 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי התפיסה שלי מיושנת אבל אני מזהה רק שני מחנות מגדריים, וזכותו של זכר להגדיר את עצמו כאישה או להיפך ולעבור בכך למחנה השני (בלי תלות בנטיות המיניות, בהופעה וכו׳). מישהו יכול להסביר לי מה פירוש ״מגדר כספקטרום״? יש מידות שונות של ״גבריות״ ו״נשיות״ ולא ידעתי? האמת, נראה לי שהחופש המפורש בבחירת המגדר מרוקן את המושגים האלה מתוכן ומבטל את האפשרות של מנעד, של סרגל מ״גבר״ ל״אישה״, ומשאיר בלאגן כזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מונוסקסואליות [ויקיפדיה], הטרונורמטיביות [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלינקים לא עזרו לי להבין. אני לא מתעניין כרגע בנטיה המינית, באובייקט שנמשכים אליו. לא אכפת לי מה טבעי, נורמלי או ראוי. שימשכו למי שהם רוצים. בקשר להטרונורמטיביות, אני ממש לא ״ מגדיר את ההטרוסקסואליות כנטייה המינית הנורמלית ומתייחסות למערכת יחסים זוגית או מינית כראויה יותר (או בכלל אפשרית) אם היא מתקיימת בין גבר ואישה״ כמאמר ויקיפדיה. קיצור - תבחר מה המגדר שלך ואכבד. אבל אם תגיד לי שאתה 70/30 לא אבין. ----- ד״א ויקיפדיה מכירה בשתי הצורות של בלאגן/בלגן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 643900 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שלמדתי מראיון והרצאה עם דפנה יואל (חפשו הרצאות שלה ביוטיוב, פוקח עיניים; מה שאני כותב פה הוא בקושי המבוא, מה שבאמת מעניין אותה הוא לדיון אחר) הוא כזה: מבחינה אנטומית, אכן יש שתי קבוצות מאוד מובהקות. יש גם אפשרויות אחרות, כמו שרון בן יעקב כתב, אבל הן מאוד נדירות, כך שנכון לומר שסטטיסטית יש שני מינים מובהקים. כשעוברים למישור הפסיכולוגי העניינים כן נזילים בהרבה. היא מספרת על ניסוי שבו שואלים את השאלה הפשוטה "האם את/ה מרגיש/ה את עצמך גבר או אישה", עם חמש אפשרויות (לגמרי גבר, יותר גבר מאישה, באמצע וכו'). כשזה נשאל אנונימית, אחוז דו-ספרתי של נשאלים ונשאלות לא עונים את התשובה הקיצונית שתואמת את מינם האנטומי. לא יודע מה איתך, אותי זה ממש הרעיש1. אם זה נכון, דווקא די סביר שמישהו ירגיש עצמו (נקב את המשפט לפי הצורך) 70-30. אני מסכים איתך שיש לזה פוטנציאל לבטל את המנעד ולהשאיר בלגן. אבל רק בטווח הארוך. היום בחברה שלנו יש עדיין סטים די חזקים של נטיות והתנהגויות שמזוהים סטריאוטיפית כגבריים ונשיים. ואולי ביחס אליהם נוצרת סקאלה, ואדם יכול למקם את עצמו. 1 אתם רשאים לא להאמין לי שזה הרעיש אותי, אני לא אנונימי פה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהי בדיוק המשמעות של "מרגיש/ה"? אם היינו עורכים את אותו מבחן לפני מאה שנים (בהנחה שהנבחנים היו מוכנים לדבר על זה), האם היינו מקבלים תוצאה דומה? ניסוח אחר: עד כמה מסובך, או האם זה אפשרי, להטות את אותה הרגשה באמצעים פסיכולוגיים (המקבילה ל"טיפול המרה" שלא עובד עבור הומוסקסואלים)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שהבנתי, המחקר שאל בכוונה שאלה לא מוגדרת היטב, בלי לתת שום הנחיה נוספת, ופתח את זה לחלוטין לאינטרפרטציה של הנשאלים. אני מניח שזה מאוד מאוד רגיש תרבותית (ומכאן מקומית וזמנית). לעזאזל, רק המעבר מאנגלית לעברית כבר משנה את הניסוי (כי נוסח השאלה הופך לטעון מגדרית). אני מניח גם שתוצאת הסקר מאוד מאוד קלה להטיה. אבל האם קל לשנות את ההרגשה עצמה שהנשאלים מדווחים עליה, אין לי מושג. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |