בתשובה לגיל לדרמן, 15/06/00 0:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
העתיד היחיד שהוא, לדעתך, ריאלי הוא הפיכת כל תשעה מליון תושבי החלק המערבי של ארץ ישראל ליחידה אחת. ארבעת המיליונים שהם היום מיעוט שמהווה כמעט מחצית האוכלוסייה יהפכו תוך זמן קצר לרוב, מדינת ישראל תפסיק להיות מדינת היהודים , ויקיץ הקץ על החלום הציוני. גורלו של המיעוט היהודי ייגזר. לא בהכרח באמצעות "שואה", אם כי גם זו אפשרות, אלא קרוב לודאי ע"י תהליך איטי של הגירה שתחסל כל זכר יהודי באזור. (כמו שיקרה בדרום אפריקה למיעוט הלבן.) האפשרות הזאת בודאי קיימת. דווקא בעקבות ההתפתחויות האחרונות, הסכמי אוסלו, ובמיוחד תהליכים בתוך החברה הישראלית של כרסום הרצונות הלאומיים, אני גם חושש שיש סיכוי גדול למימוש תסריט כזה. ההבדל בינינו הוא שאתה רואה בכך התפתחות חיובית, כלומר התפתחות למצב שבו היית רוצה, שצריך "לזרום איתה", ואילו אני רואה בהתפתחות כזאת ניגוד לרצונות הבסיסיים שלי, ושלכן יש לגייס בתוכנו כל כוח פנימי על מנת להילחם בה, ולנסות כמידת האפשר להטות את המסלול לכוון שונה. כלומר, מבחינת ההערכות לגבי ההתפתחויות העתידיות אין חילוקי דעות גדולים בינינו. ההבדל הוא באופן שבו אנו תופסים את זהותנו, וברצונות שלנו לגבי מה שיקרה בעתיד. ברצוני להוסיף כמה מילים לגבי השאלה המוסרית ומה שקרוי "זכויות". אני איני חושב שהמודל בו אני רוצה: קיום מדינה יהודית בארץ ישראל, כשהערבים מוצאים את הפתרונות לתחושותיהם הלאומיות מחוץ לשטח המדינה הזאת, הוא מודל פסול מבחינה מוסרית. לשם כך אני רוצה לפתוח ולהביא דברים ששמעתי מפי חה"כ ד"ר עזמי בישארה. באותו זמן הוא לא היה עדיין חבר כנסת, אבל איש אקדמיה בעל זהות לאומית עמוקה, שהשמיע לא פעם את דעותיו בשאלות פוליטיות. הוא הופיע בתכנית של ירון לונדון בערוץ השני, ואמר שם, את הדברים האלה (אני מצטט מהזיכרון): "אין דבר כזה עם פלשתיני. ישנה האומה הערבית הגדולה." ירון לונדון שלא האמין למשמע אוזניו שאל מיד מדוע, אם כך, מדברים הערבים כל הזמן על עם כזה, ועזמי בישארה השיב שהם אומרים את האמירה השקרית הזאת כדי להשיג את זכויותיהם, כי בעולמנו רק כך הם יכולים להשיגם. איני יודע אם הקוראים צפו לפני זמן קצר בטכס מדהים שערכה הרשות הפלשתינית לפני זמן קצר ובו פולחן אלילי של הכנענים שהקדימו את היהודים בארץ. רואים בעליל שיש כאן הצגה שקרית, והמצאת זהות חדשה לצורך השגת הישגים פוליטיים. בעצם, דבריו של עזמי בישארה התייחסו לוויכוח ישן בין שמאל וימין בארץ, ובעניין הזה הוא הכריע דווקא לטובת הימין. הבסיס לדעתי על מוסר וזכויות הוא אמירתו של עזמי בישארה ההיא, שהסכים עם טענתו של הימין בעניין. מי שיביט על מפה מדינית של המזרח התיכון יראה שטחים אדירים ממרוקו ואלג'יריה במערב ועד עיראק במזרח וסעודיה בדרום ששיכים ל "אומה הערבית הגדולה", העם היחיד, לדברי עזמי בישארה שאפשר לדבר עליו כעם. כל השטח של ארץ ישראל שעליו קיים הריב היום הוא כתם קטן בתוך אוקיינוס הטריטוריות האדיר הזה. התשובה לשאלת הצדק והמוסר קופצת לתודעה כשמביטים על המפה הזאת. גם לעם היהודי מגיע משהו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העתיד שאתה מתאר הוא איננו העתיד הריאלי היחידי. הוא אומנם העתיד הריאלי היחידי -לטווח הארוך- , אבל בטווח הארוך כולנו ממילא מתים. הפוליטיקה עוסקת לכן בטווח הבינוני. ועושה רושם שלטווח הבינוני, הפתרון שהגיעו אליו הוא יצירת "תהליך" נצחי אשר לעולם לא יגיע לסיומו, ואשר מהווה מסגרת אחרת לסיכסוך. כמו כן, יש בעייתיות מסוימת בהגדרתך תהליך זה או אחר ב"התפתחות חיובית". האם אני אישית חולם על מדינה אחת לכלל תשעת המליונים החיים כאן? לא, זה איננו החלום הרטוב שלי. החלום שלי הוא דומה לחלום של הרבה אנשים אחרים - לחיות בקרב אנשים דומים לי. מן הסתם הייתי נהנה לחיות בקרב אוכלוסיה צעירה, מודרנית, שנונה, נאה, עם יחס של שלוש בחורות לגבר אחד. רוב החברים שלי הם הטיפוס של רמת אביב ג' ולא מקרית גת. אולם מה בכך? יש הבדל בין מאוויים אישיים לבין סדר חברתי בין אנשים - סדר שכזה הוא בדיוק הפשרה בין המאוויים של אנשים שונים. זה מה שמאפשר לך לתמוך בשוויון זכויות לאתיופים למשל, גם אם אתה אישית (סתם דוגמא) מוצא שלעולם לא תוכל להתחתן עם נערה ממוצא אתיופי, משום שאתה נוטה להתחבר עם אנשים דומים לך. ומכאן אנו מגיעים כמובן לשאלת היסוד. לשאלת השאלות, ולבעיה הגדולה ביותר - בעית הזהות. או כמו שאמר פעם ישעיהו ליבוביץ' - השאלה היא לא אם קיים עם פלשתינאי, אלא האם קיים עם יהודי. בעיית הזהות של העם היהודי כיום היא כבירה - בלתי פתורה לחלוטין לדעתי (גם לדעת ליבוביץ', דרך אגב). הבעיה היא שאין כיום שום דבר אשר מאחד או מייחד את העם היהודי. אין שום דבר ההופך את שהותו של אדם אשר הגיע לכאן מאתיופיה לפני שנה ל"מוסרית" יותר משהותו של פלשתינאי אשר חיי כאן את כל חייו. העם היהודי הולך ומתפרק, וזה משפיע בהכרח גם על הזהות הישראלית - אשר בהעדר כל יכולת להגדיר אותה בצורה אזרחית או לאומית (הרי הערבים אינם מהווים חלק מהישראליות), נשענת באופן בלעדי על הגדרת העם היהודי. בהתחשב בעובדה שהעם היהודי הולך ונעלם, מדיניות האפליה במדינה חסרה אפילו כל מימד לאומי או דתי. הרי לאנשים שחיים סביבי - וואספים אשכנזים בעלי השכלה ומעמד מכובד, אשר רובם חושבים כמוך בעומק ליבם (גם אם זה אופנתי מאוד להיות "שמאלני") - לא ממש משנה העם היהודי. לא אכפת להם אם אדם שעולה לישראל מניח תפילין או שומר דיני נידה, אלא אם הוא משכיל, לבן מהעדה הנכונה, ואם יש לו מקצוע טוב. האם הוא "מועיל" לחברה. הם רוצים כאן מהנדסי תוכנה לבנים,לא "יהודים". רוב האנשים הללו בישראל הם פשוט יהודים בהגדרתם, ומכאן הבלבול הרב. אם תראה להם ערבי ישראלי או יהודי יוצא "עדות המזרח" (והרי "עדות המזרח" זה הכינוי אותו המצאנו כדי שלא לקרוא להם פשוט "ערבים". הם אינם באמת "מזרחים", לעומת העולים ממוסקבה למשל) אשר הוריו עוד שומרים מצוות והוא כבר חילוני לחלוטין - הם לעולם לא יוכלו להבדיל בין השניים. ובצדק לא יוכלו להבדיל, מכיוון שאין כל הבדל. זה ערבי, וזה ערבי. זה מוסלמי חילוני לגמרי, וזה יהודי חילוני לגמרי. העם היהודי נעלם והולך. הוא נעלם והולך משום שרוב אותם אנשים המגדירים עצמם כיהודים כלל אינם מקיימים מצוות, ואינם חפצים בכך. היום, מספיק להיות קיבוצניק לבן אשר יורה תחמושת אמריקאית על אויב ערבי כדי להחשב יהודי טוב. זו פחות או יותר ההגדרה הרשמית. מדינה יהודית? זו בדיחה. "המדינה היהודית" הזו היא איננה המדינה היהודית עליה מדובר באלפי שנים של היסטוריה יהודית, והיא הופכת לנבובה וחסרת תוכן יותר ויותר ככל שהעם היהודי מאבד את זהותו. הדבר היחידי המגדיר את "העם היהודי" בישראל הוא קבוצת בעלי זכויות היתר במרחב הקרוי ארץ ישראל, ותו לא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |