בתשובה לא. מ., 08/04/02 11:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קשה להאמין למסמך שהפרט היחיד שאני יודע אודותיו משהו, הוא שקרי. מוסלמים אינם מתפללים "כאשר גבם מופנה לירושלים". זה בערך כמו להגיד שיהודים מתפללים עם גבם לניו-יורק. מוסלמים מתפללים לכיוון מכה. אם הם פונים לירושלים או ממנה תלוי בסך הכל באיפה הם עומדים, ולא בירושלים עצמה. אגב, אם אנחנו רוצים להיות קטנוניים: ט. ערבים בישראל זכו בגלל הקמת ישראל ליחס מפלה ומשפיל וחלקם הגדול אולצו לנוס מארצם והפכו בעצם לפליטים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שהם (המוסלמים) לא מתפללים במתכוון כאשר גבם מופנה לירושלים ובהחלט יתכן מיקום גאוגרפי בו תופנה תפילתם לכוון (ולא במתכוון) ירושלים באותה מידה שהיא תופנה לאחוריים שלי או שלך (וסליחה על הציניות) ..וכל כוונתי היתה שירושלים אינה העיר הקדושה של המוסלמים אלה מכה. ו נ. ב. למה להיות קטנונים ולסטות מההגיון הפשוט המבוסס היסטורית ..ערביי ישראל הושפלו הוכו והובסו במהלך מלחמה לחיים ולמוות בינינו לבינם ולא בגלל שיהודים בצרפת למשל הותקו ע''י ערבים מאלגיריה ואילו יהודי ערב ישבו בשקט בארצותיהם וכל חטאם היה בגלל שאי שם בפלשתינה הוקמה מדינה יהודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה ודובי האם היותה של ירושלים טבועה וחרוטה עמוק בהכרתם של רוב היהודים במשך אלפי שנים האם לפרט הקטן הזה אתה לא מודע ??? "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" זר לך ???ובכלל מי אנחנו ,דור מזויין, שנוותר על ירושלים מרצון למען היותה בירה של ישות זרה, כאשר דורות רבים של יהודים קידשו את ירושלים ושמרו אותה כבירתם הנצחית גם לאחר שנכבשה ע"י זרים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, במובן בו ירושלים היתה ''בירתם הנצחית'' של היהודים לאורך הדורות היא יכולה להשאר בירתנו הנצחית, גם אם הריבונות על חלקים ממנה ניתנת למישהו אחר - הרי זה היה המצב במאות השנים האחרונות. ירושלים היא משהו רוחני, לא אוסף האבנים שבמקרה נמצא שם (או, כך לפחות הייתי רוצה לקוות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין "עיר רוחנית" בלית ברירה כי עם אחר שולט בעיר הפיזית, לבין מצב שבו אתה השליט, ואתה מוותר /מרצונך/ על העיר הפיזית. העם היהודי לא חתם מעולם על כתב ויתור על ירושליים. (אולי זה באמת מה שצריך לעשות עכשיו, אבל צריך להיות מודע להבדל האמור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד מבין שיש הבדל. אבל מי שטוען שירושלים היתה תמיד בירתנו צריך להבין גם שנובע מטענה זאת שהיא יכולה להיות בירתנו גם בלי שנניף את הדגל על הר הבית. סה טו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההכרה שירושלים היא בירתנו הניצחית (בעיקר מהבחינה הדתית) בהכרח מובילה לכך שלעולם לא נסכים שהיא תהפוך לבירה של ישות אחרת ההכרה הזו היא שהחזירה אותנו (לטוב ולרע) לכאן (ובעצם לבית שלנו) ונמשיך להאמין כך למרות הדגל לא דגל בהר הבית כי אחרת למה לא לתפשר גם בעניין מערב העיר וקת על יפו יהודיה לוד ועכו וכו וכו וכו..כי בסופו של דבר מבחינת הערבים זה עניין של הורדת ידיים כי אם הם היו רוצים באמת באמת שלום אז כל עניין האבנים אדמה וכו היה הופך לעניין שולי ומזמן היה שורר פה שלום אמת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון גלבץ התייחס פעם לסוגיה הרחבה: דיון 309 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה ! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
…שוב תודה על ההפניה. ראיתי ולהלן תגובתי : בעקרון המאמר חד ממדי להחריד (בכלל הסיפור על השבט באפריקה הוא יותר דוגמא למאבק הפרימיטיביות מול הקדמה מאשר "הכוונה מהמתים"). "קידוש" האבנים והאדמה (זכות אבות וכו) הוא בסיס אידיאולוגי שמחזק את אחיזתו של עם במולדתו/מקום ישיבתו. עצם "ישיבתנו" פה הוא פועל יוצא של אידיאולוגיה שכזו. אם נבחר בחיים באופן הפשטני (והאינדיבידואלי) של המושג, אז למה לא להרים רגליים למקום בטוח יותר ??? אלה שגם שם נצטרך לחסות בצלם של אלה שיהיו אידיאליסטים מספיק להגן על המקום שם. ואני בכלל תוהה (וצר לי על העיתוי) אם היו יהודי ורשה (למשל) "מקדשים" את מקום מושבם ומשיבים מלחמה שערה (בכל דרך)על הרצון לחסלם, במקום ל"בחור בחיים" להאמין ל"סיפורים" ולהיות מובלים כצאן לטבח, האם הייתה מתפתחת פה אפשרות להיסטוריה קצת שונה באשר לעתידם ? אצל אויבנו היום (הפלסטינים) האידיאולוגיה (שהיא גם בעלת סממנים אנטישמיים) אדמה וכו היא הדומיננטית והיא תלך ותתעצם ככל שאנו "נבחר בחיים" קרי : וויתורים וויתורים ועוד וויתורים , ואני בהחלט מאמין שרק כאשר הם יבינו שמול האידיאולוגיה החזקה שלהם יש אידיאולוגיה חזקה לא פחות אצלנו רק אז קיים לדעתי סיכויי שהם (כמונו) יבחרו סוף סוף בדרך השלום (עם פשרות הדדיות וכו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם המאמר של שמעון הוא ''חד-צדדי להחריד'' (אם קראת עד הסוף ודאי נתקלת בדוגמה של ''מורשת רבין'' כדוגמה לניסיון של המחנה המתקרא ''שמאל'' לדיאלוג עם ''המתים'' שלו). אני חושב שהוא מנסה לתת מבט חיצוני על התופעה של הדיאלוג בין חברה לבין אבותיה. אתה מדבר בתגובתך על הצורך באידאולוגיה ככלי במאבק (במקרה זה, מאבק מדיני) בין עמים. אני מסכים שהכלי הזה ''מחזק'' במידה מסויימת, אך נשאלת השאלה מדוע להעדיף ''מתים'' מסויימים על ''מתים'' אחרים. לדוגמה, האם להעדיף את הקנאים בירושלים או את אלעזר בן-יאיר ממצדה שהחזיקו במקומם בכל מחיר על פני רבי יוחנן בן זכאי שבחר ללכת ליבנה (כלומר פשרה). הבחירה באחד על פני השני משקפת הכרעה אידאולוגית שקודמת לבחירה. רק אחרי שנעשתה ההכרעה האידאולוגית אזי אתה יכול לבחור למי ממתיך ''להתחייב''. לכן, אני מוצא שה''שימוש במתים'', מכל צד, הוא מגמתי ואינו משקף בהכרח איזו אמת מוחלטת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אנחנו? אנחנו חיים, והדורות הקודמים ההם, מתים. הדורות ההם בכלל לא הכירו את ירושלים. לי יש הכרות אישית איתה בשנה וחצי האחרונות, ואני מוכן לוותר על חלקים ממנה בחפץ לב. מעונות האלף, למשל, יכולים להמסר לכל מי שמוכן לקחת אותם. מי הם האנשים המתים הללו שיקבעו לי על מה ולמה אני אמות? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |