 |
אני לא ניסיתי לאיין את הייחוד שלך. ניסיתי לאיין את נקודת המבט השקועה באינדיבידואל. ניסיתי להזמין אותך לצאת לרגע מעצמך, לתלות את נקודת המבט מחוצה לך כאינדיבידואל. לראות את הדברים כפי שאמורה לראות אותם, למשל, מדינה. לזה אין את מסוגלת, מכיוון שאולפת לא להיות מסוגלת לזה. כדי להדגים כי אולפת, כי מאולפת את, חניכה של דיציפלינה, אני מראה לך פעם אחת שאת משתלבת בדיון כמפיצנית, כמשכפלת, ופעם שנייה שגם הניסוחים שלך, סובבים בתבנית סביב כמה מושגים סוציולוגיים שהוטמעו בך ובאחרים. כלומר לא רק בטיעונים שלך אין ייחוד, כי אם גם בשפה. והשפה כשלעצמה מכוונת אל מסקנות נדרשות.
ההודעה האחרונה שלך אינה חריג. את הטיעונים שלי, אף שהבהרתי אותם ואת כוונתם, וזו הפעם האחרונה, את מפרשת כניסיון או ככישלון לאיין את הייחוד שלך. אם אינני מוצא תוכן בדברים שלך, מתפרש לך הדבר כחוסר סובלנות כלפי האינדיבידואל האחר, על העגלה המלאה שלו. על הערכים והמטען הערכי שלו. את הביקורת על הפמפלט על אגבריה, את מפרשת שמאיימת עליי המחשבה שיש ערבים מתונים. על הפמפלטים של לנדו, את מבינה כי הם מאיימים עליי, כדי כך שאני מנסה להכחיש אותם.
האם את שמה לב לאיזה מכנה משותף. האם את שמה לב לפילטרים שלך. איכשהו הכל בסופו של דבר קשור בך. איכשהו הכל קשור בי, בו במישהו. כל מה שיודעת את לומר הוא כי הטיעונים שלך עומדים לא בכוח התוכן שלהם, אלא בכוח מעמדך כאינדיבידואל עצמאי, נפרד בעל זכות לעמדה משלו. מרגישה את כפי הנראה שצריך אני להתייחס לא לדברים שלך, כי אם אלייך. וזו העמדה האידיאולוגית של האגואיזם שלופף בביטוי נאצל - ''זכויות אדם''. אנשים כמוך מרגישים לא רק שצריך להתייחס אליהם, אלא גם שהכל מותר להם בשם ה''אני''.
יום אחד את עשויה לגלות שהאני שלך, לא חשוב ככלות הכל. לא באמת. יום אחד יחדל האני שלך מהיות חשוב אפילו בעינייך. כשזה יקרה, אשמח לדבר איתך על בעיות חברתיות, על עוני, על פערים חברתיים, על אוסלו, על כל דבר שבעולם. עד אז, את לא מעניינת אותי. אפילו לא כאדם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש