בתשובה לאייל סתם, 20/10/14 11:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש שני תהליכים - האחד הוא סחף אנטיגני, בו הוירוס עובר שרשרת של מוטציות קטנות שלרוב אינן מפריעות למערכת החיסונית לזהותו כ''אותו'' וירוס והשני הוא הסחה אנטיגנית בה מתחולל בוירוס שינוי גדול ופתאומי. תוצרי ההסחה מזוהים בתור זנים חדשים ומצריכים חיסון נפרד לעתים קרובות. למשל השנה למיטב זכרוני לא צופים הופעה של זנים חדשים ולכן החיסון הוא באותו הרכב כמו זה של שנה שעברה, אבל מאחר וזה חיסון מבוסס נוגדנים הוא לא מחולל חסינות ארוכת טווח כלל. ישנו חיסון חדש בשלבי פיתוח ראשוניים המשתמש במנגנון אחר (הדומה יותר לאופן בו מערכת הנשימה נלחמת בשפעת) שאמור להיות אפקטיבי לאורך זמן ולכל הזנים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הפירוט. שאלה קטנה: וחיסון נגד טטנוס לא מבוסס נוגדנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן גם לטטנוס יש לתת זריקות חיזוק מעת לעת (לא זוכר מה ההמלצה) משום שהמערכת החיסונית שוכחת לייצר את האנטיגנים אחרי כמה שנים. ההבדלים בינו ובין שפעת קשורים לכך שהמחלה נגרמת מרעלן שהבקטריה מפרישה ולא מפעילות הבקטריה עצמה והזריקה מכילה כמות קטנה של רעלן בלי הבקטריה עצמה ובתגובה לה הגוף מייצר אנטיגנים. בזריקת שפעת יש אנטיגנים מן המוכן. (ויש עוד סוגי חיסונים שמכילים בקטריות או וירוסים מוחלשים או מתים) נ.ב. יש גם הבדלים אפידמיולוגיים - טטנוס אינו מדבק ולכן השיקול היחיד למתן זריקה הוא סיכויים לחשיפה ולא יצירת חיסון עדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו באמת בלבלת אותי1. כל השיטה של חיסון כפי שהיא מוסברת באופן פופולרי, היא שאתה מלמד את המערכת החיסונית של הגוף לייצר נוגדנים, כך שכשכשהיא תיתקל במחלה האמיתי, היא מייד תייצר הרבה כאלה ושלום על ישראל. עכשיו, אנטיגנים (באדיבות ויקיפדיה) הם המולקולות שמעוררות תגובה חיסונית שגורמת ליצירת נוגדנים. אז מה זה אומר שבטטנוס "הזריקה מכילה כמות קטנה של רעלן בלי הבקטריה עצמה ובתגובה לה הגוף מייצר אנטיגנים"? הגוף אמור לייצר נוגדנים (בהשפעת אנטיגנים זרים) ולא לייצר אנטיגנים בעצמו. לא ככה? 1 סליחה שאני מנצל אותך לשיעור ביולוגיה 101, אבל כמו שאמר האבא בבדיחה הידועה - אם לא תשאל, איך תדע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, סליחה, התבלבלתי במונחים (מאחר ועברו איזה 10 שנים מההתקלות האחרונה שלי בביולוגיה וגם זה לא היה בעברית) בקיצור - חיסון טטנוס מכיל רעלן שבד"כ מופרש ע"י חיידקים, אבל לא את החיידקים עצמם, כך שלגוף יש הזדמנות לייצר נוגדנים לרעלן בנחת. הגוף שוכח לעשות זאת אחרי כמה שנים ולכן יש צורך בזריקות זירוז. חיסון שפעת בזריקה מכיל וירוסים מומתים בשבתם כאנטיגנים והגוף מייצר נוגדנים (ושוכח מהם אחרי שנה או פחות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ניתן להבין מכך שחשיפה למחלה עצמה מחוללת זכרון חיסוני לטווח ארוך, בעוד שלחיסון אין יכולת כזו? ואם כך, האם החיסון מונע הדבקה במחלה, ובכך שולל מהגוף את היכולת לרכוש חסינות לזני השפעת שבסביבה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החיסון לא שולל את היכולת לרכוש חסינות, הוא גורם לגוף לרכוש חסינות בלי לשלם את מחיר המחלה (אם כי כאמור החסינות לא פועלת בדיוק באותו אופן). מחלות אחרות מתנהגות באופנים שונים - למשל חזרת מחוללת הגנה לטווח ארוך ולעומתה אבעבועות רוח מחוללות הגנה מהתסמינים הראשוניים, אבל הוירוס נותר רדום במערכת העצבים ויום אחר יש סיכוי שיגלה עצמו בצורת שלבקת חוגרת (ותודה לאמא ואבא שלא חיסנו אותנו). לבסוף, מחלות כמו טטנוס אינן מחסנות כלל ורק החיסון יכול להגן מפניהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הייתי בטוח שאחרי כל חיסון/הדבקה בשפעת נשארים בגוף תאי זכרון חיסוני (אולי מסוג T?) שמקנים הגנה לטווח של כמה שנים לפחות. מסתבר שהעולם פחות פשוט... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שהחיסון הטבעי הוא למשך זמן ארוך יותר, אבל כפי שציינתי לעיל הוא משתמש במנגנון שונה שמטפל רק בזן בו כבר נדבקת. מאחר וב''דכ יש לפחות שני זנים בכל שנה ומאחר והם כאמור עוברים מוטציות גדולות מעת לעת, ההגנה היא חלקית ביותר. לכן הרעיון של הימנעות מחיסון כדי לחלות ולבנות מאגר נוגדני הוא לא אפקטיבי במיוחד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |