 |
על שיטות הבדיקה לתיארוך ופחמן 14 -
באשר לגיל העולם: מדובר במספר שיטות לתיארוך, אולם גם לפי החוקרים, כולן בגדר השערה בלבד. שיטת בדיקה לפי טבעות עצים הבודקת התפתחות טבעות בזמן מסוים ואז בבדיקת מספר טבעות העצים בעץ ניתן לשערך את גיל העץ; שיטת בדיקה לפי נטיפים הבודקת התפתחות נטיף בזמן מסוים ואז בבדיקת גודל הנטיף ניתן לשערך את גיל הנטיף; שיטת בדיקה לפי התרחקות הכוכבים זה מזה הטוענת שמאחר ונמצא כי הכוכבים מתרחקים זה מזה, פעם הכול היה מאוחד ומכך ניתן למצוא את גיל העולם על ידי חישוב רטרואקטיבי (השקפת המפץ הגדול בהמשך).
כיום פופולארית שיטת בדיקה על פי התפרקות רדיואקטיבית ובעיקר של פחמן 14. שיטה זו אומרת שעל ידי מדידת כמות הפחמן 14 שהתפרקה מהחומר, ניתן למדוד את גיל המאובן. על סמך מדידות של הכמות המתפרקת שבוצעו בשנים האחרונות ניתן למצוא את הכמות הממוצעת של התפרקות הפחמן 14 בשנה ועל ידי הקשה ניתן למדוד את גיל המאובן. החומר הרדיו-אקטיבי פחמן 14 נמצא בכמות זעירה בגוף חי והוא נוצר באטמוספירה ע"י הקרינה הקוסמית. מרגע מותו של החי מתחיל פחמן 14 להתפרק מבלי שיתחדש בדומה לקיים בגוף חי. מחצית חייו של יסוד זה הוא 5568 שנים בממוצע. כלומר, לאחר תקופה כזו מכיל גוף המת מחצית כמות הפחמן 14 שהייתה לו ביום מותו, וכן הלאה. יוצא שכמות הפחמן 14 שיש היום במאובנים לפי הנחת גיל העולם של המדענים הוא זעיר ביותר לעומת מה שהיה בעבר, אך גם בגוף חי של היום כמות זו ממש קטנה.
שיטת התיארוך לפי כמות הפחמן 14 מבוססת על שתי ההנחות הלא מוכחות שהחי בעבר הכיל אותה כמות של פחמן 14 שהגוף החי מכיל בימינו, וכן שכמות הקרינה באטמוספירה הגיע בימים קדומים בדומה לזו הקיימת בימינו. דבר זה מוטל בספק. מדידות במעבדות קיימברידג' גילו שכמות הרדיו-פחמן (=פחמן 14) באטמוספירה הוכפלה בין 1958 ל-1969. ב-1959 הגיע שיעור הרדיו-פחמן המלאכותי (כתוצאה מפיצוצים אטומיים) לכדי 32% מכל הרדיו-פחמן המצוי בטבע." (כתב העת "מדע" כ"ה, מס' 3, עמ' 42). תנאי המזון שהשתנו גם להם השפעה על מידת הספיגה של פחמן 14 (ראה בנושא בדיקה זו בספר "אבולוציה ויהדות" מאת אברהם קורמן בעמ' 160-1 ובהערה 19).
כל שיטות התיארוך אינן לוקחות בחשבון שינוי תנאים סביבתיים שהשפיעו על קצב ההתפרקות או ההתפתחות (כמו מבול וכדומה). לכן, מי אמר שבשלב מסוים לא היו קצבי התפרקות או התפתחות מואצים? הנה למשל נער בן 17 גבה בס"מ אחד עד גיל 18. לפי זה אם גובהו 180 ס"מ, הוא צריך להיות בן 180! ומנגד, אם תינוק בשנה הראשונה משלש את משקלו מ-3 ק"ג ל-9 ק"ג. האם נכון לומר שבגיל 4 הוא ישקול 243 ק"ג?!
בשיטת בדיקה לפי טבעות עצים נתגלה כי קצב התפתחות הטבעות תלוי בתנאי ההתפתחות של העץ: מיקום ומים שלא תמיד ידועים כך שמסקנות על סמך בדיקה זו יהיו לא מבוססות.
בנוסף גם מדענים העוסקים במדע זה מודים כי תוצאת בדיקת כמות הפחמן 14 יכולה להיות לא מדויקת בגלל הכמות הזעירה של החומר.
פרופסור ויליארד ליבי בספרו "תיארוך בעזרת פחמן רדיו אקטיבי": "השיטה טובה רק בתנאי שכמות חדירת הקרניים הקוסמיות בשילוב כמות המים באוקיינוסים לא השתנו במשך 25-30 אלף השנים האחרונות. לכן על מנת לתארך באמצעות פחמן רדיו אקטיבי, חייבים לקחת בחשבון את התמורות שחלו בטבע בזמנים היסטוריים כמו גם בזמנים קדם היסטוריים." (עמנואל וליקובסקי, "תקופות בתוהו", מבוא תיארוך בעזרת פחמן רדיואקטיבי)
כל הפרעה קטנה באטמוספירה יכולה לגרום לסילוף התוצאות (קורמן שם).
ואכן בכל השיטות נתגלו סתירות: בבדיקת פחמן 14 התגלה כי גילו של כלב-ים חי הוא כמה אלפי שנים, ודג בשם קולקנטוס (הנקרא "הדג הכחול"), שגיל מאובן שלו נקבע בין 70 ל-300 מיליון שנים ואמור להיות נכחד, נמצא חי ומשוטט לו להנאתו במימי שוודיה ועוד ימים שונים (קורמן, עמ' 170). ברכבת התחתית בניו-יורק נתגלה נטיף בן "אלפי שנים", הרבה לפני זמן הקמת הרכבת.
על מנת לבדוק מהו התיקון הדרוש כדי ששיטת פחמן 14 תהיה אמינה יותר, פתחו במיוחד שיטה לכיולה באמצעות טבעות עצים. אולם לעיתים קרובות קורה ששלוש או אפילו ארבע טבעות נוצרו תוך שנה אחת, במיוחד אם גדל העץ על שיפולי קרקע בה ניקוז המים מהיר ולכן האדמה נרטבת ומתייבשת מספר פעמים בשנה. במיוחד בניית "סולמות" של טבעות בהם עוברים מעץ לעץ במניית הטבעות יכולה לגרום לטעויות, כי אותה שנה יכולה להיות שחונה בדרום קליפורניה וברוכת גשמים בצפונה (עמנואל וליקובסקי: "תקופות בתוהו", מבוא תיארוך בעזרת פחמן רדיואקטיבי).
דברי הגיאולוג האנגלי צ'ארלס ליאל בספרו "עקרונות הגאולוגיה" (תורגם לעברית ע"י פרופ' בודנהיימר ב"מקורות לתולדות הביולוגיה", תשי"ב, עמ' 164-5) כותב כי אם יקבע על עצמות חיה מאובנת שהן של אדם, היינו יכולים לסתור מיד את הטענה הזו כחסרת ערך ולקבוע את השלד כשלד של זוחל באישורו של אנטום ידוע. וכשמוצאים אנו בין מחברים עתיקים כי דעתם בדבר שיעור קומתו של מין האדם בימי קדם מתבססת על שיניים מאובנות ועצמות ענקיות, היינו יכולים לקבוע ששרידים אלה שייכים לפיל וקרנף באישור סמכות מוכרת...". ללמדך שאין בדעה על גיל העולם ותיאוריית האבולוציה השקפה מדעית אמפירית.
אגב, הבדלים של מיליוני שנים בין השיטות לא עושים רושם גדול מדי על החוקרים ולסיכום, הקביעה של גיל העולם על ידי המדע הנה השערתית בלבד ואין בה כל בסיס כדי לסתור את התורה.
עוד נקודה למחשבה: אמנם השיטות לתיארוך מדברות על מיליארדי שנים אולם מעניין שאין היסטוריה אנושית ידועה ומתועדת מעל 5800 שנים המתאימה להשקפת העולם על גיל העולם וההיסטוריה האנושית. וכל השערה המדבר על היסטוריה אנושית וקיום עולם לפני תקופה זו לפי שיטת תיארוך כזו או אחרת, היא השערה בלבד ואין בה כל הוכחה מדעית.
דברי תומכי האבולוציה המראים שזו לא דעה מדעית -
דברים שונים של תומכי האבולוציה מראים שמדובר בסגנון של דבקות דתית ולא בדעה מדעית אמפירית:
הביולוג לקומם דו-נואי מצביע על חוסר הסבירות שבתיאוריית האבולוציה ובניתוחו ישנם דברים כמו "המכנים של מעבר בלתי אפשרי", "עם כל הפעלת חוש הדמיון אין אנו יכולים להעלות על הדעת מעבר מחיים חד-תאיים לחיים רב-תאיים, מזנים אל-מיניים לזנים מיניים..." למרות הכל הוא מקבל את תאוריית האבולוציה מכיוון שבימינו "כמעט אי אפשר שלא להאמין באבולוציה" ובלי ליישב את הקשיים החמורים שעומדת בפניהם התאוריה כפי שהוא עצמו הביאם. את הקשיים הבלתי נסבלים הוא מתרץ בכך שהוא מניח השפעה אלוהית(!) ישירה, בהנחה כי נס של רבייה אל-מינית הנהפכת לרבייה מינית, הינו נס קטן יותר מהאפשרות של בריאה אלוהית של המינים בנפרד, בזה אחר זה. (Lecomte du Nouy, Human Destiny, New York 1947). זו דעה שאין בה כל השקפה מדעית, ולא עומדת בפני כל מבחן מדעי שהוא. במקום להניח השפעה אלוקית ישירה בהפיכה של רבייה אל-מינית לרבייה מינית, נניח שהאל יצר את כל העולם ויצר כל יצור בפני עצמו ולא נצטרך להתמודד עם הקשיים הקשים ובלתי נפתרים שהוא מדבר עליהם, שבגללם הוא מניח השפעה אלוקית שהפכה רבייה אל-מינית לרבייה מינית!!!
תיאור מקיף של קשיים העומדים מול התיאוריות הניאו-דרוויניסטיות ראה אצל:Gordon Rattray Taylor, The Great Evolution Mystery, Secker & Warburg, London 1983.
פרופ' ג'ורג' ואלד, חתן פרס נובל לביולוגיה על מחקריו בתחום האבולוציה, כתב: "די לאדם להתבונן בעצמת המשימה כדי להבין כי היווצרות עצמית של יצור חי הינה בלתי אפשרית. ובכל זאת אנחנו כאן, כתוצאה - אני מאמין של הברירה טבעית." (George Wald, The origin of life, Scientific American Volume 191 No. 4 page 46). כלומר, הוא אומר שהיווצרות עצמית של יצור חי היא בלתי אפשרית אך, זה שאנחנו כאן זה מראה על קיומה הברירה הטבעית. זו טענה שלא עומדת בפני כל מבחן מדעי, ואין כאן כל הוכחה מדעית-אמפירית. היווצרות של יצור חי באופן טבעי היא אכן בלתי אפשרית, אז האפשרות של הברירה הטבעית היא באותה מידה לא אפשרית, ובריאה מכוונת של העולם ויצוריו ע"י כוח עליון נראית הרבה יותר אפשרית!
פרופ' הרולד יורי בעל פרס נובל לכימיה מאוניברסיטת קליפורניה: "כל אחד מאלה החוקרים את מקור החיים, מוצא שככל שאנו מעמיקים בנושא אנו חשים שהוא מורכב מכדי שיוכל להיות תוצאה של התפתחות. ובכל זאת כולנו מקבלים, כיסוד של אמונה שהחיים על כוכב לכת זה התפתחו מחומר מת, אלא שמורכבותם הינה כה גדולה עד כי קשה לתאר שאמנם כך קרה." (Chr. Science Monitor 4.1.62/ H.C. Yury). אכן מקור/מוצא החיים מורכב מדי מכדי שיהיה כתוצאה של התפתחות ולא רק שקשה לתאר שכך קרה אלא בלתי אפשרי ובלתי סביר, הסביר והאפשרי הרבה יותר הוא בריאה ע"י כוח עליון!
פרופ' אוגוסט וייסמן, ממניחי היסוד לגנטיקה מודרנית, כתב: "למרות שלעולם לא נוכל לקבוע ע"י הסתכלות, התבוננות או ניסיון מעבדתי, את תהליך יצירת מין חדש ע"י ברירה טבעית במלחמת הקיום, נאלצים אנו לקבל את ההשקפה על ברירה טבעית, מפני שהיא ורק היא נותנת לנו את ההסבר היחידי להימצאותו של עולם החי הרבגוני, מבלי שנצטרך להניח שנוצרו ע"י כוח עליון שברא אותם בכוונה תחילה." וכן כתב: "אפילו אני שהנני חסיד התיאוריה של ברירה טבעית, יכול רק להגיד: אין לנו הוכחה של השינויים ההתחלתיים, של השינויים הגדולים שנתהוו אח"כ במינים, יש ערך סלקטיבי. אבל אנו מוכרחים להניח זאת, כי אחרת נופלת כל התאוריה של הברירה הטבעית על דרווין" (בספרו "הכוח הכל יכול של הברירה הטבעית"). כלומר הוא אומר שתיאוריית האבולוציה היא ההסבר היחיד לקיומו של עולם החי, אם לא מניחים בריאה מכוננת ע"י כוח עליון, ושחייבים לדבוק בתאוריה הזו ולהניח שהבירה הטבעית נכונה, אחרת נופלת כל התיאוריה. אלו טענות שאין להן ולהשקפה מדעית כלום. באותה מידה נניח שיש בורא לעולם ואז לא נצטרך להניח שהייתה ברירה טבעית.
ניילס אלדרג', ממציעי "ההשקפה החלופית" ("התיאוריה האלטרנטיבית" שמדבר על "קפיצות" לזמן קצר ותקופות "שקט" ממושכות) מסביר כיצד התקבלו התיאוריות האבולוציוניות "הקלאסית" ו"הסינטתית", על אף שלא התיישבו עם עובדות מתחומים שונים - ציטולוגיה, אמבריולוגיה, מורפולוגיה, בוטניקה, גנטיקה, אנטומיה משווה ועוד. בין היתר הוא כותב: נראה שכל אחד מהמשתתפים, מסכים עם מספר קטן של מנהיגים בולטים בעלי כושר שכנוע אשר הבטיחו לעמיתיהם כי השקפת הסינטזה הינה שלמה. הסכמה זו הייתה ברובה הגדול, הסכמה כללית ותמימות דעים ולא נבעה מהוכחות. הסכמה כזו הינה תופעה אנושית בולטת." (Niles Aldrege, Gentelmens Agreement The Science, April 1981)
כלומר כאלו שאמורים להיות מדענים וכולל בכירים מסכימים להשקפה מסוימת ללא הוכחות ומי שאמור להיות מדען בכיר ביותר אומר למעשה שצריך לקבל את זה! איך אפשר להתייחס ברצינות ל"מדענים" כאלו? מכל דברים האלו עולה שתיאוריית האבולוציה עם הברירה הטבעית שלה אינה השקפה מדעית והיא אינה עומדת במבחן "עקרון ההפרכה" שנוסח ע"י הפילוסוף קרל פופר, עיקרון העומד בבסיס כל תחום מדעי, והתומכים דבקים בה בדבקות דתית ואין לכך כל קשר לדעה מדעית.
דעות מדענים בכירים השוללים את האבולוציה -
ישנם מדענים בכירים השוללים את האבולוציה, או לפחות טוענים שהשקפת הבריאה ע"י כוח עליון היא לא פחות סבירה מתיאוריית האבולוציה:
"לגבי האדם חסר הדעות הקדומות, עדות מאובני הצמחים נוטה לטובת בריאה ייחודית!" (אג"ה וורנר, "אבולוציה בחשיבה הבוטנית של ימינו")
"אם לשפוט לפי ממצאי המאובנים, אין הצדקה לדעה כי חלף זמן כל שהוא בין [הצמחים] החד-פסיגיים והדו-פסיגיים, מאחר ובסלעים הם מופיעים כמי שהתקיימו בו זמנית מבראשית." (ד"ה סקוט "צמחים שנכחדו ובעיות באבולוציה", עמ' 43)
מיקל ג' בהי מאוניברסיטת ליהיי הוא אחד מהמדענים הבכירים שחיברו ספר נגד תורת האבולוציה. בספרו "הקופסה השחורה" של דרווין: האתגר הביוכימי של האבולוציה", הוא מעלה את הטיעון של "המורכבות שאיננה ניתנת לצמצום", כלומר שכל מכשיר טכנולוגי ויהיה זה פשוט ביותר שדוגמת מלכודת עכברים ביתית אינו יכול לפעול כשחלק אחד חסר בו, ואם כן אין שום ערך לחלקי המכשיר כל עוד הוא אינו שלם. לדוגמה לדבריו מביא בהי את השוטון החיידקי, אברון תאי בצורת שוט המשמש להנעה ופועל כמו מנוע של סירה. החלבונים המרכיבים אברון זה מאורגנים כמו רכיבי מנוע במערך מורכב ומסובך כמעשה מהנדס. האפשרות שמערך מורכב כזה צמח בדרך של אבולוציה הוא אפסי, דבר הצביע על תכנון תבוני."
מדען נוסף שכתב נגד האבולוציה הוא ויליאם א' דמבסקי, שבספריו "היקש התכנון" ו"אין ארוחות חינם" הוא מרחיב אודות הטענה עתיקת היומין של "המורכבות המפורשת", כלומר, יצורים חיים הם מורכבים מכדי שתהליכים אקראיים שאינם מכווונים יצרו אותם (וכמובן שאין זה משנה באיזה פרק זמן ומדובר, גם לא 15 מיליארד שנים, המורכבות של היצוריים החיים בעולמנו, של המוח, של העי"ן [שליש מהמוח מוקדש לפעילות העיניים] ושל תא אחד בגוף שהוא במפעל שלם, פשוט מורכבים מדי מכדי שיכולה להיות אפשרות להיווצרות אקראית בכל פרק זמן שהוא).
טום בתל מביא את דברי קולי פטרסון שנאמרו בהרצאה בפני מדעני "המוזיאון האמריקני להיסטוריית הטבע" (American Museum of Natural History) בניו-יורק. באותה הרצאה השווה פטרסון את התיאוריה לרעיון הבריאה וקבע ששניהם שקולים. עברתי דרך גהינום במשך השנה. כמעט כל אחד, למעט צוות המוזיאון התנגד מכתבים רבים הגיעו, אחדים התבטאו באופן בלתי מדעי וכתבו דברים כמו: כאן אנו מנסים להילחם לצד עמדה פוליטית, ואתה נותן נשק ביד הצד השני?!" (Agnostic Evolutionists The Taxonomic Case Against Darwin, by Tom Bethell, Harper's, 2.85, p. 51).
מייקל דנטון, פרופ' לביולוגיה מולקולרית כותב ש"לראשונה נעשו ביולוגים בעלי ידע מועט בפליאונטולוגיה, מודעים להעדר צורות ביניים בין המינים." ( Michael Denton, Evolution: A Theory in Crisis, Burnett Books, 1985, p. 194). באומרו "לראשונה" התכוון לשנות ה-80 של המאה ה-20!
לפני שנים מספר פסקה המועצה פדגוגית של קליפורניה, כי יש להציג את הבריאה האלוקית בבתי הספר כהנחה שוות ערך לקיום החיים, לצד תורת האבולוציה. כנגד החלטה זו יצא כתב העת המדעי הבריטי רב היוקרה Nature ("טבע"). הוא הבטיח מנוי חינם לעשרת המדענים הראשונים שיהיו מוכנים להצהיר בפומבי כי אכן אין התצפיות הנוכחיות עולות בקנה אחד עם ההסבר האבולוציוני על הארץ ומוצע המינים, כשאנשי כתב העת בוודאי היו בטוחים שלא יהיה אף אחד כזה.
והנה, חוקרים ממכוני מחקר ידועים הביעו דעות בגלוי כי העובדות האמפיריות מסבירות טוב יותר את מוצא המינים בדרך בריאה על טבעית.
אחד החוקרים טען כי מספר החוקרים השוללים את האבולוציה באוניברסיטאות הבריטיות גדול בהרבה מכפי שמשערים, אך הם לא מעיזים להביע השקפותיהם בגלוי מחשש למשרותיהם. ("הבריאה מוצא החיים" מאת פרופ' משה טרופ, עמ' 17)
מדענים ואנשי אקדמיה בכירים כמו פרופ' פיליפ א' ג'ונסון, פרופסור למשפטים באוניברסיטת בארקלי בקליפורניה ומחבר הספר "דרווין עומד לדין", תומכים (2003) בהעברת חוק שיאפשר להחזיר את לימודי הבריאה למסגרת הלימודים למסגרת הלימודים בשיעורי המדע.
ממצאים השוללים את האבולוציה -
בתגובה קודמת שלי הובאו מממצאים מתמטיים-הסתברותיים.
חוקרי האבולוציה השתמשו בגולגלות רבות כדי להוכיח שמוצאינו ח"ו מהקוף, לשם כך הוציאו מהרשומות גולגלות ושלדים שלא התאימו להשקפתם בתואנות רבות ומשונות. חלק מההעלמות הללו מובאות בספרו של פרופ' טרופ "הבריאה -מוצא החיים" בעמ' 80.
די בגולגולת אחת שמצאת לא במקום לפי מה שאמור להיות לפי תיאוריית ההתפתחות של דרווין בכדי לשנות את כל "אילן היוחסין של תאוריית האבולוציה". וב-2002 נמצאה בגרוזיה שהייתה בגדול ה"לא נכון" ובמקום ה"לא נכון". הגילוי התפרסם בגיליון אוגוסט 2002 של NATIONAL GEOGRAPHIC ושם נכתב בכותרת: "הגולגולת מגרוזיה עשויה לשנות את כל התיאוריות המקובלות על התפתחות המין האנושי", ובתוכן המאמר נכתב: "הגילוי המרעיש של הגולגולת הזאת, וכן של מאובנים אחרים וכלים שנמצאו באתר החפירות מטיל בספק את כל הידוע לנו על מוצאינו." (עמ' 114)
חפצי אדם שונים נמצאו בשכבות גאלוגיות המתוארכות ע"י בעלי התאוריה כקודמות להופעתו של האדם במאות מיליוני שנים: בשכבה הנחשבת כעידן בו ראשוני הזוחלים החלו ללכך של כדור הארץ (עידן הקרבון - לפני כ-300 מיליון שנים לפי המדענים) נמצאה שרשרת זהב, סיר ברזל יצוק ולוח עם סימני כתב!
בשכבה מן העידן שלטענתם הדגים החלו למלא את הימים (לפני כ-425 מיליון שנים) נמצאו ראשי חץ עשויים בידי אדם!
בשכבה השייכת לפי החוקרים הללו לעידן הקמרביום שלפני כ-600 מיליון שנים שבו לטענתם החלו להופיע ראשוני בעלי השלד באוקיינוסים, נמצא אבן החרותה ע"י ברזל!
(רשימה מפורטת של ממצאים כאלו ב"בריאה - מוצא החיים", עמ' 82).
לגבי חוקי האבולוציה, הברירה הטבעית והמוטציות -
חוקי אבולוציה, או בתרגום עברי "חוקי התפתחות", הינם חוקי טבע המסבירים שינויים בתכונות של אורגניזמים חיים, לאורך זמן.
דוגמאות לשינויים אלו מצויות בשטחים רבים. חיידקים הרגישים לתרופה אנטיביוטית מסוימת, מפתחים עם הזמן תינגודת לתרופה. כלומר, קיים תהליך התפתחות - אבולוציה בלע"ז - של החיידקים ממצב של רגישות לתרופה אל מצב של עמידות כלפיה. הביטוי "השתנות הטבעים" מוכר לכל המצוי בספרות ההלכה, ואף הוא מהווה דוגמא למגוון הרחב של שינויים באורגניזמים לאורך זמן.
תורת האבולוציה מתבססת על שני תהליכים עיקריים: ברירה טבעית ומוטאציות אקראיות. אלו, לטענת חסידי השיטה, הבסיסים שעליהם נבנית ההתפתחות. יוצאת מזה המסקנה האבסורדית, ששני הגורמים הבלעדיים להתפתחות הם גורמים נסיגתיים (רגרסיביים). התא החי משקיע אנרגיה כבירה ופעילות מתוחכמת ביותר בנסיונות למנוע שינויים רנדומליים בשעתוק הדנ"א (דהיינו, מוטאציות אקראיות), תוך הפעלתן של מערכות תיקונים מורכבות ביותר. כלומר, לפי גרסת חסידי האבולוציה האורגניזם החי הוא בכלל אנטי-אבולוציוני במהותו; בפעילות האינהרנטית שלו הוא משמש כגורם מעכב לאבולוציה, שהרי לו היה הדבר תלוי באורגניזם עצמו, היינו היום לכל היותר גושי פרוטאין דמויי בוץ. אליבא דתיאוריית האבולוציה האקראית, רק הודות לשגיאות שאותו אורגניזם לא הצליח למנוע פיתחנו עיניים, ידיים, אוזניים, לב ומחזור דם. לאבסורד הזה נוסף האבסורד הנוסף, שהמשך התהליך יסודו גם כן בתהליך נסיגתי, דהיינו קטילתם האכזרית של כל ה"מוטאנטים" הבלתי מתאימים בידי הברירה הטבעית, כלומר, השמדתם ללא רחמים של כל אלו שבאיוולתם הצליחו למנוע מספר מספיק של שגיאות בשעתוק החומר הגנטי. שתי ההנחות אבסורדיות לחלוטין. למעשה, הכשלים הפרטניים בתיאוריה נובעים קודם כל מן ההיפוך הלוגי הבלתי סביר שבהנחות היסוד שלה.
הביטוי "ברירה טבעית" (natural selection) נטבע על ידי דרווין כמנגנון עיקרי להשתנויות אבולוציוניות. תיאוריית הברירה הטבעית קובעת כי כל הזנים מעמידים מספר עודף של צאצאים מעבר לדרוש לקיום הגזע; בעולם מתנהל מאבק קיום אכזרי ורוב היצורים הנולדים בו נשמדים; בין הפרטים השונים של כל מין יש הבדלי תכונות מזעריות העשויות להשפיע על ההישרדות, ולכן האורגניזם בעל התכונות המתאימות יותר לסביבתו - גדולים יותר סיכוייו להישרד תוך כדי העברת תכונותיו לדור הבא. תיאוריה זו מסבירה שינויים ניצפים במינים רבים, ועם התיקונים של הגנטיקאי דובז'נסקי ב-1937, שהצביע על מוטציות כמנגנון נוסף, ניתן להסביר שינויים אבולוציוניים נוספים.
ניתן להדגים במעבדה ללא קושי שינויים המתרחשים באוכלוסיות גדולות של חידקים או חרקים, שינויים בתכונות מסויימות העשויות להשפיע על הישרדות במצבים מסויימים. אך לא ניתן להדגים במעבדה שינויים בהם מין אחד של בעלי חיים יעמיד צאצאים הדומים למין אחר. על דרך אסוציאציה, המצב דומה להבדל בין הכימיה והאלכימיה. ניתן באמצעים כימיים לשנות תרכובות כימיות, אך לא ניתן באמצעים כימיים או אלכימיים להפוך עופרת לזהב.
מבחינה מדעית ניתן להתייחס לחוקי ברירה טבעית בסיסיים כאל מסקנות מנסיונות מבוקרים. אך להנחה שחוקי ברירה טבעית יכולים להסביר גם לידת צאצאים מזן שונה של הוריהם הקדמונים, יש אופי של השערה ואקסטרפולציה פרועה, חסרת הוכחה מדעית.
תיאוריית הברירה הטבעית מסבירה באופן מניח את הדעת תופעות של שינויי תכונות במהלך דורות, אך היא איננה קובעת דבר על מוצא המינים. לעומת זאת תיאוריית מוצא המינים של דרווין משתמשת בחוקי ברירה טבעית כדי לנסות לתת הסבר ל"אמונה" בהעדר בריאה אלוהית, ובהתפתחות טבעית של האדם מן הקוף, שהתפתח מיצורים נחותים יותר, שהתפתחו מתא ביולוגי ארכאי, שנוצר במקרה על ידי התרחשויות פיזיקליות וכימיות בעידן קדמון. אך כאמור אין ב"ברירה טבעית" הוכחה למוצא המינים כפי שדרווין ניסח אותה.
פרופ' ריצ'רד גולדשמידט מאוניברסיטת UCLA, גנטיקאי מפורסם, טוען כי "הברירה הטבעית אינה מסוגלת ליצור מינים חדשים גם אם תצרף אלף מוטאציות בזבוב פירות אחד, דבר שאיננו אפשרי מבחינה מדעית, עדיין יהיה זה רק זבוב פרות"! (N. Macbeth, Darwin Retried, Gambit Ibswich, 1971)
קשיים גדולים נוספים העומדים בפני תיאוריית האבולוציה:
מינים שונים בהתפתחותם יכולים לחלות באותן מחלות, בניגוד למה שאמור להיות לפי האבולוציה של מינים מפותחים.
המין החזק ביותר, האדם, נמצא מהרבה בחינות כחלש משאר החיות שהן בהרבה פחות מפותחות: כוח פיסי, ראייה, שמיעה, מהירות, צורך בבגדים ועוד.
שאלה עיקרית נוספת שאין לה מענה משכנע היא שלפי התיאוריה מינים מפותחים התפתחו ממינים ירודים כגון שדגים נהפכו לזוחלים והללו נהפכו ליונקים או במקביל לעופות וכן הלאה, וכיצד חל השינוי כיצד הפך זוחל לעוף.
התשובה של מדעני האבולוציה היא מילת הקסם "מוטאציות": טעויות גורליות ברצף הגנים גרם שייווצרו חלקי אברים חדשים. כדי ליצור אבר שלם חדש נזדקק לאלפי מוטאציות אקראיות שכל אחת תגרום לפיתוח רכיב נוסף באבר החדש, וכך דור אחרי דור ע"י שינויים קלים ותקלות אקראיות בגנים התפתחו באותו סוג של זוחל כנפיים הכשירות לתעופה.
כאן מועלים שאלות וקשיים שונים:
א. מדוע איננו מבחינים כיום אצל אף בעל חי בחצאי אברים המסופחים אל גופם "בדרך" לקראת יצירת אבר חדש?
ב. לפי הכלל האבולוציוני ש"המתאימים ביותר" והחזקים יותר שורדים, כיצד שרדו אותם אלפי דורות של זוחלים שהיו להם רבע או חצי כנף לא שימושיות ואף מכבידות על המנוסה בעת הצורך, ויתרה מכך, כחלשים חסרי יתרון על סביבתם היה עליהם להיכחד בשלב מוקדם, ובאופן אחר: מדוע לא נעלמו לגמרי המינים החלשים ולא נשארו רק החזקים והמינים שנעלמו הם דווקא המינים הבינוניים (למשל: המין שבין הזוחלים לעופות ידוע כחולייה חסרה)?
ג. העדר ממצאי מאובנים משלבי הביניים - בכל ספרי הביולוגיה מתואר מספרם העצום של המוטאציות הנדרשות בכדי לגרום לשינוי במינו של בעל החיים ובאחד מספרי הלימוד בביולוגיה נכתב כך: "עבור זן אחד של בעל חיים בעל מוטאציה מוצלחת אחת יהיה צורך באלף זנים, עבור זן בעל שתי מוטאציות מוצלחות יהיה צורך במיליון (אלף בריבוע). כל תפקיד מחודש דורש לפחות מיליון מוטאציות מוצלחות שעל מנת להשיגם יש צורך לבצע אלף בחזקת מיליון פעולות (כלומר מספר של 1 עם 3 מיליון אפסים - י"ק). אף אדם לא יהמר כי דבר כה בלתי סביר יוכל להתרחש במקרה, והנה זה קרה הודות לברירה הטבעית." אם דבר כזה, המתואר באותו ספר לימוד לביולוגיה, בלתי סביר שיתרחש במקרה, גם בלתי סביר שזה יתרחש מתוך הברירה הטבעית, ובפרט שאין בברירה הטבעית חיוב של היווצרות מין בתוך מין, אלא התפתחות של מין מסוים ביחס לעצמו. אלא הסביר הוא שהבורא ברא את העולם על יוצריו וכל יצור נברא בפני עצמו, וכך לא נצטרך להגיע לדבר שהוא בלתי סביר עם הסתברות סטטיסטית אפסית.
כן בולטת התמיהה היכן שרידיהם של כל אותם יצורים קטועי גפיים ושמוטי כנף, היכן כל שלבי הביניים? אם השקפת ההתפתחות נכונה היה עלינו למצוא מול כל שריד בעל חי "רגיל", אלפי שרידים של יצורי כלאיים ושלבי ביניים.
עד היום התגלו מספר מועט של שרידים שבהם מנופפים חסידיה השוטים של השיטה, ולא נמצאו המוני המאובנים שהחוקרים תומכי התיאוריה קיוו למצוא והיו אמורים להימצא אם התיאוריה הזו נכונה. כך שאין בממצאי המאובנים כל הוכחה שהיא לנכונות האבולוציה של דרווין שהיא פרי מוחו הקודח וההוזה בעומדו מול מראה הבראשית באיי גאלאפאגוס. וכך דיברו ומדברים חוקרים ומדענים:
סטיבן סטנלי כתב: "ממצאי המאובנים הידועים נכשלו אפילו בתיעוד דוגמה בולטת של התפתחות הדרגתית שהצליחה לבצע מעבר צורני משמעותי, ומכאן שאינם מציעים עדות לכך שהדגם ההדרגתי עשוי להיות תקף." (Steven Stanley, Macroevulotion, W.H. Freemen and Co. San-Francisco 1979, p. 2)
וכן כתב ר"ד בארנס: "ממצאי המאובנים אינם מספרים לנו כמעט ולא כלום על המקור האבולוציוני של גזעים וסוגים של יצורים רבים. צורות ביניים לא נתגלו, לא קיימות ואינן מוכרות" (R.D. Barnes, Paleontology no. 6, 1980, p. 365-70)
נורמן נְיוּוֶל שהיה המפקח על האגף "גיאולוגיה היסטורית" של "המוזיאון האמריקני להיסטוריה של הטבע" כתב כך: "הניסיון מורה כי המרווחים אשר מפרידים את הקטגוריות הגבוהות ביותר, עשויים שלא להיות מגושרים לעולם באמצעות ממצאי מאובנים. ככל שהאוסף גדל כל מודגשת יותר אי הרציפות!" (N.D Newell, The Nature of Fossil Record Of Soc, 103 (2), p. 264-85, see page 267 - the Amer. Phil.])
סטפן גולד עם היותו מראשי התאוריה החדשה" (נאו-דרוויניזם) שואל ומשיב: האם נוכל להמציא רצף סביר של צורות ביניים, כלומר, אורגאניזמים מתפקדים וברי קיום, בין יצורים קדומים לצאצאיהם הידועים? למרות שייתכן שתשובתי משקפת את חוסר הדמיון שלי, התשובה היא: לא!" (Gould, S.J., The Pandas Thumb, W.W. Norton and Co. New York 1980, p. 180). ואת היעדר הרצף במאובנים שהתפרסם בכנס בשיקאגו ב-1980 הוא מכנה "הסוד הגדול של חקר המאובנים (פליאונטולוגיה)!".
"העדר עדות כל שהיא לקיומו של חי אחד מכל גזע שהוא בסלעים הפרה-קמבריים נותר חסר הסבר." (ט"נ ג'ורג', "התקדמות המדע", עמ' 1)
למרות שהמחקר הפליאו-בוטני מתפתח זה למעלה מ-100 שנים, לא הצלחנו עד כה להתחקות אחר היסטוריית אילן היוחסין של אפילו קבוצה אחת של צמחים בני ימינו מתחילתה עד להווה." (א' ארנולד צ'סטא, "מבוא לפליאונטולוגיה", עמ' 7)
"עדות המאובנים אינה מסבירה לנו כיצד נוצרו הדגים... יכולים אנו רק לנחש... אך המאובנים לא נמצאו." (י' לנהם, "הדגים", עמ' 4 ו-14)
"תמונה זו בדבר מוצא הדגים מעורפלת ומורכבת משברי מאובני עצמות עם רמזים של דברים חיים, אין עדות ישירה, הפרשנויות משתנות." (ויליאם ג' קרומי, "עולם החי של הים", עמ' 156)
"מוצא הציפורים הוא בעיקר עניין של מסקנה הגיונית (?), אין עדות מאובנים אודות השלבים שדרכם התבצע השינוי מזוחלים לציפורים." (ו"א סוינטון, "ביולוגיה ופיסיולוגיה השוואתית של ציפורים", כרך 1, עמ' 1) כאן יש להעיר: אם אין עדות מאובנים, איזה היגיון יש במסקנה הזו?
אמנם חוקרי המאובנים עטו כמוצא שלל רב על מאובן של עוף בשם "ארכיאו-פטריקס", יצור מוזר בעל שלד של ציפור בשילוב נוצות ובדמיון קל לדינוזאור. בפרט הבודד הזה רואים תומכיי האבולוציה הוכחה לשלב ביניים בין הזוחלים לעופות, למרות שאמורים היו להימצא המוני מאובנים כאלו ולא אחד בודד. חוקרים רבים אחרים טוענים שאין בעוף זה כל סממן של "שלב ביניים" ומדובר בעוד אחד מהעופות שנכחדו מהעולם. בכל מקרה, להסיק מסקנה ולראות הוכחה בפרט בודד כצריכים היו להימצא המוני פרטים כאלו, זה ממש לא מדעי!
כניסיון להגיע לניסוח מדעי, תיאוריית מוצא המינים רחוקה מלשכנע, למרות התיאורים היפים והמושכים של ספרי מדע פופולריים וספרי לימוד תיכוניים עם "תמונות משכנעות". מבחינה מדעית ניתן לומר שתיאוריית מוצא המינים, לא רק שאינה מוכחת, אלא שהיא כמעט מופרכת. כבר מראשיתה היא נתקלה בבעיות מדעיות חמורות. בזמן התבססותה על ידי דרווין, המושגים התורשתיים עליהם התבסס היו מיושנים. בינתים נוסחה התיאוריה מחדש על בסיס המושגים המודרניים של המוטציה, אבל בכך הוסר רק חלק קטן של הבעיות. על פי התיאוריה דרושים אלפים רבים של דורות לפיתוח איבר חדש, עד להפיכתו לאמצעי עזר במלחמת הקיום. בדרך כלל אותו איבר היה אמור להיות מכשול עד נקודת התפתחות מסויימת, ואלה שנשאו אותו היו צריכים להתחסל באותו תהליך טבעי המביא להישרדות החזקים. בנוסף, גם לדעת מאמיני התיאוריה יש כמה קפיצות ענק בין שלב לשלב המקשות באופן חמור על תיאוריית מוצא המינים. לאור כל אלה דרושה אמונה מופרזת, אולי אפילו פנאטית, כדי להמשיך ולהאמין בתיאוריה. האבסורד מגיע לשיאו בכתביו של הביולוג דו-נואי המובאים לעיל (בדברי התומכים באבולוציה). ראוי להבדיל בין תוצאות ניסיונות מבוקרים בתחום האבולוציה, לבין מסקנות אקסטרפולטיביים של "מאמינים" בתיאוריות ניאו-דרוויניסטייות. אין שום סיבה לאדם דתי להיבהל ממדע מדויק העוסק במוטציות ובחוקי ברירה. מאידך, אין סיבה שאדם חילוני יתייחס לתיאוריית מוצא המינים כאל עובדה מדעית מוכחת, בשעה שהיא איננה כזו. הרוצה להאמין בתיאוריה עקב יופיה בעיניו או עקב היותה תחליף אמונתי ורגשי, רשאי לעשות זאת על אחריותו בלבד, תוך הכרה בכך שמדובר באמונה אישית ולא במדע אוביקטיבי...
המורכבות וההתאמה המופלאים בעולמנו לא מאפשרים היווצרות אקראית של דומם -
כדור הארץ, המקום בו אנו חיים מתגלה כמקום שמותאם באורח מופלא לחיינו:
במיקום - לו היינו קרובים מעט יותר אל השמש היינו נשרפים, מעט רחוק יותר והיינו קופאים.
במים ובאוויר - המים הם רוב נפחו של תא חי. בגוף האדם הם מעבירים מזון אל התאים ומרחיקים מהם את הפסולת. בצמחים מעבירים המים מהשורשים חומרי מזון לא אורגניים מומסים. הם מתאימים במיוחד לתפקיד הודות לכושר היצמדות ומסה בינוניים. מים מכסים שני שלישים מכדור הארץ, כוכב הלכת היחיד בו נמצאה כמות משמעותית של מים בין כוכבי הלכת המוכרים. פני כדור הארץ מחולקים בין היבשת שמעל פני הים לקרקע האוקיינוס שבעומק של כ-4 ק"מ. רק 4% מפני כדור הארץ הם אזור מעבר בין פני הים ובין עומק של 4 ק"מ מתחת להם. מבנה זה מבוסס על עיוות בצורתה של קליפת כדור הארץ, ואין כל דרך להסבירו לפי השקפת ההתפתחות המקרית (H. Mandelbaum, Ma’aseh Bereshith and Geology, Proc. Assoc. Orthodox Jew. Sci. 5 1979, pp. 75-94).
התהליך שבו עננים מעבירים מים ליבשת ומשם חוזרים אל הים דרך הנהרות, מוכר היטב, אך לאוקיינוסים תפקיד מוכר פחות: החיים תלויים בהימצאות 0.04% של דו-תחמוצת הפחמן/פחמן דו-חמצני באטמוספירה. יחד עם מים וחנקן נמנה גז זה עם המרכיבים העיקריים של הפחמימות המיוצרות ע"י צמחים והמאפשרות קיום אדם ובעל-חי. הפחמן הדו-חמצני משתחרר בבעירה וחמצון של חומר אורגני מת, ובעת הפוטוסינתזה הוא נקלט ע"י צמחים. תנודות מלא ומטה בכמות הפחמן הדו-חמצני אינן מאפשרות את קיום החיים. איזון עדין זה נשמר ע"י האוקיינוסים והימים שכ-96% מכמות הפחמן הדו-חמצני נמצאים בהם כתמיסה. הימים והאוקיינוסים קולטים בקרבם כל כמות עודפת של הפחמן הדו-חמצני ומשחררים בעת הצורך כל כמות הנדרשת לשמירת האיזון. גם שמירת האיזון המופלאה הזו הקיימת רק בכדור הארץ מבין שאר הכוכבים כדי לאפשר בהם חיים, הרבה יותר סבירה שנעשה ע"י כוח עליון שתכנן אותה מאשר בהיווצרות אקראית.
תופעה מופלאה נוספת היא "האנומליה של המים". כל חומר מתכווץ בהתקררות ומתרחב/מתפשט בהתחממות. העיקרון הזה נכון גם לגבי המים עד טמפרטורה של 4 מעלות צלסיוס, כשמתחת לטמפרטורה זו המים מתפשטים, כלומר משקלם הסגולי עולה, מה שמתאים למצב של התחממות ולא של התקררות. לכן במאגר מים טבעי המים עולים במצב זה, כיוון הקפיאה של המים הוא מלמעלה למטה, והמים הקפואים מפשירים במהירות כאשר הם מתחממים. כתוצאה מתופעה זו המים קופאים רק בחלקם העליון וממשיכים להתקיים חיים מתחת לשכבת הקרח. לולא תופעה זו, לא רק שהחיים במקורות המים לא היו מתקיימים כיוון שאז המים היו קופאים מקרקעיתם כלפי מעלה, אלא שבגלל זה הפשרתם בקיץ הייתה חלקית ובמשך השנים פני הקרח היו עולים עד שהיו קופאים כל מים בעולם והיה משתרר עידן קרח קטלני שהיה מחסל את החיים. תופעה זו שהיא נגד כל כללי הטבע הבסיסיים של התנהגות החומר בהתקררות, מתרחשת רק במים מכל מה שבטבע, ורק במצב שללא תופעה זו היו נפגעים החיים. תופעה זו מתרחשת בכל דבר אחר בטבע ולא בכל מצב אחר שאין בו סכנה לחיים. השקפה של היווצרות מקרית לא יכולה להסביר זאת. רק השקפת בריאה אלוקית מתוכננת יכולה לתת הסבר לכך: הקב"ה כחלק מבריאת העולם טבע במים את התופעה הזו רק בדבר ובמצב שבה היא נצרכת וללא התופעה החיים היו נפגעים אנושות.
כמות החמצן באוויר היא 20% אילו הייתה פחותה, היינו סובלים מבעיות נשימה קשות וספק אם היינו חיים. אם כמות החמצן הייתה גדולה יותר, לדוגמא 50%, היו פורצות דליקות ענק ע"י הדלקת גפרור או ברק וגורמות לנזקים רבים.
בכמות החומרים בעולם - כמות שהיא בדיוק לפי צרכינו. הרב מכולם אוויר, אחריו מים, לאחר מכן מזון ולבסוף יהלומים.
בסיבוב כדור הארץ - תאוצת כדור הארץ הנקראת "תאוצת קוריוליס" מאונכת לכיוון תנועתן של הרוחות צפון-דרום, מסיטה את הרוחות מכיוונן הטבעי ומרסנת בכך את מהירותן לעוצמה סבירה. באמצעות כוח זה הופכות הרוחות לגורם חשוב בקיום החיים על פני כדור-הארץ. חישבו ומצאו שאילו לא נטה ציר הסיבוב של כדור הארץ ממישור מסלולו סביב השמש, היו קרחון עלול לכסות אותו עקב היעדר חילופי עונות.
בשכבת האוזון - האטמוספרה שומרת על איזון רמת האוזון שהיא שכבה של 3 מ"מ מתוך גובה אפקטיבי של 8 ק"מ של אטמוספרה שכבת האוזן מפקחת על רמת הקרינה האולטרה-סגולית המגיעה לכדור הארץ. סטייה מהכמות הנדרשת עלולה לסכן חיים. היום ישנה דאגה מפגיעה בשכבת האוזון העלולה לסכן חיים הנגרמת מייצור חומרים תעשייתיים מסוימים כמו כלורו פלואורו-פחמנים המשמשים לקירור לתרסיסים ועוד.
כוחות הטבע והעיקרון האנטרופי - ארבעה כוחות יסודיים שולטים ישירות בתהליכים הפיסיקליים ואחראיים למבנה היקום: כוח המשיכה שהוא די חלש הקובע את המבנה המקרוסקופי של היקום ובין השאר שומר על מערכת השמש שלנו וכן מסייע בידינו לעמידה יציבה על פני הקרקע ובלעדיו לא היינו יכולים לבצע את הפעולות הבסיסיות ביותר, כוח החשמל האחראי למשל למבנה האטום, הכוח הגרעיני החזק והכוח הגרעיני החלש המפקחים של מבנהו ויציבותו של גרעין האטום.
היחס בין עוצמותיהם של הכוח החזק ביותר והחלש ביותר הוא גורם הנכתב כספרה 1 ואחריה 40 אפסים. הקבועים המגדירים אותם נקבעו במדויק ע"י "העיקרון האנטרופי" והם פועלים בטווח מצומצם ביותר כדי לאפשר את קיום החיים.
אילו היה כוח המשיכה גדול במעט היו כל הכוכבים הופכים ל"ענקים כחולים" המקרינים אור אולטרה-סגול בעיקר שלא הייתה מאפשר בכוכב הארץ שלנו קיום חיים. אילו היה כוח המשיכה קטן במעט היו הכוכבים הופכים ל"ננסים אדומים" שאין בהם כמות מים הנדרשת לחיים תקינים ובכך נמנעים קיום צמחים וחיים אנושיים קבועים ואי אפשר להיות עליו ללא חליפת חלל מיוחדת ולא ללכת עליו אלא לקפץ ולרחף.
אילו הכוח הגרעיני החזק המאחד את חלקי הגרעין האטום, חלש באחוזים מועטים, רק מימן היה יכול להתקיים, ואילו היה גדול ב-5%, לא הייתה נשמרת יציבות הגרעין המורכב משני פרוטונים, וכתוצאה מכך לא יכול היה המימן להתקיים והמים היו נעלמים. אם הכוח החלש המפקח על יחסי הגומלין בין הפרוטון לבין הניוטרון בתוך הגרעין, היה נחלש במעט, לא היה מתאפשר קיום המים בגלל הפיכת המימן להליום.
כדי שחוקי הטבע יהיו נתונים להסתכלות הם חייבים לאפשר קיום חיים תבוניים. במסקנה זו הנקראת "העיקרון האנתרופי" ("אנת'רופוס" ביוונית הוא "אדם") מנסים להסביר "צירופי מקרים" רבים בטבע כמו שמנינו לעיל שהם ממעט מכלל צירופי המקרים שצריכים להתרחש בצורה אקראית ללא הנחת בריאה מתוכננת ומכוונת, ולא סביר שיתרחשו צירופי מקרים רבים כל כך בצורה אקראית. כל הסבר של התומכים בבריאה אקראית אינו משכנע: הסבר אחד הוא שחיים תבוניים ייתכנו בתנאים שונים, אך אין בכוחנו לדמיין את צורתם. החיים לבשו את צורתם הנוכחית עקב התאמתם כפי שהם פועלים כיום. הסבר זה אינו מתקבל כל עוד צורות חיים חלופיות משוערות הן מעבר לגבול הדמיון. אחרים מסבירים שקיימים אין סוף עולמות אחרים ולכל אחד מערכת חוקי טבע משלו, אך רובם "נפלים", כלומר חסרי יכולת לקיום חיים תבוניים. טענה זו היא ניסיון נואש להשתיל מחשבה בסגנון "הברירה הטבעית" במצב פיסי שאינו מתאים לו.
נוסף לכל זה יש לציין שמדענים שונים, כפי שהובא לעיל בתחילת "ממצאים השוללים את האבולוציה", מצאו שההסתברויות להיווצרות מקרית של תא חי מחומר דומם ולהיווצרות מקרית של תא אנושי, לא אפשריות.
(לגבי כוחות הטבע והעיקרון האנתרופי ראה: B.J. Carr and M.J. Reevers, The Anthropic Principle and the Structure of The Physical World, Nature 278 1979, pp. 605-612; A. Krumbein, New Universal Teology, Torah Umada 10 1984, pp. 78-80; G. Gale, The Anthropic Principle, Scientific American 245 [Dec. 1981], pp. 114-122).
פתיתי שלג - פתית שלג הוא התכשיט של הטבע! הצורות הסימטריות המרהיבות ביופיין של פתיתי השלג הנראות במיקרוסקופ, משקפות את הסדר הפנימי של מולקולות המים. האם המים יכלו להיווצר בלא תכנון? האם הסימטריות והדיוק המדהים הזה יכולים היו להיווצר במקרה? ואין בכל העולם שני פתיתי שלג זהים לחלוטין!
צומח
העץ, מפעל הפירות של הטבע: מי מאיתנו לא נהנה מטעמו של פרי עסיסי? אולם, האם חשבנו ממה נוצר הפרי? הגרעין. השורשים, הקליפה, העלים, הפרחים, תכונות הפרי, ההגנה ממזיקים ועוד - הכול גלום בגרעין אחד קטן. וכל צמח ויהיה זה הגדול ביותר צומח מתוך אותו גרעין קטן וזאת אחרי שהגרעין נרקב!
בעלי חיים
חד-תאיים: 500 חיידקים יכולים לשחק כדורגל על חוד של סיכה! מיליארדי חיידקים נמצאים בכל אתר-אדמה, אויר וים - הגם שאין רואים אותם אלא במיקרוסקופ. חיידק חד תאי וזעיר זה מורכב מאיברים שונים מושלמים, ממספר עצום של אטומים הפועלים בהתאמה מופלאה, כשכל אחד יודע את תפקידו ואת מקומו. וכל חיידק כזה עדיין גדול פי חמש מנגיף!!!
היתוש: למרות קטנותו, מכיל: לב, קיבה, מעיים, כלי-דם ועצבים... הוא יכול לדקור את עורנו (בהשוואה לאורכו, זה מבצע של קדיחת חור בקיר שעוביו 40 ס"מ). הוא ניזון גם מדמנו, ועל-כן אנו חשים להורגו. לכן להצלתו, ניתן בו כוח מעוף של 4 ק"מ בשעה. הוא נברא במשקל קטן, כדי שלא נרגיש בו בעומדו עלינו. בעקיצתו מפריש הוא לגופינו חומר משתיק כאב (מרדים כרופא שיניים) ורק אחר שהוא עף, פוסקת פעולת ההרדמה ואנו חשים בכאב, מרימים יד להרוג את היתוש שכבר עף... ומסתכל מרחוק כיצד אנו מכים את... עצמנו!!! בגופו מטיילים כבארמון עשרות אלפי נבגוניות, המתרכזות בפיו ועוברות לגוף בשעת העקיצה, ומחדירות בו את מחלת הקדחת. גודלן ומשקלן יחסית ליתוש, כיחס התרנגולת בת קילו וחצי לפיל בן ארבע טון...! וכל נבגונית היא בגודל כלב לעומת עכבר, בהשוואה לחיידק!
הצרעה: בונה קן "מוצק" על-ידי "מלט" שהיא הפרשה רירית שלה, כאשר בראש הקן ישנו פתח קטן כלפי מעלה. לאחר בניית הקן, היא יוצאת לחפש מזון שהם זחלים קטנים. הצרעה בעקיצתה מפרישה רעל ומחדירה אותו לגוף הזחלים ומשתקת אותם, ולא ממיתה אותם, כמובן שלצורך זה היא חייבת לאתר את המקום הנכון במערכת העצבים...! והיא מצליחה בדיוק נמרץ! אחר-כך היא מכניסה את הזחלים לתוך הקן, אל המקום שהיא אמורה להטיל שם את הביצים. והסיבה היא פשוטה, מאחר שהזחלים אמורים להיות מזון לצאצאיה שיבקעו מהביצים, אם הזחלים היו מתים הרי היו נבאשים ונרקבים, ואילו עכשיו הם נשארים במצב טרי ללא כל אמצעי משמר... כשהאם מבטיחה גם את שלומם של צאצאיה בכך שנשארו הזחלים משותקים...!
אך טרם הסתיים העניין: הגם שאותם זחלים הנם משותקים, מכל מקום הם מסוגלים להתנועע, ומסוגלים לסכן את הזחל היוצא מן הביצה, על-כן הצרעה טווה כור דק עשוי כמשי, ותולה בזווית בתוך הקן 'גשר' - ראשו האחד בתקרת הקן ותחתיתו ברצפת הקן, ומדביקה את הביצה בכור המשי, ואותו זחל הבוקע מהביצה, משלשל את עצמו דרך אותו כור עד הזחל, נוגס ממנו וכשחש בסכנה שוב מטפס ועולה כלפי מעלה, וכשחש בטחון יורד שוב ומסיים את אכילתו...! אחד הדברים המפליאים ביותר הוא: שזחל הנקבה גדול פי שנים מזחל הזכר, ואכן זקוקה הנקבה לפי שנים מזון מזחל הזכר. החוקרים גילו - שבקן מסוים הצרעה מאחסנת חמשה זחלים, ובקן מסוים היא מאחסנת עשרה זחלים, וכאן הפלא שהקן שיש בו חמשה זחלים, מטילה הצרעה ביצים שנבקעים מהם זחלים זכרים, והקן שיש בו עשרה זחלים, מטילה ביצים שנבקעים מהם צרעות נקבות.. הרי הצרעה אינה טועה לעולם, צריכה היא לדעת מראש את המין של אותו הזחל העתיד לבקוע מאותה ביצה...!! מה שהאדם "החכם הפיקח והנבון" אינו מצליח לדעת, יודעת הצרעה בפשטות. מה שהיום יודעים את מינו של העובר בבטן האשה, זה כמובן לאחר שמומחים יגעו שנים לבנות מכשירי "אולטרא סאונד" וכיוצא בזה, האם ידיעתה של הצרעה אינה מכריחה כמו כן ש"מישהו" נתן בה את הכוח הזה...?
צב ים: ליד חופי ברזיל הרחוקה, בתוך עשב הגדל בחוף, חי צב-ים שכל שנתיים יוצא עם חבריו למסע שיט ארוך, של 2,250 ק"מ עד לאיי אסנסיון. המרחק הוא עצום, ולא רק לגבי צב השוחה בקצב של צב! איים אלה נמצאים באמצע הדרך שבין ברזיל ואפריקה, הם כל-כך קטנים עד כי קשה להבחין בהם במפה רגילה. צב הים הזה מגיע אליהם בלי מצפן ובלי קורס ניווט, כדי להטיל את ביציו שם, ולאחר השלמת המשימה חוזר לברזיל. עד היום איננו יודעים למה מתעקשים הם להטיל דווקא שם את ביציהם, ומה מדריך אותם במסעיהם, אך אנו רואים בחוש, ש"מישהו" מלמעלה, נתן בהם כוח מיוחד!
עכביש המים: יוצר מחוטיו קן בצורת כדור פורח, ומדביקו לאיזה עצם מתחת למים. עתה הוא עולה על-פני המים, מסבך בגאוניות בועת אויר אחת בשערות שבחלק גופו התחתון, צולל עמה למים ומשחרר אותה מתחת לקן. על פעולה זו הוא חוזר פעמים רבות עד שהקן מתמלא אויר... אז הוא מוליד את ולדותיו ומגדלן בקן הפורח, מוגנים מהתקפות אויר...! מהיכן יש לו שילוב נפלא של מלאכת אריגה, כושר הנדסי ואוירודינמיקה?
הפרפר: מסוגל לגלות את בת זוגתו על-ידי קליטה בחוש הריח, באמצעות חומרים כימיים הנקראים 'פורומונים', וזאת במרחקים עצומים של כ-30 ק"מ...!! האם הכוח הזה נהיה "מעצמו"? אנחנו מסוגלים לחשוב כך?
פרפר הלילה: איך נשמרים הפרפרים, שאוזניהם אטומות לקולות העולם ורחשיו, מאויבן העטלף, זולל פרפרי-לילה לתיאבון? והנה למרבה "המזל" ו"המקרה הטוב", הפרפר שומע רק קול אחד, רק את קול העטלף!!! האם זהו "המזל העוור"?
זחל עם קצה זנב זהה לפרצוף נחש: קצה זנבו של זחל של פרפר העש Deilephila elpenor זהה לפרצוף של נחש! התבונה המדהימה ניכרת בכל פרט. האם אבולוציה עיוורת מסוגלת לדייק עד כדי כך? האם כמה מוטציות עיוורות יצרו עיניים מדומות על זנבו ופרצוף משולש בעל משבצות דמוי נחש?
האדם
המוח: במוח האנושי יש בממוצע כ-10 מיליארד תאי-עצב. כל תא שולח בין 10,000 ל-100,000 סיבים כדי לחבר תאי-עצב אל המוח. יחד, מספר הקשרים הוא קוורדיליון, כלומר 10 בחזקת 15. למרות כל הקשרים הללו, יער זה של סיבים אינו ערבוב מקרי של תוהו ובוהו, אלא רשת מאורגנת היטב, שבה לרוב הסיבים יש תפקודי תקשורת מסוימים והם עוברים בערוצים קבועים דרך המוח. חוקרי המוח לא מסוגלים עד היום לפענח את סודו של המוח האנושי המשוכלל מכל מחשב על.
העין: שליש מהמוח מוקדש לפעילות העין והיא משוכללת מכל מצלמה חדישה ככל שתהיה. מבנה העין דומה למצלמה זעירה בעלת עדשה, צמצם, בקרת אישון אוטומטית ומיקוד אוטומטי. הרשתית, המקבילה לסרט מצלמה ומכסה את פנים צדה האחורי של העין, קולטת את התמונה הנוצרת ע"י הקרנית ועדשת העין והופכת אותה לאימפולסים עצביים. פעולת הרשתית יעילה בטווח תאורה של ביליון לאחד העולה על כל מצלמה מתוצרת אנושית. הודות לבקרת אישון אוטומטית, קטן טווח התאורה בערך פי 15, אך הרשתית חייבת עדיין להתמודד עם גורם של מאה מיליארד. שבעה מיליון גלאי אור דמויי חרוט הנמצאים ברשתית מסוגלים לאבחנה דקה ביותר של צבעים ופרטים. בנוסף קיימים 120 מיליון גלאי אור דמויי מוטות ורגישים ביותר היעילים בעיקר ברמות הארה נמוכות. כל גלאי כזה מכיל מאות אלפי מולקולות של "ארגמן הראייה", העשויות לשנות את מבנן כאשר אור פוגע בהן. קוונטום יחיד של אור שוואט-שנייה אחד מורכב מ-2.5 ביליון(!!!) של קוונטים כאלו, מסוגל לגרום לשחרור מטען חשמלי ניכר ממולקולה כזו. בדרך דומה פועלת המולקולה למונה גייגר בהגברת ההשפעה של קוואנטום יחיד. מוטות אחדים שבכל אחד מהן מופעלת מולקולה אחת בלבד די בהם כדי ליצור את תחושת האור. ככל שגוברת עוצמת האור מהגבול התחתון גדל מספר המולקולות המופעלות ועצבי הראייה עלולים להיות מוצפים מעבר לגבול קליטתם. כאן נכנס לפעולה מנגנון ויסות המקטין את הרגישות לאור בעת הצורך. כאשר עולה עוצמת האור פי 3,000 מרמת הרגישות הנמוכה ביותר מופעלים הגלאים דמויי החרוט. הם דומים למוטות בדרך פעולתם, אך רגישותם נמוכה יותר ויעילותם נשמרת בעוצמות אור גבוהות מאוד.
קצהו של כל אחד מגלאי הרשתית מסתיים בחוט עצבי קטן שמספרם מתקרב ל-130 מיליון. כניסת צינורות מעבר כה רבים אל המוח עלולה לגרום לעומס יתר בטיפול בנתונים עצב הראייה שהוא המעביר מידע מהרשתית למוח מכיל כמה מאות אלפי סיבים עצביים בלבד. סיביו של עצב הראייה מסתיימים בשכבה הפונה לשכבת גלאי האור כשסבך עצבים מחבר בין השכבות. חלק מהסבך מתחבר לגלאים רבים ואחרים מתחברים לסיבים בעצב הראייה. רשת קשרים הדדים זו מופקדת על "שיפור התמונה". חלק ניכר מהטשטוש בתמונה הנוצרת על הרשתית מסולק ונעלם הודות לפעולת גומלין עצבית, באורח הדומה לעיבוד תמונות המתקבלות מלוויינים. מפני ששיפור התמונה משתמש בחלק מאנרגיית האותות, עלולה הרשתית לאבד מרגישות ואת כושרה לקבל תמונה בעוצמות אור נמוכות. כדי להתגבר על מגבלה זו מתאימה העין בצורה אוטומטית את מידת עיבוד התמונה לעוצמת האור.
העין אינה מסתפקת בעיבוד תמונה רגיל אלא מעבדת אותות גם בזמן. אולי תתפלאו לגלות את כושרכם לראות חפץ בתנועה מזווית העין. נניח שאתם מתבוננים במצב סטטי מורכב מאוד המכיל מיליון מרכיבים, כאשר כל אחד מהם מהווה נקודה נפרדת, ואף על פי כן יבחין מיד בתנועתו של חפץ קטן אחד בלבד. אילו הצטרכתם לבדוק כל אחד ממיליון המרכיבים היה התהליך נמשך קרוב לשלוש שעות אפילו בקצב של מאה לשנייה. אך הגלאים המיוחדים הרגישים לשינויים, הנמצאים בעין, מפעילים "אותות אזעקה" בכל מקרה של שינוי מהיר משמעותי. בעת ובעונה אחת מתעלמת הרשתית מהמרכיבים הסטטיים, שברגע הזה אינם חשובים. למעשה מבצעת העין תנועות סריקה קטנות ומהירות שלא במודע. ללא תנועות אלו תיעלם התמונה החזותית לאחר מספר שניות כפי שקורה כשמוגבלת התנועה באופן מלאכותי.
גם כאן ישנם שכלולים נוספים: בעוצמות אור נמוכות מגיעים הפוטונים (פוטון [באנגלית: Photon] הוא החלקיק היסודי הנושא את הכוח האלקטרומגנטי. הוא אחראי לתופעות הקרינה האלקטרומגנטית השונות בכל אורכי הגל, ובכלל זה מגוון רחב של תופעות פיזיקליות הכוללות את הראייה והצבעים של האור הנראה, שידורי הרדיו, קרינת הרנטגן וכו') בקצב נמוך ואילו היו נקלטים במהירות, היה מצטבר מספר קטן מדי. אולם בעוצמות כאלו מואטת תגובת העין לשינוי, כך שמצטברים יותר פוטונים.
הרשתית מבצעת את כל הפעולות המתוחכמות הללו בצבע מלא, למעט מקרים של עוצמות אור נמוכות ביותר. כך מתפקדת הרשתית הזעירה בעין כמצלמת טלוויזיה משוכללת ביותר המשולבת עם מעבד תמונות מתוחכם במיוחד ועם טווח תאורה של ביליון לאחד, שהוא גדול יותר מכל מצלמה שנוצרה בידי אדם, משוכללת ככל שתהיה. עיבוד התמונות מהחלל נעשה ע"י מחשב התופס שטחו של חדר גדול, ואילו נפחה של הרשתית אינו עולה על ראש סיכה!
כל הפעילות המורכבת הזאת, המתקדמת יותר מפעילות המצלמה המשוכללת ביותר מתוצרת אנושית המתבצעת ברשתית שנפחה כראש סיכה, עם המיליונים הרבים של גלאי האור, עשרות ביליוני המולקולות שבגלאי האור, 130 מיליוני העצבים וכל כמות קוונטומי האור העצומה (2.5 ביליון בוואט-שנייה), אין כל אפשרות סבירה שהיא תוצאה של התפתחות מקרית ללא כוח עליון מתכנן ויוצר. אם מישהו היה אומר לכם שהמצלמה המשוכללת ביותר שהאדם יצר או המחשב במעבד תמונות מהחלל יכולים להיווצר בצורה אקראית, וכל המרכיבים שלהם יכולים להתחבר יחדיו בלי שיעשו זאת עובדים במפעל, הייתם אומרים שיצא מדעתו, ועל הפעילות ברשתית המשוכללת מכל מצלמה מתוצרת אדם כשגודלה כראש סיכה והיא רק חלק זעיר מהעין, אתם אומרים שהיא תוצאה של אבולוציה אקראית?!
התא: התאים אינם דומים זה לזה. הדם מכיל בתוכו 100 טריליון (אלף מיליארד) תאים! חלק מהתאים הן קבוצות של תאים שמבחינת המבנה שלהם התמחו בביצוע משימות מוגדרות. התא האנושי הומה ורוחש פעילות ממערכת מאורגנת להפליא של חלקי תא המבצעת בתוך העולם המיקרוסקופי הזה משימות רבות המבטיחות את פעילותו הבלתי פוסקת של הגוף. יצירת האדם מתחילה מתא זרע אחד ויחיד. התא הזה הולך ומתרבה ועד מהרה נהפך למאות תאים שונים המסוגלים ליצור 30,000 חלבונים שונים השולטים בפעילותם של כל התאים בגוף האדם, כגון: קולגאן - לבניית עור, אינסולין - לשליטה בניצול האנרגיה, המוגלובין - לאספקת חמצן ועוד. לא עובר זמן רב וקבוצות התאים מתלכדות לשכבות ולאחר מכן ליריעות וצינורות. בבוא השעה המתאימה הן מגיעות למקומות המתאימים והופכות לאיברים, בסדר הופעה, במיקום ובעיתוי מדויק כפי שנדרש מהן. תוך 9 חודשים בלבד, זמן מועט מאוד יחסית, מושלמים 25 טריליון תאים.
ה-DNA - ה-DNA הוא שרשרת כימיקלים אשר נמצאים בכל תא חי. הוא מכיל תרשים מדויק של כל פרט פיזי בגוף: טביעת אצבעות של הידיים והרגליים, צבע העור, השיער והעיניים, גודלו וצורתו של הלב ובעצם הכל. מולקולת ה-DNA היא למעשה ארגון מופלא הבנוי כסולם מתפתל. בתוך כל תא מתאי הגוף מצויים כ-6 מיליארד שלבים של ה-DNA, היוצרים יחדיו תכנית אב לחייו של פרט אחד! האורך הכולל של מלוא ה-DNA בתוך תא מגיע לאורך של 1.80 מטר! מנגנון אריזה יעיל מאפשר לו להיערך ולתפקד בתוך חלל שקוטרו אלפית הסנטימטר! באופן מדהים ה-DNA מאחסן בסולם של כמה מיליארדי שלבים בלבד, תכניות לאיברי גוף שעשויים מטריליוני-טריליונים של תאים!
כל הפעילות הזו עם ביליוני פרטים מסועפים ומסובכים, הכול גלום בתא אחד. אין אפשרות הגיונית שכל הפעילות הזו תיווצר באופן אקראי ללא יצירה מתוכננת, כשפעילות של תא אנושי אחד שקולה לעבודה המתבצעת במפעל גדול, ופעילות כזו מתבצעת בטריליונים רבים של תאים!
כל אלו הם רק דברים חלקיים המראים שבין האבולוציה לבין השקפה מדעית אין כל קשר אמתי והאבולוצי אינה עוברת את המבחן המדעי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש