בתשובה לארז לנדוור, 27/08/14 8:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שהוא קצת מקצין, אבל חלקית הוא גם צודק. בייחוד אני מסכים לגבי קריסת קונספצית ההרתעה, אבל זה תהליך שנמשך כבר כעשור, טיפין טיפין, ובמבצע הזה פשוט הגיע לשיאו. כשבכל סבב יותר ויותר טילים נורים למטרות יותר ויותר רחוקות, הגענו למצב שישראל היא מדינה שמוכנה שכל שטחה1 יהיה תחת הפגזה רקטית למעלה מחודשיים, כשגם בסופם בעצם הפסקת הירי לא נחלשה ולא צה"ל הוא זה שהפסיק אותה. אני לא יודע מה עשו בלבנון אחרת ממה שעשו בעזה, אבל שם ההיסטוריה מראה שזה עבד, לפחות זמנית. אני לא יודע מה היה נכון לעשות אחרת. ובעיקר אני מוטרד מהמסקנה האפשרית, לפיה תגובה מידתית מתגלגלת שמתגברת לאט לאט לאורך זמן כשהמלחמה מתגברת, והחיילים נכנסים, והם מסלימים, ואנחנו מסלימים, וכן הלאה, גורמת בסוף - לשני הצדדים - ליותר הרוגים ופצועים ושאר נזקים מאשר תגובה חריפה שנראית על פניה 'לא פרפורציונלית' על ההתחלה. בעמוד ענן למשל, כשישראל בעצם היתה הגורם היוזם ופחות נגררה, המבצע היה הרבה יותר קצר וממוקד, עם פחות נפגעים לכל הצדדים. וכרגע קשה לומר (עם זה שלדעתי כדאי גם לחכות קצת לפני שחורצים משפט) שההישגים לאחר המבצע הנוכחי יהיו גבוהים יותר משל עמוד ענן. באשר להתנהגות הקבינט, אני מסכים לכל מילה. לפעמים התובנה שמנהיגינו הם קבוצה של פרחחים אגואיסטיים עם מנטליות של בני 9 מפחידה לא פחות מהאיומים החיצוניים. 1 דה=פקטו, הצפון לא נכלל בעיקר בגלל מגבלות טכניות ולא טקטיות |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה היה נכון לעשות אחרת? אולי במקום לחכות להסלמה ואנחנו מסלימים והם מסלימים ואנחנו לא מעזים להסלים עוד... מלכתחילה נכנסים בכל הכוח ושוברים את ההתנגדות שלהם ומפסיקים את הירי על ישראל תוך כמה ימים בלבד. בצורה הנוכחית לא השגנו כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה תלויות תוצאות המבצע בדימוי הציבורי של תוצאות המבצע? פורמלית, לאחר שסבל אבדות קשות נכנע החמס לרצונה של ישראל והפסיק את האש ללא תנאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללא תנאי? ההסכם כולל רשימה של תנאים לצד הישראלי. ההסכם הזה הוא ״ללא תנאי״ דווקא מהצד של החמאס. התנאי היחידי הוא שחמאס מבטיח לא לירות, בינתיים, עד שיתחשק לו כן לירות. אם החמאס נכנע, למה הוא קיבל התחייבויות מן הצד הישראלי לדברים שהצד הישראלי לא הסכים להם לפני תחילת צוק איתן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך נוסח ההסכם? כתבתי על סמך התרשמות כללית מכמה כותרות שראיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי נוסח, אבל עפ״י הפרסומים בתקשורת: זה לא נראה כמו הסכם כניעה של אף אחד. כל צד לא מקבל את הדרישות שלו, אבל מסכים לדברים (לפחות מן השפה ולחוץ) שהוא לא הסכים להם קודם. זה הסכם שמתקבל כששני צדדים עייפים מלחימה והם מעוניינים בתקופה מסוימת של שקט עד הסיבוב הבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרישה המקורית של ישראל הייתה שקט תמורת שקט. מה בעצם אפשר לדרוש יותר, אם אין כוונה להפיל את שילטון החמס? ישראל לא הציגה מעולם תנאים להפסקת אש, והחמס הציג דרישות שונות והתעקש עליהן לאורך כל הדרך. בסופו של דבר חמס הסכים להפסקת אש בלא שהתמלאו דרישותיו, ולא מרצונו החופשי אלא כדי להמנע מהמשך הלחץ של ישראל. כך נראה לי המצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו היתה כמובן רק דרישת פתיחה לצורך מו''מ, אך נציגי ישראל יצאו לקהיר עם דרישה לפירוז הרצועה ופיקוח בינלאומי על גבולותיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו עמדת פתיחה למו''ם מול הקהילה הבינלאומית, ומול המגמה לטפל בשורש המשבר לטעמם, כלומר במצבם הכלכלי של תושבי עזה והסגר עליה. אף אחד לא מצפה ברצינות שהחמס יתפרק מנשקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל לא הציגה תנאים? בוודאי שכן. כמו שהחמאס דיבר על קבלת נמל, ישראל דיברה שוב ושוב על פירוז הרצועה כתנאי לכל הסכם. אף צד לא קיבל בהסכם התיחסות לדרישות האלה, אבל כן יש התיחסות לדרישות אחרות (צנועות יותר). יש הבדל בין הטענה שישראל לא הסכימה לאף דרישה של החמאס לבין הטענה שישראל הסכימה לדרישות מסוימות. למה אתה מבלבל בין שתי הטענות הללו, כאילו אם החמאס לא קיבל חלק מדרישותיו אז הוא לא קיבל כלום. אתה שוב אומר שההסכם הזה הוא לא פחות מאשר ״שקט תמורת שקט״, למרות שבתקשורת מפורסמים דברים אחרים על ההסכם. פתיחת מעברים, הקלות על המצור, הרחבת שטח הדיג, הבטחה להבאת הסוגיות הכבדות יותר לשולחן המשא ומתן ועוד, בעוד החמאס לא התחייב לקיים את דרישות ישראל מעבר ל״עכשיו שקט ואחר כך נראה״. אז או שהתקשורת משקרת ואתה צודק (אבל אז מאיפה אתה מביא את הנתונים עליהם אתה מסתמך?) או שאתה עוצם את העינים כדי להרגיש שהצד שלך ניצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טענתי דבר, התבססתי על עיון שטחי בכותרות, ועל הידיעה שקישרת אליה. חמס דרש תחילה דרישות אסטרטגיות שפורצות את הסגר - נמל ושדה תעופה. ישראל הציעה הקלות סמליות גם בתחילת המשבר - וחמס התנגד להפסיק את האש. ישראל הסכימה להקלות גם לאחר משבר המשט כתוצאה מלחץ בינלאומי. הרושם שלי הוא שחמס היה יכול לצאת עם השלל הדל שקיבל (אולי) כבר בסמוך לתחילת המשבר, ולו רק בשל הרצון של הקהילה הבינלאומית לסייע הומניטרית לתושבי עזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאילו לחמאס אכפת מהסבל של האנשים בעזה או מהרס מבנים. הכלכלה שלו מבוססת על ההרס ועל הסבל הזה - עד גבול מסוים הוא דווקא מעדיף שהם יגדלו ואין לו שום אינטרס להפסיק כבר בהתחלת העימות. זה הלחם והחמאה של הארגון. ישראל גם דרשה תחילה כל מיני דברים ולא קיבלה מהם כלום (כמו פירוז הרצועה והפסקת מפעל המנהרות). אז דרשו. שני צדדים שנלחמו ונלחמו, דרשו כל מיני דרישות שהצד השני לא הסכים להם עד הסוף, אף אחד לא הגיע להכרעה1, ובסוף הצדדים הסכימו לעצור וללקק את הפצעים עד הסיבוב הבא. עסקים כרגיל. ביבי צריך לאכול את הכובע בגלל כל המילים הריקות שהוא אהב לפזר מחוץ לתפקיד ראשות הממשלה. _______________ 1 צד אחד לא הגיע להכרעה כי הוא לא יכול וצד שני לא הגיע להכרעה כי הוא לא רוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל לא הציגה לחמס שום דרישה כתנאי להפסקת אש, וגם לא היה טעם בכך. הדרישה לפירוז היא פניה לקהילה הבינלאומית, וכנראה שנועדה לשמש משקל יתר או עמדת מיקוח מול הדרישה הצפויה לשקם את הרצועה. מסתמן, שוב לאחר קריאה שטחית של כותרות, שדווקא דרישה זו הוטמעה יפה, ותהיה בסיס לכל עמדה בינלאומית בעניין הרצועה. החמס מציג מצג של רהב ושקרים. ברור שההרג וההרס בעזה כואב מאוד גם לתושבים וגם לאנשי החמס שהם לא בדיוק חייזרים פולשים, אלא תושבי הרצועה. אני לא יכול להעלות בדעתי סיבה אחרת להסכמת החמס להפסיק את הלחימה ללא הישגים, חוץ מהסיבה הברורה שהאוכלוסיה בעזה לא יכלה להמשיך לעמוד בסבל הכרוך בהמשך המערכה. אם ישראל לא רצתה להגיע להכרעת החמס מפני שלפי הערכתה, הכרעתו היא לא אינטרס ישראלי, אז על מה אתה מלין? נניח שלהערכת ראש הממשלה אין טעם להקריב את הקורבן האנושי והמדיני הכרוך בהפלת החמס, אך ורק כדי שאבו מאזן יוכל לקבל על מגש של כסף את עזה, ולהגשים את חלום פלסטין המאוחדת והשלמה. אז מה צריך לעשות בדיוק? דווקא כן להכריע את החמס, מפני שלפני כמה שנים הצהיר כאיש אופוזיציה שיפיל את החמס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל דהיום נושאת ונותנת בעיקר עם עצמה, כך שמה שאתה אומר לא מפתיע. צה"ל צריך לכבוש את עזה אולי משום שאין דרך אחרת לפרז את הרצועה. שתי השאלות הרלאבנטיות הן האם צה"ל יכול לכבוש את הרצועה וכמה זה יעלה לו ולנו. צה"ל ככל הנראה העריך שזה יעלה ב-700 הרוגים. אני לא יודע אם בעניין זה צה"ל הפריז או המעיט (הערכות נכונות זה לא התמחות של צה"ל בזמן האחרון), אבל עלות מסוג זה מעמידה את התועלת מכיבוש עזה באור מאד מפוקפק בעיני כל אחד למעט גאון ההייטק בכיפה וסגניתו החוגגת את הניצחון על ילדיו של מוחמד דף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי, יש לנו לא מעט פערי מידע. אני בכלל לא בטוח שהמשפט האחרון שלך נכון אובייקטיבית, אני שמעתי על 5-6 הזדמנויות שניתנו לחמאס להפסקת אש באמצע, והוא צפצף עליהן והמשך לירות בעליזות ובחדווה גדלים והולכים. כמובן שהדימוי הציבורי והתוצאות בשטח אינן תמיד בקורלציה מלאה. גם אם יש להם השפעה זה על זה, לשני הכיוונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החמס דחה בעבר כמה פעמים הצעות להפסקת אש, אבל זו בדיוק הנקודה. החמס הסכים לבסוף להפסיק את האש, בתנאים שכרגע נראים לא טובים יותר מבחינתו, מהתנאים שדחה בעבר. אם אמנם זה המצב, אז חמס נאלץ להכנע לתנאים שהכתיבו ישראל ומצריים. אז נכון שצה''ל לא השמיד ממש את כל קני השיגור ואת כל המרגמות, אבל חמס לא בדיוק הפסיק את האש מרצונו החופשי, אלא כדי להפסיק את הלחץ של צה''ל. חמס הגיע למסקנה שכאב נוסף לעזה, לא יביא לו הישגים מעבר להקלות סמליות שהיה יכול לקבל מזמן, ולכן לאחר אלפיים הרוגים, אלפי בניינים הרוסים ואובדן תשתית המנהרות, החליט לחתוך את ההפסדים ולוותר על פריצת הסגר בסיבוב הזה. נשבר רצונו להמשיך להלחם. הכל נכון לעכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה היחידה בגללה חמאס הסכימו להפסקת האש היתה החיסולים הממוקדים. כל עוד תושבי עזה סבלו, חמאס התעלמו. המיידיות של ההסכמה לאחר חיסול 4 מראשיהם, מעידה על הסיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. האם זאת הסיבה שחאלד משעל מתנגד להסכם? הוא מרגיש בטוח בקטאר (כדאי לו לדבר עם מבחוח על תחושת הבטחון הזו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה, וזה שהתחילו לפגוע בשכונות העשירות בעזה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קונספציית ההרתעה היא, כמו לפני מלחמת יום הכפורים, קונספציה ותו לא. פשוט דבר שלא היה ולא נברא. אחרי הזאפטה האדירה של מלחמת ששת הימים לכמה זמן המצרים היו אמורים להיות מורתעים? דור? שניים? כמה זמן לקח להם עד שהטביעו את המשחתת אילת, עד שפתחו במלחמת התשה, עד שפתחו במלחמת יום הכפורים? איזו הרתעה השיגו פעולות התגמול, המבצעים מול הסורים בגבול הרמה לפני ששת הימים, מלחמת לבנון 1, דין וחשבון, ענבי זעם, גשמי קיץ, עופרת יצוקה, עמוד ענן? גם אז שמענו את האמירות הנבובות של "הם מתחבאים עדיין במקלטים, אבל כשהם ייצאו ויראו מה עשינו להם - וואי-וואי-וואי איך הם יהיו המומים, הם לא יעזו להעלות בדעתם לחזור על זה". הרתעה זה דבר שלא עובד, או ליתר דיוק - לא עובד כמו שהגאונים שמתכננים אותו אצלנו בטוחים שיעבוד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |