בתשובה להאייל האלמוני, 27/08/14 15:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדרישה המקורית של ישראל הייתה שקט תמורת שקט. מה בעצם אפשר לדרוש יותר, אם אין כוונה להפיל את שילטון החמס? ישראל לא הציגה מעולם תנאים להפסקת אש, והחמס הציג דרישות שונות והתעקש עליהן לאורך כל הדרך. בסופו של דבר חמס הסכים להפסקת אש בלא שהתמלאו דרישותיו, ולא מרצונו החופשי אלא כדי להמנע מהמשך הלחץ של ישראל. כך נראה לי המצב. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זו היתה כמובן רק דרישת פתיחה לצורך מו''מ, אך נציגי ישראל יצאו לקהיר עם דרישה לפירוז הרצועה ופיקוח בינלאומי על גבולותיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו עמדת פתיחה למו''ם מול הקהילה הבינלאומית, ומול המגמה לטפל בשורש המשבר לטעמם, כלומר במצבם הכלכלי של תושבי עזה והסגר עליה. אף אחד לא מצפה ברצינות שהחמס יתפרק מנשקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל לא הציגה תנאים? בוודאי שכן. כמו שהחמאס דיבר על קבלת נמל, ישראל דיברה שוב ושוב על פירוז הרצועה כתנאי לכל הסכם. אף צד לא קיבל בהסכם התיחסות לדרישות האלה, אבל כן יש התיחסות לדרישות אחרות (צנועות יותר). יש הבדל בין הטענה שישראל לא הסכימה לאף דרישה של החמאס לבין הטענה שישראל הסכימה לדרישות מסוימות. למה אתה מבלבל בין שתי הטענות הללו, כאילו אם החמאס לא קיבל חלק מדרישותיו אז הוא לא קיבל כלום. אתה שוב אומר שההסכם הזה הוא לא פחות מאשר ״שקט תמורת שקט״, למרות שבתקשורת מפורסמים דברים אחרים על ההסכם. פתיחת מעברים, הקלות על המצור, הרחבת שטח הדיג, הבטחה להבאת הסוגיות הכבדות יותר לשולחן המשא ומתן ועוד, בעוד החמאס לא התחייב לקיים את דרישות ישראל מעבר ל״עכשיו שקט ואחר כך נראה״. אז או שהתקשורת משקרת ואתה צודק (אבל אז מאיפה אתה מביא את הנתונים עליהם אתה מסתמך?) או שאתה עוצם את העינים כדי להרגיש שהצד שלך ניצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טענתי דבר, התבססתי על עיון שטחי בכותרות, ועל הידיעה שקישרת אליה. חמס דרש תחילה דרישות אסטרטגיות שפורצות את הסגר - נמל ושדה תעופה. ישראל הציעה הקלות סמליות גם בתחילת המשבר - וחמס התנגד להפסיק את האש. ישראל הסכימה להקלות גם לאחר משבר המשט כתוצאה מלחץ בינלאומי. הרושם שלי הוא שחמס היה יכול לצאת עם השלל הדל שקיבל (אולי) כבר בסמוך לתחילת המשבר, ולו רק בשל הרצון של הקהילה הבינלאומית לסייע הומניטרית לתושבי עזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאילו לחמאס אכפת מהסבל של האנשים בעזה או מהרס מבנים. הכלכלה שלו מבוססת על ההרס ועל הסבל הזה - עד גבול מסוים הוא דווקא מעדיף שהם יגדלו ואין לו שום אינטרס להפסיק כבר בהתחלת העימות. זה הלחם והחמאה של הארגון. ישראל גם דרשה תחילה כל מיני דברים ולא קיבלה מהם כלום (כמו פירוז הרצועה והפסקת מפעל המנהרות). אז דרשו. שני צדדים שנלחמו ונלחמו, דרשו כל מיני דרישות שהצד השני לא הסכים להם עד הסוף, אף אחד לא הגיע להכרעה1, ובסוף הצדדים הסכימו לעצור וללקק את הפצעים עד הסיבוב הבא. עסקים כרגיל. ביבי צריך לאכול את הכובע בגלל כל המילים הריקות שהוא אהב לפזר מחוץ לתפקיד ראשות הממשלה. _______________ 1 צד אחד לא הגיע להכרעה כי הוא לא יכול וצד שני לא הגיע להכרעה כי הוא לא רוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל לא הציגה לחמס שום דרישה כתנאי להפסקת אש, וגם לא היה טעם בכך. הדרישה לפירוז היא פניה לקהילה הבינלאומית, וכנראה שנועדה לשמש משקל יתר או עמדת מיקוח מול הדרישה הצפויה לשקם את הרצועה. מסתמן, שוב לאחר קריאה שטחית של כותרות, שדווקא דרישה זו הוטמעה יפה, ותהיה בסיס לכל עמדה בינלאומית בעניין הרצועה. החמס מציג מצג של רהב ושקרים. ברור שההרג וההרס בעזה כואב מאוד גם לתושבים וגם לאנשי החמס שהם לא בדיוק חייזרים פולשים, אלא תושבי הרצועה. אני לא יכול להעלות בדעתי סיבה אחרת להסכמת החמס להפסיק את הלחימה ללא הישגים, חוץ מהסיבה הברורה שהאוכלוסיה בעזה לא יכלה להמשיך לעמוד בסבל הכרוך בהמשך המערכה. אם ישראל לא רצתה להגיע להכרעת החמס מפני שלפי הערכתה, הכרעתו היא לא אינטרס ישראלי, אז על מה אתה מלין? נניח שלהערכת ראש הממשלה אין טעם להקריב את הקורבן האנושי והמדיני הכרוך בהפלת החמס, אך ורק כדי שאבו מאזן יוכל לקבל על מגש של כסף את עזה, ולהגשים את חלום פלסטין המאוחדת והשלמה. אז מה צריך לעשות בדיוק? דווקא כן להכריע את החמס, מפני שלפני כמה שנים הצהיר כאיש אופוזיציה שיפיל את החמס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל דהיום נושאת ונותנת בעיקר עם עצמה, כך שמה שאתה אומר לא מפתיע. צה"ל צריך לכבוש את עזה אולי משום שאין דרך אחרת לפרז את הרצועה. שתי השאלות הרלאבנטיות הן האם צה"ל יכול לכבוש את הרצועה וכמה זה יעלה לו ולנו. צה"ל ככל הנראה העריך שזה יעלה ב-700 הרוגים. אני לא יודע אם בעניין זה צה"ל הפריז או המעיט (הערכות נכונות זה לא התמחות של צה"ל בזמן האחרון), אבל עלות מסוג זה מעמידה את התועלת מכיבוש עזה באור מאד מפוקפק בעיני כל אחד למעט גאון ההייטק בכיפה וסגניתו החוגגת את הניצחון על ילדיו של מוחמד דף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |