בתשובה להפונז, 17/08/13 22:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשלקוח רציונלי, הגיוני ולא טיפש עומד בסופר עם עגלה מלאה וילד עייף ובוכה מול מדף התחינה ויודע ש 1. הוא "צריך" לקנות תחינה. 2. העגלה שלו כבר מלאה. 3. הילד שלו בוכה. 4. המחיר של התחינה בסופר בו הוא נמצא הוא 20 שקל לקילו. 5. המחיר של התחינה באחד מהסופרים השכנים יכול להיות 15 שקל (או 30 שקל) לקילו. 6. הוא עייף ו"מת" לחזור הביתה. אז הוא יש לו שלוש אפשרויות: 1. לקנות את התחינה ב-20 שקל, לשלם מהר, ללכת הביתה ולהשכיב את הילד הבוכה. 2. לשלם על מה שיש לו בעגלה בסופר בו הוא נמצא, לעבור בשאר הסופרים השכנים (עם הילד הבוכה) ולבדוק את מחירי התחינה שלהם. 3. להחזיר את כל העגלה ועלשות סקר שוק מלא של כל המוצרים שהוא צריך בכל הסופרים השכנים, עד שימצא את דרך החלוקה האופטימלית. בסיטואציה כזאת, אני לא חושב שמסלול 1, וההחלטה לקנות את התחינה ב-20 שקל, למרות שהיא יקרה ב5 שקל שלמים מעל "המחיר הממוצע" היא לא רציונלית ובטח שהיא לא טפשית. זמן הוא כסף, וזמן שבו הילד שלך בוכה הוא הרבה כסף, הרבה יותר מ-5 שקל, וכל אדם רציונלי (או לא רציונלי) יודע את זה, ולכן כולנו נבחר באופציה הראשונה, וזאת בדיוק הסיבה ש"המחיר הממוצע" של תחינה בכל רחבי הארץ, בשכונה או בסופר ממש לא רלוונטי למחיר הסובייקטיבי אותו אתה תהיה מוכן לשלם בסיטואציה נתונה תחת רצון נתון ומגבלות נתונות. לגמרי לא ברור לי איך אפשר לקרוא לשחקן כזה "טיפש" או "לא רציונלי". הקונה הוא יישות רציונלית במובן שהוא יודע מהו המחיר הראוי לשלם עבור מוצר נתון במגבלות נתונים, הוא לא יישות רציונלית במובן שהוא יודע מהם המוצרים שהוא באמת זקוק להם (במילים אחרות,הוא לא חייב לקנות תחינה1). אם תנסה להסתכל מנקודת מבט חיצונית על מה אנשים מוציאים יותר כסף בסופר (או משאבים בכלל) מול הצרכים הביולוגיים האובייקטיביים שלהם בוודאי שתגלה שהמין האנושי הוא מין לא רציונלי, לא בסופר ולא בשום מקום אחר, אבל, תוך כדי סיכון בחזרה עצמית, זה ממש לא שייך לדיון הזה. לצורך העניין, אתה יכול לחשוב על נרקומן ש"חייב" מנת סם. מנקודת מבט ביולוגית, לקנות עוד סם זה פעולה לא רציונלית, ולכן אולי הביולוג היה אומר שהמחיר של מנת סם עבור אותו נרקומן צריכה להיות שלילית. אבל, מנקודת מבט כלכלית, הנרקומן משוכנע שהוא חייב מנת סם, ולמרות שהוא (אולי) יודע שהמנה הזאת עלולה להרוג אותו ובכל מקרה לא תגדיל את תוחלת חייו או את איכותן, זה לא משנה את התחושה (הלא מוצדקת ככל שתהיה) שלו שהוא חייב לרכוש מנת סם, ולכן המחיר שהוא ישלם עליה יהיה הרבה יותר גבוה ממה שאני (או אתה) היינו מייחסים לה, ולכן השווי של סמים הוא כל כך גבוה, ובתנאים כאלה ההחלטה של הנרקומן לרכוש סמים במחיר כל כך גבוה היא החלטה רציונלית. הכלל הזה תקף לא רק לגבי סמים או תחינה, אלא גם לגבי חולצות3 ועוף, זה סוג הרציונליות עליו אנחנו מדברים או שביעות הרצון אותו אנחנו דורשים על מנת שנוכל להגיד שהעסקה מייצגת את המחיר האמיתי של המוצר. 1 שהרי, כידוע2, תחינה זה איכס 2 תגובה 575250 3 מישהו באמת "צריך" חולצות של רלף לורן? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השגיאה הזו מתחילה להיות קצת מבלבלת: תחינה: הבכי של הילד או הבקשה ממנו להפסיק. טחינה: המאכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, זה קצת מבלבל ומתסכל שאני מציב לך סיטואציה ושואל עליה שאלה, ואתה כתגובה זורק סיטואציה אחרת לגמרי ומנסח עליה תזה ארוכה, שקשה להבין את ההקשר שלה לסיטואציה שלי. זה מתחיל להישמע כמו שיח חרשים, וזה קצת מנטרל את הדיון. אם אני מנסה למצוא איזה משהו משותף בין התגובה שלך לשלי, הייתי אומר ששלל הסעיפים והספרורים שהצגת נופל בתוך הגאוסיאן של שוויו של המוצר, שכבר הסכמתי שהוא גאוסיאן ולא קבוע יחיד ואוניברסאלי. הטיעון שלי רוצה לומר יש מחירים שהם מעבר לגאוסיאן הזה, והם אלה שמצדיקים את ההגדרה 'מתומחר מעל לשוויו'. לשיטתך, כפי שאני מבין, אין דבר כזה. הסיטואציה שאני תיארתי ניסתה להתמקד בטענה הזאת, ואתה חוזר לסיטואציה שכולנו מסכימים עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי על השאלה שלך בפירוט. אני מסכים שהדיון מתסכל - אני מוצא את עצמי מסכים עם עומר - לא ברור לי למה אתה מתעקש לדבר על נושא בלי לנסות להבין את מושגי היסוד שלו, ואחרי שמסבירים לך אותם חמש פעמים, אתה מתעקש להתווכח איתם תוך כדי התעלמות מההסברים שנתנו לך. ''מתומכר מעבר לשוויו'' הוא רק מוצר שלא נמכר, ברגע שמוצר נמכר לשביעות רצונםשל המוכר והקונה הוא נמכר בהתאם לשוויו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, כבר אתה נסוג אחורה - עכשיו המחיר הרשום על המוצר יכול להיות מעל לשוויו, כל עוד אף אחד לא קנה אותו? ולמשפט האחרון שלך אני קורא טאוטולוגיה - לתפיסתך עצם העובדה שמישהו רכש מוצר גורר בהגדרה שהוא נמכר בהתאם לשוויו. אתה לא טוען שזה כך - אתה מגדיר כך את 'נמכר בהתאם לשוויו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאני עקבי למדי, יש מקום בו גרמתי לך לחשוב שאני יכול להעריך את השווי של מוצר שלא נמכר? זאת הגדרה, בדיוק כמו ההגדרה שלך (רק יותר הגיונית, יותר עקבית, וגם עוזרת ללמוד משהו על מה שקורא מסביבנו). הגדרה היא לא טאוטולוגיה בהגדרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואת שוויו של מוצר שכן נמכר אתה יכול להעריך? מה שוויה של חבילת הוופלים החמישית בתגובה 270429? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קשה להעריך מה הערך של חלק מחבילה (מה הערך של גלגל במכונית שעולה מאה אלף שקל?) - אבל נראה לי שהתשובה היא בסביבות ה-2 שקל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK, נניח שערכה של החבילה הוא 2 שקלים. המוכר משלם לי בערך 2 שקלים על מנת שאקח את החבילה הזאת. כלומר הוא מוכר אותה בכארבעה שקלים מתחת לשוויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שלא הבנתי משהו, אבל איפה בדיוק הוא משלם לך? מה שאני הבנתי הוא שאתה קונה חמש חבילות תמורת 10 שקלים, ז"א המוכר נותן לך 5 חבילות, ואתה נותן לו 10 שקלים. לכל אורך העסקה, אם אני מבין נכון, כיוון מעבר הכסף הוא תמיד חד צדדי (ממך אליו) וכיוון מעבר החבילות הוא בכיוון ההפוך. זה לא ככה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבדיל מדוגמת המכונית, שאותה אינך יכול לקנות ללא ארבעת (חמשת למען הדיוק) גלגליה, את חבילות הוופלים אני יכול לקנות בכל כמות שארצה. נניח שכל מה שאני צריך זה ארבע חבילות וופלים. הסופר ימכור לי אותן תמורת 2.99 ש"ח החבילה, ובסה"כ תמורת 11.96 ש"ח. עכשיו אני אקח מהמדף חבילת וופלים נוספת (ואזרוק אותה לפח אחרי שאצא, כי כאמור היא אינה נחוצה לי), הסופר יחזיר לי 1.96 שקלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה לבוא לסופר *אחרי* ששילמת ולומר לו, "בעצם, החלטתי שאני רוצה עוד חבילה. הביאו לי 1.96 ש"ח". מעבר הכסף נשאר חד-צדדי; מה שמשתנה הוא 'איך קוראים לזה'. (וכן, הסופר מוכן להרוויח פחות ליחידה, לפעמים הרבה פחות, כדי למכור יותר. לפעמים הוא גם מוכר מוצר מסויים במחירי הפסד, מסיבות שלו. מה לזה ולשווי, אני לא יודע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת חושב שהסופר יחזיר לך כסף אחרי הרכישה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה לעזור כאן לפונז, ע"י סילוק הביטוי "מתומחר מעל לשוויו", ואשאל כך- כאשר הסופרמרקט (מקרה אמיתי) מציג מוצר זהה בשתי אריזות שונות זו בצד זו- רגילה ו"חסכונית", כאשר האריזה הגדולה יותר ("החסכונית") מוצגת בשלט גדול בהנחה מהמחיר ה"רגיל" שלה, ובכל זאת אם תתרכז קצת תגלה שהמחיר ליחידת כמות נמוך יותר באריזה הרגילה, כיצד תקרא לזה? כשזה קרה בפעם הראשונה הסתכלתי ימינה ושמאלה לראות אם אני משתתף באיזה ניסוי מוזר. בפעם השניה כבר התרעתי בפני צרכן תמים ששלח יד אל המוצר "במבצע". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אקרא לזה ''הונאה'' או ''רמאות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה המשעממת: כקונה - אני אקרא לזה תרגיל מרגיז. כמוכר - אני אקרא לזה תרגיל מבריק. כמתבונן מהצד - אני אציין לעצמי שכנראה גם לתגיד "מבצע" יש שווי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך מבריק בתרגיל (מצד המוכר) אם הוא עדיין מאפשר לי לקנות את האריזה הקטנה בזול יותר? אני קורא לזה- טעות. לא שמו לב, קורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את החבילה הקטנה הם מוכרים ברווח (מן הסתם) - למה שהמוכר ירצה למנוע ממך לגרום לו רווח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצינות? בטעות הם לא עדכנו למעלה את מחיר האריזה הקטנה, ולכן הם מרוויחים עליה פחות. למה להצדיק את הטעות, מה קרה, לא עושים טעויות לפעמים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את הפרטים ולא יודע מה קרה שם. אין ספק שיכול להיות שזאת טעות, אבל טעות היא הסבר די משעמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אתה מעדיף את ההסבר שבו האנשים עם הסיגאר יושבים בחדר ישיבות נטול חלונות וקובעים בקטעי משפטים בשפה מזרח אירופית לא מזוהה וצחוק שטני חנוק את מחיר קופסת השימורים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהתבלבלת במגיב. בכל מקרה, תראה איזה קטע, במקום אחר באייל1 קישרו קישור עקיף להמאמר הזה. סופרים היום הם עסקים גדולים, תחרותיים ורווחיים שמשאירים מעט מקום לטעויות. הרבה דברים שנראים לך כמו "טעות"2 הם מכוונים לגמרי. בכךך הייתי ממליץ לכל צרכן להסתכל על הסופר ועל כל מה שיש בו כעל מכונת מכירות משוכללת שמיועדת להוציא מהלקוחות שלה יותר כסף ממה שהם התכוונו להוציא תוך כדי ליטוף אגו והרגשה טובה שיגרמו ללקוחות לחזור לאותו סופר בפעם הבאה. 1 תגובה 618957 2 אני לא יכול, כמובן, להתחייב שזה מה שקרה בסופר שלך במקרה הספציפי עליו אתה מדבר, אבל "מבצעים" שאינם באמת מבצעים הם תרגיל ידוע ומוכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הטעות גדולה מספיק, אז המוכר אמור להיות לא מרוצה מהמחיר בו בוצעה העסקה, ואז לא מתקיים התנאי בהגדרה של האלמוני-שהתווכח-יותר-מהאחרים-עם-הפונז לשווי. האמת היא שלא חיטטו בפתיל הרבה בתנאי הזה, אבל הוא נראה לי קצת עמום, ואולי בעמימות הזו מתגלה בו משהו מהותי לדיון. איך אתה שואל (ולו כניסוי מחשבה) תאגיד אם הוא מרוצה מהמחיר? מתי אתה שואל (את שני הצדדים)? כמה מידע נוסף אתה מוכן שיהיה לצדדים? ספציפית, בדוגמת הטחינה/חמאת שומשום של הפונז שפתחה את הפתיל, אם אתה לוקח קונה של חמאת השומשום שהיה מרוצה ברגע הקנייה, אבל מראה לו דקה אחר-כך את התוויות ומשכנע אותו שבעצם הוא היה יכול לקנות בקלות מוצר זהה עבורו בחצי מחיר (והוא לא עשה זאת בגלל בורות), ואז הוא נהיה לא מרוצה מהמחיר שהוא שילם, האם התנאי מתקיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחיר שוק אינו מתייחס לעסקה בודדת אלא לרצף של עסקאות. מה שווי השוק של ציור של ון גוך? יסכימו הקונה והמוכר ביניהם על עסקה שהיא חד פעמית במהותה. לפעמים אין קשר בעליל גם בין רצף של עסקאות לבין כדאיות כלכלית (פקעות צבעונים או מניות אתא ג') ומה בכך? מחיר השוק יכול להיות מנותק מהגיון כלכלי כי אנשים (מראים לנו הרבה בשנים האחרונות) לא מקבלים החלטות כלכליות באופן רציונלי. לתאגידים יש גם דרכים משונות לעשות דברים לפעמים, ולהתנהג בצורה לא רציונלית בעיקר עקב ביורוקרטיה. לכן גם החיטוט בציציות התאגיד מיותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צריך דג-בבל-ירדן-ניר-בוכבינדר באוזן שבכל פעם שאני מנסח טיעון ילחש לי ניסוח יותר פשוט, בהיר ומובן שאוכל להשתמש בו על מנת להסביר את עצמי לעולם ששם בחוץ. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |