 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן, המסקנה הסופית של כותב המאמר נכונה למדי - הסכם אוסלו איננו ''עוזר'' לישראל ובגדול היא איננה משיגה ממנו דבר (גם אם ישנם הישגים מינימליים ונקודתיים, כמו פתיחת משרד אינטרסים בטוניס או משהו בסגנון הזה). בנוסף - קטנים הסיכויים שהוא יוביל להסכם קבע אשר ניתן לחיות עימו. ההסבר, כמובן, הוא הפוך לחלוטין ממה שמשתמע מדברי כותב המאמר. הסכם אוסלו הוא הסכם רע בעיקר משום שהוא הסכם אשר נערך בין הסוס לרוכבו. זהו הסכם אשר נערך בין צד כובש המחזיק את כל הקלפים, לבין צד נכבש אשר אין לו כל כוח. במציאות שכזו, כמובן שההסכם הוא לטובת הצד החזק, אשר כופה אותו על הצד החלש. הסכם אוסלו נידון לכישלון משום שהוא מנסה להביא להפרדה בלתי אפשרית בין שני העמים החיים במרחב הקרוי ''ארץ ישראל'', המהווה יחידה גאוגרפית אחת. ההפרדה היא כמובן, כמו כל ההסכם, לטובת הצד החזק. הרי הישראלים אינם יכולים לשקול ברצינות לתת לפלשתינאים שליטה במים רק משום שהם נמצאים בשטחם. הרי לישראלים יש דרישות בטחון, ולכן בלתי אפשרי לתת לפלשתינאים לשלוט בעצמם על מעברי הגבול או על גודל הכוח הצבאי שלהם. הישראלים צריכים מרחב מחיה, ולכן אין אפשרות לתת לפלשתינאים אפילו סנטימטר נוסף על השטח בו הם חיים כיום. הישראלים זקוקים למחצבים הנמצאים בשטח ''הפלשתיני'', ולכן ייאלצו הפלשתינים להגיע ל''הסכם'' גם בעניין זה. מה לעשות, זה הרי אינטרס חיוני של הצד החזק בהסכם. הסכם אוסלו, וכל הסכם קבע אשר הוא יביא עמו נידון לכשלון, משום שהפלשתינאים אינם מסוגלים לחיות עימו. אם הסכם נמדד ב''כמה מעט שילמנו תמורתו'', הרי שכל הסכם הוא דבילי למדי. לפני ההסכם שילמנו אפס, וקיבלנו הכל - שטחים, מים, כספי מיסים שנגזלו, ושליטה על כל פיפס בחיי הפלשתינאים. מצב אידיאלי מבחינת יחסי הכוחות. אולם כל מי שערך אי פעם בחייו ולו חוזה עבודה יודע את האמת המרה והמציאותית - הסכם לעולם איננו נמדד בכמה מעט אתה משלם. אם ההסכם נוטה לטובתך עד כדי כך שהצד השני איננו מסוגל לחיות עימו - ההסכם איננו שווה את הנייר עליו הוא נכתב. כן, גם אם ערפאת חתם עליו בראשי תיבות. אבל הבעיה האמיתית, העמוקה, הסבוכה, והבלתי פתירה לחלוטין לדעתי, היא אחרת. הבעיה היא של מנטליות. לא, לא של הפלשתינאים. של הישראלים. האמת המרה והפסימית להחריד היא שישראל של דוב אנשלוביץ לא תשיג מאומה מהסכם ''שלום'', לעולם. אפילו לא אגורה שחוקה אחת. היא לא תשיג מהסכם שלום יותר משהשיגו הלבנים מהשחורים בדרום אפריקה. לא יותר ממה שהשיגו הלבנים בארה''ב עם הצמתת העבדות. לא יותר ממה שהשיגה המעצמות בוויתור על הקולוניות שלהם, אציל פאודלי בהתפרקות מאחוזותיו וצמיתיו, או הגוש הקומוניסטי מפרוק חומת ברלין. אמת מרה זו נוגעת לא רק לפלשתינאים, אלא גם לערביי ישראל, אשר את ההתעוררות הלאומית שלהם מנסים אנשי השמאל להסות ולהשתיק כמה שיותר. האמת העמוקה הזו נובעת מטבעו של האדם באשר הוא אדם. בכל הנודע לשוויון וחירות, האדם הוא כפוי תודה. החזק אותו כחיה כלואה ומעונה בכלוב - והוא לא יתעניין בדבר מלבד הארוחה הבאה שלו, או בפחד מפני העינוי הבא. תן לו אוכל כדי להיטיב עימו, והוא יתחיל להתעניין במרחב מחיה. תן לו בית, וכפוי הטובה ידרוש גם תעסוקה. תן לו תעסוקה, וירדוף אחרי שעשועים וזמן פנוי. תן לו את אלו, וירצה גם בחינוך. תן לו חינוך, וידרוש גם זכויות פרט. תן זכויות פרט וירצה בזכויות מיעוט, זכות התארגנות, אוטונומיה חברתית ותרבותיח, ושותפות מלאה בניהול חייו. כזה הוא ההומו סאפיינס - כפוי טובה. תן אצבע, וירצה את כל היד. המנטליות של הישראלים פשוט איננה מתאימה לקלוט את העובדה הבעייתית הזו. תן לאנשים מעט מהחירות והשוויון שהם זכאים לו, ואתה לא תזכה בדבר. אתה בסך הכל פינית להם מספיק זמן ויכולת מחשבה כדי להבין טוב יותר עד כמה הם באמת דפוקים. זו הסיבה שהאינטלקטואלים הערבים מתנגדים לישראל הרבה יותר מחסרי ההשכלה, שערביי ישראל לעולם לא יסתפקו במה שאנו נותנים לפלשתינאים, ושיוצאי ''עדות המזרח'' בישראל לעולם לא יסתפקו בפרורים אותם אנו משליכים לעבר ערביי ישראל. אין פתרון קסם. אין דרך קלה לעזוב את זנבו של הנמר. שחרר אותו מעט קט - והוא רק קרוב אליך יותר. מקיאוולי נתן את ליבו לכך כבר מזמן (והוא לא היה הראשון). דכא אנשים בכוח, הרוג בהם וענה אותם, מנע מהם אוכל, קורת גג, או התארגנות - והם לא ידרשו אלא את הדברים הבסיסיים ביותר. תן להם מעט חירות ושוויון, והם לא ינוחו ולא ישקטו עד אשר ישיגו חירות ושוויון מוחלטים. חירות ושוויון מוחלטים הם כמובן דברים אשר ישראל של דוב אנשלוביץ ושל רובם המכריע של תושבי ישראל היהודים איננה מוכנה אליהם. ישראל הזו מוכנה לתת קצת שוויון וקצת חירות - אבל במידה, וכל עוד ''הם'' יודעים את מקומם. מדינת ישראל קיימת בשביל חמישה מליון מתוך תשעת המליונים לערך החיים בחבל הארץ הזה, והיא לעולם לא תסכים לשוויון וחירות אמיתיים לארבעת המליון האחרים, או אף למליון מהם הנחשבים לאזרחי ישראל. לטווח הארוך, זה לא עובד. או שאתה נכנס לרכבת השדים המשוגעת הזו, או שאתה נשאר בחוץ. מרגע שנכנסת - היא לעולם לא תעצור בתחנה אותה הועדת לה, אלא אך ורק בתחנה הסופית. הדרך היחידה לצאת היא בחסות קטל ואש ותמרות עשן. ומשום כך, אוסלו נידון לכישלון, והסכם הקבע נידון לכישלון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העתיד היחיד שהוא, לדעתך, ריאלי הוא הפיכת כל תשעה מליון תושבי החלק המערבי של ארץ ישראל ליחידה אחת. ארבעת המיליונים שהם היום מיעוט שמהווה כמעט מחצית האוכלוסייה יהפכו תוך זמן קצר לרוב, מדינת ישראל תפסיק להיות מדינת היהודים , ויקיץ הקץ על החלום הציוני. גורלו של המיעוט היהודי ייגזר. לא בהכרח באמצעות "שואה", אם כי גם זו אפשרות, אלא קרוב לודאי ע"י תהליך איטי של הגירה שתחסל כל זכר יהודי באזור. (כמו שיקרה בדרום אפריקה למיעוט הלבן.) האפשרות הזאת בודאי קיימת. דווקא בעקבות ההתפתחויות האחרונות, הסכמי אוסלו, ובמיוחד תהליכים בתוך החברה הישראלית של כרסום הרצונות הלאומיים, אני גם חושש שיש סיכוי גדול למימוש תסריט כזה. ההבדל בינינו הוא שאתה רואה בכך התפתחות חיובית, כלומר התפתחות למצב שבו היית רוצה, שצריך "לזרום איתה", ואילו אני רואה בהתפתחות כזאת ניגוד לרצונות הבסיסיים שלי, ושלכן יש לגייס בתוכנו כל כוח פנימי על מנת להילחם בה, ולנסות כמידת האפשר להטות את המסלול לכוון שונה. כלומר, מבחינת ההערכות לגבי ההתפתחויות העתידיות אין חילוקי דעות גדולים בינינו. ההבדל הוא באופן שבו אנו תופסים את זהותנו, וברצונות שלנו לגבי מה שיקרה בעתיד. ברצוני להוסיף כמה מילים לגבי השאלה המוסרית ומה שקרוי "זכויות". אני איני חושב שהמודל בו אני רוצה: קיום מדינה יהודית בארץ ישראל, כשהערבים מוצאים את הפתרונות לתחושותיהם הלאומיות מחוץ לשטח המדינה הזאת, הוא מודל פסול מבחינה מוסרית. לשם כך אני רוצה לפתוח ולהביא דברים ששמעתי מפי חה"כ ד"ר עזמי בישארה. באותו זמן הוא לא היה עדיין חבר כנסת, אבל איש אקדמיה בעל זהות לאומית עמוקה, שהשמיע לא פעם את דעותיו בשאלות פוליטיות. הוא הופיע בתכנית של ירון לונדון בערוץ השני, ואמר שם, את הדברים האלה (אני מצטט מהזיכרון): "אין דבר כזה עם פלשתיני. ישנה האומה הערבית הגדולה." ירון לונדון שלא האמין למשמע אוזניו שאל מיד מדוע, אם כך, מדברים הערבים כל הזמן על עם כזה, ועזמי בישארה השיב שהם אומרים את האמירה השקרית הזאת כדי להשיג את זכויותיהם, כי בעולמנו רק כך הם יכולים להשיגם. איני יודע אם הקוראים צפו לפני זמן קצר בטכס מדהים שערכה הרשות הפלשתינית לפני זמן קצר ובו פולחן אלילי של הכנענים שהקדימו את היהודים בארץ. רואים בעליל שיש כאן הצגה שקרית, והמצאת זהות חדשה לצורך השגת הישגים פוליטיים. בעצם, דבריו של עזמי בישארה התייחסו לוויכוח ישן בין שמאל וימין בארץ, ובעניין הזה הוא הכריע דווקא לטובת הימין. הבסיס לדעתי על מוסר וזכויות הוא אמירתו של עזמי בישארה ההיא, שהסכים עם טענתו של הימין בעניין. מי שיביט על מפה מדינית של המזרח התיכון יראה שטחים אדירים ממרוקו ואלג'יריה במערב ועד עיראק במזרח וסעודיה בדרום ששיכים ל "אומה הערבית הגדולה", העם היחיד, לדברי עזמי בישארה שאפשר לדבר עליו כעם. כל השטח של ארץ ישראל שעליו קיים הריב היום הוא כתם קטן בתוך אוקיינוס הטריטוריות האדיר הזה. התשובה לשאלת הצדק והמוסר קופצת לתודעה כשמביטים על המפה הזאת. גם לעם היהודי מגיע משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העתיד שאתה מתאר הוא איננו העתיד הריאלי היחידי. הוא אומנם העתיד הריאלי היחידי -לטווח הארוך- , אבל בטווח הארוך כולנו ממילא מתים. הפוליטיקה עוסקת לכן בטווח הבינוני. ועושה רושם שלטווח הבינוני, הפתרון שהגיעו אליו הוא יצירת "תהליך" נצחי אשר לעולם לא יגיע לסיומו, ואשר מהווה מסגרת אחרת לסיכסוך. כמו כן, יש בעייתיות מסוימת בהגדרתך תהליך זה או אחר ב"התפתחות חיובית". האם אני אישית חולם על מדינה אחת לכלל תשעת המליונים החיים כאן? לא, זה איננו החלום הרטוב שלי. החלום שלי הוא דומה לחלום של הרבה אנשים אחרים - לחיות בקרב אנשים דומים לי. מן הסתם הייתי נהנה לחיות בקרב אוכלוסיה צעירה, מודרנית, שנונה, נאה, עם יחס של שלוש בחורות לגבר אחד. רוב החברים שלי הם הטיפוס של רמת אביב ג' ולא מקרית גת. אולם מה בכך? יש הבדל בין מאוויים אישיים לבין סדר חברתי בין אנשים - סדר שכזה הוא בדיוק הפשרה בין המאוויים של אנשים שונים. זה מה שמאפשר לך לתמוך בשוויון זכויות לאתיופים למשל, גם אם אתה אישית (סתם דוגמא) מוצא שלעולם לא תוכל להתחתן עם נערה ממוצא אתיופי, משום שאתה נוטה להתחבר עם אנשים דומים לך. ומכאן אנו מגיעים כמובן לשאלת היסוד. לשאלת השאלות, ולבעיה הגדולה ביותר - בעית הזהות. או כמו שאמר פעם ישעיהו ליבוביץ' - השאלה היא לא אם קיים עם פלשתינאי, אלא האם קיים עם יהודי. בעיית הזהות של העם היהודי כיום היא כבירה - בלתי פתורה לחלוטין לדעתי (גם לדעת ליבוביץ', דרך אגב). הבעיה היא שאין כיום שום דבר אשר מאחד או מייחד את העם היהודי. אין שום דבר ההופך את שהותו של אדם אשר הגיע לכאן מאתיופיה לפני שנה ל"מוסרית" יותר משהותו של פלשתינאי אשר חיי כאן את כל חייו. העם היהודי הולך ומתפרק, וזה משפיע בהכרח גם על הזהות הישראלית - אשר בהעדר כל יכולת להגדיר אותה בצורה אזרחית או לאומית (הרי הערבים אינם מהווים חלק מהישראליות), נשענת באופן בלעדי על הגדרת העם היהודי. בהתחשב בעובדה שהעם היהודי הולך ונעלם, מדיניות האפליה במדינה חסרה אפילו כל מימד לאומי או דתי. הרי לאנשים שחיים סביבי - וואספים אשכנזים בעלי השכלה ומעמד מכובד, אשר רובם חושבים כמוך בעומק ליבם (גם אם זה אופנתי מאוד להיות "שמאלני") - לא ממש משנה העם היהודי. לא אכפת להם אם אדם שעולה לישראל מניח תפילין או שומר דיני נידה, אלא אם הוא משכיל, לבן מהעדה הנכונה, ואם יש לו מקצוע טוב. האם הוא "מועיל" לחברה. הם רוצים כאן מהנדסי תוכנה לבנים,לא "יהודים". רוב האנשים הללו בישראל הם פשוט יהודים בהגדרתם, ומכאן הבלבול הרב. אם תראה להם ערבי ישראלי או יהודי יוצא "עדות המזרח" (והרי "עדות המזרח" זה הכינוי אותו המצאנו כדי שלא לקרוא להם פשוט "ערבים". הם אינם באמת "מזרחים", לעומת העולים ממוסקבה למשל) אשר הוריו עוד שומרים מצוות והוא כבר חילוני לחלוטין - הם לעולם לא יוכלו להבדיל בין השניים. ובצדק לא יוכלו להבדיל, מכיוון שאין כל הבדל. זה ערבי, וזה ערבי. זה מוסלמי חילוני לגמרי, וזה יהודי חילוני לגמרי. העם היהודי נעלם והולך. הוא נעלם והולך משום שרוב אותם אנשים המגדירים עצמם כיהודים כלל אינם מקיימים מצוות, ואינם חפצים בכך. היום, מספיק להיות קיבוצניק לבן אשר יורה תחמושת אמריקאית על אויב ערבי כדי להחשב יהודי טוב. זו פחות או יותר ההגדרה הרשמית. מדינה יהודית? זו בדיחה. "המדינה היהודית" הזו היא איננה המדינה היהודית עליה מדובר באלפי שנים של היסטוריה יהודית, והיא הופכת לנבובה וחסרת תוכן יותר ויותר ככל שהעם היהודי מאבד את זהותו. הדבר היחידי המגדיר את "העם היהודי" בישראל הוא קבוצת בעלי זכויות היתר במרחב הקרוי ארץ ישראל, ותו לא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |