|
אני לא יודע אם המאמר של שמעון הוא ''חד-צדדי להחריד'' (אם קראת עד הסוף ודאי נתקלת בדוגמה של ''מורשת רבין'' כדוגמה לניסיון של המחנה המתקרא ''שמאל'' לדיאלוג עם ''המתים'' שלו). אני חושב שהוא מנסה לתת מבט חיצוני על התופעה של הדיאלוג בין חברה לבין אבותיה. אתה מדבר בתגובתך על הצורך באידאולוגיה ככלי במאבק (במקרה זה, מאבק מדיני) בין עמים. אני מסכים שהכלי הזה ''מחזק'' במידה מסויימת, אך נשאלת השאלה מדוע להעדיף ''מתים'' מסויימים על ''מתים'' אחרים. לדוגמה, האם להעדיף את הקנאים בירושלים או את אלעזר בן-יאיר ממצדה שהחזיקו במקומם בכל מחיר על פני רבי יוחנן בן זכאי שבחר ללכת ליבנה (כלומר פשרה). הבחירה באחד על פני השני משקפת הכרעה אידאולוגית שקודמת לבחירה. רק אחרי שנעשתה ההכרעה האידאולוגית אזי אתה יכול לבחור למי ממתיך ''להתחייב''. לכן, אני מוצא שה''שימוש במתים'', מכל צד, הוא מגמתי ואינו משקף בהכרח איזו אמת מוחלטת.
|
|