בתשובה לשם(חובה)המקורי, 22/10/14 9:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם ניתן להבין מכך שחשיפה למחלה עצמה מחוללת זכרון חיסוני לטווח ארוך, בעוד שלחיסון אין יכולת כזו? ואם כך, האם החיסון מונע הדבקה במחלה, ובכך שולל מהגוף את היכולת לרכוש חסינות לזני השפעת שבסביבה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
החיסון לא שולל את היכולת לרכוש חסינות, הוא גורם לגוף לרכוש חסינות בלי לשלם את מחיר המחלה (אם כי כאמור החסינות לא פועלת בדיוק באותו אופן). מחלות אחרות מתנהגות באופנים שונים - למשל חזרת מחוללת הגנה לטווח ארוך ולעומתה אבעבועות רוח מחוללות הגנה מהתסמינים הראשוניים, אבל הוירוס נותר רדום במערכת העצבים ויום אחר יש סיכוי שיגלה עצמו בצורת שלבקת חוגרת (ותודה לאמא ואבא שלא חיסנו אותנו). לבסוף, מחלות כמו טטנוס אינן מחסנות כלל ורק החיסון יכול להגן מפניהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הייתי בטוח שאחרי כל חיסון/הדבקה בשפעת נשארים בגוף תאי זכרון חיסוני (אולי מסוג T?) שמקנים הגנה לטווח של כמה שנים לפחות. מסתבר שהעולם פחות פשוט... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שהחיסון הטבעי הוא למשך זמן ארוך יותר, אבל כפי שציינתי לעיל הוא משתמש במנגנון שונה שמטפל רק בזן בו כבר נדבקת. מאחר וב''דכ יש לפחות שני זנים בכל שנה ומאחר והם כאמור עוברים מוטציות גדולות מעת לעת, ההגנה היא חלקית ביותר. לכן הרעיון של הימנעות מחיסון כדי לחלות ולבנות מאגר נוגדני הוא לא אפקטיבי במיוחד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |