|
נדמה לי כי ישנו מוטיב אינהרנטי כלשהו לציונות הדתית המבקש לראות את הציונות כתנועה בדלנית. אותה אחת השייכת לחוג אקסקלוסיבי. ראייה זו מופיעה תמיד תמיד במקום שבו האידיאולוגיה, כלומר התחום הרעיוני של הקולקטיב, תופס מקום נכבד בעולמו של הפרט. לצורך העניין, נאמר דבקות אידיאולוגית קנאית כלשהי. כך למשל מופיעות כל התנועות, למשל הדתיות, הפורשות. הן אינן מופיעות מתוך התרופפות האידיאולוגיה, או לחלופין האמונה, אלא מתוך התחזקותה. לפחות כך נדמה לי. הכנסיה הפרוטסטנטית לא צמחה מתוך מיעוט הרגש הדתי, אלא מתוך להט דתי ומתוך תיקון דתי, ועל כך תעדנה מלחמות הדת שבאו בעקבות הפרישה.
כך גם נשמעים מפעם לפעם קולות של פרישה מצד קנאים דתיים לאומיים, להקים ביהודה ושומרון מדינה נפרדת, מדינת יהודה. נוסחא זו של מדינת יהודה אשר כמדומני נולדה מתוך הדרה שמאלית, מתיישבת עם מוטיבים רדיקלים בציונות הדתית. במה הדברים ניכרים, למשל באותו דיון פנימי ביישוב יצהר האם מותר לפגוע בחיילים עד כדי הריגתם. עצם העלאת הנושא לדיון יש בה כדי להעיד על המוטיב הבדלני, דהיינו החיילים ואנחנו איננו נכללים באותו קולקטיב, כדי כך שדמם מותר. זו גם המשמעות של ההתקפות החוזרות ונשנות, על כלי רכב צהליים למשל. ואולי גם של אותו ניסיון מיסטי מצד רב היישוב להסביר את האלימות המתנחלית בבחינה של "חבלי לידה של עם חדש"
טשטוש תחומים זה מקבל ייצוג סימבולי בייצוג הפיזי של הגבולות המדיניים, לכאורה היציאה מקו גבול כלשהו, לצורך העניין הקו הירוק, הוא גם יציאה מגבולות האידיאולוגיה. זהו כמובן ייצוג שיש בו לכל היותר לא כלום, כי אידיאולוגיה איננה עוברת בגבולות מדיניים. כל אותם אנשי שמאל ששמחים בליבם או לכל הפחות אדישים לחטיפת הנערים, כי הנערים הם מתנחלים, וכי הם בכלל לא צריכים להיות שם, וכי גוש עציון, עשרים קילומטר מירושלים, זה בכלל חו"ל, הם עושים בדיוק את מה שאתה עושה כאשר אתה מציע לשלול את האזרחות של ארז. שוב. האם אותן אמירות שמאליות נאלחות, כלומר נאלחות באותה מידה כמו ההצעה לשלול אזרחות, אותה הצעה שאריק למשל מתרעם עליה, האם אותן אמירות שמאליות אינן בגדר קריאה לשלילת אזרחות?
|
|