בתשובה לאפופידס, 28/05/15 13:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
העיקרון הוא: זה לא מה שאתה עושה, אלא תוויות הזהות שלך. לזכותה עומד הזעם המצטבר של כל המיעוטים המופלים אי פעם וזה כבר מתקזז עם ההעלבה הקטנה והבלתי נחשבת שפלטה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לשפוט אדם לפי תוויות זהות מולדות זה בדיוק גזענות, גם אם הגזען הוא שחורה לסבית עם אלפי שנות זעם של מיעוטים מופלים שהיא מנכסת לעצמה. העקרון של להעניש אנשים בגלל המעמד הגזעי-מגדרי המיוחס שלהם (לכאורה) הוא פשוט גזענות הפוכה. אגב, מילא שאשה צחה כחבצלת דורשת לעצמה זכויות של מיעוט אתני, היא גם לא סטודנטית והיא מנסה לקבוע מי יוזמן לאירוע באוניברסיטה! אין גבול לחוצפה? (תשובה: אין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא ממיעוט אתני (בבריטניה). היא לא חייבת להיות בעלת צבע עור שונה כדי להיות בת לעם שונה (לפחות במקור). באותה מידה סטינג האנגלי בניו יורק הוא בן מיעוט אתני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא הנגידה את עצמה לגברים לבנים, והזכירה במפורש גם גזע. הציטוט המלא שלה הוא: I,an ethnic minority woman, cannot be racist or sexist to white men because racism and sexism describe structures of privilege based on race and gender
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו דעתה. אני לא מקבל את דעתה וגם לא את כל העובדות כפי שהיא מציגה אותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעות במשפט הזה היא לב הטענה שבמאמר: ההנחה שקיימת היררכיה של פריבילגיות, ומי שהקבוצה אליה הוא משתייך נמצאת במקום נמוך יותר בהיררכיה הזו מקבל קארט-בלנש מוסרי ביחס לאלה שמשתייכים לקבוצות שמעליו. זה מתווסף, כמובן (ובמדה מסוימת נובע), לטעות שבהבנת גזענות כתאור של יחסי הכוח בחברה במקום כתאור של תפישת עולם ערכית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנות ה-1980 כמדומני ירו שוטרים בניו יורק בצעיר שחור שאיים עליהם בנשק. בדיעבד הסתבר שהוא החזיק פחית קוקה קולה. משטרת ניו יורק התחילה מסע חינוכי לבדיקה וטיפול בתפיסות סטריאוטיפיות. בין השאר, שוטרים ירו במטווח על דמויות קופצות שונות. התברר, שלא במפתיע, שהיתה נטיה משמעותית להסס אם לירות או לא לירות כשהדמות היתה של אזרח לבן, אפילו אם הוא היה בפוזה ברורה של איום, לעומת שחור. מה שכן הפתיע שדפוס ההתנהגות הזה היה משותף לשוטרים לבנים ושחורים. יש פה תופעה של הפנמת הסטריאוטים השלילי על הקבוצה המופלית לרעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר הסטריאוטיפי קצת דחוק כאשר מדובר באנשים שחווים את השטח מחדש יום יום וצריכים להגיב במהירות בסיטואציות קטלניות. על פי הסטטיסטיקה הפלילית בארה''ב, הסיכוי שאדם מסויים מעורב בפשע אלים קופץ במאות אחוזים כאשר מדובר באפרו-אמריקאי, לעומת המקרה בו מדובר באדם לבן. אלו הנתונים שאליהם נחשפים השוטרים האמריקאים מדי יום וזה מה שהופנם לאינסטינקטים שלהם, לא טקסטים של הקו קלוקס קלאן או מטען ערכי מבית אבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדרות שאני רואה זה נקרא ''פרופיילינג''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם פרופיילינג (לצורך הדיון- בשדות תעופה על פי "חזות מזרחית") הוא גזענות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה מתחבאת, פחות או יותר, ב תגובה 384186 ובפתיל הסובב אותה. באותה הזדמנות נתקלתי ב תגובה 385094 ובדקתי. מסתבר שלא טעיתי בהרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתשובה ההיא אתה מביע הסתייגות שמבוססת על זה שאף בעל חזות מזרחית לא פוצץ מטוס שיצא מבן גוריון. אבל מספיק שנשנה את הסוגריים בתגובה שלפניך מ(לצורך הדיון- בשדות תעופה על פי "חזות מזרחית") ל(לצורך הדיון- בקניונים/אוטובוסים על פי "חזות מזרחית"), המוטיבציה והסטטיסטיקות כבר יישמעו לגמרי אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מחזיר אותנו שוב לכך שהסטטיסטיקות מבוצעות על פלחי אוכלוסיה שנקבעים בצורה שרירותית, ולכן הם עצמם חשודים (גם) בגזענות. כולנו זוכרים ש"ערבי ישראלי הסיע מחבלים..." אבל כותב הידיעה שהחליט להוסיף את התואר "ערבי" לאותו נהג זרע את זרעי ה"סטטיסטיקה" שאני ואתה זוכרים אח"כ. אתה יודע כמה ממסיעי המחבלים היו ג'ינג'ים? התשובה המיידית שלי לשאלה כזאת היא "אבל צבע השיער לא רלוונטי לענייננו" וכאן בדיוק המכשלה. איך אני יודע את זה? בעיקר כי העיתונים לא מספרים מה היה צבע השיער של הנהג (וכמובן גם בגלל שאני מניח שלצבע השער אין השפעה בעוד למוצא אתני יש. אופס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משוב שמתקן את זה חלקית: כמה ממסיעי המחבלים לא היו ג'ינג'ים? כמה לא היו ערבים-ישראלים? (וכן, אני מודע לכשל שעדיין קיים כאן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכולה להיות לזה תשובה היפוטתית - בתחום של Machine learning, בבואך לסווג אירועים לקבוצות שונות, יש סיווג 'מונחה' (Supervised) - שמקבל כקלט מקרים שמחולקים לקבוצות ידועות מראש - ויש סיווג לא-מונחה (Unsupervised) שלא מקבל כקלט את אפיון הקבוצות, ומחלק את אוסף המקרים שהוא נתקל בהם על פי ההתפלגויות הסטטיסטיות שלהם, לקבוצות או מצבורים שבהם האירועים קרובים זה לזה כך שעל פי פרמטר מסוים האלגוריתם מחליט שזה מספיק כדי לאפשר הפרדה ביניהם. ברור שמרחב הפרמטרים הראשוני של כל מקרה, עדיין צריך להיות מוגדר בצורה כלשהיא. שם יכולת לשים צבע שער, צבע עור, אמונה דתית, חזות כזו או אחרת, גובה, משקל ושאר ירקות. בצורה הזאת, ניתן יהיה להימנע מהטיעון שנמצא (חבוי למחצה) בבסיס הטענה שלך, שעדיין ההטיות הבסיסיות שלנו אשמות בסיווג המתבצע ("בעיקר כי העיתונים לא מספרים", "בגלל שאני מניח" וגו'). אבל אפשר להעלות על הדעת ניסוי סיווג כמו שאני הצעתי, שלוקח את כל הנתונים, אלה שהעיתונים מספרים ואלה שלא, ונותן לאלגוריתם סיווג בלתי-מונחה לבצע פילוח של המקרים הנ"ל, כשרק אחר כך תוכל להוציא ממנו איזה פרמטרים נתנו סיווג יותר מובהק ואיזה לא. ואם אחרי כל זה נגלה בכל זאת שהמוצא האתני הוא פרמטר מובהק למדי להערכת הסיכון הרלוונטי - לאן נוליך אז את בושתנו הליברלית-שמאלנית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז היא תעבור מהקטגוריה ''חשודה בגזענות'' לקטגוריה ''חשיבה רציונלית'', ויהיה טעם לעסוק רק בשאלה אם הפגיעה בבני המוצא האתני החשוד שווה את הרווח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסקנה שלי- כמו בכל שיקול דעת מוסרי צריך להפעיל קומון סנס: קצת גזענות זה לא נורא, הרבה גזענות זה כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה צודק, אבל ברגע שאתה מקבל מוסרית את ה"קצת" קשה להתווכח בשאלה איפה עובר הקו. אני הייתי מנסח את הכלל שלך בצורה טיפה שונה: גזענות, כמו הגנה עצמית, מותרת רק כשהיא מופעלת במידה המינימלית הנדרשת ואין אמצעי אחר שיכול להחליף אותה כמעט באותה מידה של יעילות. לא שהניסוח הזה פותר את הבעיה, כי גם "מידה מינימלית" וגם "כמעט" לא מסמנים קריטריון ברור, אבל הם לפחות רומזים על כיוון השיקולים. בתי משפט רגילים לפסוק בהתאם לקריטריונים כאלה, ולכן אני חושב שאפשר להעביר אליהם את ההחלטה. זה תקף גם לגבי אפליה בקבלת עובדים וגם לגבי בדיקות בשדה התעופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסוח נאה. אבל כדי לא להכניס לאנשים1 רעיונות לראש ("גזענות מותרת") עדיף לנסח על דרך השלילה- גזענות אסורה אלא אם לא ניתן להשיג שמירה על שלום הציבור באופן סביר באמצעים אחרים, וגם אז יש להפעיל אותה במידה מינימלית. ______________ 1 לשון נקיה ל"שוטרים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בענין אחר לגמרי, אני חייב לשאול משהו שמטריד אותי כבר די הבה זמן: לאן עפים הברווזים כשהאגם קופא? לא, סתם. איפה כל השוטרים נמצאים בשגרה? ברור שהם לא ברחובות, וברור (לכל מי שביקר פעם) שהם לא בתחנות המשטרה. האם יש מרתפים סודיים בהם הם מוחזקים בהמתנה ליום פקודה? ומה הם עושים שם בכל הימים? משחקים קלפים? שחמט? קוראים באייל? חבל שהיפני נעלם לנו, הוא בטח יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם במרתפים עם השוטרות, לא? הרי על זה כל הרעש. ואני אנצל את הרפרנס שלך לומר - וודאי לא בפעם הראשונה - ש"השפן בשדה התפסון" הוא הספר הכי אוברייטד שנתקלתי בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח לא מחזיק גם מ"זן ואמנות אחזקת האופנוע". אבל זה נושא לא רע לפתיל שעוסק בשאלה הזאת. בעיני: החטא ועונשו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'זן ואמנות אחזקת האופנוע' בכל זאת, עד כמה שאני זוכר מקריאתו בשנות ה19 או 20 שלי, הוא ספר יוצא דופן וייחודי בצורה, במבנה, ביומרנות אפילו, גם אם אני לא חושב שהוא כזה נשגב. אבל בהחלט הוא משאיר איזה חותם של משהו שונה, גם אם תגיע למסקנה שהוא ייחודי בארכנותו ובטרחנותו. ה'שפסן', לעומת זאת, הוא פשוט ספר רגיל, רק משעמם וקצת ילדותי, שחטאו העיקרי לטעמי - שהוא פשוט לא משאיר שום חותם, שום חוויה חריגה או שונה ממאות או אלפי ספרים אחרים. כשאני קצת מתאמץ לחשוב על משהו שנשאר לי ממנו, זה אולי שהדמות הראשית היא נודניקית אגואיסטית ובלתי נסבלת. אבל אפילו זה קלוש למדי. האמת, זה נושא לא רע לסקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לקרוא אותו בגיל ''הנכון''.(התפסן) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שקראתי אותו בתיכון. כמו כולם, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה,לתחושתי מי שקרא אותו אחרי גיל 16 לא אהב,מי שלפני מאוד אהב. אני חויתי את הספר ככתיבה מרעננת.אני מאמין שבלי התפסן לא היו לנו את סאוט פארק ופאמילי גאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזן-ואמנות נשברתי אחרי שדה הקוצים השלישי1. את התפסן קראתי כולו וסבורתני שהוא מוערך-יתר-על-המידה, והוא ספר בינוני מינוס1. 1 ניסיתי כמה פעמים. בכל פעם הצלחתי לצלוח עוד שדה קוצים אחד. 2 אני לא זוכרת באיזה גיל-תיכון קראתי אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסכת לי תגובה, אם כי את ''זן ואחזקת'' הצלחתי לגמור בכוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זן-ואמנות היה מונח על המדף בנעורי. חלפו השנים וטרם הספיקותי. התפסן - קראתי אותו בתיכון כמו כולם. לא(1) רק שלא(1) הבנתי מה ההתלהבות ומה אמור להיות המסר הסוחף, הבנתי שאני לא(3) מבינה את הרומאן. פגשתי בו שוב באוניברסיטה, סמסטר אחרון בתואר הראשון, בקורס שכלל טקסטים נוספים של סלינג'ר. ואז הצלחתי להבין שמדובר ברומאן שמתאר די בעדינות התמוטטות עצבים (משהו שקורה תכופות לדמויות של סלינג'ר). אפשר אולי לקבוע שהספר הנ"ל לא(4) מוערך-יתר-על-המידה, אלא מתקבל בצורה שגויה, כשמתייחסים אליו כלמורה דרך או נביא, כשלמעשה, חברים, מדובר בספרות! אותו כנ"ל לגבי החטא ועונשו - זו בסך הכל ספרות. ספרות די טובה לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זן ואמנות מאד אהבתי. את החטא ועונשו גמעתי בהנאה גדולה בערב-לילה אחד אבל שניהם נקראו בגיל 16-17. כיום איני סבורה שאצליח לסיים את זן ואומנות אבל לחטא ועונשו יש פוטנציאל להנאה. התפסן לא הותיר עלי רושם ולא הבנתי את ההתלהבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את שניהם בגיל "הנכון" התפסן לא הותיר בי שום רושם. את "זן ואמנות" צלחתי בדי עמל, אבל לפחות לקחתי משם עצה אחת לחיים. לעומתם זאת אני חייב לציין את "מלכוד 22" שכן הותיר חותם. נכנסתי לתוכו לאט לאט, ממש הכרחתי את עצמי לקרוא עוד כמה עמודים ועוד כמה. ואחרי שבועיים, בערך בעמוד 100, פתאום צללתי לתוכו וקראתי בשקיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח לשמוע מהי אותה עצה. זכורה לי האמירה שאיכות אין בהכרח צורך להסביר. אנו מזהים דבר כגרוע או כמעולה מבלי שנצטרך לפרט. כמובן שהכלל הזה אינו מתאים למציאות החיים המורכבת אבל בגיל 16 זה נשמע "אמיתי" ויפה. ואז הופיעו החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, חיכיתי לזה :) העצה היתה לא להתחיל שום דבר כשאתה צריך להשתין. קודם תתפנה ואז תתחיל בנחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה עצה :) הבודהיסטים לקחו את העצה הזו לרמה אחרת לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מורה דרך ולא נביא, הספר פשוט משעמם וחסר כל ייחוד. מהחטא ועונשו דוקא נהניתי, קראתי אותו בשוונג אחד בבוקר אביב נאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר בדיוק מה היתה דעתי על "התפסן" בתיכון, וממילא אני לא מחזיק מטעמי הספרותי אז, ואני לא יודע מה הייתי חושב עליו עכשיו אילו הייתי טורח. אבל מה שאני כן זוכר שכבר בתיכון שמתי לב אליו, הוא שהתרגום זוועתי, וכעסתי אז (ואני מצדיק היום את הכעס דאז) שמאכילים את כל התיכוניסטים בארץ בתרגום זוועתי. משפט אחד שאני זוכר עד עכשיו הוא "תשמעי, את עושה לי כאב תחת מלכותי". נדמה לי גם שכעסתי (ואם זה באמת היה, אז בצדק רב) על משפטים שנגמרים ב"אבל", כמו: "לא רציתי ללכת לשם, אבל." ברור מאיפה זה בא, ברור כאב הראש של המתרגם (או כאב ה...), ברור שהבחירה שלו היא אחת הגרועות ביותר שאפשר להעלות על הדעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם אינם נראים לכן אינם ברחובות, בבתי קפה או במרחב ציבורי אחר. אפשרויות: - בסידורים. -אצל המאהבת. -ביקורי קרובים. -מציקים לאתיופים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
- בעבודה הצדדית שלהם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
- צופים בסרטי מוטיבציה כ"רמבו", "הארי המזוהם" וכדומה. - משלימים השכלה תיכונית. - עוברים קורסים לרגישות מגדרית. -השאפתנים לומדים דוברות: "כיצד לומר כלום תוך שיבוח שוטרינו המצויינים", "העניין בחקירה" ו"תוקם ועדה שתגיש את מסקנותיה כשלאף אחד כבר לא יהיה אכפת". "אם אין צילום האירוע, הוא לא קרה וגם אם קרה הוא היה מוצדק לגמרי." - לוקחים את הכלב לוטרינר ושאר מטלות שהאשה נתנה להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל העניין הוא שאין בשוטף כל כך הרבה שוטרים שתפקידם להסתובב ברחובות. כשצריך "נוכחות משטרתית" מגייסים אותם ממחוזות שונים ומשלמים להם שעות נוספות. כמו למשל במשחק של ביתר נגד סכנין שים לב לפיזור :"700 שוטרים הכוללים כוחות סדר ואבטחה, יס"מ, מג"ב, תנועה, פרשים ומסוק" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הסאבטקסט שלך הוא מה שנדמה שהוא, או אם אתה רוצה לפחות לבסס את ההנחות קצת יותר על עובדות, משטרת ישראל לא כל כך גרועה, חוץ מבפרמטר של אמון הציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר מעניין. הרושם הוא שדנינו באמת מנסה ליצור שינוי וללמוד מהמתרחש בעולם. הגורם שעליו אין לדנינו שליטה והוא היוצר את התדמית הנמוכה של השוטרים הוא איכות כוח האדם המגויס למשטרה. כאשר השוטרים אינם מפנימים את היותם משרתי ציבור, כאשר המסה הגדולה היא בעלת איכות ירודה שניתן בידה כוח רב המתבטא בהתייחסותה אלינו האזרחים, הדימוי והמפגש בשטח מותירים רושם רע. פתרון אפשרי הוא הקשחת דרישות הגיוס למשטרה ושיפור במשכורות כדי למשוך כ''א איכותי יותר אבל בסתירה לכך יש צורך בגיוס שוטרי סיור רבים יותר שייראו ברחובות. אפשרות נוספת היא גישה הרבה יותר נחושה של מח''ש שתיצור שינוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מניחה שני קשרים דטרמיניסטיים: בין איכות כוח אדם לבין תפקוד, ובין תפקוד לתדמית. על הקשר האחרון אפשר לשחק, באמצעות יחצנות טובה. לכאורה אין בזה שום דבר טוב, אבל כמו שמוזכר בכתבה, יש תועלת בתדמית טובה יותר של המשטרה גם ברמת תפקוד נתון (אם כי יש גם היבטים הפוכים). אבל יותר מעניין אותי הקשר הראשון, בין איכות כוח אדם לתפקוד. אין לי באמת נתונים על איכות כוח האדם המגויס למשטרה. לך יש? מה זה בכלל "איכות כוח אדם", מהם הפרמטרים ואיך הם נמדדים? אני חושב שלתרבות הארגונית יש השפעה גדולה על התפקוד, ובתרבות ארגונית טובה גם אנשים "באיכות נמוכה" יכולים לעשות עבודה טובה. הרי איננו מדברים על מדע טילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם המשפט האחרון שלך אני מסכימה חלקית. אם מלכתחילה דרישות הגיוס למשטרה נמוכות, נדרשת תרבות ארגונית חזקה יותר כדי להפיק תפקוד טוב. "רוח המפקד" ונקיטת יד קשה כלפי הסוטים ממנה (שוטרים שנתפסו משקרים לגבי תקריות שונות וחיפוי שקרי על חבריהם, הטרדות מיניות וכ"ו) עשויה לעזור. איכות כוח האדם יכולה להיגזר מכמה פרמטרים, למשל שכר ודרישות ההשכלה המינימליות הנדרשות כדי להתגייס למשטרה. כיום השכלה תיכונית מספיקה, אפילו לא נדרשות 12 שנות לימוד או בגרות. קיים דימוי מסויים לגבי איכות השוטרים (אפילו אם נעזוב את הבדיחות על אחד קורא, אחד כותב או על ההבדל הדק בין שוטר לפושע) היו לאחרונה מספיק תקריות שתרמו לרושם השלילי. המוקדנית שגערה בבחורה שנספתה בשרפה ("למה את בוכה?") שורת הניצבים וההטרדות, מלחמות משפחות הפשע בקרב אזרחים תמימים, האלימות המשטרתית כלפי יוצאי אתיופיה ועדויות רנדומליות של אזרחים לגבי התנהגות אלימה של שוטרים בהפגנות למשל, כולל צילומי סלולרי. איכות כוח האדם במשטרה מושפעת מאד מהתרבות הארגונית שכן בהיותה יחידה סגורה הנכונות לצופף שורות גדולה ומותנית בנורמות הקיימות בה, כבכל חברה סגורה. הוסף לכך את הסמכויות והכוח שניתנים בידי השוטרים והנה יש כאן פוטנציאל לצרות. התלונות הרבות כנגד מח"ש: תלונות של אזרחים על אלימות של שוטרים נסגרות בשל "חוסר עניין לציבור" או "התיישנות" בשעה שתלונות הפוכות לא נסגרות בשל נימוקים אלו יוצרות רושם של טיוח ובתי משפט ביקרו את המשטרה על התנהלות זו. רבים מהעובדים במח"ש הם שוטרים והחשד לציפוף שורות לאור ההתנהלות הזו עולה שוב. אנקדוטה: כשהאחיין שלי היה בן 15 הוא נתפס עם חשיש לצריכה עצמית. השוטרים רצו להפוך אותו למודיע משטרתי והם לא בחלו באמצעים. הם הגיעו לביתו ל"חקירה" ואיומים כמה פעמים בשבוע, פעם אחת לפנות בוקר הם הלמו בחוזקה בדלת והעירו את כולם, למרות שידעו ששני הוריו נכים. האחיין שלי סרב לשתף עימם פעולה ולאחר שההטרדות נמשכו למעלה משנה מבלי שתהיה עילה כלשהי שתצדיק אותן, למרות היותו נער הקשור עמוקות למשפחה, הוא נאלץ לעזוב את העיר. כיום הוא מגדל משפחה נהדרת באוסטרליה. אתה יכול לנסות לעשות עבודת תדמית מעולה אבל אם האזרח הממוצע חושש ממפגש עם שוטר, אם אין במשטרה חינוך לכך שהם אינם משרתי ארגון וחברים אלא משרתי ציבור, הניסיון יכשל. תיארו את דנינו כיח"צן צח לשון ונאה (כן, התייחסות שובניסטית) אבל למרות נאומיו הרהוטים רק כאשר החל לפטר בסיטונאות את הניצבים המטרידים, החלו להתייחס אליו ברצינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בד''כ משתדל לא להתווכח עם עובדות, כך שלא נותר לי אלא להסיק את המסקנה העגומה שחייזרים חטפו אותי ואני חי במציאות מדומיינת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אפשר גם ליישב את הסתירה: הרושם העגום שלך הוא ביחס למה שבעיניך הוא הראוי והסביר. הציון הסביר של המשטרה הוא בהשוואה עם משטרות במדינות מתוקנות אחרות. יכול להיות שזה פשוט רף נמוך, או שמא יש בעיות אינהרנטיות ומה שראוי אינו סביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קליפ סאטירי על שיקול דעת בנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההפנמה של הסטריאוטיפ התגלתה גם כאשר ילדות קטנות (אאז"נ בנות 4) העדיפו תמונות של ילדות לבנות בתשובה לשאלה "מי תרצי שתהיה חברה שלך". זה נתון מוזר בפרט לאור גילן. לגבי המציאות הפלילית, יש כאן שאלה של ביצה ותרנגולת ומציאות סוציו-אקונומית וגזענות יכולה להתקיים בדרך הרבה יותר מעודנת ממה שתיארת והיא תשפיע על מהירות שליפת האקדח מול אדם שחור. מנגד, איני זוכרת של מי היתה ההתבטאות של אדם שחור שאמר: "כשאני רואה חבורת צעירים שחורים מולי, אני חושש." שוב, ביצה ותרנגולת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאת מתארת לגבי ילדות היה נכון גם לגבי ילדות שחורות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא אם זו תגובה הומוריסטית, סליחה על ההשמטה. ילדות שחורות (ולבנות) הצביעו על תמונת ילדה לבנה בתשובה לשאלה: "מי תרצי שתהיה חברה שלך". הסריטו את חלקן וזו היתה תחושה מוזרה לצפות בהן דווקא בשל גילן הצעיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זאת לא היתה תגובה הומוריסטית, אבל עכשיו אני נזכר שבאמת קראתי על זה פעם. ילדות בנות 4 ודאי כבר נחשפו לא רק לסטריאוטיפים אלא גם לעובדה שהילדות הלבנות בסביבתן הן ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר בממוצע מהילדות הכהות, יש להן תלבושות יפות יותר, בובות יפות יותר וכד'. אולי זה יכול להסביר מקצת מהתופעה, שהיא באמת משונה בהתחשב בהטיה המולדת שלנו להימשך למי שדומה לנו. תוך כדי כתיבה אני חושב על כך שבעצם אותה משיכה ל"דומה" אולי אינה באמת ל"דומה" אלא ל"מוּכָּר"1, כך שבעידן המודרני כשהטלויזיה היא החלון הגדול דרכו מסתכלים על העולם, אותו "מוכר" בהחלט כולל ילדות לבנות, ובכך נפתר חלק גדול מהתמיהה (שלי). בטח אמרו את זה קודם (אבל אם יתברר שאני כבר אמרתי את זה פעם, אתבאס עד בלי די). ____________ 1 סליחה על הערוב של כתיב מלא עם ניקוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם תניח שהמשיכה היא למוכר, הרי ברור שהמוכר ביותר הוא הדומה ולכן אליו צפויה להיות המשיכה החזקה ביותר. אבל נראה לי שהמשיכה לדומה טבועה בנו בעוצמה רבה - לך בוודאי אין צורך לתאר את המשמעות האבולוציונית של משיכה כזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אין צורך, אבל ייתכן שעם השנים המשיכה לדומה מוחלפת במשיכה למוכּר. לא קשה למצוא לכך נימוקים אבולוציוניים; בשלבים הראשונים של החיים עוד אין מספיק "מוכר" כך ש"דומה" הוא קריטריון לא רע, אבל ככל שמתרחב מעגל ההכרויות "מוכר" הופך להיות קריטריון יותר מעודן ולפיכך (אולי?) יותר מועיל אבולוציונית. בתוך השבט שלך ממילא יש חפיפה לא רעה בין שני אלה, ועבור יחסים בין שבטיים (או אפילו למעגלים פחות אינטימיים בתוך השבט) בטח עדיף שהיחס נקבע ע"ס חוויות קודמות (ע"ע דילמת האסיר החוזרת) ולא ע"ס דמיון שיכול להיות מקרי. האם ילד לבן שגדל בשבט של שחורים עדיין יעדיף את בני מינו הלבנים אם יפגוש אותם? אין לי מושג. המקרה היחיד שאני מכיר מצביע דווקא על כך שאני טועה: טרזן נמשך לג'יין ולא לגורילה החתיכה שגרה בעץ הסמוך. טוב, זה היה לפני שהמציאו את סכין הגילוח, כך שג'יין בטח היתה שעירה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא פשוט פחד מנשים חזקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשיכה היא לדומה שכן נעשו מחקרים על תינוקות והתבטאה בהם משיכה לדומה ודחייה לשונה. איני זוכרת כיצד מדדו זאת, אם בהתרחבות האישונים או במדידה מעמיקה יותר. מבחינה אבולוציונית העניין הגיוני לגמרי ואני מקבלת את ההסבר שלך לגבי הילדות השחורות, הסביבה כאן גוברת על הטבע. מרגיז ומכמיר לב לראות שכבר בגיל 4 הן מפנימות שהן שוות פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"מרגיז ומכמיר לב לראות שכבר בגיל 4 הן מפנימות שהן שוות פחות" אני לא בטוח שהבחירה בילדה לבנה מעידה על כך ששהבוחרות חושבות שהן, כשחורות, שוות פחות. נניח שסטטיסטית הילדות הלבנות הן בעלות הציונים היותר טובים. היתרון הזה נובע מכל מני סיבות היסטוריות שאולי צריך לטפל בהן, אבל הילדות לא מודעות לסיבות הללו ולא לוקחות אותן בחשבון. הן ראות רק שללבנות יש יתרון. בתנאים אלו, כאשר ילדה שחורה בוחרת בחברה לבנה היא איננה מפגינה הפנמה של נחיתותה כשחורה, אלא אולי דווקא מראה גישה שוויונית של מגיע לי להיות עם/כמו הטובות. אז אפשר להסתכל על זה גם הפוך: אם היא הייתה בוחרת בחברה (אלמונית) שחורה שסטטיסטית יותר נחותה, דווקא זה היה יכול להתפרש כהכרה בנחיתותה של הבוחרת (= "אני עם הנחותים"). אנקדוטה: הייתי בפברואר (בזמן הקרנבל של ונציה) בצפון איטליה והיכרתי שם מהגרת מבוגרת מקונגו שנמצאת באיטליה כבר 14 שנים. שאלתי אם היא לא נוסעת לונציה לראות את הקרנבל. היא השיבה: "לא, זה בשבילכם, הלבנים, לא בשבילנו". ההקפדה על סגרגציה, למרות שאיש לא כפה אותה עליה, דווקא היא נראית לי הפנמה של נחיתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלך לטעמי מראה את ההבדל בין שכל ישר להתפתלות ורציונליזציה. אם מגיע לי להיות עם/כמו הטובות ולכן אני בוחרת בחברה לבנה, יש כאן הפנמה שחברה לבנה = טובה יותר. מ.ש.ל לייחס חשיבה מורכבת לילדה בת 4: "מגיע לי להיות עם/כמו הטובות", זה, בעדינות, מופרז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל מה צריך את האייל אם אנחנו ממהרים להגיע ל- מ.ש.ל ? נראה שבתחום הפוליטיקלי קורקט מ.ש.ל = מ.ש.נ (מה שהיה נתון). מאיזה בחינה את חושבת שהילדה השחורה חושבת שהילדה הלבנה טובה יותר? אם היו מבקשים ממנה לנמק את בחירתה, האם היא הייתה אומרת שהגנים של הלבנים נעלים יותר מאלו של השחורים? או מה בדיוק היא הפנימה? אני לא בטוח שרגשי נחיתות הם תוצאה של חשיבה פחות/יותר מורכבת מרגשי עליונות או שיוויונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפנמה הזו של סטריאוטיפיים יש שם מקצועי בפסיכולוגיה החברתית "איומים סטריאוטיפיים". אם לסכם את התאוריה הזו במשפט הוא אומרת שהידיעה שאתה חלק מקבוצה עם דימוי סטריאוטיפי מסוים - שלילי או חיובי - ישפיע על ההתנהגות שלך, אפילו אם אתה יודע שלך אין את אותם מאפיינים הסטריאוטיפיים. דוגמה רלוונטית לעניין ציונים. ציוני בנות היו נמוכים יותר כאשר התבקשו בנים ובנות שנבחנו במתמטיקה (אאז"נ) לרשום בראש הטופס את מינם לעומת בחינה ללא הוראה כזו. במקרה אחר, כשאמרו למשתתפים בניסוי שהשאלות עליהם הם עומדים לענות בוחנות יכולות אקדמיות משתתפים אפרו-אמריקאיים השיגו ציונים נמוכים משמעותית, וכשזה לא נאמר הם דווקא קיבלו ציונים מעט גבוהים מהשאר. האיומים הסטריאוטיפיים על הבנות - יכולת מתמטית נמוכה של בנות, או על אפרו-אמריקאיים - יכולת אקדמית נמוכה, שנוצרו כאשר הם נחשפו להם באופן בלתי מודע, השפיעה על הביצועים שלהם. תגובה 367888 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעניין. והייתי שמח לקרוא על זה עוד... אני לא יודע איך ליישם את המידע הזה במקרה למעלה. מה הסיבה ומה המסובב? מה הסימפטום ומה המחלה? נטען, אם הבנתי, שהעובדה שילדות שחורות בחרו ילדה לבנה כחברה, מעידה על הפנמת הסטריוטיפ של נחיתות שחורים. אבל אני לא מבין על מה מבוסס הקשר הזה. נדמה לי שגם אם השחורות היו בוחרות חברות שחורות, היה אפשר לומר - באותה מידה של (חוסר) ביסוס - שבחירתן מעידה על הפנמת הסטריוטיפ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילדה השחורה הפנימה ש"ילדות בנות 4 ודאי כבר נחשפו לא רק לסטריאוטיפים אלא גם לעובדה שהילדות הלבנות בסביבתן הן ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר בממוצע מהילדות הכהות, יש להן תלבושות יפות יותר, בובות יפות יותר וכד'. אולי זה יכול להסביר מקצת מהתופעה, שהיא באמת משונה בהתחשב בהטיה המולדת שלנו להימשך למי שדומה לנו." (שכ"ג) אם הילדות השחורות היו בוחרות בילדות שחורות, לא היה מקום לתמיהה שכן, כפי שהראה המחקר בתינוקות, אנחנו נמשכים לדומה לנו. הממצא החריג מצריך הסבר וזה כנראה נעוץ בהשתקפות העליונות הכלכלית ואולי לא רק הכלכלית שבסביבתן ולכן מרגיז ומכמיר לב. תיתכן גם התייחסות שונה של הסביבה (גננות למשל) אל הילדות הלבנות, מתוך אותה הפנמת הסטריאוטיפיות. זכור לי מחקר נוסף ובו חולקו התלמידים לשתי קבוצות זהות בממוצע ביכולותן אולם למורים נאמר שכיתה מסויימת מכילה תלמידים שאותרו כבעלי אינטלגנציה גבוהה. אתה יכול לנחש את תמונת ההישגים בסוף השנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ציטוט מרבינו שכ"ג זה נשק כבד. אבל להבנתי הוא אמר - וצדק - שהילדות בנות 4 כבר נחשפו לשני דברים (מעבר לאינסטינקט המולד שלהן): (1) לסטריוטיפ של נחיתות השחורים, אבל לא רק לזה אלא גם (2) לעובדה שהילדות הלבנות בסביבתן הן ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר בממוצע ...וכד' עכשיו כשאנחנו תמהים מדוע הן אינן פועלות לפי האינסטניקט המולד (להימשך אל הדומה), צריך לבחון לפחות את שתי האפשרויות: אפשר שהן פעלו כך משום ש-(1) נחשפו לסטריוטיפ והפנימו אותו, אבל אפשר גם ששהן פעלו כך משום ש-(2) נחשפו לעובדות הסטטיסטיות והפנימו אותן. אני לא השתכנעתי שהאפשרות הראשונה סבירה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקובל עלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שאני מתערב, אבל מחקר הבובות הוא לא משהו משנות ה 40? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה מחקר ב-47, אבל נראה לי שכאן מדברים על השחזור שלו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב פרחוני, בשחזור לא הצליחו להגיע למובהקות סטטיסטית חוץ מאשר בתת-ניסוי אחד מתוך עשרות. (ואז כמובן בחרו לפרסם את הניסוי האחד בעיתונים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קארט בלאנש מוסרי,וגם קידום קריירה, לפעמים בטענות כוזבות: "האם חשפה: הפעילה ה"שחורה" - לבנה ארצות הברית סוערת סביב שאלת מוצאה של פעילה מוכרת נגד גזענות במדינה, לאחר שאמה טענה בריאיון לכלי תקשורת כי בניגוד לאופן שבו נהגה להציג את עצמה – למעשה אין לה שורשים אפריקניים כלל. "היא רצתה להיות מישהי שהיא לא", אמרה אמה. הפעילה, רייצ'ל דולזל, אמרה בתגובה: 'כולנו מגיעים מאפריקה' " |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. הייתי סרקסטית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |