בתשובה למאיה, 19/10/15 15:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תוכלי לראות שגם התייחסותך האחרונה הנוגעת לאחת מהתקפות הטרור, פונה, כמעט על דרך של רפלקס, אל השאלה מדעו פגעו במחבל מרגע שחדל להוות סכנה. דרכים רבות יש להתייחס למלחמת הטרור הנוכחית, אך האחת, האינסטינקטיבית, שהניעה אותך להביא ציטוט מיעקב עמידרור, היא זו העוסקת בזכויות האדם. קול רבים היה זה, ולא רק קולך. היה זה כעין הקול הציבורי שסביבו התגבש יחסו של השמאל כלפי מלחמת הטרור הנוכחית. תחילה, תוכלי לראות שאין בזה כל ייחוד. התניית המונים היא להתייחס לדבר מן הזווית של זכויות האדם. אם תסכימי איתי כי זווית ההתייחסות הזו מותנית היא, ואינה מקורית משלך, רשאית את לתהות- מי הטמיע אותה בכם. אבל רשאית את גם לשאול, האם זו ההתייחסות שצריכה להעסיק את הפוליטיקה ואת המדיניות הישראלית. אין לי טרוניה כלפייך. לא באופן אישי. הלא מפיצנית את. בסך הכל מפיצנית לפמפלטים של כנסיה. אבל מן האידיאולוגיה השטוחה הזו, המפשטת את המציאות בצורה גסה,ומעמידה אותה על זכויות האינדיבידואל, כעיקרון מרכזי או כערכאה אחרונה, מגיעים בסופו של דבר גם נבחרי הציבור, והם, כמוך, אינם מסוגלים לראות או לשפוט את המציאות מעבר לגובה האג'נדה. במנטליות שלהם, בשכלם, הם מגיעים אל הפוליטיקה מבלי שנתנו דעתם, אפילו לא פעם אחת, על שאלת הקולקטיב. מבלי שנתנו דעתם כי בכלל קיים צורך כזה. רגע אחד לפני שקופצים אל ראש התור. בכך, ולא רק בזה, הפכתם להיות גורם הרסני. הביני. אני בכלל לא ניהלתי איתך, בת שיחתי, דיון על ערכים. בכל הדיונים הפוליטיים, מעולם לא דיברתי על ''נפלאותיה של היהדות'' כנימוק למדיניות. רק עתה פתח הקרנף צוהר לשאלת מקומה של היהדות ביחס למדיניות. ותשובתי מוכנה. אין מקום לערכים של היהדות, או לציווייה, כנימוק למדיניות. כשם שאין מקום ל''חזון השלום'' . כשם שאין מקום ל''זכויות האדם''. הסיפורים המזוויעים שאת מפיצה בעקבות לנדו.. אין בסופם ואסור שתהיה- מסקנה מדינית. את שמספרת איזו הארה חלה בך לאחר שנחשפת לסיפור ועוד סיפור. אשרי לך וטוב לך. מדיניות החוץ, אינה נגזרת ואסור שתהיה נגזרת מתחושות האינדיבידואל שלך. חומלת את- חימלי בביתך. הקרנבל של הדמוקרטיה הישראלית- מזעזע. הדמוקרטיה לא בסכנה. הדמוקרטיה היא הסכנה. כאשר ארגון אזרחי שואף וגם מצליח להשתלט על ניהול מדיניות החוץ, כי הוא רק רצה לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני בתום לב גמור-זה מזעזע. כאשר עגלות מלאות בפני עצמן, עוברות ונוסעות בפולטיקה הלאומית, בשם האזרחי, בשם האינדיבידואלי, בשם המסע הרוחני, וה''צמיחה האישית'' זה מזעזע. מה גרם לכך שנטרף השמאל הלאומי בידי קואליציה של ארגונים אזרחיים. שברון הלב של כשלון אוסלו, האינטרנט, ההפרטה. אבל ישימו לב. הותיקים. אנשי השמאל הציוני, מלח הארץ, בני הדור הקודם, אשר ליבם על הציונות והם נאחזים באשליית ההפרדה, ישימו לב לאן המגמה הולכת. לאן מושך השמאל החדש. ישימו לב מי פותח את השערים בארצות המערב, כדי להכניס מהגרים, להרוס את הלאומיות בכוונת מכוון. להרוס את הלאומיות על פי אידיאולוגיה. ישים לב לקורט קוביין ולדומיו. יביט ויראה, היכן עובר המאבק. לא יועיל כל גבול מדיני, כאשר יהיה זה השמאל החדש אשר יפתח את השערים, כאשר רק תיקרה בפניו ההזדמנות. אני מרגיש שמיציתי. אם רצונך להוסיף, בבקשה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובינתיים כוחות הביטחון חסלו עוד שחור אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. ברצוני להוסיף כי כעת אני מבינה יותר לעומק את עמדתך. ההערה שלך לגבי תגובתי הראשונה נכונה. במדרג הערכים שלי זכויות אדם שני כמעט רק לזכות לחיים (סייגתי שכן במצבים שונים ובמצבי קיצון קיימת אפשרות של תנועה מסוימת במדרג) בדיוק כפי שאתה תגיב לגבי פגיעה בערך שנמצא גבוה בסולם הערכים שלך. ישנה נימת גינוי בדבריך שאינה ברורה לי. זכותו של כל אדם להעדיף ערכים מסוימים, זו מהות המגוון האנושי (דודתי חסידת ברסלב ניסחה זאת כך: "צריך מכל הסוגים כדי לברוא עולם"). זהו שיח ערכים מובהק המכתיב את תגובתנו לאירועים גם אם לא תכנה אותו כך. עניין ה"ייחוד" וה"מפיצנית" עורר את סקרנותי וכמה מחשבות בנושא. מדוע חשוב לך (פסקה שניה) שאבין כי איני ייחודית? האם אתה ייחודי? (אני שואלת ברצינות ולא בהתרסה). אני ייחודית וחד פעמית פשוט בשל היותי אדם ואין צורך להוכיח זאת. מידת הייחודיות של כ"א תלויה להבנתי ברוחב ועומק האופקים והמחשבה, בניסיון החיים ובמידת היצירתיות בה הוא מביא את דבריו. (מילן קונדרה כותב על ייחודיות התנועה האישית והמשמעות הסובייקטיבית של מילים, תודה שהזכרת לי). (סלח לי, אבל האסוציאציה הראשונית למקרא דבריך היתה הלחישה: "היזהרו, וולדמורט!" שמטרתה ליצור אישקש מאיים). אגב, על כל דעה, כולל שלך, ניתן לטעון ובצדק מסוים כי "הוטמעה" בך ואינה פרי מחשבה מקורית משלך ולכן טענתך היא טענה ריקה שאינה אומרת דבר. אני מבינה כי קשה לך עם העדויות והתחקירים שאני מביאה לכאן בעקבות עידן לנדו ואחרים. בעיני יש חשיבות רבה להפצה ולחשיפה מרבית של כמה שיותר ישראלים לעוולות הפרטניות והכוללות שאנו עושים בישראל ובשטחים ולהכרה כי השליטה על מיליוני בני אדם מחלחלת אל דפוסי ההתנהגות והנורמות בחברה הישראלית ומבהימה אותנו שכן בכך אולי יותר ישראלים יחתרו לפתרון כלשהו של הטירוף המתמשך הזה. שוב אתה טועה ואינך מסוגל משום מה להפנים כי עיקר העיקרים בשמאל הוא הקולקטיב, ערכיו והנורמות שלו. לנדו מביא לפעמים מקרים פרטניים ולעיתים תחקירי עומק ביחס למגזרים (בדואים, פלסטינים) או לאזורים (הנגב, בקעת הירדן) אבל אתה מתעלם מכך ומגדיל בזכוכית מגדלת את ה"אנקדוטות" כדי שתוכל לסמן את המטרה: "אתם מתייחסים אך ורק לאינד"' ויש כאן חוסר יושר מצידך. לשמאל יש חזון ועמדה מדינית פחות או יותר מגובשת וידועה ואינך זקוק לי כדי להכיר אותה וזכותך כמובן להתנגד לה, אך אל תטעה, אף שאין נוהגים בד"כ בשמאל לדבר בפאתוס ובמשפטים בומבסטיים כ"נצח ישראל" ו"השרדות העם" הדאגה והחזון כלפי עתידו של עם ישראל והקולקטיב הישראלי אמיתיים וברורים. הפתעת אותי כאשר כתבת: "הדמוקרטיה לא בסכנה. הדמוקרטיה היא הסכנה." צר לי באמת. תפישת העולם, המדיניות והערכים שלנו כה רחוקים עד שאין באפשרותנו להגיע לאיזו הסכמה חלקית ואני נאלצת להסכים אתך, צדקת: אין טעם בדיאלוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. את נאלצת להסכים, או שאין באפשרותנו להסכים. אמנם אני לא אמרתי שאין טעם בדיאלוג, אבל שפה משותפת בוודאי אין. על כן אל תצרי. תשמחי. זאת לא ההסכמה היחידה. כי כשאת אומרת שיש בעינייך "חשיבות רבה להפצה..", גם זו הסכמה. לקח לך קצת זמן להגיע להכרה הזו. עד לפני כמה ימים, היו הדברים "בלתי ראויים לתגובה". הייחוד שלך, כמו גם הייחוד שלי, אינם מעניינים כלל. אם צריך הדבר להיאמר פעם שביעית, אם אין זה מלמד על אטימות הדעת, בוודאי זה מלמד על האופי האנתרופוצנטרי, ובמקרה של האייל האלמוני- האגוצנטרי, של המנטליות בשמה את דוברת. והנה את מאשרת כי במעלה מדרג הערכים שלך, זכויות האדם עומדות בראש. אבל אני לא דיברתי על מידרג הערכים שלך. כי אם על מידרג הערכים של ישראל. ובראש מידרג הערכים של ישראל לא עומד האדם, כי אם העם. ומי שמביא אל המדיניות נימוקים מ"זכויות האדם" פסול הוא באותה מידה שבה פסולים נימוקים של דת. הלא בזה נזדעקו אנשי האמת של שנות השמונים, מן הנימוקים הדתיים של גוש אמונים. בזה ראו צורך להרחיק את הדת מן המדינה ומן הפוליטיקה, ובזה ראו סכנה. היום אתם הסכנה. והייתי אומר..אויב. אם יש עוד שמאל לאומי המסוגל לחשוב מנקודת מבט לאומית, טוב הדבר ורצוי לימין עד מאד. כי בינם לבינם תישאר רק מחלוקת פוליטית. זהו השמאל הישן, לא רק טוב הוא, גם יפה, ועמו אנו מוצאים שפה משותפת. מאימתי נעשה השמאל ל"בוגד"? מזמן שהפכה האתניות בעיניו ל"קונספט גזעני". זה השמאל אשר לא רק הוא נאלח, באמת באמת נאלח, אלא בעיקר מסוכן, זה אשר המניפסטציה שלו היא ביטול "היהודית" בשם הדמוקרטית. ולו היה פרופסור לייבוביץ' חי, היה הוא מטיל בכם את החרפות. היה בראש העומדים לקלל אתכם, להוקיע אתכם, לארר אתכם. וכך ראה לייבוביץ' את הדמוקרטיה. מכניזם ריק, אין בו ערך חיובי, ועיקר תועלתו מן הצד השלילי. בכך שהוא מכיל איזונים ובלמים שיש בהם כדי למנוע עריצות. צירוף הדמוקרטיה עם הליברליזם, היא קביעה אידיאולוגית שהציונות הייתה מוכנה לקבל - כמשנית. היא מעולם לא קידשה אותה, ומעולם לא הציבה אותה בראש מידרג הערכים. המדברים בשם ה"דמוקרטית" מבקשים לבצע הפיכה. הפיכה באמצעים דמוקרטיים. אלה המבקשים לקדש "מלחמה" בשם "הדמוקרטית" כי נראית להם הלאומיות- קונספט גזעני, מבקשים לנהל מלחמה כנגד הציונות. מלחמה כנגד ה"הבית הלאומי". אין פירוש אחר. הנה כי כן אם הגעת להכרה לכך שהשתלבת עד כה בדיון, לא כמתדיינת, אלא כמפיצנית, מתוך עמדה מיסיונרית, ובאמת זה חמוד מצדך להביא הפניות לערכים ליברליזם וסוציאליזם של ויקיפדיה, למד אני שהפך נושא זכויות האדם, מרעיון פוליטי, לדת חילונית. לדת אזרחית. לכן משמשים סיפורי הפרט לא למושכלה, כי אם לעונג רגשי. לכן מוציאה את נחירות של עונג למקרא איזה טור אידיוטי, שהצליח ההוא, האובססיבי כלפי נתניהו, למצוא ברשת. שימי לב, את מנחררת. חדורים אתם תחושה של עליונות, תרבותית, נימוסית, אינטלקטואלית. ואינני יודע על מה. אין אני מבין על מה. אך זו תהיה מכה קשה לדימוי העצמי של השמאל, להתמודד עם המחשבה שהוא אספסוף היסטורי. אבל אספסוף אתם, אבק אדם, עדר בהמות מלחכות קש וגבב, אשר מרוב כי רבצו בחרא, נעשה הדבר להם נעים להתפלש בחרא. תתפלשו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבאר: כאשר כתבת: "אבל אותך, עצמותך, מלאות עגלתך וכל מה שיש בך- אותם אני מבטל באופן עקרוני, באופן שלם, מבחינת מעמדו של האינדיבידואל ביחס לשאלות מדיניות." הותרת בי רושם שאינך פתוח (מבטל באופן עקרוני ושלם) לדיאלוג איתי ועם עגלתי. לכן, אין באפשרותנו להסכים ואין, כפי שכתבת, שפה משותפת ועל כך נאלצתי להסכים. נאלצתי ולצערי, שכן שנינו בני אדם, בני אותו העם, החיים על אותה אדמה, ומשלא ניתן להידבר ויש פסילה מוחלטת של השני, מתעורר בי צער. ומיהו שפתח ושב ודיבר על הייחוד ואפילו ניסה לאיין את הייחוד שלי (שלא לומר, לאיין את הדבור הייחודי של כל אדם מהשמאל) הרשה לי להזכירך מתוך תגובות שלך: "דיבור סוציולוגי שלך- שפת המונים הוא. מילא שאין לו מה לומר, אפילו ייחוד אינדיבידואלי אין בו.", "תחילה, תוכלי לראות שאין בזה כל יחוד", "אם תסכימי איתי כי זווית ההתייחסות הזו מותנית היא, ואינה מקורית משלך" - ניסיון לאיין את הייחודיות ומשנכשלת אתה כותב: ""הייחוד שלך, כמו גם הייחוד שלי, אינם מעניינים כלל." אני חולקת על הדמיון שאתה מוצא בין השיח הדתי לשיח זכויות האדם ולכאורה כאילו קיים שוני בינו לבין השיח על העם או הלאום שכן שיח הדת מתייחס לקבוצה מצומצמת עד מצומצמת מאד (בהתאמה למידת דתיותו של הדובר) ואילו שיח זכויות האדם מתייחס לכל אדם שהוא והעם מורכב מבני אדם ולכן מדובר בשיח העם וערכי הלאום. אומה שאינה דואגת לזכויות ולרווחת הפרט תהפוך למפולגת ושסועה, למדינה של שבטים בה כולם שונאים את כולם ומנסים לדפוק אחד את השני. אנחנו המדינה עם רמות העוני מהגבוהות במערב והכל קשור. נראה כי אתה מוצא סתירה בין זכויות אדם לביטחון הלאום אבל לכן קיימים איזונים ובלמים. אפילו אירופה המתקדמת השיתה סייגים על עצמה בנושא. איננו מתאבדים. המחלוקת היא וודאי גם פוליטית אבל גם על ערכים ודמות המדינה בכל תחום שתיארת. היהדות היא ערך מרכזי ומאחד של רבים אם לא רוב העם בציון ולכן בעיני חשיבותה ומעט מאד מהשמאל מנסה לערער או לאיין אותה. אנחנו, אתה זוכר, טובים בפשרות... מתוך אותו שיח זכויות ודאגה לרווחת האדם. נראה כי לייבוביץ' היה מגנה ראשית לכל את רוח העוועים והגזענו והפלגנות וההתדרדרות שחלה בתוכנו. לגבי הציונות וערכיה, דומני שאתה טועה ואני מקוה שבקיאים ממני יפרטו. לעניין המפיצנית. עלי להודות כי כתבתי זאת "חשיבות... הפצה" תוך רצון להקניט אותך מעט, הרי ידעתי שתגיב כמי שמצא שלל רב ונראה כי הייתי צריכה לוותר על כך, מצטערת. אני ואתה וכולנו כאן מתדיינים (ולכן, בהגדרה, "מפיצנים" של עמדות) אבל בעוד שאתה בעיני נוטה לדבר קצת בהכללה ובסיסמאות שהן סוג של עיוורון ("השמאל פסול ומסוכן" לעיתים בשפה ציורית ולעיתים בגיבובי קללות - ""עדר, "אבק אדם", "אספסוף", "מתבוססים בחרא" וכדומה) אני מעדיפה, כאשר ניתן, להביא ממצאים, תיעוד ועדויות כדי לבסס את טענותי וכדי ללמוד עוד, כך שתפישת המציאות שלי לא תורכב רק מרגשות (פחד, שנאה או תקוה) אלא גם מלמידה, אפילו של עובדות שאינן נוחות לי, לשלבן בתפישת המציאות שלי וכל המרבה הרי זה משובח. מדוע אתה מתנגד לכך ומנסה למסמס את תוקפן כאשר אתה מכנה אותם "פמפלטים"? האם אתה מעדיף כמשל 3 הקופים המעודכן: לא לראות, לא לשמוע ולא לחשוב? פחד ושנאה אינם בסיס טוב לתפישת מציאות ריאלית. אשמח שתפנה אותי לחלק בתגובתי בו ביטאתי התנשאות. לענ"ד דברתי בנימוס ובענייניות אלא אם למידה לכשעצמה (למשל, הבאת קישורים לערכים שנהניתי לקרוא ושקשורים לדיון) נתפשת בעיניך כהתנשאות, ואין לי אלא לתמוה על כך. מדובר ראשית בהשכלה שוודאי, כדרכה, מלווה בעונג רגשי. לגבי נתניהו, אתה צודק. יש בליבי עליו. הוא אינו דואג לאזרח, אינו דואג לרווחה ולשוויון, ומפורר אותנו כפוליטיקאי במקום לאחד אותנו כמנהיג. אני סולדת מהאיש ומדרכו וחושבת שהיסב נזק ופגיעה לכולנו בכל המישורים, פנימה והחוצה ואם הוא נוהג לשקר כדי לשגשג כפוליטיקאי, ראוי וצודק לחשוף זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ניסיתי לאיין את הייחוד שלך. ניסיתי לאיין את נקודת המבט השקועה באינדיבידואל. ניסיתי להזמין אותך לצאת לרגע מעצמך, לתלות את נקודת המבט מחוצה לך כאינדיבידואל. לראות את הדברים כפי שאמורה לראות אותם, למשל, מדינה. לזה אין את מסוגלת, מכיוון שאולפת לא להיות מסוגלת לזה. כדי להדגים כי אולפת, כי מאולפת את, חניכה של דיציפלינה, אני מראה לך פעם אחת שאת משתלבת בדיון כמפיצנית, כמשכפלת, ופעם שנייה שגם הניסוחים שלך, סובבים בתבנית סביב כמה מושגים סוציולוגיים שהוטמעו בך ובאחרים. כלומר לא רק בטיעונים שלך אין ייחוד, כי אם גם בשפה. והשפה כשלעצמה מכוונת אל מסקנות נדרשות. ההודעה האחרונה שלך אינה חריג. את הטיעונים שלי, אף שהבהרתי אותם ואת כוונתם, וזו הפעם האחרונה, את מפרשת כניסיון או ככישלון לאיין את הייחוד שלך. אם אינני מוצא תוכן בדברים שלך, מתפרש לך הדבר כחוסר סובלנות כלפי האינדיבידואל האחר, על העגלה המלאה שלו. על הערכים והמטען הערכי שלו. את הביקורת על הפמפלט על אגבריה, את מפרשת שמאיימת עליי המחשבה שיש ערבים מתונים. על הפמפלטים של לנדו, את מבינה כי הם מאיימים עליי, כדי כך שאני מנסה להכחיש אותם. האם את שמה לב לאיזה מכנה משותף. האם את שמה לב לפילטרים שלך. איכשהו הכל בסופו של דבר קשור בך. איכשהו הכל קשור בי, בו במישהו. כל מה שיודעת את לומר הוא כי הטיעונים שלך עומדים לא בכוח התוכן שלהם, אלא בכוח מעמדך כאינדיבידואל עצמאי, נפרד בעל זכות לעמדה משלו. מרגישה את כפי הנראה שצריך אני להתייחס לא לדברים שלך, כי אם אלייך. וזו העמדה האידיאולוגית של האגואיזם שלופף בביטוי נאצל - ''זכויות אדם''. אנשים כמוך מרגישים לא רק שצריך להתייחס אליהם, אלא גם שהכל מותר להם בשם ה''אני''. יום אחד את עשויה לגלות שהאני שלך, לא חשוב ככלות הכל. לא באמת. יום אחד יחדל האני שלך מהיות חשוב אפילו בעינייך. כשזה יקרה, אשמח לדבר איתך על בעיות חברתיות, על עוני, על פערים חברתיים, על אוסלו, על כל דבר שבעולם. עד אז, את לא מעניינת אותי. אפילו לא כאדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר הוא שאין ערך ליחיד אלא אם הוא חלק מקולקטיב. מכאן קל למדי להגיע לתפיסה הפשיסטית. אגב, גם הבולשביזם היה בעל אותה תפיסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר דיברת על השמאל, עניתי על השמאל. כאשר התייחסת אלי, עניתי בהתאם. אבל אתה מעדיף לצמצם הכל לפריזמה הצרה והמוטית אותה ביטאת מתגובתך הראשונה. אין בעיה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |