בתשובה לאריק, 15/05/15 14:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אילו לליכוד היו היום ארבעים מנדטים ולא שלושים אז מירי רגב לא היתה שרת התרבות ודני דנון לא היה שר המדע והחלל? גילה גמליאל לא היתה שרה לשוויון מגדרי? אולי אתה צודק, הם היו מקבלים משרדים מרכזיים יותר. זה היה משרת את המדינה היטב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כן ואולי לא, אבל האתנן שהיה צריך לשלם לדתיים היה הרבה יותר קטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האתנן הוא בגלל תוצאת התיקו בבחירות, לא בגלל חלוקת המנדטים בתוך המחנה. תוצאת תיקו אפשרית גם עם בונוס של 10 מנדטים למפלגה הגדולה ביותר (אבל החישובים הופכים למסובכים יותר וזה עשוי לעודד הצבעות אסטרטגיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר באיזה מדינה אירופאית השיטה היא בונוס למפלגה שקיבלה 40%.אם אף מפלגה לא קיבלה 40% נערך סיבוב שני בין שני המפלגות הגדולות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר באיטליה. המפלגה שקיבלה 40% מהקולות מקבלת 340 מתוך 630 המושבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח בזה. אם מישהו הוא לשון מאזניים אז הוא יוכל לסחוט, לא יעזור כלום. כשנתניהו זכה בשלושים מנדטים היה נדמה שכל העולם פרוש לרגליו, הוא רק יצטרך לבחור ולשלם מחיר מינימום כיוון שלאף אחד אין ברירה אלא ללכת אתו. אולי אילו הוא היה אריק שרון זה היה ככה - בפועל קיבלנו את מה שאתה רואה, והדרך לזה היתה כמו שראית. אילו היו לנתניהו ארבעים מנדטים, לכחלון תשעה, לש"ס ויהד"ת חמישה כל אחת ולמפד"ל שבעה אתה חושב שהוא לא היה מחזיר את הקצבאות? לא היה מוותר על למודי ליב"ה? לא היה נותן לש"ס את הדתות ולליצמן את הבריאות? היה נותן ועוד איך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר המפלגה הגדולה ביותר מקבלת בונוס כחלון לא מקבל תשעה מנדטים וגם ש"ס מאבדת מנדט או שניים קצת ולליכוד יש אחרי הבונוס 45 ומעלה ולא 40. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
27 ועוד 2 זה 29. זה לא צריך להיות 30? המנדטים הנוספים שהליכוד מקבל הם בשל הבונוס. לכן הליכוד מקבל 40 מנדטים. חלק מאותם מנדטים הם על חשבון מפלגות מהגוש שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה לא נכון להוסיף עשרה מנדטים על התוצאות שהיו בשיטה הנוכחית. כי בשיטת 10+ של אריק דפוס ההצבעה ישתנה מן הקצה לקצה. למעשה זה יוביל לשיטה דו-מפלגתית; רק השוליים שמבחינתם באמת אין הבדל בין העבודה לליכוד ימשיכו להצביע למפלגה אחרת1. אפשר לטעון שהבוחרים יקבלו קצת יותר חופש אם יהיה ברור לכולם ולכולי סקרא שהליכוד (בלי הגבלת הכלליות) יהיה הגדול ביותר; אבל אז סמוך על הליכוד שיארגן סקרים שמטילים בכך ספק. (אריק, באמת לכך אתה מתכוון? ההשלכות של זה רחבות יותר מהקלת המו"מ הקואליציוני.) 1 ורבים אוהבים היום לומר שמבחינתם אין הבדל; השיטה הזו תראה אצל מי יש מאחורי האמירה הזו ביצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לשער שהתוצאות אכן תשתנינה, אבל בהעדר נתונים מהצבעת-אמת בשיטה כזו אנחנו לא יכולים לכמת את זה. לכן, אם אני צריך להמחיש טענה במספרים אני צריך לקחת אותם מהמצב הקיים. לא רק השוליים ימשיכו להצביע למפלגה אחרת. החרדים והערבים ימשיכו להצביע למפלגות שלהם - אלה כבר שלושים מנדטים בקירוב או עשרים ושבעה לאחר ניכוי החלק היחסי שלהם בבונוס. מפלגות כמו מרצ והמפד"ל עשויות להמשיך להתקיים, אם כי עם פחות מנדטים. הימין הקיצוני ימשיך להקים מפלגות מדי מערכת בחירות. מי שהקמת ממשלה תהיה תלויה בו ימשיך להיות בעל יכולת סחיטה. מעבר לכך, חלק מהאתננים יעברו פשוט להיות קודם לבחירות: אם נתניהו ירצה בשיטה כזו שכחלון יצטרף למפלגה שלו ויעזור להפוך אותה לגדולה ביותר ולא לזו של הרצוג, הוא יבטיח לו הבטחות לפני הבחירות וישבץ את אנשי כחלון ברשימתו, וכן הלאה. בבחירות הקודמות קראו למפלגה מהסוג הזה "הליכוד ביתנו", הפעם קראו לה "המחנה הציוני". ראית מה הרצוג היה מוכן לשלם ללבני כדי להיות המפלגה הגדולה ביותר בגוש שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איחודים מפלגתיים לצורך בחירות זה לא דבר חדש, במידת לכידות כזאת או אחרת. בשנות השישים היה המערך שהיה איחוד מפלגות הפועלים והליברלים העצמאיים. זו האחרונה הצטרפה מאוחר יותר לתנועת חרות והצרוף נקרא גוש חרות-ליברלים שבשנות השבעים צירפה אליה מפלגות שונות להקמת הליכוד (שבתחילה עדיין לא היה מלוכד והסיעות שמרו אל מאפייניהם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: הליברלים העצמאיים הם הליברלים שלא הצטרפו לגוש חרות ליברלים (גח"ל) וכללו בין השאר את פנחס רוזן. הם נבלעו במערך רק בפרפורי הגסיסה שלהם (עם יצחק ארצי1). באותה מידה חלק מסיעת רפ"י שמר על עמצאותו (אחרי שבן־גוריון התנער ממנו, בערוב ימיו) ולא נכנס למערך ובסופו של דבר נבלע בליכוד (זלמן שובל ויגאל אורגד). 1 אבא של. ולשעבר הרצוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יגאל ("אין לי") הורביץ, כמובן. ו:עצמאותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רואה שזה לא היה רק איחוד לצורך בחִירוֹת: הם המשיכו ללכת יחד עד שבסופו של דבר הליברלים נטמעו בחֵירוּת ולא נשאר מהם דבר מלבד שרי-אוצר כושלים. איחוד לצורך בחירות היה זה של הליכוד וישראל ביתנו: הוא התפרק עוד במהלך הקדנציה והיום הם יריבים מרים. אבל בלי קשר לשאלה אם היו איחודים כאלה גם קודם, ברור ששיטה שתתגמל את המפלגה הגדולה תביא ליצירה סיטונית של איחודים אד-הוק כאלה שבהם המצטרפים הקטנים יהיו בעלי כוח סחיטה ביחס למצרפים הגדולים - כמו לבני עם הרצוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן סייגתי שזה קרה במידת לכידות כזו או אחרת. נדמה לי שגם בקרב מפלגות הפועלים לדורותיהם היו חיבורים ופרוקים שונים (מפא"י?). השאלה היא גם מה היתה הכוונה מלכתחילה, האם זה היה "בואו נתחבר לצורך בחירות", "בואו נתחבר ונראה מה יקרה" או "בואו נתחבר במטרה להתאחד"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אכן שאלה טובה. נראה לי שצריך להבדיל בין החיבורים והפירוקים למיניהם שראינו בעבר לבין אלה שיווצרו בשיטה כפי שהוצעה כאן. החיבורים והפירוקים הקודמים נועדו ליצור גוש פוליטי חזק או להביא לידי בטוי את מה שנתפש כאיזושהי סינרגיה, שתביא לרשימה משותפת יותר מאשר לרשימות בודדות; הם לא נכפו על הרשימות בגלל שיטת בחירות, פרט למקרים בודדים של רשימות קטנות בקצוות של המחנה שהתאחדו כדי לעבור את אחוז החסימה. הרשימה המשותפת בבחירות האחרונות היא הדוגמה הראשונה לרשימה גדולה שנכפתה על המצביעים בגלל שיטת בחירות ולא מסיבות עניניות, וצריך לראות האם היא תתפקד באיזשהו שיתוף בין מרכיביה או תתפרק בפועל. אם תיכפה על המפלגות שיטה של שתי רשימות מרכזיות שרוב המפלגות תיאלצנה להידחס לתוכן (ובכך תבטל למעשה את האפשרות להופעת מפלגה משמעותית חדשה), אופי החיבורים שיווצרו עשוי להיות שונה מאד מזה של החיבורים שהכרנו בעבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניחוש שלי הוא שמרצ תבליע את עצמה כמו טיל לתוך העבודה, כי גם ככה האלקטורט שלה מתנדנד ביניהן, ושגם המפד"ל והימין הקיצוני בצרות. אולי אפילו המפלגות הערביות יפסידו כמה קולות לטובת העבודה. אבל צדיק בניחושו יחיה. בנוגע לכוח הסחיטה של כחלון (בלי הגבלת הכלליות) לפני הבחירות, הוא ייחלש: בדיוק בגלל שבאלטרנטיבה שבה הוא רץ לבד, שיטת ה-10+ מחלישה אותו. למעשה מה שיש לו לפני הבחירות הוא האיום שהוא יעבור למפלגה הגדולה השנייה, על מצביעיו הפוטנציאליים. ואז השאלה היא כמה מצביעים הוא יכול "להעביר מחנה", ונדמה לי (צדיק בניחושו יחיה) שהרבה, הרבה פחות מעשרה מנדטים. נכון שהמצביעים שלו לא ידעו לאיזו ממשלה יצטרף, אבל אני מנחש שבכל זאת רבים מביניהם לא יכולים נפשית להצביע עבודה, ורבים מביניהם לא יכולים להצביע ליכוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מצביעים יכלה ציפי לבני להעביר להרצוג? מעטים. אבל ההתייצבות שלה לצדו מיצבה אותו כמועמד הבכיר של גוש השמאל והמתמודד מטעמו על ראשות הממשלה, ועל זה משלמים. כמה היה נתניהו משלם לכחלון או לליברמן כדי להצטרף אליו? אם מישהו מעביר אליך חמישה או אפילו שלושה מנדטים אבל בהסתברות מסוימת המנדטים האלה יביאו איתם עוד עשרה ובזה יכריעו את הכף, אז משלמים למישהו הזה - והרבה. אגב, גם אם מרצ תרוץ עם העבודה והמפד"ל עם הליכוד, האם הדבר בהכרח יצמצם את כושר המיקוח שלהן אחרי הבחירות? הרי הן תוכלנה להגיד "או קיי, ניצחנו ביחד, אבל אם אתה רוצה עכשיו את האצבעות שלנו כדי להשביע ממשלה תן לנו בבקשה את התפקיד הזה, הזה והזה". מה יעשה ראש המפלגה הגדולה אם אין לו רוב בלעדיהן? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |