 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדינה אינה יכולה לשלול את אזרחותם של אזרחיה. ברגע שהיא עושה זאת היא חוטאת לעצם הגדרתה כמדינה- דהיינו מוסד של חבר האזרחים. מכאן שמדינה אינה יכולה לשלול את אזרחותם של אזרחיה הערבים למשל, או של שמאל וגם של ימין קיצוני. ברגע שהקמנו מדינה, הקמנו מוסד שאיננו זהה עם האידיאולוגיה של חבר אזרחיה, מכיוון שמדינה מבוססת על חוק, ואילו אידיאולוגיה מבוססת על ערכים. בעוד הערכים מתייחשים על המופשט, החוק מתייחש על הקונקרטי. אשר על כן, לשלילת אזרחות ממילא אין משמעות אידיאולוגית. ברמה האידיאולוגית אולם, זו אשר באה לידי ביטוי בתחום הקולקטיבי כלשהו, של הערכים המתייחסים לכלל, אפשר במסגרת של דיון ולא יותר מדיון, שהרי עניינה של אידיאולוגיה הוא הרעיון, לשרטט תחומים עד היכן מתפרשת האידיאולוגיה והיכן היא מופרת. כלומר יכול אדם לטעון שערכים של קבוצה מסויימת, או של אדם, כפי שהם מביעים אותם, אינם עוד למשל ציונות. לכל היותר יכול היית לומר שלדעתך צריך לשלול מארז, כביכול תעודת ייצוג אידיאולוגית. אלא שלאידיאולוגיה אין חוק, אין גבולות, אין מנגנון ואין רשויות. אני חושב שזו הטענה המרכזית של השיח הציוני. הטענה ולפיה ישנו פלג באוכלוסיה אשר שינה מן האידיאולוגיה שלו כדי כך שבשלב מסויים אי אפשר עוד לומר עליו שהוא זרם בציונות, אלא שהפך להיות זרם אנטי ציוני. כמו מי, כמו סאטמר. גם הקביעה הזו אולם, היא בהכרח קביעה מופשטת ועליה ניתן להתווכח. אפשר לטעון, וזו טענה לגיטימית בשיח, שסאטמר הם דווקא כן ציונים. גם אם קביעה זו תישמע מגוחכת, היא איננה בלתי לגיטימית. ואולם אני סבור כי אחת הטענות, נאמר המוצקות, בשיח הציוני, היא שאנטי ציונות איננה זרם בציונות, וזה לסייג כאמור, מנקודת מבט ציונית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי כי ישנו מוטיב אינהרנטי כלשהו לציונות הדתית המבקש לראות את הציונות כתנועה בדלנית. אותה אחת השייכת לחוג אקסקלוסיבי. ראייה זו מופיעה תמיד תמיד במקום שבו האידיאולוגיה, כלומר התחום הרעיוני של הקולקטיב, תופס מקום נכבד בעולמו של הפרט. לצורך העניין, נאמר דבקות אידיאולוגית קנאית כלשהי. כך למשל מופיעות כל התנועות, למשל הדתיות, הפורשות. הן אינן מופיעות מתוך התרופפות האידיאולוגיה, או לחלופין האמונה, אלא מתוך התחזקותה. לפחות כך נדמה לי. הכנסיה הפרוטסטנטית לא צמחה מתוך מיעוט הרגש הדתי, אלא מתוך להט דתי ומתוך תיקון דתי, ועל כך תעדנה מלחמות הדת שבאו בעקבות הפרישה. כך גם נשמעים מפעם לפעם קולות של פרישה מצד קנאים דתיים לאומיים, להקים ביהודה ושומרון מדינה נפרדת, מדינת יהודה. נוסחא זו של מדינת יהודה אשר כמדומני נולדה מתוך הדרה שמאלית, מתיישבת עם מוטיבים רדיקלים בציונות הדתית. במה הדברים ניכרים, למשל באותו דיון פנימי ביישוב יצהר האם מותר לפגוע בחיילים עד כדי הריגתם. עצם העלאת הנושא לדיון יש בה כדי להעיד על המוטיב הבדלני, דהיינו החיילים ואנחנו איננו נכללים באותו קולקטיב, כדי כך שדמם מותר. זו גם המשמעות של ההתקפות החוזרות ונשנות, על כלי רכב צהליים למשל. ואולי גם של אותו ניסיון מיסטי מצד רב היישוב להסביר את האלימות המתנחלית בבחינה של "חבלי לידה של עם חדש" טשטוש תחומים זה מקבל ייצוג סימבולי בייצוג הפיזי של הגבולות המדיניים, לכאורה היציאה מקו גבול כלשהו, לצורך העניין הקו הירוק, הוא גם יציאה מגבולות האידיאולוגיה. זהו כמובן ייצוג שיש בו לכל היותר לא כלום, כי אידיאולוגיה איננה עוברת בגבולות מדיניים. כל אותם אנשי שמאל ששמחים בליבם או לכל הפחות אדישים לחטיפת הנערים, כי הנערים הם מתנחלים, וכי הם בכלל לא צריכים להיות שם, וכי גוש עציון, עשרים קילומטר מירושלים, זה בכלל חו"ל, הם עושים בדיוק את מה שאתה עושה כאשר אתה מציע לשלול את האזרחות של ארז. שוב. האם אותן אמירות שמאליות נאלחות, כלומר נאלחות באותה מידה כמו ההצעה לשלול אזרחות, אותה הצעה שאריק למשל מתרעם עליה, האם אותן אמירות שמאליות אינן בגדר קריאה לשלילת אזרחות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולם כבר במסגרת השיח הציוני, לא ניתן שלא להבחין עד כמה מדובר בשיח טולרנטי, ולו מעצם העובדה שהתנועה פורצת מן הכוח אל הפועל, לכל הפחות מן המפגש של היהדות עם הליברליזם האירופי. כך או אחרת, את גיוונה של הציונות לא ניתן להכחיש, ציונים סוציאליסטיים, ציונים ליברליים, ציונים דתיים, דתיים ציוניים, נוצרים ציוניים, וגם הדבר החדש המופלא שהראה לנו מחמד זעבי- ערבי ציוני. רחבותה של הציונות מתוך צמיחתה רבת השנים, אינה סימן להיטשטשותה, אלא לחיותה, כאשר מעגלים רעיוניים שונים מסוגלים למצוא בה משמעות מלבד המשמעות הפרטיקולרית של לאומיות יהודית בארץ ישראל. בכל אלה יש הדגמה נוספת לכך שלאידיאולוגיה אין גבולות פיזיים. אבל. ישנה אנטי ציונות. זוהי תנועה אשר מלבד כפירתה במשמעויות המפעל הציוני כולו, היא גם אנטישמית ועוכרת ישראל, היא רוויית שטנה והסתה רצחנית, רוויה בעלילות דם והיא מגיעה בדיוק אל המקום אשר קורא להכניס את היהודים (הציונים) לתנורים. ייצוגיה הרעיוניים של תנועה זו נסובים על טענת ''הכיבוש'' לא כיבוש קונקרטי אלא כיבוש כאידיאולוגיית נגד. זו אידיאולוגיה שיש בה כדי להצדיק למשל חטיפת נערים יהודים (ציונים), לטעון על חיילי צה''ל שהם חוטפים ילדים, שהם רוצחים וכל כיו''ב. אור לטענה שלאידיאולוגיה אין גבולות, צריך לקעקע כחותם על הזרוע, על המצח על כל מקום אפשרי- הקמת מדינה פלסטינית, לכאורה קביעת גבולות, אין בה כדי לשים גבול לסכסוך. אין בה כדי לפתור ולו פיפס מן הקונפליקט. אין בה כדי לפתור שום דבר. להפך. זו דעתי. מי שחושב ש''שתי מדינות'' הן סימן של פיתרון, מי שחושב שהקמת מדינה פלסטינית תפתור לו משהו בכלל, מי שחושב כך טועה טעות מרה. טעות אשר השלכותיה תהיינה קשות מנשוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה1 דוגמא לשיח טולרנטי? 1 ותודה למערכת שהשכילה להשאיר את התגובה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |