגין ניימדרופינג והכרות מרשימה עם עבודות קודמות. אבל כשמגיעים ללב העניין, היכן שצריך להראות ברחל בתך הקטנה איך כל העסק אמור לעבוד באמצעות משוואות, הניסוחים מעורפלים, הטיעונים מפוקפקים, המשוואות אינן חד משמעיות או ניתנות לשימוש, והרעיון נשאר ברמת נפנופי ידיים (למרות שמבחינתו זה כל כך מתבקש ומובן מאליו, כך שאין צורך לפרט יותר). אם יהיה ביקוש, ארחיב. ____________ פנינה נוספת של ד"ר קומאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעסה. אז האם נראה לך שהוא מטרחן או שהעבודה שלו רק חצי אפויה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול להראות שהוא לגמרי טועה, כי לא ברור מה בדיוק הוא טוען. אני גם לא יכול להוכיח שהרעיון שלו לחלוטין בלתי אפשרי. יש לי סיבות לחשוד שהרעיון אינו ניתן למימוש עקבי בגישה שהוא מציג. כשאלה פני הדברים, אין סיבה שתאמין לי יותר משאתה מאמין לו. _____ כתובת הדוא"ל נרשמה למקרה שהקומאים ינסו לחפש אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיזרת סביבי עוד ערפל. בוא ננסה לעשות סדר- לקומאי יש הרבה טענות נגד QCD שאני חסר הכשרה פיזיקלית להעריך עד כמה הן כבדות משקל. אולי תוכל לתת את חוות דעתך עבור כל אחת מהטענות הראשיות שלו, עוד לפני הפתרונות שהוא מציע: - עד כמה היא אכן חד משמעית מבחינת התוצאות הניסוייות ? - ככל שהיא נכונה, עד כמה היא מערערת את QCD, או עד כמה עקרוני חוסר היכולת של QCD להסביר אותה? טענה 1. מספר ההתנגשויות האלסטיות עולה באופן פתאומי כאשר מגדילים את רמת האנרגיה בהתנגשות בין פרוטונים. טענה 2. המרכיב הטנזורי של הכוח הגרעיני, זה שגורם לגרעין הדאוטרון להיות פחוס במקום כדורי, אינו מוסבר על ידי התכונות הידועות של נוקלאונים. טענה 3. אפקט EMC נתן תוצאות הפוכות לתחזיות QCD ועדיין אינו מוסבר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הבלוג nohiggs (או שם דומה) האימייל של עופר קומאי הוא ofercomay (at) gmail.com אני מציע לך לפנות אליו לאימייל זה ולהזמין אותו כאן לדיון, הוא בוודאי יעלה את טיעוניו טוב ממך. מאחר והגולש "הקשה והמקשה" זרק כפפה בעניין – מן הראוי שיגיב לעופר (אם עופר יגיב פה).יש סיכוי לא מבוטל שעופר קומאי יגיב (אם הוא כתב ספר בעניין זה - כנראה הנושא מספיק חשוב בעיניו כדי שיגיב כאן , אלא אם כן הוא טרוד בעניינים אחרים). מסיבות שונות (עצלנות בעיקר) איני כותב אימייל אליו בעצמי. ובכלל, מכיוון שאתה מכיר במקצת את הצד שלו פנייתך אליו תהיה יותר אפקטיבית מפנייתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הוא טוען אני יודע, וכמו שאמרתי- אינני מצויד לשפוט. יותר מעניין אותי מה אומרים פיזיקאים חסרי פניות על מה שהוא אומר. אבל אם זה מעניין אנסה להזמין אותו לכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובה 669301 ואת כל מה שמן הסתם יתפתח תחתיה. (אין לי ספק שתראה...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אעקוב בעניין רב ובחוסר הבנה מוחלט. אני מקווה שבסוף, אחרי שתלבנו את הדרוש ליבון, מישהו יתרגם לי את המסקנות לשפה שאני דובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני עוקב בעניין רב ובחוסר הבנה אפילו עוד יותר מוחלט משל אריק. בשביל דיונים כאלה המציאו את האייל! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחייאת, יובל. מילא אנחנו, המשועממים, אבל לך בטוח יש עניינים יותר ראויים לעסוק בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_______ קראתי את המאמר הזה, וכל הזמן וכל הזמן זמזם לי בראש יתוש קולני ומטריד, שאמר שמשהו לגמרי לא נכון במה שאני קורא. לאט לאט התגבשו כמה אבחנות יותר בהירות, שהראשונה בהן היתה שהשימוש שלו ב-RQM 1וב-QFT כשתי תורות משלימות הוא פשוט שגוי. כל ספר QFT כמעט מסביר בשלב זה או אחר ש- RQM מביאה לתוצאות לא פיזיקליות (אנרגיות שליליות, הפרת סיבתיות וכדומה), ולכן הדרך הנכונה לאיחוד של מכניקת הקוונטים ותורת היחסות היא תורת השדות הקוונטיים. ובמינוח של תש"ק משוואת קליין-גורדון מקבלת פירוש תקף לחלוטין. לא רק זה, יש חלקיקים בטבע שהיא אכן מתארת אותם. ואז יתוש אחר אמר - בטח אני זה שלא מספיק מבין את המושגים הנ"ל. לבסוף הגעתי לסוף המאמר, בו מצורף אי-מייל מפרופסור ממכון ויצמן שטוען בדיוק (טוב, בערך) כמוני, והוא השקיט את היתוש השני. כמו-כן, גם במאמר הזה הביטוי 'נפנופי-ידיים' מוצדק בהחלט. 1 Relativistic Quantum Mechanics
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שכוונתך למאמר שלונקק מתחת לקו (ואינו קשור ישירות לדיון ב-QCD). הטעות מתחילה כבר במשוואה הראשונה. המשוואה נכונה (בהצגת שרöדינגר1) ב-QM וב-RQM כאשר Ø היא פונקציית הגל, או ב-QFT (שוב בהצגת ש', שאינה שכיחה שם) כאשר Ø היא מצב קוונטי (ket). באף אחד מהספרים המוזכרים במאמר לא תמצא נסיון להשתמש בפונקציית גל ממשית, או במצב קוונטי שעבורו <x|Ø> תמיד ממשי. ב-QFT (בהצגת הייזנברג2) Ø הוא אופרטור הרמיטי (בגלל הממשיות), וצד שמאל של המשוואה הראשונה צריך להיות מוחלף בקומוטטור [H,Ø]. עכשיו שני צדי המשוואה אנטי-הרמיטיים ואין שום בעיה. 1 אני יודע. נכחתי בפרמיירה! 2 לא הזמין, המניאק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר העניין שהצגתי בספר שאליו התייחס אריק תגובה 656217 הוא שהתיאוריה הקיימת, הכרומודינמיקה הקוואנטית, מופרכת בגלל המון סיבות. עשרות סתירות ניסיוניות, אי יכולת להסביר באופן קונסיסטנטי תופעות בסיסיות, וכשל בולט, כמעט עיוורון, שבגללו היא פותחה. העיסוק במונופולים מגנטיים, שמהווים אלטרנטיבה לכרומודינמיקה הקוואנטית, הוא שולי, ומוקדש לו פרק רק בשלהי הספר. ולעניין שהציג הקשה המקשה בקשר למונופולים: המאמרים המדברים על המונופולים המגנטיים נמצאים כאן: E. Comay, Nuovo Cimento 80B, 159 (1984). A regular charge-monopole theory derived from a Lagrangian density. הם מכילים את הנוסחאות המבססות את ההתנהגות של מונופולים מגנטיים. בשני המאמרים ישנם שני פיתוחים שונים, כל אחד מתחיל מהנחות קצת שונות, אבל הנוסחאות הסופיות הנובעות משני הפיתוחים זהות.E. Comay, Nuovo Cimento 110B, 1347 (1995). The same charge-monopole theory derived without using a Lagrangian density. זו איננה הוכחה שהקוארקים הם מונופולים, אלא הסבר ונוסחאות כיצד הקוארקים יתנהגו אם היו מונופולים המקיימים את ההנחות שבמאמרים. נוסחאות המונופולים האלו מציגות שני שדות חדשים, האחד אנלוגי לשדה החשמלי והשני לשדה המגנטי. בין זוג השדות החדשים לבין השדה המגנטי והחשמלי אין שום אינטראקציה, אבל יש להם מכנה משותף - הפוטון מבצע אינטראקציה גם עם המונופולים, ולא רק עם מטענים חשמליים. אלה המאמרים התיאורטים. החלק השני, המתבקש, הוא איך לקשר את המונופולים לקוארקים. את הקוארקים ניתן לתאר כחלקיקים שיש להם מטען חשמלי (כמוסכם על כולם) ומטען מונופול (אפשר לקרוא לו מטען חזק), שעוצמתו הרבה יותר גדולה מהמטען החשמלי היסודי. אנטי חלקיק מכיל מטען הפוך גם מהבחינה החשמלית וגם מבחינת המטען החזק. ולכן מזונים (שהם מצב קשור של קוארק ואנטי קוארק) נקשרים זה לזה על ידי המטענים החזקים (הפוכים בסימן), בדומה לאלקטרון שקשור לפוזיטרון במצב שנקרא פוזיטרוניום. את הפרוטונים, הניוטרונים ושאר הבריונים, ניתן לתאר בדומה לאטום בעל כמה קליפות, כאשר במקום אלקטרונים יש קוארקים, והליבה של הפרוטון מושכת את הקוארקים כי לה יש מטען חזק חיובי (לעומת הקוארקים שיש להם מטען חזק שלילי). בקליפה החיצונית של כל בריון יש שלושה קוארקים. לבריון יש מטען חזק כולל בגודל אפס. לליבה של הבריון יחד עם הקליפות הפנימיות יש מטען חשמלי אפס. לקוארקים בקליפות הפנימיות יש מספר זהה של קוארקים מסוג "מעלה" לקוארקים מסוג "מטה". אני חושב שהדיון במונופולים צריך להתבצע בעיקר לאחר שתהיה הבנה כלשהי בקרב הפיזיקאים בתחום שהתיאוריה הקודמת (הכרומודינמיקה) איננה נכונה, או שלפחות מותר לפקפק בנכונות שלה. כרגע זה לא המצב. כל פרסום מאמר הוא קשה. לא קל למצוא רפרי שמוכן להסתכן ולפרסם מאמר הנוגד משהו מהמודל הסטנדרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר שלפי מודל קומאי זה בלתי אפשרי. לא הבנתי מה עמדתך לטענת הגילוי החדש (שיכול להיות "נכון" או "לא נכון")בהודעה שפרסמת בעבר בבלוג (נדמה לי בתאריך 22 יולי או תאריך קרוב). האם אתה טוען שיש מבנים דומים ל"מבנה 5-קווארקים". למשל האם אתה טוען שיש מבנה "מולקולת 5-קווארקים" שמתנהג בצורה דומה למבנה 5-קווארקים אלא שמוחזק בחלקו באמצעות "הכוח החלש" בלבד ? האם יש לך הצעות נוספות למבנים שאינם "מולקולה דמויית 5-קווארקים" אבל בכל זאת אינם "מבנה 5-קווארקים אמיתי" ? האם יש הצעה לניסוי שיבדיל בין "מבנה 5-קווארקים אמיתי" לבין מבנה שאינו כזה ? נסה לתת הסברים להדיוטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, עוד משהו שאמר הקשה המקשה וששכחתי להתייחס אליו: מטעני המונופולים דווקא דומים מאוד למשוואות מקסוול, ולמעשה, כמו דיראק, במאמרים שלו הוא מתחיל מאותן נוסחאות. השוני בין קומאי לדיראק הוא בכך שדיראק הניח שהמונופול יבצע אינטראקציה עם מטען חשמלי, וזה לא קורה בנוסחאות של קומאי, שבהם מה שמתקבל הוא זוג כוחות חדש. ולכן אני מניח שהקשה המקשה לא קרא את המאמרים הנכונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבנה שלי בכרומודינמיקה בסיסית ביותר (ואולי אף פחות מזה). אין לי עניין להגן עליה מפני מסע הצלב של אביך ושלך, תהיינה סיבותיו אשר תהיינה. אני מוכן לנסות לבחון באופן ענייני, ככל שאוכל ושיתחשק לי, את האלטרנטיבה שאתם מציעים. מותר, ואף רצוי, לאתגר תורות פיסיקליות. מצד שני, כמו שאני ואתה חפשיים לבחור במה אנו רוצים להתעסק ועל מה איננו רוצים "לבזבז" את זמננו, כך איני רשאי לצפות שלרפריז לא יהיה חופש דומה. בכל מקרה, ההסטוריה מלמדת שכבר שניים-שלושה פיסיקאים בעבר הצליחו לקבל אוזן קשבת והתייחסות רצינית (!) לרעיונות לא שגרתיים. עכשיו, ברשותך, בוא נדון באופן ענייני במאמר מ-1995 (או שמא אין זה המאמר הנכון?). בתור התחלה, אני מבקש להבין כמה פוטנציאלים וקטוריים A משתתפים בלגרנז'יאן (25), איך בדיוק נגזרים מהם טנזורי השדה F, ומה הם האילוצים (קשרים בין דרגות החופש) של ה-A השונים. אם זה יותר נוח לך, בשל מגבלות האדיטור, תוכל לפרסם את התשובות בבלוג שלך, או באתר אחר, ולקשר אליהן. מסיבות אישיות, אני לא אנהג כך, והריני מתנצל על חוסר הנימוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועד שתתקבל תשובה, הנה השערה חלופית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והערה לוגית קטנה: בשביל להיות "התיאוריה הכי טובה" היא לא צריכה להיות מושלמת - היא צריכה להיות יותר טובה מכל התיאוריות האחרות. כדי לסבר את האוזן - הפיזיקאי שימצא גירסא של תורת מיתרים (שכבר שלושים שנה עובדים עליה טובי המוחות) שמתאימה לתוצאות ש-QCD נותנת, או למודל הסטנדרטי ככלל, לא רק שיקבל נובל כהרף עין, אלא ייכנס לפנתיאון של גדולי המדע מאז ומעולם. כרגע המצב רחוק שנות-אור משם, כנראה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |