בתשובה לנועה ו, 20/04/15 9:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איזה דוגמאות יש באמת? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
* שניצל עוף, במקום חזה עגל. מטוגן בשמן במקום בחמאה. מצופה בזרעי שומשום. מוגש בפיתה יחד עם חומוס-צ'יפס-סלט. עם טחינה. עם סחוג. עם עמבה. עם כרוב כבוש. אגב, כנראה שהאיטלקים צריכים לתבוע את הוינאים, לאור זה שככל הנראה המתכון במקורו מצפון איטליה. איזה חצופים הוינאים האלה, משווקים את השניצל שלהם בכל העולם כוינאי. * סביח, שהוא במקור ארוחת הבוקר של שבת בעירק - אבל בפיתה. עם תפוח אדמה, שככל הידוע לי אין במקור. עם אניס, שאין במקור. עם בזיליקום טרי, שאין במקור. עם גבינה בולגרית. * בורקס סביח. * מלאווח סביח. * שקשוקה תרד. * פתיתים עם אפונה ולימון כבוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבתות שלי ואמא שלי מכינות את השניצל עם קמח מצה במקום פירורי לחם. ראיתי את זה בעוד מקומות, וגם כשאני מכין שניצלים אני מכין אותם עם קמח מצה. זה עוד שינוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והסינים צריכים לתבוע את האיטלקים על כך הפסטה שלהם מופצת ברחבי העולם כאיטלקית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרבה המזל, אין זכויות יוצרים על אוכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך,אם את כבר עונה לשטויות האלא אז הבאתי עוד דוגמה לחיזוק הרעיון שמדובר בקשקוש מצוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין הסינים והאיטלקים יש אכן ויכוח מי "המציא" את הפסטה. האמת ההיסטורית היא שלא אלה ולא אלה המציאו אותה. היא "הומצאה" בידי סוחרים שנדדו בדרך המשי [ויקיפדיה] והתבססו על מאכלים הקלים לשימור ולנשיאה בדרכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יהיה? אפילו בפרטי טרוויה שאתה מקשר אליהן אתה לא יכול שלא לטעות?! דרך המשי [ויקיפדיה] הייתה (בגירסה הכי מרחיבה-שלא הגיעה עד אירופה) מ1070 לפנה"ס (לאירופה היא הגיעה בכ130 לפנה"ס). פסטה [ויקיפדיה] קיימת בסין (לפחות) מ2000 לפנה"ס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע באיזה ויקיפדיה אתה קורא, בזאת שקישרת אליה כתוב: ".. דרכי המסחר הראשונות נוצרו כבר במאה ה-35 לפנה"ס. לאפיס לאזולי יובא למצרים מאפגניסטן כבר באלף הרביעי לפנה"ס. במהרה נוצר הקישור בין שתי דרכי מסחר אלה. במצרים התגלה משי סיני משנת 1070 לפנה"ס..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"דרכי המסחר הראשונות"-הן לא דרך המשי,כמו שמרמז הפתיח של ההגדרה "דרך המשי (בסינית מסורתית: 絲綢之路; בסינית פשוטה: 丝绸之路; פרסית: راه ابریشم; בטורקית: İpek Yolu) היא סדרה של דרכים יבשתיות וימיות אשר קישרו בין צ'אנג-אן בסין (שִׂי-אָן של ימינו) לבין אנטיוכיה בטורקיה, ובה עברו נתיבי המסחר העיקריים בין המזרח הרחוק ואירופה." (ההדגשה שלי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיפה כתוב שם שהיא "הייתה (בגירסה הכי מרחיבה-שלא הגיעה עד אירופה) מ1070 לפנה"ס"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר הדרך שאתה מדבר עליה והדרכים בערבות של מזרח אסיה התחברו כמו שכתוב בלינק (שמשום מה אני צריך לצטט משם משפט משפט):"הערבות הנרחבות ומכוסות הדשא המשתרעות בין מזרח אסיה לאפריקה ולאירופה, והיותן של ערבות אלה רצועה מפרידה בין השטחים החקלאיים לבין שטחי המדבר, אפשרו את תחילת תנועתן של שיירות סוחרים בשטחים פתוחים שאינם חקלאיים, מבלי לגרום עוינות עם יושבי השטחים החקלאיים. דרכי המסחר הראשונות נוצרו כבר במאה ה-35 לפנה"ס. לאפיס לאזולי יובא למצרים מאפגניסטן כבר באלף הרביעי לפנה"ס. במהרה נוצר הקישור בין שתי דרכי מסחר אלה. במצרים התגלה משי סיני משנת 1070 לפנה"ס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסקנה שלך מזה שבמצרים התגלה משי סיני משנת 1070 לפני הספירה שדרך המשי היתה קיימת "בגירסה הכי מרחיבה-שלא הגיעה עד אירופה מ1070 לפנה"ס"?! אולי כדאי לקרוא את המשפט כמו שהופיע במקור1: "Some remnants of what was probably Chinese silk have been found in Ancient Egypt from 1070 BC. Though the originating source seems sufficiently reliable, silk unfortunately degrades very rapidly and we cannot double-check for accuracy whether it was actually cultivated silk (which would almost certainly have come from China) that was discovered or a type of "wild silk," which might have come from the Mediterranean region or the Middle East" העובדה שלא התגלה משי מלפני 1070 לפנה"ס לא מעידה שמשי לא הגיע למצרים לפני זה, משי הוא בד מאד עדין - לא משהו שמחזיק בקלות מעמד 3,000 שנה. למעשה, אנחנו לא באמת יודעים שמה שהתגלה במצרים משנת 1070 הוא באמת משי.דרכי מסחר בין מצרים לאירופה היו בוודאות קיימות הרבה לפני 1070. גם דרכי מסחר בין אפגניסטן למצרים (ומשם, כמובן, לאירופה) היו קיימות (ראה הציטוט שלך). אילו היתה קיימת דרך מסחר בין אפגניסטן לסין, היתה קיימת דרך מסחר בין סין ליוון ולרומא - מכאן, השאלה ה"מרחיבה" היא מתי נוצרו קשרי המסחר בין אפגניסטן לסין. אם אנחנו נקבל את ההשערה שמדובר במשי סיני, אז 1070 צריכה להיות הגרסא הכי מצומצמת ולא הכי מרחיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה נאמר -לך תוכיח שאין לך אחות. לא התכוונתי "מרחיבה" במובן של הזמן,אלא של השטח ("בגירסה הכי מרחיבה-שלא הגיעה עד אירופה",כאמור*),כלומר גם אם אתה מקבל שדרך המשי היא דרך המשי גם לפני שהיא הגיעה לאירופה (שזה בזמן מאוחר יותר).* *אני מקבל שהניסוח שלי גרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך המשי נקראה דרך המשי שנים אחרי הזה, אבל דרכי המסחר מסין לאירופה (שמאוחר יותר יהפכו להיות דרך המשי) היו קיימים לפני זה (וכנראה גם לפני 1070). (לא שזה משנה לשאלת המצאת הפסטה. האיטריות שמצאו בסין לא היו פסטה אלא - ובכן - איטריות. אף אחד לא יודע מתי ועל ידי מי הומצאה הפסטה, אבל חוקרים רבים מאמינים שהיא הומצאה על ידי - ועכשיו אני הולך לעשות את ארז שמח - הערבים והובאה לאיטליה - ועכשיו אני הולך לעשות אותך שמח - כחלק מהכיבוש הערבי של סיציליה - וכל זה התרחש ללא קשר לדרך המשי. חיטת דורום לא היתה גידול נפוץ בסין מעולם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה אתה אומר שההבדל בין פסטה לאיטריות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסטה מתייחס לרכיבים (חיטת דורום ומים), איטריות מתייחס יותר לצורה (ארוכה ודקה) ופחות לרכיבים (אם כי, חייב להיות קמח). מכאן: לזניה היא פסטה שאינה איטריות, נודלס סיני הן איטריות שאינן פסטה, ספגטי הן איטריות ופסטה, תפוח אינו איטריה ואינו פסטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אניס בסביח זה חדש לי (ומוצדק!). איזה מהצמחים האניסיים, באיזו צורה? מי עושה ככה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלים. סביח עובדיה ברש''י בתל אביב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסביח, שהיה לי הכבוד לאכול אצל המקור בגן בר-אילן בר''ג, הוא גם ארוחת בוקר אצל יוצאי פרס, אותה אוכל בעוד כמה שעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זה בכלל מאכל פרסי ולא עיראקי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קשור מן הסתם לאזור ולא למדינה ספציפית( מה זאת בכלל עירק מבחינה תרבותית-חברתית?) כורדים, עירקים, פרסים אוכלים ארוחת בוקר כזאת, ועמבה יש גם להודים( או ששם מקורה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה - בעשרות מדינות בעולם (למשל אוסטרליה ודרום אפריקה) יש שניצל עוף. מצד שני, אני מסכים אתך ששילוב השניצל האירופי עם החומוס-בפיתה המזרח תיכוני הוא מאפיין מובהק של מטבח ישראלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא בא כנראה בעקבות השילוב של הסטייק הרומני עם הפיתה הערבית שנוצר ביפו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים אני לא יודע אם אתה עושה פארודיה עצמית. אם כן, אתה עושה זה טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה פשוט לא מבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוח שאלתו הידועה של קישון ("האם יש הומור ישראלי, ואם יש למה אין?") ניתן לומר שגם ההומור של הגששים הוא שילוב של ההומור הרומני (פעם שר האוצר נכנס למסעדה רומנית, אוכל צ'ורבה...) עם ההומור הערבי. למה לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלש, חלש. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |