 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפרט הבולט ביותר בעיניי בהתבוננותי במחזה הפתטי של המו''מ הקואליציוני והרכבת הממשלה, הוא העדפת אינטרסים אישיים מצד הנבחר על רצון הבוחר. אם נציב זאת בסולם, הגרועים מכל הם ''נבחרי מפלגתו של ליברמן'', שבמקרה הזה הם ליברמן עצמו ואך ורק הוא. אחר כך צועדים נבחרי הליכוד. אחר כך נבחרי הבית היהודי. ונבחרי המפלגות החרדיות יוצאים כאן מבחינה זו ממש צדיקים. אולי הם הדמוקרטים האמיתיים. עד כה חששתי משינוי השיטה, משום שחשבתי שקל לקלקל ולהרע את המצב עוד יותר מבחינת קיום רצונו של הבוחר, כמו הניסיון שעשינו לבחירה ישירה של ראש ממשלה. אבל כיוון שהמצב הולך ורע, וזאת רק מפאת חמדנותם של הנבחרים, נראה לי שפשוט אין ברירה. אני חושב על שיטה שבה מטילים על מישהו להנהיג את המדינה בתקופת הקדנציה. מנגנון הבקרה שאני חושב עליו הוא מוסד של ''משאל עם''. כיוון שהנבחרים אכזבו, העם עצמו, רק לו תיהיה הסמכות להעיף לאת המנהיג שנבחר וללכת לבחירות חדשות שיציבו אחר במקומו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פטנט פשוט מאוד יפתור את כל הבעיות מהסוג הזה- בונוס של עשרה מנדטים למפלגה הגדולה ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתרון יותר פשוט - לא לבחור פעם נוספת את מי שאפילו לא העמיד פנים שהוא מנסה לקיים את הבטחותיו ב-100 הפעמים האחרונות שבחרת בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בוא נבחר בברק. הוא באמת התאמץ לקיים את הבטחותיו. לשם הבהרה: אני באמת תומך במה שכתבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברק הוא לא היחידי (אם כי, כמובן, כשפוליטיקאים אחרים ראו מה אנחנו עושים לפוליטיקאי שמנסה לקיים את הבטחותיו ומה קורא לפוליטיקאי שמשתדל להשתין בקשת על הבטחותיו, ברור למה הם הבינו שאנחנו לא מעוניים בפוליטיקאים מהסוג הראשון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוסיף ואזכיר לשבח דמות יותר רלוונטית - לפיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האב (שהבטיח תחבורה ציבורית בשבת ולא קיים) או הבן (שהבטיח שלא יישב בממשלה עם ליברמן ולא קיים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האב (שהבטיח להוריד את קצבאות הילדים ועשה זאת בגדול - אולי האקט הכלכלי הכי חשוב לטווח ארוך של העשור הראשון של המילניום שנקטה ממשלת ישראל) או הבן (שהוריד קצבאות ותמיכה בישיבות, חייב לימודי ליבה, ואפילו הוציא איזה חוק גיוס - פגום מן הסתם, ובכל זאת מתאמצים מאד לשנות אותו בממשלה החדשה. מעניין למה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת.... 1. האב הבטיח הרבה דברים ומשום מה קצבאות הילדים לא מופיעה ברשימה. 2. לא שינוי הורידה את קצבאות הילדים, לפיד (האב) לא היה שר האוצר ולא דרש הורדת קצבאות במשא ומתן הקואליציוני. מעבר ללהצביע בעד לא עשה הרבה יותר משאר חבריו לקואלציה. 3. באותו עשור היו כמה מהלכים כלכליים קצת יותר חשובים לטווח ארוך וקצר מהורדה זמנית של קצבאות הילדים. 4. אני לא חושב שנסיון לעמוד בפחות מ-10% מההבטחות הבחירות יכול להחשב כאמינות. מהילדים שלי אני דורש הרבה יותר. 5. מה בדיוק מעידה העובדה שהממשלה החדשה מנסה לשנות חוק שחוקק בממשלה הקודמת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. ההורדה לא היתה זמנית, היא מחזיקה עד היום (12 שנה), הורידה אלפי שקלים למשפחות מרובות ילדים (מדובר היה ב-800 ש"ח לילד חמישי והלאה), ומראה השפעה מובהקת מאז על דפוסי הילודה מחד (ערבים וחרדים) ועל ההשתתפות בשוק העבודה. 4. על מה מתבסס ה-10% שלך? בכמה עומדות מפלגות אחרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. הקצבאות לילד החמישי החלו בנובמבר 2000 ובוטלו שנתיים אחר כך. שנה מאוחר יותר עבר חוק שנותן להם "תוספת משפחה". אם יש משהו שמאפיין את קצבאות הילדים בישראל הוא השינוי. 4. תסתכל על המצע (הבאתי קישור למעלה) ותספור. זה לא פונקציה של מפלגות אלא של פוליטיקאים, היו פוליטיקאים שניסו לקיים הרבה יותר (ברק בקדנציה הראשונה) והיו פוליטיקאים שניסו לקיים הרבה פחות (שרון). יחסית לפוליטיקה הישראלית נראה לי שהאב נמצא במקום רע באמצע, הבן למד להבטיח פחות ונראה לי שהיה מקבל מיקום קצת גבוה יחסית לרף הנמוך שקובעים עמיתיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חככתי בדעתי וחשבתי: ראו מה קורה לפוליטיקאי שמנסה לקיים את הבטחותיו לצד השני. ואסביר. בא ברק ורוצה לצאת מלבנון כי כך הבטיח. מנסה להגיע להסכמי שלום עם ערפאת ואסאד - כי כך הבטיח. למרות הנזקים שחזו למהלכים שכאלה, הגורמים המשמעותיים עודדו את הגישה שעולה בקנה אחד עם המדיניות שהם רוצים לקדם. אבל אם כהנא מבטיח שהוא יקדם טרנספר, ויודעים שהוא יעמוד במילתו - לא יעמידו אותו בניסיון. עדיף להם לתת את הבמה לטיפוסים כמו ביבי ושרון שלא עומדים במילתם. המסקנה שלי היא שנותנים לאנשים לבצע שינויים רק בכיוון ההרסני, ואחרי זה מתלוננים שהציבור לא מרוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו לליכוד היו היום ארבעים מנדטים ולא שלושים אז מירי רגב לא היתה שרת התרבות ודני דנון לא היה שר המדע והחלל? גילה גמליאל לא היתה שרה לשוויון מגדרי? אולי אתה צודק, הם היו מקבלים משרדים מרכזיים יותר. זה היה משרת את המדינה היטב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כן ואולי לא, אבל האתנן שהיה צריך לשלם לדתיים היה הרבה יותר קטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האתנן הוא בגלל תוצאת התיקו בבחירות, לא בגלל חלוקת המנדטים בתוך המחנה. תוצאת תיקו אפשרית גם עם בונוס של 10 מנדטים למפלגה הגדולה ביותר (אבל החישובים הופכים למסובכים יותר וזה עשוי לעודד הצבעות אסטרטגיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר באיזה מדינה אירופאית השיטה היא בונוס למפלגה שקיבלה 40%.אם אף מפלגה לא קיבלה 40% נערך סיבוב שני בין שני המפלגות הגדולות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר באיטליה. המפלגה שקיבלה 40% מהקולות מקבלת 340 מתוך 630 המושבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח בזה. אם מישהו הוא לשון מאזניים אז הוא יוכל לסחוט, לא יעזור כלום. כשנתניהו זכה בשלושים מנדטים היה נדמה שכל העולם פרוש לרגליו, הוא רק יצטרך לבחור ולשלם מחיר מינימום כיוון שלאף אחד אין ברירה אלא ללכת אתו. אולי אילו הוא היה אריק שרון זה היה ככה - בפועל קיבלנו את מה שאתה רואה, והדרך לזה היתה כמו שראית. אילו היו לנתניהו ארבעים מנדטים, לכחלון תשעה, לש"ס ויהד"ת חמישה כל אחת ולמפד"ל שבעה אתה חושב שהוא לא היה מחזיר את הקצבאות? לא היה מוותר על למודי ליב"ה? לא היה נותן לש"ס את הדתות ולליצמן את הבריאות? היה נותן ועוד איך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר המפלגה הגדולה ביותר מקבלת בונוס כחלון לא מקבל תשעה מנדטים וגם ש"ס מאבדת מנדט או שניים קצת ולליכוד יש אחרי הבונוס 45 ומעלה ולא 40. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
27 ועוד 2 זה 29. זה לא צריך להיות 30? המנדטים הנוספים שהליכוד מקבל הם בשל הבונוס. לכן הליכוד מקבל 40 מנדטים. חלק מאותם מנדטים הם על חשבון מפלגות מהגוש שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה לא נכון להוסיף עשרה מנדטים על התוצאות שהיו בשיטה הנוכחית. כי בשיטת 10+ של אריק דפוס ההצבעה ישתנה מן הקצה לקצה. למעשה זה יוביל לשיטה דו-מפלגתית; רק השוליים שמבחינתם באמת אין הבדל בין העבודה לליכוד ימשיכו להצביע למפלגה אחרת1. אפשר לטעון שהבוחרים יקבלו קצת יותר חופש אם יהיה ברור לכולם ולכולי סקרא שהליכוד (בלי הגבלת הכלליות) יהיה הגדול ביותר; אבל אז סמוך על הליכוד שיארגן סקרים שמטילים בכך ספק. (אריק, באמת לכך אתה מתכוון? ההשלכות של זה רחבות יותר מהקלת המו"מ הקואליציוני.) 1 ורבים אוהבים היום לומר שמבחינתם אין הבדל; השיטה הזו תראה אצל מי יש מאחורי האמירה הזו ביצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לשער שהתוצאות אכן תשתנינה, אבל בהעדר נתונים מהצבעת-אמת בשיטה כזו אנחנו לא יכולים לכמת את זה. לכן, אם אני צריך להמחיש טענה במספרים אני צריך לקחת אותם מהמצב הקיים. לא רק השוליים ימשיכו להצביע למפלגה אחרת. החרדים והערבים ימשיכו להצביע למפלגות שלהם - אלה כבר שלושים מנדטים בקירוב או עשרים ושבעה לאחר ניכוי החלק היחסי שלהם בבונוס. מפלגות כמו מרצ והמפד"ל עשויות להמשיך להתקיים, אם כי עם פחות מנדטים. הימין הקיצוני ימשיך להקים מפלגות מדי מערכת בחירות. מי שהקמת ממשלה תהיה תלויה בו ימשיך להיות בעל יכולת סחיטה. מעבר לכך, חלק מהאתננים יעברו פשוט להיות קודם לבחירות: אם נתניהו ירצה בשיטה כזו שכחלון יצטרף למפלגה שלו ויעזור להפוך אותה לגדולה ביותר ולא לזו של הרצוג, הוא יבטיח לו הבטחות לפני הבחירות וישבץ את אנשי כחלון ברשימתו, וכן הלאה. בבחירות הקודמות קראו למפלגה מהסוג הזה "הליכוד ביתנו", הפעם קראו לה "המחנה הציוני". ראית מה הרצוג היה מוכן לשלם ללבני כדי להיות המפלגה הגדולה ביותר בגוש שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איחודים מפלגתיים לצורך בחירות זה לא דבר חדש, במידת לכידות כזאת או אחרת. בשנות השישים היה המערך שהיה איחוד מפלגות הפועלים והליברלים העצמאיים. זו האחרונה הצטרפה מאוחר יותר לתנועת חרות והצרוף נקרא גוש חרות-ליברלים שבשנות השבעים צירפה אליה מפלגות שונות להקמת הליכוד (שבתחילה עדיין לא היה מלוכד והסיעות שמרו אל מאפייניהם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: הליברלים העצמאיים הם הליברלים שלא הצטרפו לגוש חרות ליברלים (גח"ל) וכללו בין השאר את פנחס רוזן. הם נבלעו במערך רק בפרפורי הגסיסה שלהם (עם יצחק ארצי1). באותה מידה חלק מסיעת רפ"י שמר על עמצאותו (אחרי שבן־גוריון התנער ממנו, בערוב ימיו) ולא נכנס למערך ובסופו של דבר נבלע בליכוד (זלמן שובל ויגאל אורגד). 1 אבא של. ולשעבר הרצוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יגאל ("אין לי") הורביץ, כמובן. ו:עצמאותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רואה שזה לא היה רק איחוד לצורך בחִירוֹת: הם המשיכו ללכת יחד עד שבסופו של דבר הליברלים נטמעו בחֵירוּת ולא נשאר מהם דבר מלבד שרי-אוצר כושלים. איחוד לצורך בחירות היה זה של הליכוד וישראל ביתנו: הוא התפרק עוד במהלך הקדנציה והיום הם יריבים מרים. אבל בלי קשר לשאלה אם היו איחודים כאלה גם קודם, ברור ששיטה שתתגמל את המפלגה הגדולה תביא ליצירה סיטונית של איחודים אד-הוק כאלה שבהם המצטרפים הקטנים יהיו בעלי כוח סחיטה ביחס למצרפים הגדולים - כמו לבני עם הרצוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן סייגתי שזה קרה במידת לכידות כזו או אחרת. נדמה לי שגם בקרב מפלגות הפועלים לדורותיהם היו חיבורים ופרוקים שונים (מפא"י?). השאלה היא גם מה היתה הכוונה מלכתחילה, האם זה היה "בואו נתחבר לצורך בחירות", "בואו נתחבר ונראה מה יקרה" או "בואו נתחבר במטרה להתאחד"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אכן שאלה טובה. נראה לי שצריך להבדיל בין החיבורים והפירוקים למיניהם שראינו בעבר לבין אלה שיווצרו בשיטה כפי שהוצעה כאן. החיבורים והפירוקים הקודמים נועדו ליצור גוש פוליטי חזק או להביא לידי בטוי את מה שנתפש כאיזושהי סינרגיה, שתביא לרשימה משותפת יותר מאשר לרשימות בודדות; הם לא נכפו על הרשימות בגלל שיטת בחירות, פרט למקרים בודדים של רשימות קטנות בקצוות של המחנה שהתאחדו כדי לעבור את אחוז החסימה. הרשימה המשותפת בבחירות האחרונות היא הדוגמה הראשונה לרשימה גדולה שנכפתה על המצביעים בגלל שיטת בחירות ולא מסיבות עניניות, וצריך לראות האם היא תתפקד באיזשהו שיתוף בין מרכיביה או תתפרק בפועל. אם תיכפה על המפלגות שיטה של שתי רשימות מרכזיות שרוב המפלגות תיאלצנה להידחס לתוכן (ובכך תבטל למעשה את האפשרות להופעת מפלגה משמעותית חדשה), אופי החיבורים שיווצרו עשוי להיות שונה מאד מזה של החיבורים שהכרנו בעבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניחוש שלי הוא שמרצ תבליע את עצמה כמו טיל לתוך העבודה, כי גם ככה האלקטורט שלה מתנדנד ביניהן, ושגם המפד"ל והימין הקיצוני בצרות. אולי אפילו המפלגות הערביות יפסידו כמה קולות לטובת העבודה. אבל צדיק בניחושו יחיה. בנוגע לכוח הסחיטה של כחלון (בלי הגבלת הכלליות) לפני הבחירות, הוא ייחלש: בדיוק בגלל שבאלטרנטיבה שבה הוא רץ לבד, שיטת ה-10+ מחלישה אותו. למעשה מה שיש לו לפני הבחירות הוא האיום שהוא יעבור למפלגה הגדולה השנייה, על מצביעיו הפוטנציאליים. ואז השאלה היא כמה מצביעים הוא יכול "להעביר מחנה", ונדמה לי (צדיק בניחושו יחיה) שהרבה, הרבה פחות מעשרה מנדטים. נכון שהמצביעים שלו לא ידעו לאיזו ממשלה יצטרף, אבל אני מנחש שבכל זאת רבים מביניהם לא יכולים נפשית להצביע עבודה, ורבים מביניהם לא יכולים להצביע ליכוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מצביעים יכלה ציפי לבני להעביר להרצוג? מעטים. אבל ההתייצבות שלה לצדו מיצבה אותו כמועמד הבכיר של גוש השמאל והמתמודד מטעמו על ראשות הממשלה, ועל זה משלמים. כמה היה נתניהו משלם לכחלון או לליברמן כדי להצטרף אליו? אם מישהו מעביר אליך חמישה או אפילו שלושה מנדטים אבל בהסתברות מסוימת המנדטים האלה יביאו איתם עוד עשרה ובזה יכריעו את הכף, אז משלמים למישהו הזה - והרבה. אגב, גם אם מרצ תרוץ עם העבודה והמפד"ל עם הליכוד, האם הדבר בהכרח יצמצם את כושר המיקוח שלהן אחרי הבחירות? הרי הן תוכלנה להגיד "או קיי, ניצחנו ביחד, אבל אם אתה רוצה עכשיו את האצבעות שלנו כדי להשביע ממשלה תן לנו בבקשה את התפקיד הזה, הזה והזה". מה יעשה ראש המפלגה הגדולה אם אין לו רוב בלעדיהן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במבנה שלנו מותר לחבר כנסת לערוק ולהצטרף למפלגה יריבה ולהשתולל כאוות נפשו1, וזה שורש הבעיה ששום פטנט לא יפתור. הציבור צריך להיות הריבון, ורק בידיו צריכה להיות היכולת לקבוע מי למטה ומי למעלה. 1 כך, בעזרת שוחד, הצליח רבין להעביר את הסכם אוסלו הארור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב אתה שוכח או משכיח שרבין נאלץ להסתמך על גונן שגב ואלכס גולדפרב מכיוון ששני הח"כים הסוררים קהלני וזיסמן ערקו למחנה היריב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא שכח. הם לא הצטרפו לממשלה, הם יצאו למדבר האופוזיציה. הם לא עשו זאת תמורת שוחד, אלא בגלל שהם תבעו לעמוד בהבטחת הבחירות של רבין וקהלני לא להניח את הגולן על שולחן המו"מ עם אסד. הם דומים ליוסי שריד שעזב את המערך ב-84, ולא לגולדפרב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסורר היה דווקא רבין שהצהיר טרם הבחירות בביקור בגולן שזה חשוב לביטחון המדינה גם לעת שלום, וכאשר זכה בתמיכת מתיישבי הגולן ושוחריו בגין הצהרתו זו בגד בהם. מבחינת קיום רצון הבוחר דווקא קהלני וזיסמן הצדיקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבר כנסת לא יכול לפרוש מסיעתו ולרוץ במסגרת מפלגה אחרת שהיתה קיימת בכנסת בה כיהן (למעט אם התפטר מיד מהכנסת). אפשר לפרוש רק אם מדובר בשליש סיעה (או במופז כזה או אחר). יש בזה הגיון מסוים, אם שליש מהסיעה מחליט להתפלג אז יש מקום לחשוב שאולי הם מייצגים את הרצון של חלק משמעותי מאלקטורט המפלגה. צומת, אגב, התפלגה כדין. שגב, גולדפרב וסלמוביץ היו מעל שליש מסיעת צומת (שגב וגולדפרב לבד - לא), כך יצא שהשלושה התפלגו מצומת ולאחר מכן התפלגו בינם לבין עצמם (סלמוביץ היא שליש). מה שאני לא זוכר זה איך קהלני וזיסמן התפלגו ממפלגת העבודה. אולי הם לא התפלגו ופשוט פעלו בצורה של "מורדים"? בבחירות שאחר כך הם הרי כבר רצו בתור "הדרך השלישית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי ''להצטרף למפלגה יריבה'' לא התכוונתי להצטרפות באופן פורמלי כי לא זה מה שמעניין אותי אלא אלא יותר הצטרפות להצבעה בעד דרך נגדית ואת זה הם תמיד יכולים לעשות. ההיגיון בחריגה לטעמי צריך להיות קשור בעניין ולא במספר המצביעים, כשהעניין הוא קיום רצון הבוחר. לכן, כפי שכתבתי בתחילה הייתי רוצה במוסד של משאל עם שיכריע בשאלות החשובות, כי בעיניי דמוקרטיה היא בראש וראשונה קיום רצון הרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זו דרך נגדית? חבר הכנסת נבחר על ידי חברי המפלגה ועל ידי הציבור כדי שיחליט מהי הדרך הנכונה. יש לך הצבעומטר שיקבע מה הדרך שח"כ אמור להצביע? ההתנתקות, להזכירך, נתמכה על ידי יו"ר הליכוד ורוב הסיעה, האם זו הדרך ה"נכונה" או ה"נגדית"? חבר הליכוד מחויב להצביע בעדה או נגדה? או שיש פה מקום לח"כים לשקול מה צו מצפונם והאלקטורט שלהם מורה להם. שלא לדבר על זה שכיום לליכוד אין אפילו מצע - חבר ליכוד יכול להצביע מחר בעד שינוי שם המדינה ל"ישראטין" כהצעת קדאפי ולך תסביר לו שזה הפוך לדרך הליכוד. לא ברור לי למה אתה חושב שהכרעה במשאל עם היא קיום רצון הרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 2229 כשאני הולך לבחירות המתמודדים עצמם בתוך המפלגות וטיבם האישי פחות חשובים בעיני. שהנבחר "יחליט (עבורי) מהי הדרך הנכונה" זה הדבר האחרון שהייתי רוצה. בחירתי מתייחסת למצע ולדרך שאותה מציגה המפלגה טרם הבחירות. המעשה המביש שעשה שרון בתמיכת חברי הכנסת של הצגת "דין נצרים כדין תל אביב" מול תוכנית התנתקות שהציעה המפלגה היריבה בראשות מצנע לפני הבחירות וההתהפכות אחרי הבחירות, היא הדבר הכי פחות דמוקטרי שאפשר לחשוב עליו גם אם אושר ע"י קומץ האוליגרכים בבית המשפט העליון, כנגד רצון הציבור לפני הבחירות. אשר למשפט האחרון בתגובתך, תשובתי היא שהכרעה במשאל עם היא קיום רצון הרוב על פי הגדרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת התבלבלתי בבחירת המונח. לא התכוונתי ל''אוליגרכים'' שזה משהו אחר ממה שהתכוונתי אלא למילה אחרת שנשכחה ממני שמתארת קבוצת אנשי אצולה ששולטת במדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ויקיפדיה: אוליגרכיה היא "שלטון של כמה שליטים תקיפים. שלטון מעטים על רבים." אם כך, לכך התכוונתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהמילה שחמקה ממך היא ''אריסטוקרטיה'' שהיא (בגדול) אוליגרכיה ''טובה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. שוב אני מביא את המקרה של הליכוד: אין בכלל מצע, אז מה אתה רוצה? אפילו אם יש מצע, מי מפרש במקרה שהנסיבות מכתיבות התנגשות בין שני סעיפים? התנגשות בין המצע התיאורטי לטובתה הקונקרטית של המדינה? אתה חייב לתת שיקול דעת לנבחרים שלך, בשביל זה הם שם, אחרת אתה יכול לשים נציג אחד מכל מפלגה ולתת לקול שלו משקל לפי האחוז היחסי שקיבלה המפלגה וזהו. (מוסדות הליכוד אישרו את ההתנתקות, אז זה אומר שזו דרך התנועה. מה אמור לעשות חבר כנסת שמרגיש שנעשה כאן עוול? להמשיך לתמוך ללא סייג?) 2. לגבי משאל העם, זה דורש סדרה של הנחות שלא ברור לי שמתקיימות. האם מי שמצביע במשאל הוא "העם", האם אפשר לתרגם את "רצון העם" לאחת האפשרויות במשאל, האם אלה שמצביעים באמת מצביעים לפי רצונם בשאלה הספציפית או משיקולים אחרים וכו'. אולי אם יש רוב של 80 אחוז לכיוון מסוים אז זה ישתקף במשאל עם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הטובה הקונקרטית של המדינה" הוא נושא שיכול להיות שנוי במחלוקת ומי שצריך להכריע בעניין שנוי במחלוקת הוא הציבור1. איני בטוח שלליכוד אין מצע, אבל גם אם אין, ברור מתוך הצהרות אנשיו טרם הבחירות מה היא דרכו, ולפי זה הבוחרים יכולים להחליט באיזו מפלגה לבחור. מוסדות הליכוד לא אשרו את ההתנתקות. שרון הלך להצבעה שם על ההתנתקות כי חשב בגלל סקרים כאלה או אחרים שינצח, בכל זאת הפסיד, וצפצף. חבר כנסת שמרגיש שדרך מפלגתו לא מייצגת את דרך בוחריו, צריך ללכת לפי איך שהוא מבין את רצון הבוחר. אבל עדיף שהציבור עצמו, במשאל עם, יאמר מה הוא רוצה. את מה שכתבת בסעיף 2 לא הבנתי. מובא נושא למשאל עם. למשל כן התנתקות לא התנתקות. הכרעת הציבור אפילו ברוב זעיר היא זו שצריכה לקבוע. 1אני גם חושב שבדיעבד ההכרעה שההתנתקות הייתה דווקא רעה, הייתה מקבל רוב כמעט בכל פורום אבל לא זה הנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבר כנסת יכול לפרוש מסיעתו ולהפוך לסיעת יחיד או לעבור לסיעה אחרת. הבעיה היא שהוא יאבד כל מיני כיבודים שסיעות מקבלות (לדוגמה: מימון בחירות לכנסת הבאה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יוכל להתמודד לכנסת הבאה ברשימה של מפלגה קיימת (שיטת ''קול תמורת שריון''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 כך, בעזרת שוחד, נפל חוק שריון הגולן בשעתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעזרת עריקת משה דיין מהעבודה לליכוד בעידודו של מנחם בגין הושג הסכם השלום עם מצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקרה משה דיין לא קשור לעניין כלל. לא הייתה כאן העברת קול שגרמה למפנה. היה, לצערי, רוב מוחץ לעניין הזה בכנסת ובציבור, ומבחינת הדמוקרטיה ורצון הציבור לא היה כאן שום עניין בעייתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אינך יודע זאת בדיעבד? דיין זכה בצעקות בוז וכונה אופורטיוניסט. בגין חיזר אחריו עוד לפני הבחירות כדי שדיין ימתן את התדמית (לע"נ המהות) הקיצונית של בגין, והצטרפותו העלתה את קואלחצית 61 החכ"ים ל-62. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הקואליציה התחזקה מ 61 ל 62 שזה ממש לא כל כך חשוב מכל בחינה. אבל העניין הוא שעל השלום עם מצרים בגין היה זוכה בתמיכת רוב גדול גם לו היה בקואליציית מיעוט. כך שבאופן מעשי ה"עריקה" לא שנתה דבר, וגם דיין פעל לפי רצון הרוב שזה בעייני החשוב מכל בדמוקרטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. סביר מאד להניח שללא משה דיין בגין לא היה הולך למהלך של שלום עם מצרים (להזכיר: שפם, פאה נכרית, מרוקו). תמיכת הציבור באה הרבה יותר מאוחר ואיננה רלוונטית לעריקת דיין. 2. זה היית אתה שכתב "במבנה שלנו מותר לחבר כנסת לערוק ולהצטרף למפלגה יריבה ולהשתולל כאוות נפשו, וזה שורש הבעיה ששום פטנט לא יפתור" ומקרה דיין נופל בדיוק במרכז ההגדרה (אולי "להשתולל" זה קצת חזק במקרה שלו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(חשבתי ש''להשתובב'' יותר התאים, לפחות לפי המיתוסים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא מסכים כלל להנחה שבעיניך היא סבירה. 2. נכון שכתבתי אבל גם הסברתי את כוונתי אחר כך בתגובה 655395 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אין בעיה. הראה נא לי באם בגין התכונן לאחר הבחירות לעטות פאה נוכרית ולבקר במרוקו. 2. די קשקוש מקושקש. האם רצון הבוחר בבחירות 1977 היה ללכת להסכם שלום עם מצרים? זה בכלל לא היה באופק הציבורי. ההסכם עם מצרים נבנה ע"י רק אחרי שהוא ערק ממפלגתו והצטרף ליריבתה שבשלטון. הוא נבחר לכנסת על מצע העבודה ואז לקח את המנדט שלו וחצה את הקווים לתת לגיטימציה מתונה ובינלאומית לבגין שעדיין סחב עימו את תדמית הטרוריסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני בטוח שבהיסטוריה האנושית נחתמו הרבה הסכמי שלום ללא אזכור של שפם ופאה נכרית. די משעשע אותי שבעיניך ההתחפשות היא כמעט חזות הכל. חוץ מזה אני זוכר שגם רבין ביקר פעם מחופש במדינה ערבית, ונדמה לי שגם בגין בכבודו ובעצמו, אבל מדובר על זיכרון בלבד ואין לי כרגע מקור. 2. קשה לי להבין לאן אתה חותר. האם מצע העבודה היה אז יותר ימני ורודף מלחמה ממצע הליכוד ? הרי היה ברור שהעבודה תתמוך בכל הליך שמאלני שיעשה הליכוד כפי שעשתה גם בהסכמי השלום עם מצרים וגם בהתנתקות. ללא תמיכה אוטומטית כזאת היא מאבדת את דרכה. 3. קשקוש מקושקש הוא מה שאתה כותב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השלום עם מצרים לא היה הליך שמאלני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ייחסי. המהלך הזה היה הרבה שמאלה ממני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי מימינך הקיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, האם ההתנתקות הייתה הליך שמאלני ? אני חושב שלמרות שנתניהו תמך בכך וגם רצה בכך באמת, וסחב אחריו את לימור לבנת ויתר חבריו, זה היה בכל זאת הליך שמאלני הליך שמאלני. אני הייתי נגד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנתקות לא הייתה תהליך שמאלני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרצוג אומר היום שההתנתקות הייתה טעות. כלומר ההתנתקות היא שמאלה ממנו, ואתה שם בקצה השמאל תקוע בקיר . . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרצוג נמצא במרכז- לא בשמאל מרכז. הוא מאד רחוק מהקיר. יש שמאלה ממנו הרבה כסאות ריקים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ריקים? אם כך הוא השמאלי ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא איציק שמולי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. גם (ואולי במיוחד) הכסא של הרצוג הוא ריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השמאלים הם כסאות ריקים. במצב המיוחד אצלנו גם הערבים -לפחות חלקם- לא בדיוק שמאל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |